צ'כוסלובקיה 1938 – ישראל היום
מאת: אליקים העצני | 24 בנובמבר 2007
הכל משווים את הוועידה הבינלאומית באנאפוליס לוועידת מינכן משנת 1938, שבה חוסלה בדם קר מדינה שלמה ושמה צ'כוסלובקיה.
מה ידוע לקהל הרחב על הנסיבות של המעשה הזה, שנכנס להיסטוריה כאחד משיאי השיאים של שיפלות, ניבזות, צביעות, פחדנות ובגידה? מעט מאד. על כן, לפניכם הקוראים הרקע לנפילתה של צ'כוסלובקיה, ואגב כך נמצא בינינו לבינם צדדים שווים עד להדהים.
כמונו, צ'כוסלובקיה היתה מדינה צעירה. היא הוקמה בשנת 1918 אחרי מלחמת העולם הראשונה, ובשנת 1938 היתה בת 20 בסך הכל.
כמונו, היא היתה הדמוקרטיה היחידה בכל האיזור שלה.
כמונו, ואולי יותר, סבלה צ'כוסלובקיה מבעיות של מיעוטים. כפי ששמה מעיד עליה, היא היתה ארץ הצ'כים והסלובקים: 9,5 מליון צ'כים ו-5 מליון סלובקים, שהאהבה לא היתה שרוייה ביניהם. בנוסף – 3 מליון גרמנים ועוד 1,7 מליון הונגרים, רומנים, פולנים ויהודים. כל ימיה התלבטה המדינה, איך ניתן להקנות לכל העממים האלה את כל החירויות הדמוקרטיות, אך בו-זמנית למנוע שימוש בהן כדי לפוצץ את הרפובליקה עם הדמוקרטיה גם יחד.
את כאב הראש הכי גדול גרמו למדינה הגרמנים, שהיוו 22% מן האוכלוסיה, פחות או יותר האחוז של הפלסטינים בעלי האזרחות הישראלית.
מפחיד הדמיון הנובע ממקום מושבם של הגרמנים האלה. בוהמיה היא ארץ ללא מכשולים טבעיים לחסום צבאות זרים, אולם בפאתי צפון ומערב שלה שרשרת הרים גבוהה ותלולה, הרי הסודטים, שם ישבו "הגרמנים הסודטים" שהתייחסו באיבה ובניכור אל מדינתם. אצלנו, הרי השומרון נישאים ממזרח לארץ העמקים והשפלה בגובה של 800-900 מטר מעל פני הים, מול התקפה אפשרית דרך בקעת הירדן,שעומקה כ-300 מטר מתחת לפני הים, כך שצבא פולש יצטרך לטפס למעלה מקילומטר. מומחים צבאיים קראו לזה "מלכודת טנקים", אולם גנרלים אמריקנים שנתבקשו אחרי מלחמת ששת הימים ע"י נשיא ארה'ב, ג'ונסון, להמליץ על גבולות בני הגנה לישראל, הוסיפו שכוח האויב, לאחר שכבר הגיע למעלה והוא תוקף לכיוון מערב – שום מכשול טבעי לא יעמוד עוד לפניו, עד הים.
בקיצור, כשם שלא ניתן להגן על מדינת ישראל ללא יהודה ושומרון, כך לא היה ניתן להגן על צ'כוסלובקיה בלי הרי הסודטים. ודווקא האיזורים האסטרטגיים האלה, החיוניים כ'כ להגנת המדינה, מיושבים באוכלוסיה עויינת.
ובכך עוד לא נגמר הדמיון. הערבים הם אמנם מיעוט בתוכנו, אך מעבר לגבול מצוי עולם ערבי ענק, חלקו אויב, חלקו עויין והערבים שבפנים מחוברים באלף נימים, עתים גם צבאיים ומחתרתיים, עם בני עמם שמעבר לגבול ומהווים, או עלולים להוות,"סוס טרוייני" או "גייס חמישי". בדיוק כך, מעבר לרוב גבולות צ'כיה ישבה גרמניה הנאצית שהסיתה את הגרמנים הסודטים, חימשה אותם, עודדה ואירגנה מהומות וטרור והעלתה את הדרישה "להגדרה עצמית", כלומר – לסיפוח החבל לגרמניה. היה להם יאסר ערפאת משלהם, קונרד הנליין שמו, נאצי מושבע שגרמניה העניקה לו תואר "גאולייטר".
