15 באפריל 2013
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
מרכז איין ראנד בישראל משתתף עם כלל אזרחי ישראל בהוקרה ובאבל על נפילת הלוחמים למען חירות ישראל ושיגשוגה.
מאז הקמתה ב-1948 עמדה ישראל במצור והגנה על עצמה נגד טרוריזם ערבי והתקפות צבאיות מאסיביות. במזרח התיכון, הנשלט על ידי מונרכיות ערביות, תיאוקרטיות ודיקטטורות גיהאדיסטיות – ישראל הינה הכוכב הזוהר של החירות הניצב לבדו כמעוז של קדמה וחירות.
16 במרץ 2013
|
המניפסט הקפיטליסטי הקפיטליזם, השיטה המבוססת על זכויות הפרט, העניקה חירות ושיגשוג לבני אדם על פני שלוש יבשות: אירופה, צפון אמריקה ואסיה (יפן, הונג קונג, טאיוון). ועדיין, היא נמצאת תחת מתקפה מוסרית מתמשכת מטעמם של אינטלקטואלים ופוליטיקאים סוציאליסטים המבקשים להרסה. ביום שלישי, ה-9 באפריל, נתכבד לארח את ד"ר אנדרו ברנשטיין, מחברם של הספרים "המניפסט הקפיטליסטי"ו-"קפיטליזם ללא כבלים", להרצאה בחסות מרכז איין ראנד בישראל. ד"ר ברנשטיין מדגים בהרצאתו כי הקפיטליזם הינו נעלה מוסרית על הסוציאליזם ממש כשם שהוא גם עדיף כלכלית; וכי ההיסטוריה האמיתית שלו רחוקה מתיאורי הזוועה המופצים על ידי אינטלקטואלים מרקסיסטיים, נהפוך הוא, היא מהווה התרוממות זוהרת מהדיקטטורה והעוני לחירות ושגשוג. הרצאה זאת מפריכה חלק מהמיתוסים הרבים וההטעיות אודות הקפיטליזם. במסגרת הביקור המאורגן ע"י מכון ראנד בישראל ד"ר ברנשטיין יתארח במועדון הסטודנטים של התנועה הליברלית החדשה, בקמפוס הר הצופים באוניברסיטה העברית. מידע נוסף יועבר למתענינים ולנרשמים בדף הפייסבוק של האירוע. בהמשך השבוע, ביום חמישי ה-11 באפריל יעביר ד"ר ברנשטיין הרצאה בתל אביב, במסגרת אירוע הענקת הפרסים לזוכים בתחרות הארצית הראשונה בנושאים מתוך הספר כמעיין המתגבר. ההרצאה תעסוק בספר כמעיין המתגבר, שהינו יצירת מופת סיפרותית המתארת את סיפורו של ארכיטקט גאוני, הווארד רוארק, ומאבקו לקבלת רעיונותיו המהפכניים. המאבק המנצח של רוארק מול חברה שמרנית הפך, לאורך העשורים, לגורם השראה למיליוני קוראים. ד"ר ברנשטיין, מחברם של מאמרים וספרים רבים אודות רעיונותיה של איין ראנד ינתח שלושה רכיבים של היצירה: היחסים בין העלילה והנושא, חלק מן האיפיונים המרתקים של הדמויות ואת סגנונה הספרותי החדשני של ראנד. כל מי שמבקש להעמיק את הכרותו עם יצירתה המנצחת במבחן הזמן, או מבקש תובנה שתסייע בכתיבתו, ימצא בהרצאה זאת ערך רב. לרישום להרצאה ולקבלת פרטים נוספים אנא פנו במייל או הרשמו בדף האירוע בפייסבוק. מצורפים לפניכם מאמרינו האחרונים. קריאה מועילה והנחות יסוד בדוקות, בועז ארד |
26 בפברואר 2013
ידידי יוסף דוריאל נפטר. ההלוויה התקיימה ביום רביעי 27 בפברואר בבית עלמין ירקון. השבעה בבית משפחת אילת, רח' מרגלית מאיר 10א' ת"א. 
יוסף דוריאל שירת בארגון ההעפלה והיה מראשוני הלוחמים של מלחמת העצמאות, ביבשה ובאוויר, ממובילי המומחיות בתחומי הנדסת התעשייה ומדעי הניהול בישראל, ובעל ניסיון בפרויקטים לאומיים בתחומי התעשייה, הביטחון והמינהל הציבורי. בנוסף לשלושה ספרים שפרסם בעשורים האחרונים, דוריאל גם מרבה לפרסם ממאמריו שחלקם הופיע באתר זה. בספרו האחרון הוא מבקש להנחיל לקורא את הלקחים שצבר במשך שנות חיים ויצירה, שבמהלכם נטל חלק רב חשיבות בקוממיות העם היהודי בישראל ובהגשמת החזון הציוני.
