"ראיון החג" איין ראנד במוסף הארץ
מאת בועז ארד | 12 בספטמבר 2009
ב- 7 בספטמבר פנה אלי ליאור קודנר, עורך ועיתונאי בכיר בעיתון הארץ ולשעבר עורך הדה-מרקר קפה, בבקשה לנהל ראיון במייל לקראת כתבה אותה הוא מכין למוסף הארץ. (מדבריו עלה כי הוא גם ראיין את ד"ר ירון ברוק). הכתבה עוסקת כדבריו בהתעניינות המחודשת ביצירתה של איין ראנד (הגדרה שלו – אני הייתי משתמש במלה מתמשכת ומתגברת).
לגבי עמדותיו של קודנר כלפי איין ראנד ניתן ללמוד מן התשובה הבאה במסגרת דיון על ספרייתו בדה-מרקר קפה: "כמעיין המתגבר" מוצב בכבוד בספרייה לצד "מרד הנפילים", גם הוא של רנד. האמת היא שבתור טינייג'ר אהבתי אותה יותר, אבל אחר כך הגעתי למסקנה שהיא פשטנית מדי וקפיטליסטית מדי. מה עוד ש"כמעיין המתגבר" הוא ספר קריא מאוד, בעוד ש"מרד הנפילים" ממחזר אותם רעיונות וגם טרחני וארוך בצורה מוגזמת".
הסכמתי לענות לשאלות והרי השאלות והתשובות לפניכם. אני מקווה כי מי שיקרא את הכתבה שאולי תתפרסם במוסף הארץ יגלה, לאור הטיית הכתב, קרבה בין תשובותי כאן, כפי שנשלחו לכתב, לבין הפרסום.
ל.ק: ראשית אני מבין שיוצא תרגום חדש לעברית של מרד הנפילים. האם אתה יודע על זה משהו? אם כן, מי המתרגם/ההוצאה? (עניתי בגוף תשובה 2).
ל.ק: מתי קראת לראשונה את הספרים של ראנד ומתי החל החיבור האידיאולוגי ביניכם?
קראתי את "כמעיין המתגבר" בשנת 1978 בכיתה י בתיכון בשדה בוקר. אחד מחברי לכיתה הגיש לי את הספר בצירוף המלצה חמה במיוחד. זאת הייתה אחת מחוויות הקריאה העוצמתיות והמהירות ביותר של 750 עמודים שמהם פרצו זיהויים ואמיתות שחידדו את הדרך בה אני רואה את העולם. משם המשכתי בקריאת ספריה האחרים "אנו החיים", "מרד הנפילים" ו"המנון". החוויה היסודית מקריאת ספריה היא שאיין ראנד נתנה ביטוי לדברים שהכרתי באמיתותם. עדיין לא מדובר בחיבור אידאולוגי במובן ש"כמעיין המתגבר" אינו ספר פילוסופי תאורטי אלא יצירה אמנותית חוויתית, הממחישה את הרעיונות המניעים את האדם ואת הדרך בה הוא פועל בחברה. יש להוסיף כי זאת יצירה רומנטית מרגשת וסוחפת המבטאת ניצחון והתגברות של רוח האדם. מה שזיהיתי אז היה כי ראנד הצליחה ללכוד אמיתות חשובות שיש להעמיק בהבנתם. לימים התעמקתי גם במאמריה הפילוסופיים שאת לימודם שילבתי גם עם לימודי היסטוריה ופילוסופיה כללית. ובשנת 87 הוצאתי לאור את הבטאון "אנכי" שהציג לקורא הישראלי תרגומים ראשונים לעברית של מאמרי איין ראנד לצד מאמרים של כותבים ישראליים. כתב העת פעיל עד היום בגירסה מקוונת באינטרט ומשמש כבמה תרבותית ורעיונית למגוון כותבים כמו גם כמקור למאמרים ייחודיים המתפרסמים גם בכלי תקשורת מובילים אחרים בעיתונות הישראלית.
ל.ק: מדוע הספרים שלה רלוונטיים למציאות בישראל?
הרלוונטיות של ספרי איין ראנד מודגמת על ידי מיקומם בראש טבלאות המכירות של ספריה, שהגיעו לשיא של כל הזמנים בשנה האחרונה, כחצי מאה לאחר פרסומם הראשון. מדובר בתופעה חיה ורלוונטית. גם בישראל הודפסו מהדורות רבות של ספריה וכיום נערכת הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, שרכשה לאחרונה את הזכויות להם ברשות יורם רוז, להוצאה חדשה ומתוקנת שלהם. אני לא מכיר שום מקרה של ספרות פופולרית שמתברכת בכל כך הרבה הוצאות חדשות יותר מחמישים שנה מאז הופעתה – לא בישראל ולא בעולם.
