מלחמתה של ישראל בחמאס: תריסר מחשבות
מאת: דניאל פיפס | 31 בדצמבר 2008
ד"ר דניאל פיפס שלח במייל 12 נקודות אודות העימות הנוכחי לעיונכם:
1. מלחמות ישראל-ערב אינן קרב קונוונציונלי לשליטה על טריטוריה מימים ימימה. מאז 1982, המטרה הראשונית של כל צד בזירה זאת הינה לשכנע את העולם בצדקת מטרתו. (כלומר למי נגרמו הנפגעים הנוגעים יותר ללב?).
2. הפלסטינאים הוכיחו עצמם כבעלי יכולת טובה יותר במלחמת יחסי הציבור מאשר הממשלה הישראלית, וזוכים בתמיכה ציבורית בכל מקום – עם יוצאים מן הכלל בודדים אך מכריעים בישראל ובארה"ב.
3. באופן משני, יש לראות את ההתנגדות של החמאס לאורה של השאיפה האיראנית לשחוק את הגוף הפוליטי הישראלי.
4. רוב המשטרים הערביים כה פוחדים מטהראן עד כי הם מתקשים להמריץ עצמם לגנות את מלחמתה של ישראל בחמאס, ובודאי שלא לעשות משהו בעניין.
5. מחמוד עבאס (אבו מאזן) מאש"פ מגנה את הפעולות הישראליות בעודו מייחל לכך שכוחות ההגנה של ישראל יהרסו את החמאס.
6. הגינויים המוסרים בשל הרקטות הפלשתיניות המומטרות על הערים הישראליות נופלים לגמרי על הפלשתינאים והתומכים בהם.
7. ישראל עשתה טעויות טקטיות מדהימות, ובכללן הנסיגה של 2005 מעזה, שנים ארוכות של ספיגה פאסיבית של רקטות, וקבלה מרומזת של תעלות הברחה מסועפות ממצרים לעזה.
8. צה"ל למד מטעויות טקטיות שנעשו בשנת 2006.
9. ועדיין, מאמצי המלחמה הישראליים נותרו בעייתיים. למשל, נציג בטחוני בכיר צוטט בעילום שם כאומר "החמאס יודע מה הן דרישותינו, ואין טעם לדון בהם בפומבי". ממתי נהוג לסמן כוונות צבאיות לאויב ולהסתיר אותן מאזרחיך שלך?
10. המטרה הישראלית צריכה להיות ניצחון, לא הפסקת הטרור.
11. ממשל בוש חייב להימנע מלהציל את החמאס.
12. כך גם לגבי ממשל אובמה, אל לו להציל את החמאס.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.