יוסף דוריאל, יחד עם היותו מגוייס מרצון לחזון הציוני, ידע לנתח ולבקר את ההתנהלות הבלתי-רציונלית של מנהלי המדיניות במדינת ישראל ויוצא נגד השקרים הרבים שבהם מולעטים אזרחי המדינה. עבורי, יצג יוסף דוריאל גיבור, אדם המפלס דרכו בסערת המאורעות ההיסטוריים תוך שהוא מעצב אותם ומשלם את המחיר הכבד. מחיר הנדרש לעיתים, ממי שלא ויתר מעולם על הכרתו בעובדות המציאות. הוא ידע לבחון את המציאות ואמיתותיה ההנדסיות או הפוליטיות וחונן באחדות וביושרה האינטלקטואלית להציגן ניכוחה, גם כשאלו לא זכו בפופולריות סביבו.
כשנפרדתי ממנו בפגישתנו האחרונה סיכם ואמר: "לאמירתו של יוזף גבלס, שאם חוזרים על שקר גדול הרבה פעמים – בסוף יאמינו לו, יש לי תשובה: גם אם חוזרים על אמת גדולה הרבה פעמים – בסוף יאמינו לה".
גם בלכתו מאיתנו – האמת אותה ייצג בחייו ובכתביו תלווה אותנו.
יהיה זכרו ברוך.
בועז ארד
23 בינואר 2013
תובנת הבוקר שאחרי הבחירות:
מי שמצביע על פי ערכיו ולפי מצפונו לעולם לא יאבד את קולו – מי שמצביע על פי ערכיהם של אנשים אחרים מעולם לא היה לו קול.
22 בינואר 2013
לידידינו ברכות,
הבוקר נפתחו הקלפיות בישראל וכל אזרח יכול, באופן פרטי וחשאי, לציין בהצבעה את הבחירה הפוליטית אותה בחר על מנת להנהיג את מדינת ישראל ולהתוות את דרכה.
בשנת 1964 כתבה איין ראנד את המאמר "כיצד לשפוט מועמד פוליטי" מאמר שאת חלקו הראשון, הכללי והעקרוני, תרגמנו לטובת קוראינו שיצביעו מחר.
המסר העקרוני של המאמר, ושל כל מערכת בחירות במדינה דמוקרטית וחופשית הוא כי המפתח לשיפוט פוליטי הוא קידום החירות. כך כתבה ראנד:
"הנושא של חירות נגד סטטיזם – או זכויות הפרט נגד שליטה ממשלתית, או קפיטליזם נגד סוציאליזם – אלו הנושאים הבסיסים של הפילוסופיה הפוליטית. זה הוא השורש, ההתחלה והיסוד המעורב בכל צעד מסויים, לפיו כל השאר נקבע, שלמולו כל שאר השיקולים הם חסרי חשיבות.
זה הוא הבסיס – והיום, הנושא היחידי לפיו יש לשפוט מועמד: חירות נגד סטטיזם."
קריאה מועילה – בחירה ראויה
והנחות יסוד בדוקות,
בועז ארד
31 בדצמבר 2012
השנה הטובה ביותר בהיסטוריה!
מחר ניכנס לשנת 2013 כאשר אנו מסכמים שנה של השגים יוצאי דופן למין האנושי בכלל ולפעילותנו הרעיונית בעולם ובישראל בפרט. אם היינו מסתמכים על התקשורת הממוסדת לגלות את העובדות הללו היינו מתקשים בכך.
עובר אורח מזדמן היה נדהם לגלות כי התקשורת עסוקה בהכרזות השכם והערב כי "סוף העולם" אמור היה להתרחש ב12 בדצמבר על סמך קלישאה מיסטית טיפשית ולעוסה.
עוד יותר מדהים לגלות כי גם לאחר האתנחתה הקומית חזרה התקשורת לעסוק ברצף נבואות סוף העולם, ה"רציניות" יותר, והיא מקדמת נבואות קץ ימים מהתחממות גלובלית, מגמר משאבי האנרגיה, מן השדים הדמוגרפים ומכל סכנה מדומיינת אפשרית.
