ריכוז דברי המערכת לשנת 2008

אנכי | ינואר-דצמבר 2008

ב- 14 בדצמבר התקיימה ועידת "נוכח הגיהאד" שאורגנה על ידי חבר הכנסת אריה אלדד במרכז מורשת בגין בירושלים, קוראינו מוזמנים לבקר ולהתרשם מהרצאות של המחוקק ההולנדי חירט וילדרס (ראו המאמר: "הפצצה של חירט וילדרס"), ד"ר דניאל פיפס וד"ר לואיס. (שמועלות בוידאו לאנכי ביוטיוב בימים אלו) במסגרת הועידה הרצה ד"ר לואיס בנושא "המדיניות להבסת הטוטליטריות האיסלמית". תרגום תמצית ההרצאה הועלה לאתר אנכי.

כמו"כ הופיע ד"ר לואיס במסגרת ביקורו באוניברסיטת תל אביב בפני מועדון הסטודנטים האובייקטיביסטי ואורחים נוספים בנושא "זכותה המוסרית של ישראל להתקיים" ההרצאה תופיע בקרוב ביוטיוב.

בפגישה שנערכה עם שגריר ארה"ב בפריס הצדיק השגריר הטריפוליטאי את מעשי הפיראטים האיסלמים בטענה כי "זכותם מבוססת על חוקי נביאם, שהיא כתובה בקוראן, דהיינו, שכל האומות שאינן מקבלות את מרות חוקיו הן אומות חטאות, ושעל כן זו זכותם ואף חובתם לצאת למלחמה נגד החוטאים באשר הם שם ולמכור לעבדות את כל שבוייהם; ועוד אמר שכל מוסלמי שנהרג בקרב מובטחים לו חיי נצח בגן העדן."  בדיווח למשרד החוץ האמריקאי הוסבר: "הוא [השגריר] הוסיף שעל פי החוק, הלוחם המוסלמי הראשון העולה על אוניית אויב זכאי לקבל עבד אחד לעצמו בנוסף על חלקו בשלל המשותף, וזה פועל כתמריץ לאומץ לב קיצוני וליוזמנות חריגה; וכל אימת שספינות הפשיטה שלהם מסתערות על ספינת אויב, המלחים התוקפים מזנקים על סיפון האונייה המותקפת כשהם לופתים פגיון בכל יד ועוד פגיון שלישי הם אוחזים בפיהם, והמראה הזה מכניס אימה ופחד בלב אויביהם עד שאין איש מעז לעמוד נגדם; והוא מאמין באמת ובתמים שהשטן מסייע לבני ארצו, שכן הם מצליחים כמעט בכל קרבותיהם".

הדיווח הנ"ל אינו מתייחס לפעילות אל-קאידה האחרונה או לפיראטים הסומאלים אלא עולה ממכתביו של תומאס ג'פרסון המדווח לשר החוץ האמריקאי בתאריך 28 במרץ 1886 ראו המאמר "לקראת שלום היסטורי" שפורסם לראשונה ב"אנכי" בשנת 1997.

באדיבות אתר "זוית אחרת" אנו מציגים את מאמרו של הפובליציסט המצרי אחמד אל-אסואני "מתנתנו האחרונה לעולם התרבותי" המציע ניתוח היסטורי של אינטלקטואל מצרי לתופעת שוד-הים אשר חזרה לחיים בים האדום.

בנושא הטרור הבינל"א וקשריו עם הטרור הערבי עוסקת גם קרוליין גליק במאמר "ציביליזציה על חבל דק" שהפך לאקטואלי עד כאב בעקבות האירועים המתרחשים בהודו.

נובמבר 2008

בתווך של ואקום אינטלקטואלי התנהל המאבק בין מק'באמה לבין אמריקה כאשר מצד אחד עמדו שני המתמודדים והציגו את ערכי הסוציאליזם, הסרת האחריות האישית והכלכלית מפרטיים וחברות והעברתם לממשלה הגדולה, והבטחות ריקות מתוכן הנוטפות תקינות פוליטית שחורה וירוקה. למול צד זה עמד ריק דוכן הנואמים בו היו אמורים להיות מיוצגים ערכי האינדיבידואליזם, הכלכלה החופשית, הרוח היזמית וזכות האדם לחיו ורכושו.

אולם, את ג'ו השרברב ניצחה "פגי הסחבנית" שאמרה על נצחון אובמה: "מעולם לא חשבתי שאראה את היום הזה. איני צריכה לדאוג לגבי תדלוק מכוניתי. אני לא אצטרך לדאוג לגבי תשלום המשכנתא. אתה יודע אם אעזור [לאובמה] הוא יעזור לי. הוא עומד לעזור לי".  פגי עומדת שם עדיין ומחכה לגלות ש"היא יכולה" ושהיא "תגיע לשם" "מתי שהוא" ב"מקום כלשהו"… לאותו המקום בו מוגשות "ארוחות חינם" ולאותו הזמן בו "אין מחר". הפרשנים העירו, בטרם הוכרעו תוצאות הבחירות, כי בערים שונות נערכו כוחות הבטחון למהומות (מצד פגי וחבריה)  אם יסתבר שאובמה לא ניצח. מהומות הבזיזה נחסכו אולם רק בשל ההבטחות המתפרשות אצל הבוזזים כי יומם הגיע ויהפוך למדיניות לאומית ובינלאומית.

ברוח התקופה אני מתכבד להציג את מאמרה האקטואלי של איין ראנד "הניחו לנו לעשות". מאמרו של הארי בינסוונגר חבר בהנהלת מכון איין ראנד וידיד אישי שלה "אלן גרינשפאן והכפשתה של איין ראנד" זמין למנויי אנכי – כאן – הנכם מוזמנים לרכוש מנוי ראו כאן.

אוקטובר 2008

המתקפה התקשורתית נגד הקפיטליזם "החזירי" נמשכת במלוא עוזה כשרבים מהדוברים אינם מסוגלים ואפילו לא מנסים להסתיר את שמחתם לאיד למול האסון הכלכלי. העובדה שאסון זה הינו תוצאה ישירה של ההתערבות הממשלתית בשוק החופשי, התערבות לה הם שותפים ואותה הם קידמו וממשיכים לקדם, אינה מפריעה להם. העובדות והמציאות מעולם לא היו שיקול בדרכו של מי שביקש לכלוא את האדם ואת רוחו החופשית.

המאמרים "תחייתה של הממשלה הגדולה" מאת ד"ר ירון ברוק, מנהל מכון איין ראנד, והמאמר "להגנת הספקולנטים וסוחרי-החסר" מאת עמית גתה מנסים להכניס את האצבע לאחד החורים בסכר התקשורתי המתמוטט מול לחץ "המומחים" מטעם עצמם שכובש את התקשורת העולמית והישראלית. (מאמרו של עמית הופיע בגלובס, ובאתרו של יואב יצחק הופיעו שני המאמרים כאן ו-כאן).


