לקראת השביתה הבאה
מאת בועז ארד | 19 ביוני 2008 נכתב במקור עבור "ביזנסוויק" ישראל
לקראת העימות הבא בין ההסתדרות לבין האוצר וההשבתה הצפויה של המשק עולה השאלה מה תפקידה של ההסתדרות וכיצד היא משתמשת בנשק השביתה -האם היא באמת מייצגת ההסתדרות את אזרחי ישראל העובדים או רק את הוועדים החזקים?
היסטוריה של שלטון באמצעות תלות כלכלית
ההסתדרות הינה ארגון מיוחד במינו שאין דומה לו – ארגון שנבנה במקורו כמדינה וכלל מוסדות תרבות, בריאות, עסקים, בנקאות, יישוב, מוצרי תשתית, מונופולים תעשייתיים, עיתונים ועוד… הכל מלבד צבא ומשטרה שהיו נתונים בידי המנדט הבריטי טרם הכרזת המדינה.
בספרו "סדום או חלם" הקדיש פרופ' עזרה זוהר פרק נרחב להסתדרות; בראיון ל"ביזנסוויק" הוא מסביר כי ההסתדרות נבנתה ברוה "הסוציאליזם שהוא מצב שבו הכל אסור כל עוד לא קיבלת הרשאה כזו או אחרת, הרשאה הניתנת על פי הצרכים הפוליטיים של השלטון". "כיום", מסביר פרופ' זוהר, "המצב הרבה יותר טוב, היות ומספר הדברים שבהם השלטון יכול לתת הטבות קטן יותר. במקום לחכות בתור, כמו פעם, במשך שלוש שנים לטלפון אלא אם הייתה פרוטקציה, היום כל אחד יכול לקבל קו, ועוד יתקשרו אליך מבזק ויציעו עוד קו…"
לדברי פרופ' זוהר: "מה שעשה רמון בפירוק ההסתדרות מקופות החולים היה מעשה גדול, אך הוא לא הושלם". הבעיה של ההסתדרות על פי פרופ' זוהר הינה התלות בוועדים החזקים: "הם אינם יכולים לדאוג לאינטרסים של הציבור משום שהם שבויים בידי הוועדים החזקים, ואין היום ממשלה, ואני גם לא רואה ממשלה עתידית שמוכנה להילחם בוועדים… … ההסתדרות הייתה צריכה לדאוג ליותר משכבה צרה של עובדים, אלא גם לעובדי הקבלן, לעובדים הזרים ולעובדים החלשים, אם היא תשתחרר מהוועדים החזקים היא תוכל לעשות את מה שהיא צריכה לעשות".
עילות השביתות האחרונות
בשנים האחרונות אנו מבחינים כי מידי שנה נבחר הנושא המרכזי עבור "השביתה הגדולה", בשנים 2004, 2006 ותחילת 2007 פעמיים (מתוך שלוש שביתות אחרונות) הייתה העילה הלנת שכר ברשויות המקומיות.
ההסתדרות איימה אז בהשבתות ואף השביתה את המשק בשל הלנת השכר ברשויות, באותה ההשבתה, נסגר השער האווירי לישראל, אניות עוכבו בנמלים מבלי יכולת לפרוק או להעמיס את מטעניהם – חוסם עורקים הודק על דם החיים של התעשייה והכלכלה. להערכת כלכלני התאחדות התעשיינים, הנזק למשק בשל השביתה של דצמבר 2006 הסתכם ב-350 מיליון שקל בגין אובדן תוצר של יום אחד.
אולם, לדבריו של אייל מלמה, דובר ההסתדרות, ל"ביזנסוויק": "דווקא העובדה ששתי השביתות האחרונות היו על הלנת תשלומי עובדי הרשויות מעידה על כך שההסתדרות משתמשת בוועדים הגדולים למען החלשים".
העובדים במגזר הציבורי משתתפים בהצגה
תשלומי הרשויות מדגישות את הבעייתיות של המגזר הציבורי; מפרוטוקול הדיונים המתמשכים בבית הדין הארצי לעבודה בעקבות אותה השבתה עולה כי: "בכל הרשויות מלינות השכר אחוז גבית הארנונה מקרב החייבים בתשלומה, הינו נמוך ביותר. כך ולשם הדוגמא, בדבוריה מדובר ב – 3% גביה; בטובא זנגרייה – 7%; בירכא – 16%; בנחף – 19%."