אחד המקרים יוצאי הדופן הוא המאמר שפורסם בספקטטור הבריטי, המאמר "מדוע שנת 2012 היתה השנה הטובה ביותר אי פעם", המסביר כי למרות שאנו אולי לא חשים זאת, הרי ששנת 2012 היתה השנה הטובה ביותר אי פעם. העדויות ברורות; פחות מחלות מאי פעם ויותר שגשוג. המערב נותר מרכז העושר אולם המדינות המתפתחות דוהרות קדימה ומיליארדי אנשים מתרוממים מתוך עליבות העוני המחפיר במהירות חסרת תקדים. גם רמת הקטל הנגרמת ממלחמות וממחלות הינה נמוכה יותר מאשר אי פעם בהיסטוריה, והמאמר מסכם; "אנו חיים בעידן הזהב".
כפי שכתבנו ב"בלוג הירוק" אנו רואים שבשנה האחרונה, בישראל ובעולם בכלל הגענו לעידן השפע של הציוויליזציה; מקורות האנרגיה זמינים לנו באופן חסר תקדים.
ישראל, למרות העיכובים הבירוקרטים והחבלות של התנועות הירוקות, מתקדמת בבטחה לקראת הפיכה למעצמת אנרגיה. וכך המצב גם בקנדה, אוסטרליה וארה"ב, כאשר בארה"ב חל השנה מהפך אסטרטגי של הפיכתה ליצואנית אנרגיה במקום ייבואנית. שימו לב לשלושת עמודי החופש הללו, העובדה כי טכנולוגיות מתקדמות של הפקת דלקים שינתה את מאזן האנרגיה במדינות אלו תהווה נקודת עוגן חשובה לכוחות החופש בעולם בעשור הבא.
השנה הגיעה פעילות קידום החופש בישראל לשיאים חסרי תקדים, החל מסיום התרגום המחודש וההוצאה לאור של הספרים "כמעיין המתגבר" ו"מרד הנפילים" ושלל ההופעות התקשורתיות שזכינו להן בעקבות ההוצאה ההיסטורית הזאת. והמשך בשנה רצופה של פעילות נמרצת של "התנועה הליברלית החדשה" אשר קיבצה כתנועה א-פוליטית, מגוון רחב של שוחרי חופש הממוקדים במטרה של קידום חירויות הפרט בישראל. הקמת תאי סטודנטים פעילים אליהם הצטרפו עשרות סטודנטים מכל האוניברסיטאות בישראל וכלה באירועים רבי משתתפים כמו העימות החשוב שנערך בין ד"ר ירון ברוק, מנהל מכון איין ראנד עם פרופ' יוסי יונה המועמד במקום ה-20 ברשימת העבודה לכנסת בבחירות הקרובות.
העימות בין ד"ר ירון ברוק ופרופ' יוסי יונה נפתח לצפיה מלאה וחופשית לכל המעוניין כאן.
ולסיום, בחודש זה התקבל האישור הסופי מרשם העמותות ונרשמה עמותת "מרכז איין ראנד בישראל" ואנו מתקדמים במלוא המרץ עם ההשקה של תחרות החיבורים הארצית בנושאים מתוך הספר "כמעיין המתגבר", תחרות זאת הינה הפעם הראשונה בה מתקיימת תחרות דומה מחוץ לארה"ב ואנו עושים היסטוריה.
לכן, כפי שכתבנו מעל, בסוף השנה הזאת אנו יכולים להפנות מבטנו בסיפוק לשנה הטובה ביותר אי פעם שזה עתה מסתיימת ולהמשיך לנוע קדימה לקראת האתגר של הפיכת שנת 2013 לשנה הטובה ביותר הבאה!
קריאה מועילה
והנחות יסוד בדוקות,
בועז ארד
08 בדצמבר 2012
כיצד מחמיצה התקשורת את ניצני החופש במצרים
במצרים מתרחשת התקוממות ליברלית בעלת תכנים אמיתיים נגד שלטון האחים המוסלמים.
מיליוני מצרים ממלאים את כיכר "תחריר" בדרישה להפלת שלטון האחרים המוסלמים, העיתון אל מאסרי אל יום מספר על מועצת העיר שהכריזה עצמאות מן השלטון המרכזי ומאבקים ניטשים עם הכנופיות של האחים המוסלמים. על פי נציגת האופוזיציה הליברלית המצרית, סנתיה פרהט, קריאה לאיחוד כוחות של הליברלים במצרים תתבטא בהפגנות המונים היום. עקבו אחר פרסומיה כאן.