ראנד מזהה בספריה את העקרונות הפילוסופיים ההכרחיים לביסוס חברה חופשית ואת המחיר האישי והלאומי אותו "מגישה" המציאות למי שמתכחש לעקרונות אלו. האם עקרונות החופש רלוונטים למציאות בישראל? בוודאי!! האם המילים "להיות עם חופשי בארצנו" רלוונטיות בישראל? אם כן, הרי שאיין ראנד, אשר הציגה את הביסוס הפילוסופי העקבי והמפורט ביותר לקיום אנושי חופשי, הינה רלוונטית כפי שהייתה בעבר.
ל.ק: האם המשבר הכלכלי לא הוכיח את כשלון הקפיטליזם?
קיים חוסר הבנה נרחב ביחס למהות הקפיטליזם ולעובדה כי המשבר הכלכלי הנוכחי הוא ביסודו משבר פילוסופי של הכרה בזכויות האדם, הנובע מהעדרות הקפיטליזם. לצערי חוסר הבנה זה רווח מאד בעולם וחושף את כלכלות העולם למשברים נוספים תכופים.
הקפיטליזים, לפני היותו שיטה כלכלית הינו שיטה פוליטית הנגזרת מעקרון זכויות האדם, המזהה כי לכל אדם זכות לחייו ולרכושו. על פי הקפיטליזם אדם חופשי לסחור בתוצרי עבודתו ויצירתו בעוד שתפקיד הממשלה מתרכז בהגנה על זכותיהם של האנשים לרכושם ולחייהם. הקפיטליזם דוגל בכך שאין לאיש זכות על חייו ועמלו של אדם אחר. כאשר נהנתה חברה אנושית מהתחזקות של תנאי החופש הללו היא פרצה קדימה למעמד מעצמה עולמית. למשל, העובדה שהאמפייר סטייט בילדינג נבנה בשנות ה-30 של המאה הקודמת תוך 400 ימי עבודה ממחישה את העוצמה והפריצה של הכלכלה האמריקאית היותר חופשית דאז. כיום, כ-8 שנים לאחר פיגוע התאומים, מה שיש לארה"ב להציג במקום מרכז הסחר העולמי הוא "גראונד זירו" – בור עמוק המייצג את זניחת עקרונות הקפיטליזם והסתאבות בשלל תקנות, מוסדות ורגולציות ממשלתיות שמנעו הקמה מיידית של מרכז גדול ונישא יותר.
למרבה הצער, ממשלות ברחבי העולם כמו גם אינטלקטואלים רבים ואירגונים רבים המיישמים את תורותיהם, שואפים לשנות ולטשטש את עקרונות החופש שביסוד הקפיטליזם על ידי המצאת "זכויות" מלאכותיות. לדוגמה, הזכות לטיפול רפואי. נושא חשוב ביותר כשלעצמו.
הגישה המוסרית הטוענת כי לכל אחד יש זכות לקבלת טיפול רפואי מבלי לשלם, מפקירה את אלה האמורים לממנו ולספקו. גישה זאת פוגעת בזכותם של הרופאים לסחור בפרי עמלם ומאלצת אותם לספק את שירותיהם וכופה על יצרנים אחרים לממן בכספם את עלויות השירות הרפואי (ראה המס שנקרא "ביטוח בריאות"). סופו של תהליך זה הוא במחסור בהשקעות מחקריות, ברופאים, בתשתיות ובציודים, בטיפול ירוד ובמה שנקרא "רפואה שחורה". התוצאה בפועל היא הקמה של מערך פקידות הגורם לטרטור האזרח, ולגזילת חירותו וכספו, תוך שהוא נהנה מתנאים ושכר שאינם קשורים לייצרנות אמיתית.
על ידי המצאת "זכויות" והגנבתם בדלת האחורית כסוס טרויאני אנו הורסים את המשמעות האמיתית של זכויות האדם, ואת הכלכלה. אלה התוצאות הבלתי-נמנעות של התכחשות לזכויות האדם בכל תחום שהוא, יהיה זה חינוך, תחבורה, אנרגיה וכו'. במציאות "אין ארוחות חינם".
גם המשבר הכלכלי הנוכחי נגרם מאותן סיבות "הומניטריות" ומהרס הקפיטליזם. הניסיונות לתיקון נזקי המשבר והמלחמה בנזקיו מתנהלים על ידי אותן שיטות עצמן, שגרמו לו מלכתחילה – הדבר דומה לכיבוי שריפה בבנזין – מה שמבטיח כי המשבר רק יעמיק ויתרחב.
