פוליטיקאים מרופדי כיסים

מאת: קרוליין גליק | 13 ביוני 2008 פורסם במקור בג'רוזלם פוסט ובאתרה

על פי כל הדיווחים, המליונר הניו יורקי מוריס טלנסקי נראה כדמות מעוררת אהדה בעדותו בבית המשפט המחוזי בירושלים. באופן בו תיאר את מאות אלפי הדולרים במזומן אותם נתן לראש הממשלה אהוד ברק מאז הוא פגש בו לראשונה בתחילת שנות ה-90', הוא שיכנע את הקהל כי הדבר היחיד שבאמת חשוב לו הוא רווחתה של מדינת היהודים.

הוא המיס את ליבם של העיתונאים בהצהרתו ובטוהר כוונותיו כאשר הוא תיאר כיצד הניח לאולמרט להשתמש בכרטיס האשראי שלו על מנת לשלם עבור סוויטות במלונות פאר בארצות הברית ובחופשה ראוותנית באיטליה. הוא מעולם לא ציפה, אי פעם, לקבל איזו שהיא טובת הנאה אישית בעבור נדיבותו.

אולמרט, עיניכם הרואות, היה הגיבור שלו. הוא סגד לראש עיריית ירושלים שחמד עטים נוצצים שעונים ראוותניים וסיגרים יקרים. הוא יעשה עבורו הכל, משום שבכל הנוגע לטלנסקי, אולמרט שמח עם הוואנה בין לסתותיו, מונטבלאן בידו ורולקס על ידו היה טוב ליהודים.

טלנסקי מצטייר באופן קצת פחות מחמיא, ומציג צד מעט פחות אידיאליסטי באישיותו, באולם המשפט בניו יורק. אל בית המשפט האמריקאי המחוזי במנהטן פנו טלנסקי וחבריו לעסקים הגדולים כאשר החליטו לתבוע את תעשיית החלל הישראלית בשל סירובה למכור תצלומי לווין ריגול לממשלתו של הוגו צ'אבז בונצואלה.

טלנסקי וחבריו לעסקים מחזיקים במניות מיעוט בחברה הישראלית "אימאג'סאט". התעשייה האווירית הישראלית הינה בעל המניות הרוב. אימאג'סאט מוכרת צילומי לווין מלוויני ריגול ישראליים לממשלות זרות. וטלנסקי – הדואג כל כך לישראל עד כדי כך שהוא ממלא את כיסיו של אולמרט במזומנים במשך 15 שנים – ועמיתיו חושבים שאין זה הוגן מצד התעשייה האווירית לסרב למכור את הצילומים האלו לונצואלה. העובדה שצ'אבז הינו האמיגו של נשיא איראן אחמד'יניג'אד באמריקה הלטינית, הם טוענים, לא צריכה להשפיע על יכלתם לעשות כסף.

אך כמובן, טלנסקי מעולם לא ביקש דבר אלא את טובת ישראל – כלומר טובת אולמרט. והוא מעולם לא ציפה לקבל מאום בתמורה עבור דאגתו מצד ישראל – כלומר מאולמרט.

בשבוע שעבר דיווח מעריב כי אולמרט יצר קשר עם דיפלומט ישראלי בונצואלה וביקש ממנו לזרז הצעה של 18 מליון דולר בין ממשלת צ'אבז ואימאג'סאט אך משרד הביטחון עצר את העיסקה מסיבות שאין להבינן. אולמרט, כמובן, הינו בעל המניעים הטהורים ביותר. ואפילו אם אינכם מאמינים שרק טובת ישראללנגד עיניו, ובכן, אולמרט הכחיש את הדיווח של מעריב, כך שבוודאי הכל שקרים, בכל מקרה. באשר למכתב אותו שלח אולמרט לשר הבטחון של קולומביה על מנת לעודדו לכרות חוזה עם אימאג'סאט לרכישת תמונות, ובכן, זה היה למען הסדר הטוב. אין לכך דבר וחצי דבר עם איש המעטפות שלו.

וכאן נמצאת הבעיה עם המעטפות של טלנסקי: מצד אחד יש לנו יהודי ציוני אמריקאי המבקש רק את טובת ישראל. ומצד שני יש לנו איש עסקים אמריקאי עם קשרים לספקים ביטחוניים בישראל החושב כי דאגותיה הבטחוניות של ישראל לא צריכות להשפיע על שולי הרווח שלו.