ואליד פארס מפרסם תמונה של המיליונים הממלאים את כיכר תחריר וכותב: "תמונה שיש לשלוח לבית הלבן, למחלקת המדינה, למכוני המחקר בוושינגטון ולמוסדות לימודי המזרח התיכון בליגת הקיסוס: מיליוני מפגינים בקהיר יוצאים נגד השלטון האיסלמיסטי במצרים. על הקונגרס האמריקאי לעצור כל סיוע למשטר המצרי עד להתפטרות מורסי".
הממשל האמריקאי עשה שמיניות באוויר שלא להשתמש במונחים איסלמו-פשיזם או נאציזם מוסלמי ומעדיפה לקבור את ראשה בחול התקינות הפוליטית. כעת העיתונאים המצריים מתבטאים כך בדיוק! עיתוני מצריים משווים את האחים המוסלמים לנאצים. מה שהיה מזכה אותם בתלונה חריפה אם הם היו יושבים במערכת הניו-יורק טיימס. (לא שיש סיכוי שהמדייה המרכזית תקלוט מה קורה במצרים בעתיד הקרוב.)
גם בישראל ממשיכים אנשי התקשורת לראיין את פואד בן אליעזר כבר סמכא בנושא ובונים לצרכני התקשורת מציאות מדומה. בן אליעזר שידע לספר לנו כי מעמדו של מובראכ מבוסס ובטוח שעות מספר בטרם הוא הודח ופרשנים ישראלים אחרים אינם מבינים את תמונת המצב במצרים.
אם אפשר לסמוך על התקשורת הממוסדת הרי שמובטח לנו עיוורון לעקרונות החירות.
"לפני חמישים שנה, יכול היה להיות תרוץ כלשהו (אם כי לא הצדקה) לאמונה כי הסוציאליזם הוא תורה פוליטית המונעת על ידי טוב-לב ומכוונת להשגת רווחתו של האדם. כיום, כבר אי אפשר לראות אמונה זאת כטעות בתום-לב. הסוציאליזם נוסה על כל יבשת בעולם. לאור כשלונותיו, הגיע הזמן לחקור למניעיהם של הדוגלים בסוציאליזם".
כשאנו צופים במערכת הבחירות בישראל, אנו מגלים כי גם 50 שנה אחרי כתיבתו של המאמר ומיליוני קורבנות אדם טרם השכלנו להבין את עקרונות החירות.
27 באוקטובר 2012
משירות דב לשירות טוב
בגליון החדש של המגזין "רולינג סטונס" נשאל אובמה אם קרא את ספריה של איין ראנד, לאחר תשובתו החיובית ממשיך הראיון ודן במשמעותם של הספרים.
אבמה, כמו אינטלקטואלים מודרנים רבים אחרים מציג שילוב הרסני של חוסר הבנה לרעיונותיה של ראנד, ומבט ציני המדגים את חוסר אמונתו ביכולת של האדם, כפרט, להצליח ולשגשג.
אובמה מציע לנו את הנוסחה החבוטה לפיה המשיכה של בני נוער לספריה של איין ראנד נובעת מחוסר ניסיון. האמת היא שדווקא הסוציאליזם מייצג מצב שבוא חוסר נסיון מוביל רבים לפנטזיה הקולקטיביסטית ואם יש משהו בטענה של אובמה הרי היא תמונת מראה של עולמו הפנימי וההשפעות המרקסיסטיות והקומוניסטיות על עיצובו.
צעירים רבים מוצאים ערך בספריה של איין ראנד מסיבות אחרות לגמרי, סיבות ראויות ונעלות של אידאליזם, תקווה, שאפתנות, אתגר, רצון להצליח בעולם ורצון לגדול ולהשיג השגים.
הויתור על ערכים אלו הוא הטרגדיה האישית של כל אדם שוויתר.
לפניכם קטע וידאו של ד"ר ירון ברוק העוסק בנושא וכן המאמר "אובמה, ראיין ואיין ראנד" מאת תום באודן, ממרכז איין ראנד לזכויות אדם בוושינגטון, במאמרו הציג את טענותיו של אובמה כפי שעלו מן הראיון ב"רולינג סטון" ואת התשובה שאותה הציעו במגוון מאמרים ופוסטים בבלוגוספרה ידידינו ממכון איין ראנד.
ה"רולינג סטון" אולי ביקש לעשות לאיין ראנד ורעיונותיה שירות דב, התוצאה הינה שירות טוב.
