אפקט מילטון

מאת רוברט טרז'ינסקי | 29 בספטמבר 2011, פורסם במקור למנוייTIA Daily .

הדיקטטורים והבירוקרטים ממעמד השלטון יעדיפו חורבן והרס לפני שיסכימו לוותר על שליטה – זה הוא אפקט מילטון בפעולה.

לאחרונה הכריז הבריון מונצואלה, הוגו שאבז, כי הוא מעביר את כל מלאי מטילי הזהב של מדינתו הנאמד בכ-11 מיליארד דולר, בחזרה לקראקאס. צעד שיעלה מאות מיליוני דולרים בעלויות אבטחה בלבד (ראגנר דאנאשילד, היכן אתה?)

יש שתי תיאוריות המתייחסות לסיבות שהובילו למהלכו של שאבז. התיאוריה הראשונה היא כי הוא מושך את הנכסים המוחשיים בכדי להערך לקראת פסיקת מרכז הבוררות של הבנק העולמי נגדו בשל ההשתלטות הלא חוקית של כ-14 מיליארד דולר של נכסים מחברות אמריקאיות וארופאיות.

התאוריה הנוספת, הרחבה יותר, אותה אני מחשיב כיותר מדוייקת, היא כי שאבז החולה בסרטן סובל מפארנויה על רקע חולשתו אותה הוא חושש שמתנגדיו הפוליטיים ינצלו, לכן משטרו מנסה להעביר את הרזרבות הממשיות של כספים למיקום פיסי ממנו שממנו יוכלו לתפוס אותם בכל רגע. למעשה, שאבז אוגר זהב בבונקר שלו בציפייה לפרוץ התנגשויות בסגנון ההתקוממות הלובית.  רוג'ר נורייגה מסכם זאת כך: "החלטות עצומות אלו הנעשות על ידי המנהיג הלחוץ ועמיתיו העצבניים מרמזות על כך שהם יותר מוטרדים ביחס ליכלתם להאחז בכוח השלטון כשמעמדו של שאבז מתערער מאשר לדאוג למצבה של הכלכלה בוונצואלה." שום משקיע לא יתקרב לונצואלה פעם נוספת, וללא רזרבות מחו"ל היא תתפקד בכלכלה העולמית ברמה דומה לזאת של צפון קוריאה. אך איש לא יוכל לערער את אחיזת המוות של משטר שאבז במדינה.

אין זאת תופעה חדשה, לא בונצואלה ולא בעולם. זה הוא עיקרון שאני קורא לו אפקט מילטון. לא, אין לזה כל קשר למילטון פרידמן, הענקתי לו את השם בעקבות המשורר ג'ון מילטון מחבר הפואמה "Paradise Lost " ("גן-העדן האבוד"), בה הוא מעניק לשטן את ההצהרה הקלאסית של הרוע. לאחר שהוא מגורש לאגם של אש כעונש על מרידתו באלוהים, השטן מקבל את גורלו העגום על ידי הכרזה כי "מוטב למשול בגיהנום מאשר לשרת בגן-העדן."

כל דיקטטור, כאשר הוא ניצב בפני הברירה בין שגשוג כלכלי לשליטה,ניצב בסופו של דבר בפני הברירה הזאת. כמו שאבז הם בוחרים בדרך כלל בשליטה וגורמים לכלכלות ארצם להתמוטט, תוך שהם מטילים מיליונים לאומללות של עוני ורעב. הם בוחרים למשול בגיהינום מאשר להיות בירוקרטים פחותי ערך וחסרי חשיבות בגן העדן.

לא רק דיקטטורים נדרשים להחלטה זאת. גם הסטאטיסטים ה"מתונים" שלנו מבצעים לעיתים קרובות את אותה החלטה, למרות שלא בתנאים כה חמורים.  עם הצעותיו האחרונות בנושאי עבודה ומיסים, גם הנשיא אובמה מבצע החלטות כאלו.

למשול בגיהנום או לשרת בגן העדן הינה בעצם אלטרנטיבה מוטעית, משום שלשלוט ולשרת אינן האפשרויות היחידות. (אם אכן אלו היו האפשרויות היחידות, הרי שבמונחים של השטן עצמו היתה אצילות מסויימת בהחלטתו לדחות את השרות, זאת היא הסיבה שמילטון הואשם לעיתים בביטוי אהדה לשטן.) בני אדם לא נידונו להיות אדונים או משרתים, אלא מסוגלים לחיות כעצמאיים ושווי ערך, שזה מה שהם בחברה חופשית.

