אובמה מלבין את איראן

מאת: אלן ז'ורנו | 12 במרץ 2009 | פורסם לראשונה על ידי מרכז איין ראנד לזכויות הפרט ARC בוושינגטון.

בנאומו בפני המושב המשותף של הקונגרס, אמר הנשיא אובמה: "אין אנו יכולים להימנע משולחן הדיונים" בניהול מדיניות החוץ שלנו. הוא פירט קודם לכן כי "אם מדינות כמו איראן יהיו מוכנות לפתוח את אגרופיהן הקמוצים, הן תמצאנה יד מושטת מצידנו". ונשיא איראן, אחמדיניג'אד בירך באופן זמני "שיחות המבוססות על כבוד הדדי ובאווירה הוגנת".

הרעיון המשותף, כך מעידים הם, הוא שהסכסוך שלנו עם איראן נובע באופן גדול מכישלון לעשות שימוש במה שקרוי דיפלומטיה ליישוב המחלוקת. ברמיזה למדיניות הלכאורה קשוחה של ג'ורג בוש הבן, אמר אובמה כי הוא מבקש לשקם "את אותם הכבוד והשותפות שהיו לאמריקה עם העולם המוסלמי לפני 20 או 30 שנה".

האמנם? לפני שלושים שנה בחודש נובמבר, חסידי האיאטולה חומייני, שהוביל את המהפכה האיסלמית, הסתערו על שגרירות ארה"ב בטהראן ולקחו את צוות העובדים כבני ערובה. הנשיא קרטר הוכיח את איראן בעדינות, אך פסל תגובה צבאית. במקום זאת בילו יועציו חודשים בטווית תוכניות הזויות לשיחוד איראן על מנת שתשחרר את בני הערובה – – בעוד הם מתכופפים לכל כיוון על מנת לאפשר למשטר להציל את כבודו. לבסוף גבתה הרפובליקה האיסלמית של חומייני תשלום נאה עבור תוקפנותה, והסיקה, בצדק, כי אם אמריקה תותקף היא תרד על בירכיה.

האם חשב אובמה על שנות 1980? באפריל בשנת 1983 בני חסותה הג'יהאדיסטים של איראן בלבנון הטיחו משאית תופת לתוך שגרירות ארה"ב בבירות; ממשל רייגן הגיב בחוסר תגובה. חודשים לאחר מכן, מעודדים מחוסר התגובה של וושינגטון, הנפיקה טהראן פקודת הרג – באמצעות שגרירה בסוריה – לבני בריתה בבירות. בבוקרו של אחד הימים הבאים, מחבל מתאבד איסלמי הפעיל מטען גדול במתחם המגורים והשינה של המארינס והרג 241 מהם.

רייגן הפיח אוויר חם אודות עמידה ללא פשרות – – ומייד לאחר מכן הורה לכוחות ארה"ב להסתלק מלבנון. הג'יהאדיסטים רצו לסלק את אמריקה, הם טבחו בחיילינו, ואנו נכנענו והענקנו להם את מבוקשם.

אוסמה בין לאדן, כמו הג'יהאדיסטים באיראן ובמקומות אחרים, ראה בתגובותינו עדות נוספת לכך שהאידיאולוגיה שלהם המונעת על ידי מלחמה הינה משימה ברת מימוש. וכך, כשהוא מקבל השראה מהתוקפנות האיראנית, המשיך הג'יהאד האנטי אמריקאי להשתולל.

אולי התכוון אובמה לימים הרגועים של שנות 1990, כאשר הנשיא קלינטון ניסה להתעמת עם איראן?

בשנת 1996 קבוצת ג'יהאדיסטים – מאומנת וממומנת על ידי טהראן – פוצצה את מגדלי חובר בערב הסעודית, כשהיא הורגת 19 חיילים אמריקאיים. הממשל של קלינטון גילה כי איראן היא שעמדה מאחורי ההתקפה. אולם וושינגטון התנערה מכל מחשבה של גמול נגד איראן, על מנת לאפשר "פיוס" עם המשטר הרצחני הזה. בהקבלה מפחידה לימינו, איראן ביטאה את פתיחותה להתרפסותה של ארה"ב – הזדמנות בה קלינטון נאחז.

כך, הופיע קלינטון להאזין לנאום של מנהיג איראן באו"ם; הממשל גם התיר למכור חלקי מטוסים שהיו במחסור לאיראן, בין שאר הממתקים. בהינתן לה הדימוי של מכובדות, איראן התחזקה בטיפוח התוקפנות האיסלמית והחלה לקדם בלהיטות את מה שהיה אז, תכנית גרעינית בשלבים עובריים.

המדיניות הפייסנית של אובמה מגלמת מחדש את המדיניות האסונית של העבר. אנשי המדיניות שלנו התעלמו מאופיה של איראן כאוייב, ועל ידי תיגמול תוקפנותה עם שוחד וסלחנות, הם עודדו את הטיפוס הספיראלי של ההתקפות הבאות.

לא. בוש לא היה יוצא מן הכלל במגמה זאת. לאחר אירועי ה-11 בספטמבר ממשלו הזמין את איראן – נותנת החסות המובילה לטרוריזם האיסלמי – להצטרף לקואליציה אנטי-טרוריסטית(!). הדיבורים על ציר הרשע נזנחו במהירות, וושינגטון תמכה בתכנית האירופאית לשחד את איראן על מנת לעצור את תכניתה הגרעינית. לקראת סוף אותה שנה, כבר היו דיבורים על פתיחת משרד אינטרסים אמריקאי (צעד אחד לפני פתיחת שגרירות) באיראן. ובאותה העת משימת המלחמה של בוש בעיראק מנוגדת לדרישות הביטחון של ארה"ב ומאפשרת לאיראן להצמיח ללא הפרעה את כוחה והחלטיותה.

מדיניות חדשה באמת ורציונאלית כלפי איראן תפנה את גבה אל שלושים השנה האחרונות ותתייצב פנים מול פנים מול מלחמת המתווכים של איראן נגדנו.

storyend_dingbat.gif 

אלן ז'ורנו הינו עמית במרכז איין ראנד לזכויות אדם המתמחה בנושאי מדיניות חוץ.

State of War 

הוספת תגובה