במגזר הפרטי לא תיתכן הפקרות כזאת, מנהל שיפעל באופן כזה יפשוט את הרגל במהירות. אם אין הכנסות לא ניתן לגייס עוד עובדים ולהתחייב על הוצאות ללא חשבון. עובדים במגזר הפרטי מפתחים את שריר האחריות האישית – אם התייצבת לעבודתך מידי יום, גילית שאת אותו תפקיד ממלאים שלושה אנשים במקביל, ולא קיבלת שכר לאחר חודש ברור כי מוטב לעזוב לטובת מעסיק שמנהל את עסקיו באופן טוב יותר – זה מה שיעשה העובד הסביר.
במגזר הציבורי כללי המשחק שונים: שם פטורים כולם מהפעלת שיקול דעת ואחריות אישית שהרי המטרה היא לנצל את המערכת והדברים כבר "יסתדרו" ואולי אפילו עם פיצויי הלנת שכר מוגדלים. במגזר הציבורי מעדיפים עובדים רבים את הכאילו "עבודה" הלא יצרנית אפילו אם היא ללא שכר ופרנסה, ומסתפקים בכך שלאחר השביתה הגדולה הבאה המצב ישתנה ומשכורתיהם ישולמו להם. העובדה שמצב עניינים זה פותח אפשרות של פיצויי הלנת שכר גבוהים במיוחד היכולים להגיע עד 500% גרמה לכך שבמקומות מסוימים רקחו עובדים וראשי מועצות תרגילי הלנה שסופם בתשלומי עתק מן הקופה הציבורית לעובדים שביקרם חפצו פרנסי הרשות ויצרו מנגנון שוחד ושכר מנופח בחסות בית המשפט לעבודה.
ההסתדרות החדשה
האומנם מסוגלת ההסתדרות להתנתק מעברה ולפעול למען ייצוג עובדים לרווחת הציבור הכללי? בשנים עברו קשה היה להשיב בחיוב על שאלה זאת. כאשר שר הפנים אברהם פורז, שפעל בתקופת המשבר של 2004, ניסה לבטל את פיצויי ההלנה הדרקוניים ולאפשר תשלומי שכר שלא ימוטטו את הרשויות ויאפשרו להם לשלם,התנגדה לכך ההסתדרות. השר פורז הסביר בספטמבר 2004 : "מצב בו ההסתדרות מחזיקה את העובדים בני ערובה ומונעת מהם קבלת שכר הוא שערורייה ואין לאפשר זאת עוד. ההסתדרות מנהלת מאבק יוקרה על גבם של העובדים שלא מקבלים שכר. דרישת ההסתדרות לפיה על הקופה הציבורית "לשלם" מס של 500 אחוז על הלנת שכר היא בלתי הגיונית ופופוליסטית".
על כך השיב פרץ, יו"ר ההסתדרות דאז: "זהו צעד חמור מאין כמוהו, שימוש בלתי מרוסן בכוח של השלטון נגד העובדים, עזות מצח של שר בישראל שמציע הצעת חוק רטרואקטיבית. שר הפנים ממשיך במדיניותו שמתירה פגיעה בעובדים ומנסה לשחרר את הממשלה והרשויות מהאחריות לעובדים".
האם יש פתרון יעיל למשק הציבורי?
מוטי היינריך, מנהל את אתר "קו ישר" (www.kav.org.il ) המציע מודל של כלכלה חופשית לישראל אומר ל"ביזנסוויק" כי לדעתו: " עיקר בעיית השביתות היא בסקטור הציבורי. בסקטור הפרטי, גם היום, הצדדים מתפשרים ומסתדרים. הבעיה גדולה כי הסקטור הציבורי גדול מידי … ..בסקטור ציבורי מצומק, במדינה בה התוצר לנפש יהיה מהגבוהים בעולם, גם בעיית השביתות תהיה זניחה".
בתנאים בה נמצאת מדינת ישראל כיום, טוען היינריך: "צריך לאסור על שביתות בסקטור הציבורי שגם כיום בחלק לא מבוטל ממנו אסור לשבות ושום אסון לא קורה לעובדים (במשטרה ובצה"ל). חלק מהסכם העבודה בסקטור הציבורי תהיה התחייבות להמנע מלשבות. השובת יפוטר. אתה רוצה את זכות השביתה? – לך לעבוד בסקטור הפרטי בו יש בלמים ואיזונים של השוק. שינויי שכר בסקטור הציבורי ייקבעו במו"מ, בבוררות, בבית משפט".