צפייה קצרה בראיון שערכתי עם מנהל סיכוני האשראי של ענקית המשכנתאות "פאני מיי", שהייתה אחראית לשוק של 700 מיליארד דולר, מגלה כי המשבר התפתח משום שהגישה המוסרית המקובלת והמוסדות שהוקמו כדי לממשה, דגלו בכך שלכל אמריקאי יש "זכות" לבית משלו – גם אם אין לו כסף לשלם עבורו. במקום להגיש את מחיר הקריסה הבלתי נמנעת לאינטלקטואלים, לפעילים ה"חברתיים", לאנשי הממשל ולמנהלים שסרחו, העדיפו מנהיגי הציבור בארה"ב להאשים את הקפיטליזם "החזירי" ולמחזר את השיטה (אגב, מנכ"ל פאניי מי שכה "הצטיין" רומם למשרת תת-שר האוצר בממשל אובמה). עכשיו מוגש החשבון עבור הבגידה בעקרונות הקפיטליזם לכלל הציבור האמריקאי על ידי הדפסה של טריליוני דולרים, שמעמיקים את הבור בו נמצאת הכלכלה האמריקאית. לצערנו האופנה הזאת לא פסחה גם עלינו, וסטנלי פישר עושה כל מאמץ להגן על "זכויות" היצואנים תוך שהוא דוחף את כלכלת ישראל לאותו בור בו נמצאת הכלכלה האמריקאית.
לסיכום, היו אלה המוסדות שפעלו בחסות הממשל (פאני מיי ופרדי מק) שיצרו את המשבר. במקום להסיק את המסקנות ולתת למוסדות האנטי-קפיטליסטיים הללו לקרוס ולהיעלם, התקיפו האינטלקטואלים, הפוליטיקאים והתקשורת את ה"קפיטליזם החזירי" וכ"תרופה" שיעבדה אמריקה נתח נוסף מן הייצרנות הקפיטליסטית העתידית לטובת מוסדות נוספים שימשיכו את המסורת הקלוקלת הזאת.
ב"מרד הנפילים", מספרת ראנד את סיפור הכלכלה האמריקאית המתמוטטת תחת כובד משקלם של התערבויות ותקנות ממשלתיות מכבידות. בה בעת, וושינגטון מאשימה את השוק החופשי ותאוות הבצע, ומוסיפה עוד פיקוחים שרק מעמיקים את המשבר. האם מישהו עוד מתפלא שמכירות ספריה הרקיעו שחקים השנה?
"אם הנכם מבינים את הפילוסופיה השלטת בחברה," כתבה ראנד בספר "קפיטליזם – האידיאל הלא ידוע", "תוכלו לחזות את מהלכה". משברים כלכליים ומחטפי כוח ממשלתי בלתי מרוסנים אינם קורים מעצמם; הם התוצר של הרעיונות הפילוסופים השוררים בחברה – ובמיוחד רעיונותיה המוסריים.
ל.ק: איך מתייחסת הסביבה הקרובה שלך להיותך תומך ראנד? האם יש לזה עדיין סטיגמה של כת?
אנו חיים בתקופה בה אנשים נוטים להתייחסות צינית כלפי רעיונות ועקרונות, ולכן צפוי שכל מי שמתלהב ולוקח רעיונות ברצינות בחייו הופך להיות "חשוד" בהשתייכות לכת. אולם כאן נגמר הדמיון לכל עניין הכתות. מי שחושב שהפילוסופיה של ראנד מובילה ל"כיתתיות" פשוט אינו מבין אותה. אנשים כאלה לא נמצאים בסביבה הקרובה שלי בדרך כלל. בחיי היום יום שלי אני פועל להיות בסביבתם של אנשים חושבים, יצרניים חופשיים ועצמאיים ומתבסס על קרבה של הערכה וכבוד הדדי – לשמחתי אלו רבים יותר ממה שנדמה במבט ראשון.
הפילוסופיה של ראנד מבוססת על חקירה ומחשבה מתמדת. כל גיבורי ספריה הם אנשי ה"יד הראשונה", כאלו החושבים וממציאים ופורצים את הדרך בתחומם באופן עצמאי. הדבר האחרון שגיבורי ראנד מחפשים הוא "גורו" מסוג זה או אחר.
ראנד יצאה נגד הגישה הנוצרית שהתבטאה בביטוי "אל תשפוט פן ישפטוך אחרים" ואמרה "שפוט והיה מוכן להישפט". ברוח זאת ראוי לציין כי יותר משאני תומך ראנד אני תומך הפילוסופיה האובייקטיביסטית המציעה מתודולוגיה רציונלית המתאימה לחיים במציאות. זה לא פולחן אישיות אלא הכרה באושיות פילוסופיות שהוגדו על ידי ראנד והענקת הכבוד הראוי ליוצרת גדולה.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.