כחלק מאי הפקת לקחי מלחמת יום כיפור והמלחמות שאחריה (ולפניה) החליטו מספר גנרלים ישראלים כי מדינת ישראל קטנה על כישורי המנהיגות שלהם והחלו לשלוח ידים ולשון לפוליטיקה האמריקאית. כפי שהיטיב לתאר זאת רב אלוף (במיל.) אמנון ליפקין שחק "אנו צריכים ממשל אמריקאי חזק שיעזור לנו להגיע לשלום" כשהוא פותח בקריירה חדשה של "תומך אובמה" בסרטי תעמולה שהופקו עבור הבוחר האמריקאי. פעם אחת הוא הופיע בתפקיד של "אזרח ישראלי" תומך אובמה בסרט תעמולה ששוחרר ב22 בספטמבר ולאחר מכן, ב4 באוקטובר הופיע שוב כשהוא מככב בסרטון נוסף (והרבה יותר בעייתי) כ"קצין בכיר במיל.". הסרט מציג גנרלים ישראלים בדימוס התומכים באובמה. בכך נתן שחק יד ליצירת מצג שווא של תמיכה באובמה מצד הממסד הביטחוני בישראל, מצג שאפילו אם היה נכון הרי שהוא מהווה מעילה באמון וניצול לרעה של מעמדו תוך שהוא מערב את ישראל בפוליטיקה הפנים אמריקאית של הבחירות. על כך במאמרי "איך נפלו גיבורים".

של מי התקשורת הזאת לעזאזל?

ד"ר גיא בכור כותב במאמרו "על המשמר", הלא ייאמן, ומפלגת התקשורת בישראל על ההטייה של התקשורת למען השמאל הסוציאליסטי, בהטייה זאת אני מנסה להילחם במכתבי לנציב קבילות הציבור של רשות השידור, מר אלישע שפיגלמן, בנושא: ייצוג חד צדדי מוטה של בעיות קריטיות בכלכלה בעקבות שידור תוכנית "פוליטיקה" האחרונה בשבוע זה. בתכנית נוהל ויכוח במסורת פוטיומקין בין שלושה מומחים ומנחה שבסופו הסכימו הכל כי אין יותר מקום קיום לקפיטליזם… מה שנותר הוא רק להחליט על העוצמה והאופן שבהם נחלק את הרכוש לפי שיקולים חברתיים. האם ברמת אמצעי הייצור (קומוניזם) או ברמת הרווחים (סוציאליזם), ובאיזו עוצמה לנקוט על מנת לא להרוג (או להבריח לחו"ל) את האווזות מטילות ביצי הזהב, ז"א, היצרנים המייצרים את העושר.

המאבק על הפרשנות נמשך וגם מעריב אליו שלחתי מאמר המציג עמדה מנוגדת לאג'נדה אותו הוא מקדם: הפרשנים טועים בהבנת המשבר הכללי לא מצא לנכון לפרסמו, גם כאן כמו במקרה של רשות השידור לא ניתן כל נימוק או התייחסות.

משני צידי האוקיינוס מנוהל קמפיין תקשורתי למען ממשלה גדולה והסרת אחריות ממחדלי ההתערבות הכלכלית של הממשל. הסכנה האמיתית איננה מעובדת ה"כשל" של שוק המשכנתאות (היות ואין מדובר בכשל – אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה כידוע), שהרי אם היינו מניחים לשוק ליפול היו ענקי המשכנתאות מתכווצים לגודלם הראוי, מחירי הבתים צונחים למחיריהם הריאליים והשוק היה חוזר לפעולה כשהוא נקי יותר ומותיר אחריו את אלו שחילקו צ'קים ללא כיסוי ומאכלסים את הממשל ורכיבי השוק הנסמכים על שולחנו גם בבנקי ההשקעות וגם בין רוכשי הבתים שהתנהלו בחוסר אחריות.

המאמץ לכסות את הגרעונות ולמנוע פגיעה "בבעלי הבתים" נושא בחובו ייתרון אחד מרכזי עבור הפוליטיקאים בוושינגטון וחבריהם בפירמות המושחתות- גזילה נוספת של משלם המיסים תדחה את המשבר לתקופת הממשל הבא – והרי זאת כל התורה כולה. בנתיים משחק המצב לידיהם של הפרשנים הדוגלים בממשלה גדולה ומיסוי גבוה למען "צדק חברתי" החוגגים בכלי התקשורת. בוושינגטון קמה אופוזיציה לתוכנית "ההצלה" של הממשל והקונגרס עומד לקרקע אותה, או לפחות להציב מולה מאבק ובירור עמוקים, דבר שנעלם לגמרי מעיני הציבור הישראלי שחושב שלמטבע יש רק צד אחד (באדיבות התקשורת המגוייסת).

במאמרו "סיכון מוסרי" מנתח רוברט טרז'ינסקי את הסיבות הפילוסופיות למשבר ומתווה את הכיוון לפיתרונו, כיוון הפוך לחלוטין מהמלצות הפרשנים האנטי-קפיטליסטיים המנצלים את האירועים על מנת לחזק את מעורבות הפיקוח והממשלה בכלכלה. המאמר יתפרסם בגליון החג בסוף השבוע הבא של "מקור ראשון" ואלו שאינם מנויים מוזמנים לרכוש את העיתון. במאמרו "הרגולציה פשטה את הרגל" מסביר מוטי היינריך מדוע לא יימצא המזור לכשלים בעוד רגולציה בנוסף על זאת שכבר כשלה.

מרכז איין ראנד לזכויות אדם מקדיש למשבר מספר מאמרים והרצאות שאותם נעלה בקרוב ל"אנכי" בעברית. ממולצת במיוחד הרצאתו של ד"ר ירון ברוק על תחייתה של הממשלה הגדולה : תוך הדגמה המתבססת על משבר הדיור והמימון הנוכחי כמקרה מבחן מראה ד"ר ברוק בהרצאתו כיצד נכשלים דוגלי הקפיטליזם להעמיד הגנה המבוסס על השאיפה לרווח והאינטרס-העצמי – שני מאפיינים חיוניים של הקפיטליזם – וכך מובל הציבור האמריקאי לראות בהתערבות ממשלתית תרופה לאסון הכלכלי שנגרם על ידי "כשלי השוק" ותאוות ה"בצע" הבלתי מרוסנת.

ספטמבר 2008

מכל הכותרות הכלכליות עולה תמונה מעוותת מהתערבות הממשל האמריקאי בנסיונות איסוף השברים מהתרסקותם של שני הבנקים הגדולים למשכנתאות. גלובס הכתיר את הכותרת שלו ( 7-8 ספט')  "ביי ביי קפיטליזם?" הפרשנים עוסקים בשאלה אם "הקפיטליזם כשל" והמראיינים מצקצקים בלשונם במין שמחה לאידם של האמריקאים שלא ידעו את נפלאות הסוציאליזם. אין ספק כי זאת היא שעתם "הגדולה" של הפרשנים הסוציאליסטים המנסים להדביק כל אסון, משבר או תאונה לקפיטליזם. בכך מכשירים את הפרשנים את השטח למשבר הבא בשתי דרכים: א. מצדיקים התערבות ממשלתית שתפטור את המהמרים הלא מחושבים של המשבר הנוכחי מאחריות למעשיהם. ב. בונים את המשבר הבא והבועה שתתנפח על פי צו האופנה הפופולרי (דירה לכל פועל, דיור בר השגה, וכו') ומשדרים למהמרים הבאים בתור כי הותר הרסן.