16 בספטמבר 2012
שנה טובה לקוראינו ולידידינו – עם הפנים לשנת ההשגים הבאה
בשנה האחרונה היינו עדים לפריצות דרך בקידום הפילוסופיה של איין ראנד בישראל.
אירוע בעל חשיבות שעוד קשה להעריכה כיום הינו ההוצאה המחודשת של ספרי ראנד בעברית על ידי הוצאת כינרת זמורה ביתן. הוצאת הספרים יצרה גל של עניין בפילוסופיה של ראנד וריבוי ראיונות תקשורתיים. זכינו לנצל את גל הפרסום וגם אני וגם ירון ברוק, נשיא מכון איין ראנד, הופענו רבות בכלי התקשורת בישראל. הופעות שאחד מן השיאים שלהן התקיים בתכנית בת שעה ששודרה בערוץ 1 ושל ירון ברוק בתכניתם של לונדון וקירשנבאום.
בפעילות בישראל התרחש אירוע בעל חשיבות רבה בו נטלתי חלק בהקמת התנועה הליברלית החדשה בישראל. התנועה עמדה בגאון מול נחיתות מספרית ברורה במסגרת "המחאה החברתית" והצליחה לייצר קול שונה ולקדם עמידה עקרונית בזכות החירות האישית והחופש הכלכלי בישראל.
פעילות השיא של התנועה בשיתוף עימנו התקיימה ביוני השנה מול כ-350 אורחים בעימות שנערך בין ד"ר ירון ברוק לבין פרופ' יוסי יונה, אירוע שנערך בחסות מכון איין ראנד, וחידד את ניגודי ההשקפות שבין קפיטליזם לסוציאליזם. עימות שאותו יכולים התורמים לנו לראות במלואו, וחלקו הפתוח לציבור זמין כאן.
באשר לפעילות התנועה הליברלית, מעבר לקבוצה מכובדת של חברים שהתגבשה בפייסבוק, הוקמו תאי סטודנטים באוניברסיטאות המובילות בישראל, הוקם פורום ליברלי בליכוד הפועל להשפיע על קובעי מדיניות והוגש בג"צ בדרישה לפרק את אחת מפגעי השיטה המפא"ניקית סוציאליסטית של המועצות החקלאיות (ברית המועצות החקלאיות), הרי הוא בג"ץ הדבש.
כל אלו, יחד עם הרחבת מעגלי ההשפעה של אתר אנכי בעזרת אלפי מבקרים מידי חודש ומאות חברים שנרשמו לערוצי היוטיוב, הפייסבוק והטוויטר שלנו מסייעים להתקדמות של המהפכה הרעיונית אותה אנו מובילים בישראל.
גם בעולם אנו רואים התעוררות שהועצמה עם בחירתו של המועמד לסגנות הנשיאות בארה"ב, פול ראיין. המועמד שהצהיר בעבר כי הקריאה בספרי איין ראנד היא שהובילה אותו לפוליטיקה, חידדה עוד יותר והציפה את הדיון העולמי בהגותה של איין ראנד.
הבלוג הירוק, פרוייקט שותף לאנכי, הפך לקול מוביל בהפרכה של האמונות התפלות המאכלסות את הדיונים בנושאי איכות הסביבה בישראל ויש ביטוי לכך בהופעתם של מאמרים "ספקניים" גם במדייה הממוסדת. השנה יפורסם נייר עמדה של הבלוג שנכתב על ידי בשיתוף עם מכון CIP בארה"ב אשר יעסוק במדיניות האנרגיה של ישראל וההתקפות האידאולוגיות של התנועות הירוקות נגד פיתוחה.
בנוסף, יוצג תקציר שכותרתו חינוך ומדיניות סביבתית בישראל בין מדע לאידאולוגיה, בכנס ה40 של האגודה הישראלית לאקולוגיה, מהלך שמהווה צעד קטן אך חשוב לביטוי בכנס מרכזי של התנועות האקולוגיות בישראל.
אני יכול לסכם כי ככל שהשגים אלו משמעותיים הרי הם בבחינת נקודת פתיחה בלבד להשגים שעוד יגיעו, וגם את/ה ידידינו יכול/ה לקחת חלק במסע הזה ולהפוך לחלק מן השותפות לקידום ערכי הרציונליות וערכי החיים האנושיים בישראל, ואני מתכוון בכך לפרוייקט הבא:
מרכז איין ראנד בישראל עומד לצאת לדרך, ולהפוך לגורם המשפיע הבא בפעילות בישראל.