וגם בכך עוד לא נגמר הדמיון: על סמך מה תבעו הגרמנים הסודטים הגדרה עצמית? הרי אף פעם לא היה "עם סודטי", כשם שלא היה עם פלסטיני. מאות שנים היה השטח בשלטון האימפריה האוסטרית ובית הבסבורג, והם היו גרמנים כפי שערביי ארץ ישראל היו ערבים ולא "פלסטינים". הם גם לא השתייכו מעולם לגרמניה, אליה ביקשו להסתפח. אלא, הם היו בידי היטלר אמצעי אידיאלי למטרתו האמיתית: חיסול המדינה הצ'כוסלובקית. בדיוק כך הומצא "העם הפלסטיני" כדי להשתמש בו ככלי להשמדת מדינת ישראל.
הצ'כים היו אמנם חסרים עצמאות ממלכתית במשך מאות שנות השלטון האוסטרי, אך בעבר רחוק יותר משלו שם מלכים בוהמיים, ולעם הצ'כי עבר מפואר בתרבות, ברפורמציה דתית, במדע ובספרות. ההשוואה מתבקשת.
ועדיין אין זה הכל. כמונו, בלטה צ'כוסלובקיה בסביבתה כמדינה בעלת משק מודרני, מתועש ומתוחכם ואומה משכילה ומיומנת. כמונו היתה להם תעשיית נשק מפותחת, מהגדולות באירופה. מיקלע הברן, למשל, נקרא כך על שם העיר ברנו, שם ייצרו אותו. כמונו גם היה לצ'כוסלובקיה צבא חזק מאד, מאומן היטב ומלא רוח קרב. כאשר בשנת 1938 פרץ המשבר, גוייסו 40 דיוויזיות, מליון וחצי חיילים חיכו לפקודה, והרי הסודטים בוצרו בעוצמה בלתי רגילה. להיטלר לא היו תותחים המסוגלים לפצח את הביצורים האלה, ולאחר שקיבל אותם לידיו, הודה שלא היה מסוגל לכובשם בקרב.
אולם לצ'כוסלובקיה היה לכאורה עור נכס אחד, שלנו אין: ברית הגנה מוצקה עם מעצמה גדולה, ובעצם – עם שתיים. בשנת 1925 נחתם הסכם הגנה הדדי בין צרפת לצ'כוסלובקיה, לפיו התחייב כל צד ללא תנאי לבוא לעזרת הצד השני, אם יותקף. לפי זה, היתה צרפת מחוייבת לבוא לעזרת צ'כוסלובקיה במקרה של התקפה גרמנית. והואיל ובין צרפת לאנגליה היה הסכם דומה, היתה אנגליה מחוייבת להצטרף לצרפת במקרה כזה.
אותה שעה הציבו הצרפתים 23 דיביזיות על הגבול הגרמני וביחד עם הצ'כים – 63 דיביזיות, כאשר לגרמניה היו רק כ- 48 . מצבה הצבאי של גרמניה היה כ'כ רע, שהרמטכ'ל הגרמני, בק, התפטר ויורשו הלדר הצטרף לקבוצה של גנרלים שקשרו קשר לרצוח את היטלר, כדי למנוע פרוץ מלחמה שהם ידעו שיפסידו בה. אלא, שליחים ששלחו אל ראש ממשלת אנגליה, צ'מברליין, חזרו בידיים ריקות: צ'מברליין צידד בהיטלר!
היום אנחנו יודעים שלא היתה כל סיבה לפיק הברכיים של הדמוקרטיות המערביות בפני היטלר, שבאותו השלב השמיע איומים ועשה רושם, אבל לאמיתו של דבר – בילף.