אם מתבונן הדיוט מן הצד היה קורא את הכתבות והפרשנויות הוא היה עלול להסיק כי מהות הקפיטליזם היא בקיומם של גופים חצי ממשלתיים שהוקמו מתוקף חוק, הנסמכים על שולחן הממשל לקבלת הטבות פיננסיות וייתרונות יחודיים, מוגנים מפני תחרות על ידי חוקים והגבלים ומתנהלים בשיטת "סמוך" תוך תמחור הפסדי של כל פעולותיהם למען האידיאל ה"סוציאלי" שלכל אדם יהיה בית הרשום על שמו… מצורף מאמרו של יעקב ר. הבנקים הממשלתיים בארה"ב "הולאמו" המציג את התמונה האמיתית.

המטרה שלשמה הוקמו שני ענקי המשכנתאות, פאני מאיי ופרדי מאק, בחסות הממשל האמריקאי היתה לעודד הלוואות משכנתא ללווים שאינם מבוססים כלכלית. המשימה הושגה והיות ואין "ארוחות חינם", גם התוצאות המתבקשות לא איחרו להגיע – וכעת נראה כי הממשל הפדרלי יסיים את המהלך בכיסוי של 200 ביליון דולר של הפסדים על ידי כספי מיסים. הפרשנים ממחזרים את סיסמאות "כשל השוק" ו"סוף הקפיטליזם" ובכך מבטיחים לנו, כי במקום הפתרון הנכון של הפרדה של הממשל מהכלכלה (דהיינו; קפיטליזם), נקבל "סיבוב" נוסף של הממשלות על חשבון מיסינו בעתיד.

אולם אל לנו להלין על האינטלקטואלים, הכלכלנים ואנשי התקשורת הישראלים שאינם מבינים את עקרונות המוסר והפילוסופיה הפוליטית שביסוד הקפיטליזם, יש להם שותפים מכובדים גם בארה"ב – על כך במאמרו של קרייג בידל, עורך "המדד האוביקטיבי" מק'באמה נגד אמריקה. המראה כיצד מכנה המשותף בין האליטות האמריקאיות והישראליות הוא בבגידתם בעיקרון זכויות הפרט ובחוסר הבנה לתפקידה של ממשלה בחברה חופשית וקפיטליסטית.

"אם נבקש לראות את היום שבו מועמד לנשיאות יקרא להחזרת הממשל לתפקידו הנכון – הגנה על זכויות הפרט", כותב גרג בידל, " אנו חייבים להבין ולאמץ את היסוד המוסרי של העיקרון הפוליטי הזה, ואנו חייבים לדרוש גם מהפוליטיקאים בהם אנו תומכים שיכירו ויתמכו בו. אנו חייבם להבין ולאמץ את העיקרון שלהיות מוסרי אינו מבוסס על הקרבה או ויתור על ערכיך, אלא דווקא בהשגת ובהגנת ערכיך תוך כדי כיבוד הזכויות של אחרים לעשות את אותו הדבר. זה הוא העיקרון הבסיסי של מוסריות האינטרס-העצמי – וזה הוא העיקרון שבמסד התמיכה של האידיאל האמריקאי".

11 בספטמבר 2008

לציון יום הזיכרון השביעי להתקפת הטרור הרצחנית של הג'יהאד ב11 בספטמבר, הוקדש עמוד הבית של "אנכי" להדגשה מחודשת של מאמר שנכתב בטרם ההתקפה( והיה יכול למנוע אותה..), וכאלו שנכתבו ביחס לאירוע לאחר מכן. המאמר שפורסם בחוברת "אנכי" בדפוס: "מה לעשות נגד הטרור?" מאת ליאונרד פייקוף הציג כבר בשנת 1996 את המהלכים הנדרשים למניעת הטרור. המאמר המציע באופן נבואי את הפתרונות לטרור. ד"ר פייקוף גם משווה את הטרירוריסטים הג'יהדיסטים לטייסי הקאמיקזה של ימינו ובכך הוא מצביע גם על שיטת הפעולה שאכן התרחשה. המאמרים והניתוחים שנכתבו לאחר התקפה זאת, בכללם מכתבו של ד"ר אורי מילשטיין לנשיא בוש שנכתב מספר ימים לאחריה, מהווים אבני דרך להבנת אופיו של הג'יהדיזם האיסלמי – הבנה שתציל את העולם החופשי במידה ואזרחיו יגייסו את האומץ והיושרה להביט במראה ובמציאות.

***

על חופש הדיבור

"…הזכות לחופש דיבור משמעה הזכות לבטא את דעתך ללא סכנת כפייה, ללא הפרעה או דיכוי פיסי מאף אחד. חירות זאת כוללת את הזכות לביים סרט, לכתוב ספרים, לצייר תמונות, לבטא דעה פוליטית – – וללגלג על הדת. זכות זאת נובעת מהזכות לחשוב: הזכות להתבונן, לעקוב אחר העדויות, להגיע למסקנות המוצדקות מהעובדות הנדונות – – ואז להעביר את מחשבותיך לאחרים."  אנו מזכירים משפט זה מתוך המאמר העוסק בסרט "פיתנה" שפורסם עם התעוררות גל האיומים המוסלמים נגד הזכות להקרין ולצפות בו, מיני סערה פוקדת אותנו בימים אלו בהם מבקש חבר הכנסת אלדד להקרין את הסרט במסגרת כינוס שיעסוק באיומי האיסלם הטוטליטרי. לטובת קוראי אנכי אנו מציגים את המאמר "הפצצה של חירט וילדרס"  לכלל הקוראים.

אוגוסט 2008

בחודש אוגוסט נפטר בנימין גיבלי שהיה דמות מרכזית ב"עסק הביש", מה שחשפה הפרשה היה התנהלות מפחידה של הצמרת המדינית והבטחונית של ישראל שנתנה לחשבונות הקטנים ולפחד לנצח את השקיפות והנקיוןהציבורי – את המחירים על אופן התנהלות זאת אנו משלמים עד היום.

המאמר "מי הגדיר את השאלה?"  סוקר את חלקו של בנימין גיבלי בפרשה והמשמעויות של פרשות קודמות ומאוחרות הנגזרות מכך.

ברית אחיות יכולה להיכרת בין ונצואלה לרמת גן, ראש העיר שמקדם ניהול בירוקרטי עירוני ו"הלאמה" של משאבי מגורים כמתואר במאמר "כולו נסבסד צעירים שמעדיפים לגור ברמת גן", יגלה כאן, מה שיגלו תושבי ונצואלה השבויים בידי דיקטטור מטורף המנסה להפוך את ונצואלה לקובה.בהלאמה שהתרחשה החודש של שוק המלט בוונצואלה דן המאמר המחטף הגדול של צאבז. באדיבות IBD.

מאמר ניתוח של רוברט טרז'ינסקי "סנטור רברבן לסגן-נשיא" חושף את דמותו של ג'ו ביידן ומאיר את המשמעות שאותה כשלו פרשני החדשות בישראל מלהסביר – "בחירת סגן הנשיא הזאת" מסביר טרז'ינסקי, "מאשרת את שיפוטי הכללי על מי הוא אובמה. הוא פיטר קיטינג, הצעיר המבריק, השאפתן והקונפורמיסט מהרומן של איין ראנד כמעיין המתגבר. כמו קיטינג, הוא נאה וכריזמטי וטוב בלגלות כיצד לגרום לאנשים לחבב אותו. אך אין לו תוכן משלו להציע, וכך כאשר הוא מבצע החלטה, הוא נבהל ומנסה להבין מה כל האחרים חושבים שהוא צריך לעשות".

המאמר נגיש למנויים (להזמנת מנוי הקישו כאן). 