בשני המקרים יש לנו ראש ממשלה עם נטייה לשיפוט גרוע לגבי כמעט כל נושא איסטרטגי ומדיני שעבר תחת ידיו מאז נכנס לתפקידו. יש לנו ראש ממשלה הנתון לחמש חקירות שחיתות נפרדות, שדחס לכיסיו בשמחה את המזומנים של טלנסקי, המתהולל בצריכת יתר מנווונת, ושעוזריו הקרובים ביותר ועמיתיו גם הם נתונים לחקירות שחיתות פלילית או שכבר הואשמו בעקבות חקירות השחיתות.

במצב זה של דברים, הישראלים נכפים לבחון את האפשרות שאולמרט לא יחליט החלטות מדיניות רעות משום שהוא חסרת יכולת, אלא משום שמדיניות רעה מטיבה עם דוחסי הכיסים שלו. וזה הוא מצב בלתי נסבל.

אפשרי שפרשת טלנסקי תטביע לבסוף את אולמרט וממשלתו. אם הגורו של יחסי הציבור ועיתון הארץ לא יצליח להחליף את אולמרט עם חבריו חסרי היכולת שר הבטחון אהוד ברק ושרת החוץ ציפי ליבני, יש סיכוי שלישראלים תהיה לבסוף הזדמנות לבחור כנסת חדשה וממשלה חדשה.

אך כאשר בחירות מוקדמות הפכות לאפשרות ברורה יותר, ראוי לשקול את הקשר בין שיטת הבחירות והיכולת של אנשים כמו אולמרט לטפס למרום הפירמידה הפוליטית הישראלית. משום שלא מדובר פשוט בתחבולות הפוליטיות של אולמרט שאיפשרו לו להיבחר ולהישאר בתפקיד יותר משנתיים למרות ההפסד במלחמה, הרס הברית האיסטרטגית עם ארה"ב ומתן האפשרות שישראל תהיה מותקפת ברקטות מעזה. אולמרט הוא התוצר של מערכת הבחירה הישראלית שאינה מתפקדת.

מן ההיבט המשפטי, שיטת הבחירות הישראלית נבנתה עבור אנשים כאולמרט. במהלך השנים, העבירה הכנסת חוקים דרקוניים המגבילה עד כמעט מאפסת את התרומות החוקיות שתורמים יכולים לתת למסעות בחירות של פוליטיים. באותה העת, הותירה הכנסת במקומם פרצות ענק המאפשרות לפוליטיקאים לגייס סכומים כמעט בלתי מוגבלים כתרומות לא רישמיות, או "כסף רך".

המצב כפי שהוא, יוצר העדפה של השיטה לאלו שנוטים לפעול על גבול החוקיות – כלומר, אנשים כמו אולמרט.

היות וחוקי מימון התעמולה של ישראל נכתבו עבור מלאכים, והיות ופוליטיקאים אינם אלא בני תמותה, רוב אנשי הציבור הנבחרים לוקים בניהול עניניהם הכספיים. דבר זה מציב את התביעה והשופטים בעמדת כוח עצומה מעל הפוליטיקאים. הם יודעים כי הם יכולים לצפות למצוא דבר מה אצל כל אחד אם הם רק יבדקו מספיק. והיות והאשמתו מספיקה על מנת להוציא נבחר ציבור מתפקידו, לתביעה יש את הכוח לפטר נבחרי ציבור כרצונה.

זה לא היה כל כך גרוע אם התביעה ומערכת המשפט לא היו כל כך מוטים פוליטית. אך הם מוטים. שופטים ותובעים אינם מסתירים את הפלטפורמה השמאלנית הקיצונית שלהם, פוליטיקאים מאותגרים משפטית כמו אולמרט וראש הממשלה הקודם אריאל שרון מבינים כי הדרך הטובה ביותר להימנע מחקירה משפטית היא לקדם את האג'נדה הפוליטית של האחווה המשפטית.

ניתן לתקן את הבעייה בקלות על ידי פעולת חקיקה. במסגרתה תעביר הכנסת חוקים על מנת לתקן את חוקי מימון הבחירות, ותבחן את ההתערבות של התביעה והמערכת המשפטית. אך הכנסת חסרת אונים מכדי לפעול.

החולשה היחסית של הכנסת הינה התוצאה של שיטת הבחירות היחסית של ישראל. שיטה זאת – בה המצביעים בוחרים מפלגה ולא מועמד מסויים בתיבת ההצבעה – מקדמת את סיכוייהם הפוליטיים של המושחתים והחלשים על חשבון הישרים והחזקים. באופן דומה, היא מאריכה את תוחלת החיים של ממשלות קואליציה בעלות נטייה לשחיתות ועשייה מדינית כושלת, על חשבון ממשלות קואליציה הפועלות על פי עקרונות ואינטרס לאומי.