שוב חוזר הדמיון למצבנו. גם לנו צבא חזק וגם אנחנו מסוגלים לנצח, אבל אזל לנו הרצון לנצח. והרצון הזה בדיוק היה חסר לבריטים ולצרפתים, שציירו את הצבא הגרמני כעוצמה אדירה שאין לעמוד בפניה.
את "הסכסוך" אירגן ותיזמר היטלר כך, שהורה להנליין לדרוש מן הצ'כים תמיד יותר משיכלו לתת. הצ'כים וויתרו ו-וויתרו, וככל שוויתרו יותר, כך הותקפו ביתר פראות ע'י הגרמנים בהאשמות-שווא של מעשי דיכוי ורדיפות נגד הגרמנים הסודטים המסכנים. לדוגמה, הגרמנים ביצעו מעשי חבלה, וכאשר הצ'כים נקטו אמצעי נגד, הם הואשמו בהתעמרות ברוטאלית.
מזכיר לנו משהו?
בספטמבר 1938, עם דרישתו של היטלר לפנות את איזור הסודטים, הגיע מסע השיסוי וההסתה הנאצי לשיאו. והנה, ברגע המכריע הזה, שאותו חזו בדיוק אבות הסכם ההגנה ההדדי, שני בעלי הברית שעליהם סמכה צ'כוסלובקיה בגדו בה בגידה שפלה, המזכירה את מה שעשתה לנו אמריקה של בוש וקונדוליזה במפת הדרכים, ואת האינוס הקבוצתי של אנאפוליס.
צרפת ואנגליה, במקום לחוש לעזרת בעלת בריתן המאויימת והמותקפת, הצטרפו למסע השיסוי הנאצי! תקשורת עויינת באנגליה ובצרפת תקפה את הצ'כים על פגיעה כביכול בזכויות המיעוט הגרמני, לפתע גילו שהיטלר בעצם "צודק" – לא ראוי שצ'כים ישלטו בגרמנים, ומאידך – הצדק דורש שהגרמנים יורשו להתאחד עם אחיהם שמעבר לגבול. מול הטענה שפירוש הדבר חיסול יכולת ההגנה הצבאית של צ'כוסלובקיה וגם העברת 800,000 צ'כים לידי הגרמנים – העמידו את המטרה הנשגבה של "השלום". ואכן, דעת הקהל במערב האשימה את הצ'כים שהם – לא היטלר! – הינם "מכשול לשלום", וגם זה נשמע לנו כ'כ מוכר.
והיו גם נשמות טובות בפרלמנטים במערב שטפטפו באוזניהם של הצ'כים, כי דווקא כדאי להם להתנתק מן הגרמנים הסודטים ולקבל כך מדינה צ'כוסלובקית בעלת אופי סלבי "טהור", קטנה אבל "קומפקטית". אצלנו הצבועים דואגים ל"אופי היהודי" של המדינה.
וגם זאת טענו: למה לכם ביצורים וצבא? הלא יהיה שלום, היטלר התחייב!
איש אחד היה באנגליה שצעק חמס נגד השיפלות הזאת והתריע על הסכנה, ווינסטון צ'רצ'יל שמו, אז – חבר פרלמנט פשוט. והנה, עליו כתב העיתון המכובד, הלונדון-טיימס – "את מחרחר המלחמה הזה יש להעמיד לדין ולירות בו או לתלות אותו!"
וכך הצטרפו "בנות הברית" של צ'כוסלובקיה לדרישת היטלר למסור לו את הסודטים והודיעו לה, שאם תסרב והיטלר יתקוף, הם לא יכבדו את ברית ההגנה. כאשר נשיא צ'כיה, בנש, סרב – האשימו אותו באחריות למלחמת עולם חדשה. בנש התקפל תחת לחצם, בפראג פרצו הפגנות והזעם היה גדול, אך ללא הועיל. בנש, כיון שנכנע, זכה לעיתונות נהדרת במערב, שיבחו אותו על הקורבן הכואב שהקריב "למען השלום", ופירושים מיותרים.