"אנו כולנו גאורגים" – סנטור מק'קיין

בתחילת אוגוסט היו פרשני החדשות והמנהיגים הישראלים ניצבים נבוכים מול המתרחש בגאורגיה. מבוכה זאת לא תעזור לנו בישראל בעת משבר ומבחן.

לפניכם המאמר "דוקטורינת פוטין: צ'כוסלובקיה בגאורגיה"  (אשר פורסם גם ב"אומדיה") ומאמרו של נשיא גאורגיה מר מיכאיל סאאקשווילי "המלחמה בגאורגיה היא המלחמה למען המערב".

חלק מן הקוראים שהבינו במהירות את חומרת האירועים הגיעו להפגנה שהתקיימה ביום חמישי 14 באוגוסט על הטיילת בתל אביב, מאות מפגינים התפרסו על הטיילת בין שגרירות ארה"ב לשגרירות צרפת וקראו קריאות תמיכה ועידוד לגאורגיה.

תמונות מן ההפגנה כאןהמאמר "דם תמורת נפט" מבשר סדרת מאמרי מעקב המציגים את ניתוח ההתפתחויות ה אחרונות במלחמה בגאורגיה, מאמר של קרוליין גליק "ישראל, גאורגיה וטבע האדם" מהווה ניתוח חשוב, המוצג לראשונה בעברית, להבנת המלחמה המתנהלת לא רק על נפט ושליטה עולמית אלא גם על האחדות המוסרית של אזרחי ומנהיגי המערב הניצבים בפני ברירה ואחריות קשים  – הברירה אם לבחור או לא לבצע שיפוט מוסרי והאחריות לפעול על פי שיפוט זה.

לפני ימים ספורים התבשרנו על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לנושא "משבר המים בישראל", המשבר האמיתי הוא לא משבר המים אלא משבר הניהול הכלכלי והכללי של מדינת ישראל. מאז השתלטה ממשלת ישראל על משק המים, בסוף שנות החמישים, באמצעות חוק המים רשומה הכתובת על הקיר ללא הואיל – כך גם לא תואיל עוד ועדת חקירה.

מאמרי בנושא משבר המים עומד להתפרסם בסוף שבוע הבא ב"ביזנסוויק" ישראל, המאמר יהיה זמין לקוראי "מקור ראשון" הנהנים מן החוברת בצירוף לעיתון סוף השבוע וכן למינויים או לרוכשים את החוברת בדוכנים. גירסה מותאמת של המאמר תהיה זמינה לקוראי אנכי המנויים.

עבור מינויי "אנכי" ריכזתי את מסקנותי התמציתיות מן המחקר בנושא "משבר המים" במאמר כיצד חוסכים ועדת חקירה, ממון רב, שנת עבודה ופותרים את "משבר המים",  במאמר זה מטופל, בין השאר, הקמפיין האווילי "עוברים מאדום לשחור" הלוקה בניהול  על פי שיקולים פוליטיים ולא מקצועיים, אינו פונה לקהל היעד הנכון ומבזבז משאבים שהיו יכולים לשמש להגדלת כמות המים הזמינים בישראל. המאמר פתוח למינויים (למי שטרם רכש מנוי – למזמינים מנוי בחודש אוגוסט מתנה לפי בחירה: הקלטת הרצאת וידאו של ג'ון לואיס או בת יאור).

מוטי היינריך מציע את המודל המקיף ביותר לשיחרור המשק הישראלי מן הכבלים המונעים מאיתנו להפוך למדינה העשירה בעולם – לפניכם המאמר העוסק במשק המים "אין מחסור במים במדינת ישראל!" כפי שהופיע באתר "קו ישר".

לסיכום, מן הבלוג הירוק, מאמר של יעקב המתמצת מאמר בניו יורק טיימס העוסק במצוקת המים הנוראית בניו דלהי – עיר המשופעת בגשמי מונסון ונהר עצום מימדים הזורם בה. ראוי כי הנסיון ההודי ישמש לנו כתמרור אזהרה וכדוגמה לעד כמה יכולה מדיניות הרסנית לדרדר את איכות המים וחיי האדם.

יולי 2008

ימים מתסכלים עוברים עלינו כאשר אנו צופים במימושה של מדיניות לא רציונלית המובילה אותנו לאבדון. אמנון זיכרוני אמר בראיון רדיו בו נשאל מדוע אנו מאפשרים לחיזבאללה לחגוג ברוב עם את הסמל הרצחני של חזרת סאמיר קונטאר כי "אנו מדינה חזקה ויכולים להרשות זאת לעצמנו". החדשות הרעות הם שמדינת ישראל הולכת ונחלשת מכל מה שמנהיגותה "הרשתה לעצמה". תפקידה של מנהיגות נבונה הוא לחזק את המדינה שקיבלו לידיהם, להגדיל את טווחי הביטחון שלה ולהבטיח את עתידה; מנהיגותינו עוסקת בהקרבת העתיד למען ריפוד הכיסים והשקט בהווה, מהלך המסמן אותנו כקורבן מועד שימיו ספורים.
קשה היה שלא להשוות בין רון ארד שהולך ונמק הולך ודועך מתמונה לתמונה בשבי, לסמיר קונטאר החוזר מפוטם במשמנים לאחר שניזון גם מכל הידע שיכול היה לרכוש במסגרת מוסדות ההשכלה הליברלים הפתוחים שלנו.
לצערי לא השכלנו, לא השכלנו לתזמן ולהתנות את העיסקה עם החיזבאלה בלוח זמנים רציונלי, כלומר, להתנות את קיום העיסקה בהשלמה קודם לכן של עיסקת שליט (שידוע כי הוא חי לעומת גולדווסר ורגב שהיה סביר ביותר שאינם בחיים) וכך איבדנו מנוף לחץ על הנהגת חמאס בסוריה. אפילו לעכב את קונטר המפוטם במעבר ראש הנקרה לא השכלנו… כך אם היה קונטאר מתעכב עד שעות הלילה הקטנות (ההולמות יותר את עכברי הביבים) הינו מונעים חלק מן הפסטיבל בו נשא את הדברים הבאים בשידור חי לכל מעריציו, (בשעות צפייה נוחות).

למי שלא הקשיב אציין כי כך אמר קונטאר: "אתמול בשעה הזו הייתי שם, בידי האויבים, אולם עתה – אני הוא זה המשתוקק ביותר להיפגש איתם, ואני מבקש מאללה שזה יקרה בקרוב מאוד. האמינו לי: מי שחושב ששחרור חוות שבעא או האדמות הלבנוניות (הכבושות) יוכלו לסיים את הסכסוך הזה הוזה".  האם מישהו מקשיב?

