אלן גרינשפאן והכפשתה של איין ראנד

מאת: הארי בינסוונגר | פורסם במקור ברשימת הדיוור HBL ב-27 וב-29 באוקטובר  2008

הקשר של אלן גרינשפאן לאיין ראנד, לפני מספר עשורים משמש על מנת להשחיר את שמה ואת רעיונותיה. למשל, בבלוגים המקוונים של המגזין פורבס הועלה קטע שכותרתו "עדותו של גרינשפאן: השפה הפוליטית שלנו פשוט השתנתה".

פורבס: גרינשפאן, בן חסותה של איין ראנד והמוח הפועל שמאחורי המחשבה כי סיכונים ניתנים להכלה על ידי מספר הולך וגודל של שחקנים בשוק הנוטלים חלק מן הסיכון, הודה כעת כי "אלו מאיתנו שציפו כי האינטרס העצמי של המוסדות המלווים יגן על רכושתם של בעלי המניות (במיוחד אני) נמצאים במצב של תדהמה ואי אמון".

"המושג של רגולציה-עצמית מתוך אינטרס-עצמי מת כעת", בתגובה העלתי תגובה זאת לאתר פורבס:

השיעור אותו הסיקו אנשים מכשלונו של גרינשפאן הינו שיעור בדיוק הפוך. גרינשפאן, "המאסטרו" וצוות החלומות שלו, לא היו מסוגלים לגלות כיצד לנהל את הכלכלה. היתה זאת הפצת הכסף של הבנק המרכזי (1% ריבית!) שיצרה את הבועות. כך שההתערבות בשוק כשלה, כפי שהיא נכשלת תמיד.

האם מישהו יכול לומר ברצינות, "אולי גירסה חכמה יותר של גרינשפאן תצליח בכך בפעם הבאה?"

המאמר טוען כי הרגולציה-עצמית מתה כעת. ניחא, מה היא האלטרנטיבה? רגולציה על ידי המדינה – כלומר, על ידי גרינשפאן חדש?

לפורבס, יותר משאר העיתונים, צריך להיות ברור כי האלטרנטיבה לרגולציה העצמית הינה הכתבה של המדינה, הכלכלה המפוקחת.

הסרת פיקוחים? נוספו כ-51,000 רגולציות חדשות במהלך 12 השנים האחרונות. בנקאות, דיור, וביטוח הינן תחום הכלכלה המפוקח ביותר. הם נחנקים מרגולציות.

זה הוא הכישלון של המדינה המפקחת.

באשר לגרינשפאן, זה הוא העונש בעבור בגידתו בפילוסופיה של איין ראנד.

בפארפרזה על תגובתו הקולעת והמפורסמת של לויד בנטסן: ד"ר גרינשפאן, אני הכרתי את איין ראנד, ואתה אינך אובייקטיביסט.

***

ביוטיוב, מצאתי קטע וידאו שצולם לפני שנה שבו מתראיין גרינשפאן על ידי כתב של פוקס.

מראיין פוקס: "היית מעריץ גדול של איין ראנד, בעצם אבירה של איין ראנד הפילוסופית הגדולה, שהאמינה בתפקיד מוגבל ביותר באופן אבסולוטי של הממשלה בחיי האנשים. סביר להניח שהיא לא הייתה אוהדת את מועצת המנהלים של הבנק המרכזי, האין זאת?

גרינשפאן: "ובכן, הממ.., איני יודע, משום שמעולם לא שוחחנו על כך באופן ספציפי".

מתוך "טענות מופרכות נפוצות אודות הקפיטליזם," מתוך [הספר] קפיטליזם: האידיאל הלא ידוע: "כל התערבות ממשלתית בכלכלה מבוססת על האמונה שחוקי הכלכלה עלולים לא לפעול, שניתן להשהות את חוק הסיבה והתוצאה, כי כל אשר במציאות הינו 'גמיש' ו'ניתן לעיצוב', הכל מלבד גחמתו של הבירוקרט, שהינה כל יכולה, אסור להרשות למציאות, ללוגיקה, ולכלכלה לעמוד בדרכו. זאת הייתה ההנחה המרומזת שהובילה ליסוד מערכת הבנק המרכזי בשנת 1913…"

כמובן, זה נכתב על ידי נתנאל ברנדן, וגרינשפאן עשוי לטעון באופן אבסורדי כי מעולם לא קרא זאת, אך ראו את מאמרו שלו בספר קפיטליזם: האידיאל הלא ידוע:

מתוך "זהב וחופש כלכלי":

"אולם תהליך הריפוי אובחן באופן שגוי כמו המחלה: אם מחסור ברזרבות בנקאיות גרם להתדרדרות עסקים – – טענו תומכי ההתערבות בכלכלה – מדוע לא למצוא דרך לספק רזרבות גדולות יותר לבנקים בכדי שלעולם לא יצטרכו להיות חסרים! אם בנקים יוכלו להמשיך להלוות כסף ללא גבול – כך טענו – לעולם לא יהיה שפל עיסקי. וכך אורגנה המערכת של הבנק המרכזי בשנת 1913".