כשהיטלר ראה שבריטניה וצרפת נכנעות לכל דרישותיו, הוא הציע לכנס "וועידת שלום" בעיר מינכן שבדרום גרמניה, אליה הוזמנו אנגליה, צרפת, גרמניה ואיטליה, בעלת בריתו של היטלר. לפי דרישת היטלר צ'כוסלובקיה לא נוכחה. שני נציגיה רק הורשו לשבת בפרוזדור ולחכות שם לגזר דינם. במינכן הוחלט שהגרמנים ייכנסו לשטח למחרת היום(!), בראשון לאוקטובר, ויסיימו את תפיסתו משך 7 ימים. הצ'כים חוייבו לא להזיז כלום, הכל יימסר לגרמנים בשלמות, קרי: רבע משיטחה של המדינה, מרבית אוצרות הטבע שלה, רוב התעשייה וייצור החשמל.
המדינה המרוסקת, השדודה והנבגדת, עם מוראל ירוד ורצון שבור, גססה עוד 105 ימים, וב-14 למרץ 1939 נכנס היטלר לפראג מבלי לירות ירייה אחת. הוא עלה לארמון הרדשין הנשקף על פני פראג, מקום מושבם של מלכי בוהמיה והנשיא לשעבר בנש שברח לאנגליה, וכתב שם על שולחן הכתיבה: "צ'כוסלובקיה חדלה להתקיים".
שימו לב: וועידת מינכן לא שמה מייד קץ למדינה הצ'כוסלובקית, תוצאותיה עשו זאת. שברו את רוחה,. ומשנשברה הרוח, הכוח החומרי העצום שהצ'כים השכילו לצבור, לארגן ולהציב מול הגרמנים – התפורר מעצמו.
פרט פיקנטי: כשהתברר שצ'רצ'יל צדק – היטלר לא קיים אף אחת מהבטחותיו וכמה חודשים לאחר שבלע את צ'כיה פלש לפולין וצ'מברליין נאלץ להכריז עליו מלחמה, מישהו שמע את צ'מברליין אומר: "חבל, הכל היה יכול להסתדר כ'כ טוב, אלו רק הר היטלר היה מקיים את הבטחותיו"….
וכמו כאן בארץ, איש לא התחשבן עם "מחנה השלום" הפחדני והבוגדני, שבחוצפתו שאינה יודעת גבול, עשה מן המזהירים מבעוד מועד ומן המנסים למנוע את האסון – מחרחרי מלחמה, קיצונים, הוזים, פנאטים. איש לא דרש שאנשי ה"טיימס" שדרשו להוציא להורג את צ'רצ'יל לפחות יפוטרו ויוקעו בציבור בכל מערומי אפסותם, הגדולה כגודל חוצפתם. היש צורך להזכיר, שלנו יש כאן מן הזן הזה למכביר, ומי יודע איזה אסונות הם עוד יביאו עלינו.
סוף דבר: הצ'כים שנכנעו לגרמנים כמעט ולא סבלו אבידות במלחמה. הגרמנים האכילו אותם היטב, פינקו אותם וניצלו אותם למאמץ המלחמתי שלהם. שכן, מעתה כל הנשק והציוד הצ'כים, ובנוסף כושר הייצור האדיר של מפעלי סקודה הענקיים, שרת את מכונת המלחמה הגרמנית וסיפק הרבה מן הנשק שכבש את צרפת והחריב את ערי אנגליה. החטא ועונשו.
ועוד סוף דבר: בתום המלחמה קמו הצ'כים וגרשו את כל הגרמנים הסודטים באכזריות קשה לתוך גרמניה. דבר הם לא הורשו לקחת עימהם. את אדמותיהם, בתיהם ורכושם תפסו צ'כים. יש היום בגרמניה ארגון יוצאי הסודטים שהשתקמו בינתיים, והללו דורשים לקבל לפחות פיצויים על רכושם. אולם ממשלת צ'כיה הודיעה שלא יקבלו גרוש. כך גומלים למציתי מלחמה.
להכנת המאמר הזה שאבתי את הנתונים מן הספרון של אריה סתו "צ'כוסלובקיה 1938 – ישראל היום", בהוצאת מרכז אריאל למחקרי מדיניות.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.