אולם, במחשבה שנייה, אני בוודאי טועה שהרי לא יתכן שמנהיגינו כה אוויליים. האמת בודאי שונה לגמרי, ותוכנית גאונית הגיעה לכדי מימוש. סמיר קונטאר שנלכד כנער שטוף מוח בגיל צעיר הוכנס לתוכנית הסודית של המוסד, תוכנית שכללה בידוד מהשפעות של אידיאולוגיה איסלמו-פאשיסטית * וחיי הכשרה מיוחדים שנמשכו 30 שנה, לאחר כמה שנים הוא קיבל את יעודו כסוכן עבור המוסד שהכלא שימש לו כהסוואה מושלמת, החינוך הליברלי שקיבל לימד אותו להבין כי הצדק נמצא לצד ישראל והוא הוכשר  להיות הסוכן הכפול המושלם. היום כשהוא מתברג לצמרת החיזבאללה אין ספק שהממזריות הישראלית המתחזה לחלמאיות הצליחה בגדול. התוכנית של טובי המוחות במוסד, שלקחה בחשבון את רפיסות מנהיגינו עומדת להתממש… הידיעות שהוא עומד להעביר למפעיליו לא יסולאו בפז, אולי הוא כבר השלים את המשימה הראשונה של התנקשות במזכ"ל האלוהי באמצעות חיבוק הרעל שפעולתו תשפיע עוד כמה חודשים… הסיבה שלא עוכב בראש הנקרה ברורה – היה עליו להגיע למסיבה בזמן.  זאת היתה התכנית הגאונית של המוסד.  לא? שהרי לא ייתכן שאנו כאלו חלמאים…

סוף מעשה במחשבה תחילה…

* למי שלא הבין – זאת היא המלצה אופרטיבית לשירות בתי הסוהר – לא יתכן שטרוריסטים יהנו מזכויות של אזרחים במסגרת שנשבעו להשמידה – על שירות בתי הסוהר להקים מערכת נפרדת מיוחדת לאסירי אירגוני טרור בסגנון המעצר האמריקאי בגאונטאנמו ותוך הקפדה על בידוד מכל מגע מחזק של אידיאולוגיה איסלמו-פאשסטית, או של יחסים חברתיים עם פעילי טרור אחרים או פוטנציאליים לטרוריסטים עתידיים.

יוני 2008

הקישו לצפייה בהרצאהבתחילת יוני אנו מסכמים שבוע פעילות עמוס שכלל את ביקורו של ד"ר ג'ון לואיס בישראל והרצאתו במרכז דיין באונ' תל אביב. אנו מודים לכל התורמים להצלחת האירוע, מרכז דיין ברשות הפרופ' אייל זיסר וד"ר אוריה שביט, ולחברים ממכון איין ראנד בארה"ב ובמל"מ. במסגרת הביקור נערכו פגישות עם אנשי מודיעין, פעילים פוליטיים העוסקים בקשרי ישראל-ארה"ב, וכן עם אנשי מרכז דיין באוניברסיטת תל אביב.

ד"ר לואיס הדגיש בהרצאתו את חשיבות עמדתה הרציונלית של איין ראנד למול גישות השוללות את המחשבה העצמאית המבוטאות בעקרונות הג'יהאד. במילות סיכום אותם כתב על ביקורו בישראל כתב לואיס כי:

 "יש לי תפיסה טובה יותר של הנושאים העומדים למבחן במזרח התיכון, וחשיבות החיונית של תמיכה בישראל. ישראל — לא עירק — היא קו החזית של המלחמה באיסלם".

המעונינים בהקלטת ההרצאה מוזמנים לפנות למערכת "אנכי". (לצפייה בקטע מן ההרצאה כאן)

בימים אלו מבקרת בישראל גם 'בת יאור', במסגרת ביקורה התראיינה במגאזין הטלוויזיה "רואים עולם" של הערוץ הראשון. ביום רביעי האחרון חגגה 'בת יאור' את הוצאת ספרה "אירוערביה" בעברית, בהוצאת שוקן והופיעה במסגרת מרכז דיין בהרצאה ודיון שתועדו על ידי "אנכי". הקלטת הרצאתה תהייה זמינה בקרוב. (לצפייה בקטע מן ההרצאה כאן)

ברוח המאבק בטוטליטריות האיסלמית אנו מציינים השבוע גם את עמידתו האיתנה, הבלתי מתנצלת של ד"ר מרדכי קידר, מאונ' בר-אילן, בראיון שצריך לשמש כסמן דרך למובילי ההסברה הישראלית, הראיון ותירגומו מובאים במסגרת מאמרינו החדשים באדיבות ד"ר קידר.

אנשי המערות

לקראת סוף יוני מסתמן כי "גיבורי" השעה הם אנשי המערות.

אלו הם אנשי המערות של החמאס והחיזבאללה המצליחים לחתור תחת מנהיגות ישראלית רופסת וחסרת אחיזה במציאות.

על ה"עיסקה" המוזרה מול עזה הרחיב אהרון רול במאמרו "עיסקה לתפארת". מדינת ישראל משולה לענק עם רגשי נחיתות המתמודד עם ננס בעל בטחון עצמי פנטזיוני – ההתרפסות הנגזרת מכך מעלה מחזה מביש.

לגבי החיזאללה אציין כי בשבוע האחרון כלי התקשורת חוזרים שוב ושוב על בניית הדימוי המשתמש במונח "החזרת החיילים"… המונח מופיע גם בשידורי ה"חדשות" שכוח מיוחד להם להיתפס כמשדרי עובדות בדוקות. אולם כאשר לא ברור אם אנו עוסקים בשרידי גופות (כפי שסביר להניח למרבה הצער) וכנראה שלא מדובר בחיילים חיים, נבנית לגיטימציה מעוותת למהלך שהמלה "עיסקה" מכובדת מידי עבורו. בעיסקה הצד המשלם מברר את מהות ה"סחורה" לפני התשלום ולא לאחריו, בעיסקה יש שני צדדים שמרוויחים, במהלך מול החיזבאללה והחמאס אנו רק מעמיקים את הבור אליו הכנסנו את עצמנו במלחמת לבנון השנייה.

לאחרונה התפרסם באתר NFC דו"ח פסיכולוגי שלכאורה הוכן על ידי סוכנות ביון אמריקאית במסגרת הערכות על מנהיגי ישראל ומתאר את הסכנות הגלומות באופיו של אולמרט. אולם, אין אנו זקוקים לדוחות פסיכולוגיים כלליים על מנת לזהות את אי השפיות במדיניות ישראל – אנו פשוט צריכים להתבונן במציאות. הפרשן רוברט טרז'ינסקי מציין בTIA כי: "אי שפיות מוגדרת כחזרה שוב ושוב על אותו מעשה בצפייה לתוצאה שונה, ודבר זה ישים לגבי ההתרגשות הנואשת של ראש הממשלה אולמרט מיוזמות "תהליך השלום" בשבוע האחרון. קרוליין גליק פירסמה טור ארוך וכואב הדן בכניעה הישראלית בפני השלוחות האירניות בארבעה חזיתות: לחמאס בעזה וביהודה ושומרון; לסורים ברמת הגולן; ולחיזבאללה בהר דוב".

"בדיוק כשהתכוונתי לכתובת קישור למאמרה של גליק", כותב טרז'ינסקי, "ראיתי את החדשות האחרונות על התרגיל הצבאי הישראלי שנוהל בפומבי כהכנה להתקפה על התכנית הגרעינית האירנית. כך, ישראל נכנעת לכל שלוחותיה של איראן על גבולותיה – ועדיין היא מתכוננת להכות ישירות באיראן עצמה. זאת הגדרה נוספת לאי-שפיות: נקיטת שתי פעולות מנוגדות שאינן מתיישבות יחד באותו הזמן. ישראל המורעלת על ידי הנחות היסוד של תנועות השלום שלה, הפכה לבלתי קוהרנטית בשאלות היסודיות ביותר של שרידותה". הרי לנו אי-שפיות בוטה וברורה – האמנם אנו זקוקים לדו"חות פסיכולוגיים נוספים?