כך שהצהרתו כי "לא שוחחנו על כך באופן ספציפי מעולם" עם איין ראנד הינה או עדות לעוצמת האוטומטיזציה של ההכחשה שלו או שקר בוטה.

לצורך נשימה של אוויר צח, ראו את הניתוח הבא למשבר הכלכלי:

"האשראי העודף שהבנק המרכזי פימפם אל הכלכלה גלש לשוק הדיור – – והפעיל בועה ספקולטיבית פנטאסטית. באיחור רב, ניסה אלן גרינשפאן ברשות הבנק המרכזי לספוג את הרזרבות העודפות ולבסוף הצליח לפוצץ את הבועה. אולם היה זה מאוחר מידי: באמצע שנת 2008 חוסר היציבות הספקולטיבית הפך לכוח מכריע ומשום כך הניסיונות לצמצום מהיר וחד וערעור האמון בעסקים שנבע ממנו, מוטטו את הכלכלה האמריקאית."

סיכום טוב למדי, האין זאת? אלא שקטע זה לא נכתב על המשבר הנוכחי אלא על המשבר של שנת 1929 – – על ידי אלן גרינשפאן. פשוט שיניתי את התאריכים, הפכתי זאת לשוק הדיור במקום שוק המניות, והכנסתי את שמו של גרינשפאן. את המקור תוכלו לקרוא במאמרו "זהב וחופש כלכלי" בעמוד 101 בספר קפיטליזם: האידיאל הלא ידוע.

בחזרה לראיון רשת פוקס מלפני שנה:

"אולם אני חושב שהיא [איין ראנד] זיהתה שיש הרבה מוסדות שעדיף היה בלעדיהם, אולם בכל זאת כנראה שהיינו צריכים אותם אם אמנם החברה בכללה החליטה לעשות זאת. זכור כי אנו חיים בחברה דמוקרטית וכי פשרה הינה המהות של חברה דמוקרטית. משום שאם כולנו אינדיבידואלים עם רעיונות שונים ואנו רוצים לחיות יחד עלינו לעשות זאת".

כל הראיון (שבו גרינשפאן נותן מידה מסויימת של תמיכה למדד הזהב) נמצא כאן.

חלק II

לפני שבוע העיד גרינשפאן בפני הקונגרס. עיקר עדותו היתה: יש להאשים את האידיאולוגיה המוטעית, לא אותי. איזו אידיאולוגיה? ובכן בעיני האדם הפשוט זאת האידיאולוגיה של איין ראנד. ולכן המשמעות, שנתפסה בוודאות אצל הפרשנים היא: גרינשפאן הבין באיחור עד כמה היה טיפש להאמין בפילוסופיה של איין ראנד. האידיאולוגיה של החופש, כפי שלומדה על ידי איין ראנד לגרינשפאן, היא הגורם לקטסטרופה הפיננסית הנוכחית.

מה שהופך זאת למגעיל במיוחד, הוא שההורס האמיתי של הכלכלה הוא גרינשפאן, באמצעות שנותיו האחרונות יוצרות האינפלציה בבנק המרכזי.

כך, אדם שבגד באיין ראנד, הרס את הכלכלה של ארה"ב באמצעות ביצוע אותה בגידה ואז מצליח להעביר את האשמה אל איין ראנד והקפיטליזם. אם גרינשפאן היה מציב לעצמו כמטרה מכוונת להרוס את החירות, הוא לא היה יכול לגרום לנזק חמור יותר. במצב הנוכחי איין ראנד נמצאת במצבו של רוארק לאחר משפט סטודארט. טוהי מתאר זאת:

"אתה יכול להילחם בנושא חי. אינך יכול להילחם במת. נושאים מתים, כמו כל הדברים המתים, אינם פשוט נעלמים, אלא מותירים חומרי רקבון מאחור. עניין בלתי נעים ביותר לשאת אותו על שמך. מר הופטון סטודארט ישכח לחלוטין. אך הנה מה שיישאר: "הווארד רוארק? מדוע, כיצד תוכל לבטוח באדם כזה? הוא אויב הדת. הוא חסר מוסר לחלוטין. הדבר הראשון שהוא יעשה הוא לרמות אותך בעלויות הבנייה.