המודל הפרופורציונלי של ישראל מאפשר ריבוי יתר של מפלגות בכל בחירות כלכליות. באופן בלתי נמנע, לפחות מפלגה אחת שלה אין כל סיכוי להיבחר שנית נכנסת לכנסת. בכנסת הנוכחית, זאת היא "גיל" מפלגת הגימלאים. כאשר המחוקקים מטעם המפלגה של הקדנציה האחת מכירים בעובדה כי לעולם לא יבחרו שוב, הם הופכים לרדיקלים חופשיים, המונעים לא על ידי עקרונות אלא על ידי מיקסום רווחיהם האישיים מן הקריירה הפוליטית הקצרה שלהם. מחוקקים של מפלגת קדנציה אחת נוטים לחזור ולמכור את עצמםלמפלגות אחרות המתחרות על נאמנותם במהלך היותם בתפקיד.

וכן יש לנו את מפלגות הגוש – כמו ש"ס – להן אין כל נאמנות לשום פילוסופיה פוליטית אלא רק להצבעה כגוש ממושמע. בעבר הגדיר נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון "פוליטיקאי הגון" כמי שנשאר "קנוי". הקיום של מפלגות גוש כמו ש"ס בפוליטיקה הישראלית מעודדת פוליטיקאים לפעול באופן "בלתי הגון", מנקודת מבטו של ג'ונסון.

מפלגות גוש, כמו הרדיקלים החופשיים עומדות למכירה. מנהיגי הקואליציה שאינם מסוגלים "לקנות" אותן ישירות, חייבות ל"קנות את המנעותן" בכל צומת החלטה קריטית על מנת שלא "יסנדלו" את הממשלה ויכפו על המנהיגים הפוליטים הלאומיים לקבל בחירות מוקדמות. במקרה של ש"ס, כל משבר לאומי מעורר משבר קואליציוני שבו נאלץ ראש הממשלה לקנות את הנאמנות של ש"ס מחדש.

אם הנוכחות המתמשכת של נציגים צפים ומפלגות גוש מעודדת השחתה של פוליטיקת הקואליציה, הדרך בה נבחרים פוליטיקאים לתפקידם גורמת להשחתת כל המערכת הפוליטית.

שלא כמו הציבור, מנהיגים פוליטיים אינם מעונינים לאייש את הספסלים האחוריים במנהיגים המונעים על ידי עקרונותיהם. ליושבי ספסלים כאלו יש נטייה למרוד נגד מנהיגי מפלגתם כאשר הם מחליטים החלטות רעות או מנוגדות לעקרונותיהם. זה היה המקרה של חבר הכנסת מן הליכוד עוזי לנדאו בנסיונו לחסום את ראש הממשלה לשעבר שרון ותוכניתו לנסיגה מעזה.

כוחם של מנהיגי המפלגה לבחור את המחוקקים מבטיח כי רוב המחוקקים יהיו חלשים, ניתנים להשחתה ולשליטה. ואין דבר שהציבור מסוגל לעשות בעניין זה. ואם לא היה גרוע דייו, עדיין שרירה העובדה כי כל חברי הכנסת נבחרים מרשימות לאומיות. העדרן של מחוזות בחירה בישראל משמעותה כי שום מחוקק אינו נדרש לתת דין וחשבון לבוחריו – רק למנהיגי המפלגה וברמות משתנות לחברי המפלגה. פעולה נגד רצון הציבור בכדי לשאת חן בעיני הבוסים הפוליטים הינה דרך הפעולה הסבירה ביותר עבור פוליטיקאי.

היותה של הכנסת גוף חסר לגיטימיות ציבורית לחקוק את הרפורמות ההכרחיות בשיטת הבחירות והמבנה הפוליטי הנדרשות על מנת לנקות את הפוליטיקה ולבדוק את האחווה המשפטית האימפריאלית של ישראל, נזקפת לחובת האיכות הנמוכה של המחוקקים הנבחרים על ידי השיטה הלא-מתפקדת של ישראל. איכותם הנמוכה היא גם הגורם לכך שהמחוקקים אינם מעונינים בחקיקת רפורמות קריטיות אלו.

כיסיו מלאי המזומנים של אולמרט אולי יביאו לבסוף את הדין וחשבון הפוליטי שכה מתעכב. אולם עד אשר הליקויים של המערכת הפוליטית הישראלית יתוקנו, אין ספק שהישראלים ימשיכו לתהות אם מנהיגינו קובעים את החלטותיהם באמונה ישרה או מתוך נאמנות למרפדי הכיסים שלהם.

הוספת תגובה