הנחות היסוד המקריבות את שרידותינו משמשות כבסיס להתקפה כלכלית-תרבותית המשלימה את את ההסתערות של אנשי המערות מדרום ומצפון בהתקפה פנימית של אנשי מערות מתוצרת עצמית המנסים לשתק את ההתפתחות הכלכלית והרוחנית של ישראל. "אנשי החושך" כך קרא להם יעקב במאמרו המצ"ב. מאמרו של ד"ר גיא בכור "על שנאה עצמית, וסיפורו הלא-יאומן של הקולנוע הישראלי" משלים את התמונה ב"איגוף תרבותי" של שדה הקרב האינטלקטואלי, קרב בו ניגפת ישראל בכל החזיתות.

מאי 2008

אנו מתכבדים לפרסם לציבור את החלק הראשון של מאמרו של ד"ר ג'ון לואיס "מתנות מן השמים": המשמעות של הניצחון האמריקאי על יפן, 1945 (פתוח לכל, החלק השני והאחרון הפתוח למנויים יפתח לעיון הציבור עד לתאריך 2 ביוני 2008 לכבוד הרצאתו של ד"ר לואיס). במאמר זה מנתח ד"ר לואיס את היסודות הפילוסופים שעמדו למבחן היסטורי עקוב מדם. תוצאותיו של מבחן זה מדברות בעד עצמן, לראשונה בהיסטוריה האנושית, אומה שלמה הפכה כיוון אידיאולוגי ותרבותי; מדיקטטורה צמאת דם והרס לאומה יצרנית ושוחרת שלום המביאה ברכה לעולם. מאמר זה הינו קריאת חובה לכל מעצבי המדיניות המבקשים לעמוד מול כוחות ציר הרשע. (הנכם מוזמנים להצטרף למינויי אנכי ולתרום להמשך הפיתוח ההדדי – כאן ). ד"ר לואיס יתארח בישראל להרצאה בודדת שתינתן ב-2 ביוני באוניברסיטת תל אביב- נא לסמן ביומנים! פרטים בהזמנה בחזית האתר.

מאמרו של אהרון רול, מאביסי התנינים, תורם חדש אותו אני מברך לחבר הכותבים ב"אנכי", עוסק בקשר שבין הפייסנות כלפי גרמניה הנאצית למצבנו היום, במילותיו של ווינסטון צ'רצ'יל: "מעריצי הפייסנות, מפחד המלחמה בחרתם בחרפה. תקבלו גם חרפה וגם מלחמה".

אפריל 2008

באפריל פתחנו בסיפור פרסום הסרט של חירט וילדרס "פיתנה". במבחן מול איומי הטרור של האיסלם הטוטליטרי, מנהיגיה המערב כושלים ובמאמרה "אימת הדמוקרטיה" מעמיקה קרוליין גליק בניתוח המשמעויות. אנכי מצדיע לאינדיוידואלים שמסכנים את חייהם בהגנה על חירויות האדם וחופש הדיבור.

במקומותינו התפרסם מדד חדש העוסק ברמת הבטחון התזונתי של אזרחי ישראל – רותם סלע קורא לטרוף את הקלפים במשחק המכור בו נמנעת מאזרחי ישראל הזכות לרכוש מזון בשל מיסי מגן ומספר את סיפורה של הליגה לביטול חוקי הדגן באנגליה של המאה ה-19, במאמרו לעופות מגיעה ליגה משלהן.

לאחר מסיבת ההשקה של ספרו החדש של אריה אבנרי "זעקי ארץ מושחתת" ביום שישי ה-11 באפריל, פירסמנו את נאומי הדוברים כאן. כמו כן אנו מציעים לרכוש את הספר כאשר ההכנסות מן הרכישה יוקדשו לעמותת אומ"ץ. 

מרץ 2008

אנחת רווחה נשמעת מרחוב אחד העם… הבורסה קיבלה זריקת עידוד מסטנלי פישר גם היצואנים קיבלו את ליטרת הבשר עם ההכרזה של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, על שינוי כיוון כלכלי של 180 מעלות: בנק ישראל ירכוש 10 מיליארד דולר בשנתיים הקרובות, 25 מליון דולר מידי יום (או שלא…).

מה המשמעות של כל זאת? מומי דהן, הסמן האינטלקטואלי של השמאל הכלכלי מברך את הנגיד כנגיד "החברתי ביותר"… האמנם?

במאמרו "סטנלי מטיל מס על השכבות החלשות" כותב רותם סלע: "התחזקות השקל מול הדולר מצביעה, על חוזקה היחסי של הפעילות הכלכלית הישראלית אל מול זו האמריקאית. אזרחי וקברניטי ישראל קיבלו מהיד הנעלמה של הכלכלה צל"ש על מדיניות ויצרנות כלכלית; צל"ש המתורגם לכוח קנייה גבוה יותר בזכות מוצרי יבוא זולים יותר. מה שלא מצליחים לעשות החוקים החברתיים, כחוק שכר המינימום, עושה העלייה של השקל שמעלה את ערכה של כל משכורת בישראל".
דווקא התחזקות השקל מהווה את התגמול הכלכלי לאזרחי ישראל. (והנה כבר הגענו לחזונו של אמיר פרץ של 1000 דולר כשכר מינימום…) ואז באה הודעת הנגיד והנסיונות להעלות את מחיר הדולר שאינם אלא מס שאותו ישלם כל אזרח ישראלי מכיסו.

מכל קצוות הקשת הפוליטית נשמעים השבחים אולם אם נגרד את הציפוי הדק של החנופה המתוקשרת נגלה כי הפעולות המבולבלות ושינויי המדיניות המתוארות כנסיון לתקן "כשל שוק" אינן אלא כיסוי לכשל ממשלתי. הבעייה עם שינוי כוחו היחסי של השקל היא הקושי של היצרנים להתחרות, הנסיון לנפח מלאכותית את מחיר הדולר הינו טיוח ודחייה יקרה של הפעולות האמיתיות הנדרשות: התייעלות והורדת עלויות ייצור. ויש היכן להתייעל: יש לבצע רפורמות בתקשורת ולהוריד עלויות, לפתוח את שוק התחבורה ליזמים שיאפשרו העסקת כוח אדם יעילה, לפרק את המונופולים של הנמלים על מנת להוריד עלויות ייבוא חומרי גלם וייצוא סחורות ועוד ועוד… כל הפעולות הלא-פופולריות הללו לא נעשות. ולכן לאחר שיתקלף הטיוח האחרון של סטנלי ושר האוצר בראון נחזור לאותה נקודת משבר עם חוב עמוק יותר שנאלץ לשלם על מנת לכסות את נזקי המדיניות הספקולטיבית וההרפתקנית לה אנו עדים כיום.
הזיגזוג של מנהלי הכלכלה חסרי העיקביות שלנו מעלה שוב לדיון את המיתוסים המוטעים הרבים בנושא הקפיטליזם על כך כותב מוטי היינריך במאמרו:"מה באמת קרה במשבר הכלכלי של 1929 ולמה זה חשוב ב- 2008". להשלמה הנכם מוזמנים לצפות בד"ר ירון ברוק, מנהל מכון איין ראנד
בראיון וידאו שנערך באוניברסיטת UFM החלוצה באוניברסיטאות אמריקה הלטינית המקדמת את רעיונות הכלכלה החופשית.