"רוארק? הוא אינו ראוי? מדוע, לקוח היה צריך לתבוע אותו משום שהוא החריב בניין. 'רוארק? רוארק? חכה רגע, האין זה אותו אדם שהיה בכל העיתונים לגבי איזה מהומה כלשהי? מה זה היה? איזה סקנדל מסריח, בעלים של בניין – – אני חושב שזה היה בניין לא חוקי – בכל אופן הבעלים היה צריך לתבוע אותו. אינך רוצה עסקים עם דמות מפוקפקת כזאת. בשביל מה לך, כאשר יש כל כך הרבה ארכיטקטים הגונים לבחור מהם? הילחם הזה יקירי. ספר לי על דרך להילחם בזה?"

שנו את השם מרוארק לראנד, מארכיטקטורה לאידיאולוגיה, מהבעיות לכאורה לגבי בניין מסוים לבעיות הנוכחיות עם כלל הכלכלה שלנו, ויהיה לכם מושג על מה שמתרחש.

הרי לכם פרסום שמאלני של "אמא ג'ונסון" שהינו אחד הביטויים המתונים יותר:

"ברגע היסטורי, ראש הבנק המרכזי לשעבר אלן גרינשפאן הודה כי טעה במשך שנים להניח כי רגולציה ממשלתית הינה רעה לשווקים. אופס – – הנה יורדים עשורים של איין ראנד לטמיון".

לא כולם רומו על ידי גרינשפאן. הקדרות התבהרה במקצת עבורי על יד הראיון הזה בCNBC "פאוור לאנץ'" היום עם שני יושבי ראש לשעבר של הבנק המרכזי: ווין אנג'ל ורוברט הלר.

כתב :CNBC הקונגרס שיחק לאחרונה את משחק ההאשמות, רבותי. הם ערכו את השימוע בועדת הפיקוח של הבית. יו"ר הבנק המרכזי לשעבר גרינשפאן העיד שם. זה הפך למעט רגזני בינו לבין היו"ר הנרי וקסמן. הבה נזכר מה הם אמרו זה לזה בשבוע שעבר. הקשיבו לזה:

וידאו של השימוע:

ווקסמן: ראיית העולם שלך, האידיאולוגיה שלך היתה מוטעית. היא לא עבדה.

גרינשפאן: בדיוק. לא, זאת בדיוק הסיבה בשלה נדהמתי, משום שאני כבר במשך יותר מ40 שנה, פעלתי עם עדויות נכבדות בהנחה שהיא עובדת בצורה יוצאת מן הכלל טובה.

כתב :CNBCזה הוא אלן גרינשפאן מלא חרטה למדי שם. ווין אנג'ל, האם אתה מאשים אותו במשבר שבו אנו נמצאים כעת?

אנג'ל: כן, אולם לא בשל מה שהוא אומר שהוא מתחרט עליו. האידיאולוגיה שלו היתה נכונה. השווקים עובדים – כל עוד הבנק המרכזי לא מזיק. אולם הבנק המרכזי שלו, מבחינת המדיניות, גרם לנזק גדול ביותר, ביצירת בועת דיור שלא ניתן לקיימה, וההתרסקות של בועה זאת לא איחרה להגיע. וזה מה שהיה מוטעה, *לא* מתן האפשרות לשוק לפעול.

CNBC : במילים אחרות, בהחזיקו את הריבית נמוכה כפי שהוא החזיק במשך זמן כה רב כפי שהוא עשה?

אנג'ל: זאת הסיבה.

CNBC : רוברט הלר, האם אתה חושב כך? האם הוא החזיק את הכסף זול מידי למשך זמן רב מידי?

הלר: זה נכון. ולאחר מכך, הבנק המרכזי העלה את הריבית לגובה רב, החזיק אותה גבוהה שוב. וזה באמת גרם לפיצוץ הבועה. כך שיש כאן פעולה בשני הכיוונים.

***

הארי בינסוונגר הינו פילוסוף וכותב אמריקאי, ידיד אישי ומכר של איין ראנד וחבר בהנהלת מכון איין ראנד. הקטע מתורגם באישור מתוך רשימת הארי בינסוונגר (HBL ), ניתן להירשם לחודש דיוור חינם לניסיון באתר www.hblist.com.

הקטע מתורגם באישור מתוך רשימת הארי בינסוונגר (HBL ), ניתן להירשם לחודש דיוור חינם לניסיון באתר www.hblist.com.

הוספת תגובה