הגירסה הסטאטיסטית המודרנית לאפקט מילטון הינה בדרך כלל מעוותת יותר. היא אינה ברירה בין שליטה לשירות, אלא בחירה בין החזקת שליטה  על אחרים או שיחרורם לחופשי. הם תמיד מבקשים להחזיק בשליטה, גם אם משמעות הדבר הרס לכולם.

הם יעדיפו למשול בגיהינום מאשר לעזוב אותנו לנפשנו.

תוכלו לראות זאת בהצעות הכלכליות האחרונות של הנשיא אובמה. בחנו את הרמייה של חוק המשרות שלו. אפילו כאשר הוא דחק בקונגרס להעביר את חוק המשרות האמריקאי "מייד", לא היה חוק כזה בנמצא. הוא עדיין לא כתב אותו, הוא לא גיבש נותני חסות שיציגו אותו בבית הנבחרים, והוא לא טרח להבטיח את התמיכה של בני בריתו בקונגרס. התוצאה, מעט יותר משבועיים לאחר מכן, היא ששום נציג דמוקרטי לא הציג את החוק של אובמה בבית הנבחרים, בעוד מנהיגים דמוקרטיים בסנאט הזיזו אותו הצידה לעתיד בלתי מוגדר. באשר לתוכנו, זה הוא מיחזור של חוק "העידוד" הכושל הקודם.

שום דבר מכל זה אינו מתקבל על הדעת כמהלך של איסטרטגיה חקיקתית או מדיניות. זה רק נראה סביר כתמרון פוליטי גס: הצע חוק שנידון לכישלון, לאחר מכן האשם את האופוזיציה. בתקופה של מצב חירום כלכלי, עם אבטלה ארוכת טווח ועוני המגיעים לרמות שלא נראו מאז המשבר הגדול, הנשיא אובמה מעדיף לנסות לקדם סיסמאות לטובת נסיון היבחרו מחדש מאשר להציע חקיקה שתעבור ותשפר את המצב הכלכלי.

בנתיים, אובמה הבטיח לתור בארץ על מנת לקדם את חוק המשרות שלו. אך מה שהוא מקדם בפועל הוא מס חדש על העשירים. המיקוד האמיתי של הרטוריקה והאנרגיה הפוליטית שלו הוא מה שקרוי תקנת באפט, המתבססת על העובדה, לכאורה, שמזכירתו של המשקיע המיליארדר וורן באפט משלמת חלק גדול יותר ממנו מהכנסתה במיסים.

כל העניין הוא תרמית נוספת. אם באפט חש שהוא לא ממוסה מספיק, הוא אולי יכול להתחיל לטפל בנושא מיסי העבר שלא שולמו על ידי חברה שלו. מעבר לכך, מצבו של באפט רחוק מלהיות אופייני. במציאות, מיליונרים משלמים בערך 30 אחוזים מהכנסתם במיסים, בהשוואה ל-20 אחוזים (או פחות) עבור מעמד הביניים. האחוז העליון של ההכנסות משלם 40 אחוזי מס למס ההכנסה, בעוד שכמחצית מן האמריקאים אינם משלמים מס הכנסה כלל.

לכן, מי אינו משלם "את חלקו ההוגן"? ובנוסף העובדה היא ש"מזכירתו של וורן באפט" הינה דמות פיקטיבית. עיתונאי שטרח להתקשר להנהלת חברת ההשקעות של באפט גילה כי נמצאות שם רק  "עוזרות אדמינסטרטיביות," שהאחריות המקצועית שלהן רבה בהרבה מאשר קבלת הכתבות והגשת קפה. (עצם השימוש בדימוי של "מזכירה" נגוע בשוביניזם מיושן. לא פלא שהנשים בממשל אובמה מתארות את סביבת העבודה שלו כ"סביבה עויינת"). בהינתן שהעוזרות של באפט עובדות עבור אדם המנהל 100 מיליארד דולר בנכסים, הן כנראה מרוויחות יותר כסף ממך. הן בוודאי מרוויחות מספיק, במיוחד בשילוב עם בני זוגן, בכדי להניב שכר של מעל 200 אלף דולר בשנה שהינו שכר העומד לספוג הגדלת מיסוי במסגרת תכנית המיסים החדשה  ל"מיליארדרים" של אובמה.

