תכנית פודסטה לאמריקה חלק ב': שובו של הלואי

הבעיה הבסיסית עם המלצות הדו“ח היא שהן מבוססות על כשל לוגי אלמנטרי. הכשל הלוגי הידוע בשם פוסט הוק ארגו פרופטר הוק עוסק במקרה בו מניחים שאם אירוע ב‘ התרחש אחרי אירוע א‘, נובע מכך שאירוע א‘ גרם לאירוע ב‘. כותבי הדו“ח הבחינו כי במדינות המערב רמת ההכנסה גבוהה יותר ותנאי הרווחה טובים יותר, ומסקנתם הייתה כי תנאי הרווחה המשופרים הם שגרמו להעלאת רמת ההכנסה.

ההיגיון הזה דומה ל“תאוריית אלפא קנטאורי.“ אלפא קנטאורי היא מערכת הכוכבים הקרובה ביותר אלינו—רק 4.37 שנות אור מכאן. ניתן להניח במידה רבה של וודאות כי לפני שתצא המשלחת ראשונה לשם תערך מסיבת עיתונאים חגיגית, בה יכריזו נציגי סוכנויות חלל מכל רחבי העולם על שיגור חללית לשם. לפי הגיונו של הדו“ח, המסקנה היא שכדי להביא לשיגור חללית לאלפא קנטאורי, יש לערוך מסיבת עיתונאים חגיגית, בה יכריזו נציגי סוכנויות חלל מכל רחבי העולם על שיגור חללית לאלפא קנטאורי.

הרעיון הזה נשמע מגוחך, אבל בפועל הוא זהה לחלוטין לתאוריית ”הכנסות ברוורס“ של הדו“ח. הפרכה בו נובעת מכך שהסדר הסיבתי פשוט אינו כזה. לא הרווחה יצרה את ההכנסה הגבוהה—ההכנסה הגבוהה היא שאפשרה רווחה רבה יותר. לא העלאת השכר היא שגרמה להעלאת התפוקה של עובדים, אלא הגידול בתפוקה הוא שגרם לעליה בשכר.

אם סדר הסיבתיות היה אכן פועל לפי תאוריית ”הכנסות ברוורס“ של הדו“ח, כל שהיה עלינו לעשות כדי להביא את רמת החיים בהודו לגובה זו שבארצות?הברית היה לקבוע בחוק ששכר העובדים הממוצע יהיה 5,000 דולר לחודש ולא 50 דולר לחודש, ולהוסיף ולחוקק חוקים המעניקים שירותי בריאות איכותיים, חינוך חינם ברמה גבוהה לכל, הטבות פנסיוניות נדיבות, וכן הלאה. הכל היה מסתדר וההודים היו נהנים מרמת חיים גבוהה להפליא, והכל במחי חקיקה מבורכת אחת.

האמת העצובה
איש אינו עד כדי כך תמים. החשיבה הכלכלית של כותבי הדו“ח פשטנית מאוד, אבל לא עד כדי כך פשטנית. ברור לכותבים, ממש כמו שברור לקורא, כי אין דרך לשנות באופן מהותי את תנאי החיים של בני?אדם באמצעות צו מלמעלה. תנאי רווחה מערביים ושכר גבוה אינם נמנעים מעובדים בעולם השלישי בגלל קשי לבם של המעסיקים, אלא בגלל שעבודתם אינה מצדיקה שכר גבוה כזה ותנאים כאלו. אם יקבע בחוק כי לעובדים אלו יוענק שכר גבוה יותר, ויחוקקו תקנות בריאות, סביבה, ועבודה המתמירות את עלות העסקתם, העובדים האלו יאבדו את מקום עבודתם.