בתחילת החודש הוכרז על מבצע "חורף חם" והסתבר כי ישראל אינה מסוגלת להכריע מלחמה, תוצאה ישירה של חוסר המנהיגות והמסוגלות להכריע אם לצאת למלחמה. אורי הייטנר היטיב לתאר את המצב שנוצר במאמרו דישדוש דרומי. התסריט היה ידוע מראש כפי שכתב יוסף דוריאל במאמרו: תנקו את השטח – לפני שהורגים ילדים.
משאיות האספקה כבר נכנסות לעזה וישראל ממשיכה במימון הטרור נגדה. כך מספר ד"ר גיא בכור במאמרו: כיצד מממנת ישראל את טרור הקסאמים נגדה: "
יקירתי, רק שכחתי להתכופף". המשלים את מאמרנו ברוכים הבאים לחלם: הספקית הראשית של חומרי גלם לקאסמים – ישראל.

בישראל טרם למדו את מה שהאמריקאים הספיקו לשכוח: אין תחליף לניצחון. כשמדובר בעימות מול תרבות המוות הקולקטיביסטית של האיסלם הטוטליטרי ההשוואה ליפאן של שנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת מתבקשת. בנוסף למאמרו של בוסטום המפורסם באנכי אנו ממליצים לקרוא את מאמרו של פרופ' ג'ון דויד לואיס שפורסם ב"המדד האובייקטיבי" . את המאמר באנגלית ניתן לקרוא כאן: "מתנה מן השמיים" המשמעות של הניצחון האמריקאי על יפאן , 1945. בהמשך השנה מתוכננת הרצאת אורח של פרופ' לואיס בישראל שזקוקה למסר שלו כעירוי דם אינטלקטואלי דחוף ואנכי מתעתד לפרסם עוד ממאמריו בעברית.

מבול האירועים של השבוע השני של מרץ 2008 בישראל מדגים את הצורך הדחוף והקיומי בראייה ברורה של האיומים מולם ניצבת ישראל. ההזנחה העמוקה של המלחמה הרעיונית חוזרת אלינו כבומרנג נורא ברצח הנתעב של תלמידי ישיבת מרכז הרב ובחגיגות השמחה של נציגיה האידאולוגיים של איראן והג'יאהד העולמי – דרך דיגלי החמאס והחיזבאללה המתנוססים בג'אבל מוכאבר ובבית לחם ורציחות על רקע "כבוד המשפחה". בנושאי המהלכים האידאולוגיים שמאפשרים אירועים אלו עוסק מאמרו של ד"ר אנדרו בוסטום: החוק האוניברסלי האיסלמי של "חילול השם"?

כבר ב2002 הזהרתי במאמר שפורסם באתרו של יואב יצחק NFC ולאחר הקמת אתר זה הועלה גם אליו "קול קורא להתגוננות רעיונית" כי עלינו לנקוט עמדה אידאולוגית ברורה ולהציב לציבור הערבי בישראל אלטרנטיבה של חירות למול הלהט הפאשיסטי שמוצע על ידי הג'יהאד העולמי.

במישור הכלכלי ישראל נסוגה עם הסימנים הלא מעודדים של הכלכלה העולמית, נגיד בנק ישראל חצה קו אדום המשול להפרת אמונים והחל לשחק משחקים ספקולטיביים ברכישות מטבע חוץ, תהה אשר תהה היומרה שלו אנו נשלם את המחיר של ההרפתקאה הפיננסית הזאת.

על רקע הטענות של בנק ישראל ומשרד האוצר כי לא יסבסדו את מטבע החוץ עבור ייצואני ישראל מהווה הפעולה האחרונה היפוך מדיניות שמשמעותו הענקת סובסידיות לייצוא – והוצאתה של מכונת הדפסת הכסף מן המרתפים של בנק ישראל. לאן כל זה מוביל? נעקוב ונדון בימים הבאים.

כלי התקשרות פימפמו שוב ושוב השבוע על משפחות העושר הישראלי – כאילו מכירת "אוצרות המדינה" לידי יזמים פרטיים אינה עדיפה על הפקרתם בידי עומרי שרון ואחיו הגולש גלעד. בנימוקים דמגוגיים יוצאים נגד משפחת עופר כאילו בזזה את הציבור ועליית הערך של צים משמשת כ"ראייה" לכך. הצצה אל מה שהתחולל בתוך חברת הספנות צים לאחר שנמכרה למשפחת עופר מציעה אפשרות אחרת אותה מציג מוטי היינריך במאמרו: מה אמר המנהל הסיני של חברת הספנות צים.

בשבוע השלישי של מרץ 2008 ביקרה הגברת אנג'לה מרקל, קאנצלרית גרמניה, בלווית שרי ממשלתה בארץ. נופת הצופים טיפטפה ממסכי הטלויזיה, ממשדרי הרדיו והעיתונים. המחאה היחידה שקמה במהלך ביקור זה (לפחות לפי כלי התקשורת הקונצנזואליים) היתה לכך שהיא תנאם בשפה הגרמנית בכנסת – כאילו חטאה השפה במשהו.

עמוד ענן מפואר הוקם לטשטש את הדרך כאשר נבחרי הציבור המוחים מגייסים מגוון טיעונים רגשניים לחיזוק עמדתם הגחמנית. אולם הבעייה היא לא השפה אלא הערכים המבוטאים באמצעותה – וכאן לא עשו נבחרינו את תפקידם. התפקיד עבורו הם מקבלים שכר מאיתנו. הרחיבה את היריעה קרוליין גליק במאמרה : "משחק הכוח הפרו-ישראלי של גרמניה".

יש שיקראו לפיטר קונדל אמן "סטנד-אפ" אך הוא הרבה יותר מזה – בקצה לשונו המושחזת יש לו יותר הגיון מלכל הפרלמנטים האירופאים גם יחד בבואם לנסח את מדיניותם אל מול הברבריות של האיסלם הטוטליטרי. הקישו על הקישור למונולוג יחודי ב"יוטיוב" –  "הבעייה עם האיסלם". 

פברואר 2008

בסוף חודש פברואר חזר ראש הממשלה ,אהוד אולמרט, מביקורו ביפאן כאשר הוא מפספס את השיעור העיקרי שהיה עליו ללמוד מביקור זה: כיצד הופכים דיקטטורה פאשיסטית תאבת כיבושים למדינה שוחרת שלום המובילה את חזית הקידמה הטכנולוגית. אנדרו ג. בוסטום, חוקר מוביל בתחום האיסלם הג'יאהדיסטי, שספריו The Legacy of Jihad ו- The Legacy of Islamic Antisemitism  כמו גם הבלוג שלו הינם מקור מידע רב ערך למשמעותה של האידיאולוגיה הטוטליטרית של האיסלם יסייע ברענון הזיכרון לפיתרון ההיסטורי שהביא את יפן למעמדה הנוכחי במאמרו "סיונרה לשריעה?".

בנתיים הולכים הטילים ומרחיבים את השטח ה"משוחרר" מריבונות ישראלית ואנו משלמים בדמי הקורבנות ובמימון המשטר התוקפני של החמאס וטרור הקסאמים המאיים להשמידנו. 

התבשרנו בפברואר גם על הקמת "המרכז לשימור מורשת ערפאת".  90 חברי ועד הנאמנים של המרכז החדש – בהם ארבעה ח"כים ערבים – צפויים לבחור בבן אחותו של ערפאת, ד"ר נאסר אלקודווה, לראשות המוסד ואת מזכ"ל ליגה הערבית, עמרו מוסא, לנשיאו.  לכבוד אירוע חגיגי זה מקדיש אנכי את הקריקטורה Memo to Arafat. ניתן לצפות (וגם לרכוש על בסיס הראשון זוכה) את הקריקטורה המקורית החתומה על ידי פורקום וקוקס יוצריה כאן.