ומה על רווחת העובדים בסקטור הציבורי? על כך עונה היינריך: "עובד נמל או חשמל שמרוויח 50 אלף שקל לחודש פוגע ברווחתם של 7 מיליון תושבי ישראל. השכר הראוי לו הוא בדיוק השכר שהיינו משלמים אילו יכולנו להחליפו, באופן חופשי, בעובד מוכשר אחר. נניח 15,000 ש"ח לחודש. ההפרש הוא למעשה דמי-חסות ש-7 מיליון אזרחי המדינה משלמים על סחיטה בחסות החוק. השכר בסקטור הציבורי נקבע לפי הכוח של קבוצת העובדים לגרום לנו נזק. ככל שפוטנציאל גרימת הנזק גדול יותר, כן יגדל השכר. המאבק אינו על רווחה. אלא שהוא איום מוסווה ופשוט "הצעה שאי אפשר לסרב לה".
הקולות המתגברים המתנגדים לשביתות במגזר הציבורי בהחלט מהדהדים בחדרי הישיבות של ההסתדרות, גם אופי המנהיגות הנוכחית כבר אינו כשהיה בעבר. "הדגשים שעופר עיני מכניס להסתדרות נסובים על ניסיונו להפוך את ההסתדרות לגוף א-פוליטי", מסביר ל"ביזנסוויק" אייל מלמה, דובר ההסתדרות "אם עד עכשיו הנהגת ההסתדרות השתמשה בהסתדרות כמנוף פוליטי עכשיו הדברים שונים". כיום, "במקום שפוליטיקאים ישתמשו בהסתדרות המצב יהיה שההסתדרות תשתמש בפוליטיקאים לטובת העובדים". לדעתו של אייל מלמה, נוהל הבוררות שמציע היינריך "אינו רלוונטי, "היות וההסתדרות אחראית וכל הזמן מתנהלים הליכי בירור ופישור גם אם נסתרים, אין לנו שום עניין במאבקים אלא בהדברות".
"אם שר האוצר היה מוכן" מסביר מלמה: "ושרגא ברוש ועופר עיני מנסים מאד להידבר עימו אולי אפשר היה לעשות תוכנית מוסכמת על כולם. תאר לך שכולם היו מציגים תוכנית מגובשת? אולם הדבר לא קורה כי אין עם מי להידבר."
כך הגענו ביוני 2008, מייד עם סיום מסיבת העיתונאים של שר האוצר בה הכריז על תכניתו הכלכלית עברו המצלמות לשידור דבר יו"ר ההסתדרות, עופר עיני: "ביטול ההסכם הקיבוצי הנותן פטור במיסוי על קרנות ההשתלמות באופן חד צדדי הינו הפרה של כללי המשחק ביחסי העבודה במשק. המשמעות של סכסוך העבודה הוא שבעוד שבועיים בדיוק אנו נשבית את המשק ללא הגבלת זמן עד שהאוצר יחזור בו. אנו לא נחזור לתקופת ה'ביביזם' שבה מקבלים החלטות חד צדדיות שמבטלות הסכמים קיבוציים בחקיקה".
פרופ' יעקב עמיהוד, פרופ' לפיננסים בביה"ס הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת ניו-יורק ומרצה אורח למנהל עסקים בתל אביב, מציין בראיון ל"ביזנסוויק" כי "הרפורמה של שר האוצר דווקא מטיבה עם רוב העובדים הפחות חזקים, אם עיני היה מעביר מסר של קבלת הרפורמה הוא היה יכול להביא בשורה גם לעובדים הפחות חזקים – אך הוא לא מנסה להעביר מסר כזה".
הסיבה לכך, מסביר אייל מלמה, היא "שבניגוד למה שהאוצר רוצה שנחשוב, בעצם מדובר על הפרת הסכם, מה הטעם להגיע להסכמים אם הם מופרים אחר כך ללא נכונות להתדיינות?"
על פי פרופ' זוהר לא צפוי מאבק של ממש, פרופ' זוהר אומר ל"ביזנסוויק": "שר האוצר לא מרשים אותי במיוחד, הוא אינו יכול לעשות דברים גדולים…. …המצב הוא שעד הבחירות הבאות אנו נסבול מאינפלציה ובזבוז כספים, כי אולמרט יעשה הכל על מנת ליצור את הרושם שהוא דואג לעם".
אם אמנם ימומש האיום ויתפתח עימות שסופו בשביתה הרסנית, או אם האוצר יתקפל ללא מאבק ויעצור רפורמות חיוניות, הרי שבסופו של דבר ובכל מקרה, בסיום המערכה יידרש האזרח הישראלי לשלם את המחיר.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.