מס חדש זה, בפועל, הינו אלטרנטיבה שנייה למיסוי מינימום, וההיסטוריה של מיסים אלו מראה שהם אינם מוגבלים ל"עשירים". מס ההכנסה עצמו החל ברמה של 1% מיסוי על עשירים, לפני שנפרשה הרשת לרוב מעמד הביניים. מס המינימום האלטרנטיבי (AMT ) המקורי נועד למנוע מקבוצה מצומצמת של בעלי עושר רב מלחמוק בין החורים של רשת החקיקה וכעת הזדחל כלפי מטה לרוב מעמד הביניים וכולל אלפי עסקים קטנים. גם החוק הזה יפעל באופן דומה ויצור את אותו סוג של הקזת דם לכלכלה.

  

בתמונה מעל: אובמה מכריז על השקעה של מעל חצי מיליארד דולר בסולינדרה, חברת הפוסטר של "המהפכה הירוקה" שפשטה את הרגל בספטמבר 2011.

אך זיכרו את אפקט מילטון. לא מדובר כאן בכלכלה. מדובר בשליטה. רפובליקאים ביקרו את ההצעה כ"מלחמת מעמדות", אך איני חושב שמונח זה מציין את העניין האמיתי. לארה"ב אין מעמדות כלכליים בסגנון האירופאי המיושן. בעבר הרחוק, אלכסיס דה טוקוויל זיהה כי אינדיבידואליזם, חירות כלכלית, והשיטה של "הבנה לאינטרס עצמי" היו דבר שאדם שמע באמריקה "באותה מידה מהעניים כמו גם מהעשירים". ודאי שאין לנו משהו דומה למלחמת מעמדות בסגנון הישן כאשר אלו הוורן באפטים והג'ף אימלטים המספקים סיוע לאובמה, בעוד בני המעמד הבינוני, ואנשי הצווארון הכחול נוהרים לעצרות מסיבות התה. אם זאת היא מלחמת מעמדות, הרי שאילי ההון והפרולטריון התבלבלו בתפקידים.

מה שבאמת מבדיל בין הפלגים המתנגשים כאן הינו נושא השליטה מול העצמאות. אם יש מעמדות המעורבים בכך הם לא "עשירים" נגד "עניים", אלא "מעמד הממשלה" נגד "מעמד העצמאים".

בחנו, למשל, את התיאור של אחד היזמים מעמק הסיליקון כיצד תקנת באפט תפגע בהחזרים עבור משקיעי הייטק התומכים בתעשיית חברות ההיזנק. ואז השוו זאת עם ה"מיזם הסוציאליסטי" של הממשל המגולם בפיאסקו של סולינדרה, חברה שממשל אובמה האיץ עבורה הזרמה של חצי מיליארד דולר בערבויות הלוואה על רקע של תקינות פוליטית וקשרים פוליטיים.

 

פיליפ קליין מציג השוואה דומה בין סולינדרה והביטוח הלאומי האמריקאי. "אובמה חושב שזה תקין עבור הממשלה לסכן כספים של משלמי מיסים על יזמויות עיסקיות שהוא רואה כראויות להשקעה. אך הוא יוצא מכליו למשמע ההצעה שצעירים אמריקאים יהיו בעלי יותר שליטה על הקצאות הכספים שהם עצמם משלמים כמס."

הדפוס הוא עקבי. המעמד הממשלתי רוצה שהכל יהיה תחת שליטה על ידי רשות מרכזית, אם באמצעות פעולה ממשלתית ישירה או דרך סולינדרה – או מפעלי רכב ממשלתיים בסגנון של "בעלות ממשלתית-פרטית". הם דיקטטורים בדרכם היחודית. וכמו הדיקטטורים בעולם, גם כאשר המדיניות שלהם מובילה לאסון (ראו את מצב הכלכלה הנוכחי), הם פשוט אינם יכולים להביא את עצמם לוותר על השליטה.

זה הוא אפקט מילטון. הם יעדיפו לשלוט בגיהנום מאשר להניח לנו לעזאזל לנפשנו.

 

 

הוספת תגובה