במהלך חודש פברואר שמענו שוב את ההכרזות החלולות מצד "הרשות הפלסתינאית" על הכרזת עצמאות חד-צדדית (שכבר הוכרזה על ידי ערפאת באלג'יר לפני שנים), אדרבא, אנו אומרים.

בישראל טרם הפנימו כי אם יש איזה שהוא קיום אנושי לפלשתינאים הרי הוא נגזר משליטה והחלת נורמות של חופש על ידי ישראל תוך מלחמה בלתי פוסקת באיסלם הטוטליטרי וניתוקו ממוסדות השלטון. אולם לישראל קשה להתנתק מהזנת אוייביה ועידודם ויעידו על כך אירועי ה-9 בפברואר בעזה:

הוסבר לנו כי ישראל תנתק  5% מהיקף אספקת החשמל לרצועה בקול תרועה רמה… לאחר שעה הצתדקו קרייני החדשות בקול ענות חלושה כי מדובר ב5% מהיקף האספקה של 1 מעשרת הקווים המוליכים חשמל ובעצם מדובר רק על הפחתה של 1% מהיקף האספקה… זה כמובן לא חסך מישראל, העומדת בשלולית החידלון ההסברתי שלה כילד מבוייש שהרטיב, מלקבל את מנת הנזיפות מהגננת במחלקת המדינה האמריקאית ומאירגוני "זכויות הפלשתינאים" בעולם (לא ראוי לכנות אירגונים אלו בתואר "זכויות אדם" שכן אלו כוללות גם את זכויותיהם של תושבי שדרות).

 כפי שכתבתי "ישראל אחראית לתמיכה הלוגיסטית של החמאס בזכות ארגוני "זכויות" ובג"צ המחייבים את המשך אספקת המשאבים והדלקים מטעמים "הומניטריים", לכך גם מתייחס דניאל פייפס במאמרו "כיצד להעביר את עזה לידי המצרים" . (המאמר פורסם לראשונה בעברית ב"אנכי" והועלה גם לאתרו של דניאל פייפס בעברית).

בחודש פברואר גם התפרסמה ההחלטה שלא להעמיד לדין את האחראים להרג והנזקים באירועי אוקטובר 2000 ומדינת ישראל ממשיכה קו של רפיסות בהגנה על זכויות האדם של אזרחיה – אורי הייטנר (שאני מתכבד לארחו לראשונה באנכי) במאמרו "יש הרוגים, אין אחראים?" וד"ר יוחאי סלע במאמרו "אירועי אוקטובר 2000 – לא נשכח ולא נסלח" מציגים את התמונה האמיתית ואת המראה שלנושאי התפקידים במדינת ישראל אין האומץ לשאת עיניהם אליה.

בועז מושקוביץ במאמרו "ירון דקל ומלחמתו בגזענות", עוסק בהתחסדות הפוסט-רציונלית של אנשי התקשורת דרך ניתוח ראיון רדיו שהיה לי העונג המפוקפק להקשיב לו. אין מדובר במקרה בודד, השבוע האזנתי גם ליעל דן שריאיינה את אחד העדים לאירוע פיגוע ההתאבדות בדימונה. כשהסביר הדובר כיצד הרג פקד קובי מור האמיץ את המחבל הפצוע תוך שהוא יורה בראשו, שאלה דן בתדהמה תקשורתית וצדקנות: "מה הוא היה בחיים?"… "האם הוא ירה במחבל הפצוע בעודו חי?…" המרואיין שחש כי הוא עלול לגרום לצרות מיותרות לאיש המשטרה הגיבור החל להתבלבל ולסגת באמרו כי הוא עמד רחוק והוא לא בטוח… אכן כיצד אפשר להצדיק "רצח" של מחבל מתאבד חסר ישע שבקושי מזיז את ידו, בשארית כוחותיו,  לעבר מתג ההפעלה של מטען החבלה שעל גופו…  קובי מור היקר – בצלם, עדאללה ומחלקת המדינה מחכים לך מעבר לפינה שמור על עצמך כי מדינת ישראל לא תעשה זאת עבורך.

ינואר 2008

ב-10 בינואר נערך עימות מרתק בין מר יורם אטינגר לבין פרופ' ארנון סופר מאוניברסיטת חיפה בתוכניתו של ירון לונדון בערוץ  10 בעקבות מאמרו של מר אטינגר שפורסם באנכי ובYNET "המיפקד הפלשתינאי: עובדים עלינו". (בגוף המאמר גם קישור לעימות ביוטיוב). אל מול אטינגר שהדגיש "עובדות, עובדות עובדות". עמד פרופסור ארנון (לא) סופר שהטיח עלבונות, טיעונים מתוך סמכות והתקפות אישיות מודל ומופת לכישלון טיעוני. כתוספת לדיון העלינו את מאמרו של מוטי היינריך על נושא הצפיפות בעזה – המדגים כי זאת השיטה הפוליטית ולא הצפיפות המהווה את האוייב המאיים על הקיום האנושי.

למינויים המשלמים שלנו מוצע עיון בטקסט הראיון עם אריה סתיו, עורך נתיב ומתרגם פורה – למי שאינו מכירו זאת ההזדמנות לגלות אדם מרתק שהשיחה בת 3 השעות עימו חלפה כהרף עין.

אני מודה בהזדמנות זאת לכותבים המוכשרים הרבים שתרמו ממאמריהם: קרוליין גליק, ד"ר אנדרו בוסטום, מוטי היינריך, גדי טאוב, רפי גליק, רותם סלע, אסף הדני, אביתר בן-צדף, דניאל פייפס, אורי הייטנר, בועז מושקוביץ, שמעון מנדס, ד"ר גיא בכור ורבים וטובים נוספים ולמיכל כהן-פרם שסייעה בעריכה לשונית של חלק ממאמרינו המתורגמים.

עניין של חורף: כשקר בחוץ לא מדברים על התחממות גלובלית

גל הקור האחרון הוא הזדמנות שלכולנו לנוח מעט מהפימפום התקשורתי המתמיד על ההתחממות הגלובלית. זאת ההזדמנות להתרווח מעט מול הרצאתו של פרופ'ביורן לומברג שהופיע גם בכנס הרצליה. פרופ' לומברג הידוע גם בשם "הסקפטיקן הסביבתי" מציג גישה המציעה לבחון את סדר העדיפויות בו אנו משתמשים בגישתנו לבעיות העולם, להניח בצד את הסיסמאות ולבחון את מטרותינו בראייה כלכלית של תיעדוף ועלות תועלת. ראייה שמגחכת חלק מההמולה ההיסטרית סביב "ההתחממות הגלובלית"ראו כאן סרטון, אם תרצו לסיים טעימה סביבתית זאת עם חיוך, הנכם מוזמנים להציץ בסרטון הבא המדגים עד כמה קל להסית קהל היפים שדעתו מעורפלת מתעמולה סביבתית לחתום על עצומה להוצאת המים מחוץ לחוק.

קריאה מועילה והנחות יסוד בדוקות.

 

 

חדש!

תקליטור DVD של הרצאת ד"ר ירון ברוק

לרכישה הקישו על התמונה

הוספת תגובה