הפגיעה תהיה, קודם כל, בעניים ביותר. אותם אומללים, שכל שיש להם להציע הוא שתי ידיים חרוצות ונכונות לעבוד שעות ארוכות, יאבדו את עבודתם לטובת עובדים בעלי הכשרה טובה יותר ופריון עבודה גבוה יותר—הם יצדיקו את השכר הגבוה יותר. ככל שעלות השכר תותמר, כך תצטמצם התעסוקה במדינות העניות יותר, ואם רמת השכר והתנאים בחוק תושווה לזו שבארצות?הברית, לא יהיה שם אף מפעל חוץ ואזרחי אותן מדינות יחזרו לחקלאות קיום עלובה.

לכאורה, מצב זה הוא אידאלי מנקודת מבטם של אזרחי ארצות?הברית: כל העבודות שברחו החוצה, יחזרו הביתה. יתר על?כן, למעסיקים לא תהיה ברירה אלא לשלם לכולם שכר הוגן והולם, עם ביטוח בריאות, תנאי רווחה ופנסיה נדיבה. מה רע?

אלא שזה לא יהיה סוף הסיפור. עלות העבודה הגבוהה בארצות?הברית תגרום לכך שהמפעלים המייצרים יצטרכו לפשוט את הרגל או להעלות מחירים. כלומר, כך (אבטלה) או אחרת (מחירים גבוהים) מישהו יצטרך לשאת בנטל, והראשונים בתור יהיו העניים והחלשים יותר—העובדים הלא מיומנים והפועלים הפשוטים. השניים בתור יהיו שוב העניים והחלשים, שכן הם יהיו אלו שיישאו בעול האינפלציה שתתחולל כדי לממן את ההטבות הנרחבות.

סביר להניח שהתרחיש המסוים הזה לא יתממש, מהטעם הפשוט שהודו, סין ושות‘ פשוט לא תסכמנה לקבל את התכתיב האמריקני הזה. במקרה זה, יבוצע חלק הענישה על המרדנות הזו או, בלשון פשוטה, יוטלו הגבלות סחר ומכסים על המדינות המורדות, ותפתח מלחמת מכסים וסחר עולמית. מרקנטיליזם כבר אמרנו? לואי, מלך השמש, בוא אלינו. הכל נסלח.

הערה: יש משהו מטריד באופן שבו הדו“ח מעניק עיסוי לנתונים. לדוגמה, על מחקרו של אלן ביינדר הם כותבים: ”הכלכלן אלן בליינדר טוען כי עד 30-40 מליון משרות באמריקה עשויות לעבור למקומות אחרים במהלך העשור הבא או שני העשורים הבאים.“ אלא שבליינדר עצמו כותב כך: ”אני לא—ואדגיש, לא טוען ש-30 עד 40 מליון אמריקנים יאבדו את משרתם בגלל מעבר משרות לחו“ל. למעשה, זו ההערכה הגסה שלי למספר המשרות שיעמדו באופן פוטנציאלי מול תחרות מחו“ל. רק חלק זעיר מהמשרות יעבור אל מעבר לים. נוסף על?כך, המעבר יימשך זמן רב—אולי אפילו עשרות שנים… יתר על?כן, יהיה גם מעבר של משרות לאמריקה…. הערכה סבירה של אובדן המשרות נטו היא לאפס אובדן משרות.“ [כל ההדגשות, במקור].
המחקר השני עליו מבוססות הקביעות בדו“ח הוא של ”הכלכלנים מרטין ביילי ורוברט לורנס המעריכים כי 12 אחוז מאובדן המשרות בייצור נטו נובע מסחר, בהתבסס על נתונים משנת 2000 עד 2003.“ אבל במחקר עצמו כותבים החוקרים: ”מחקר זה… השתמש במגוון רחב של ממצאים ומצביע על?כך שסחר ומעבר משרות לחו“ל לא היו סיבות מרכזיות [לירידה במספר המשרות בזמן השפל בתחילת שנות ה-2000]… מאחר וסחר ומעבר משרות לא היו הסיבות העיקריות לחולשה בתעסוקה, הן אינן צריכות להיות במוקד המדיניות לעידוד התעסוקה.“