אודות המרכז העומד לקום בחסות מכון איין ראנד בארה"ב ועל הדרכים בהם גם את/ה תוכלו לתרום לקידומו אפרט במפגש חברים שיתקיים בשיתוף עם התנועה הליברלית החדשה בתאריך 20 בספטמבר בשעה 19:00 במסגרת הברכות לשנה החדשה (ראו דף אירוע בפייסבוק).
19באוקטובר 2012
הסרט "מרד הנפילים" חלק II
ב-12 באוקטובר יצא לאקרנים בארה"ב החלק השני של הסרט "מרד הנפילים" שהופק על פי ספרה של איין ראנד.
איש אינו מצפה שהסרט יצליח להציג באופן מעמיק את ההיקף העצום של הספר והפילוסופיה של איין ראנד, אך מובטח כי הסרט יחזק את המגמה החשובה של התענינות ברעונותיה של איין ראנד בארה"ב ועמה את המאבק בגלישתה של ארה"ב לתהומות האבדון הסוציאליסטי אליו מובילה המדיניות שלה בעשורים האחרונים.
מכון איין ראנד בארה"ב נערך לגל העניין הקרוב וגם אנו בישראל פועלים על מנת לחזק ולהמשיך בהעמקת והרחבת המסרים של איין ראנד .
30 באוגוסט 2012
קריצה לירח…
נפרדים מניל ארמסטרונג
השבוע נפטר האיש הראשון שצעד על אדמת הירח, האיש שגילם בשנת 1969 את ההישג המדעי והטכנולוגי שהמחיש לכל אדם באשר הוא את גדולת האדם.
איין ראנד, שהייתה אורחת של נאס"א והוזמנה לחזות בשיגור זיהתה את הערך הסימלי של המחזה המופלא של רתימת כוחות אדירים למטרה אנושית ממוקדת וכתבה במאמר הפתוח למנויי אנכי תיאור הממחיש את גדולתה ואת גדולת האדם:
"זה היה אנושי באופן שלא ניתן לטעות בו – כאשר המונח "אנושי", בפעם הזאת להבדיל, מתאר גדולה – כי מאמץ מכוון, ממושמע ומתמשך נועד להשיג את רצף הרגעים הזה, וכי האדם נוחל הצלחה, הצלחה, הצלחה! הנה, לפחות כעת, אפילו למשך שבע דקות, הגרוע ביותר מאלו שחזו במראה נאלצו לחוות – לא את התחושה של "עד כמה מתגמד האדם לצד הקניון הגדול!" – אלא "כמה גדול הוא האדם ועד כמה בטוח הטבע אשר נכבש על ידיו!"
את הראייה הזאת של גדולת האדם, של יכלתו לשלוט בטבע ושל אינסופיות המשאבים והמרחבים איבדנו במהלך העשורים האחרונים לתרבות דיונוסיסית שהשתלטה על רוחה של התרבות המערבית.
ראוי להפוך ציון דרך היסטורי זה לתזכורת לאותה גדולה של האדם שיכולה וראויה להיות לו ולתבוע אותה מעצמנו.
כשתביטו הלילה אל הירח המלא, זיכרו את ניל ארמסטרונג, וכפי שביקשה אלמנתו; קירצו לירח לזיכרו והזכירו לעצמכם כי אין דבר שלא תוכלו להשיג אם תרשו לעצמכם לשחרר את הפוטנציאל האנושי.
3 באוגוסט 2012
בתחילה הם באו… לחוות מזור
רידריך גוסטאב אמיל מרטין נימולר ( Martin Niemöller ) הוא האיש לו מיוחסת האימרה המפורסמת "תחילה הם באו…".
אמרה זאת מתייחסת לשתיקת האינטלקטואלים עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה של שנות ה-30 במאה הקודמת והחיסול של קבוצות מתנגדות אחת אחר השנייה.
בתחילה הם באו לקומוניסטים, ולא פציתי פה כי לא הייתי קומוניסט.אחר הם באו לאיגודי העובדים ולא פציתי פה כי לא הייתי בארגון עובדים.אז הם באו בשביל היהודים ואני לא פציתי פה כי לא הייתי יהודי... ואז הם באו אלי… ולא היה איש שידבר עבורי".
יש מספר גרסאות לאמירה הזאת (בהתאם להטיות האידאולוגיות השונות) אך הנוסח והעיקרון ברור. נימולר עצמו היה מאלו ששתקו, הוא אף הצטרף למפלגה הנאצית, והאמין להיטלר שהבטיח לו כנציג הכנסייה בראיון אישי כי "על היהודים יחולו רק הגבלות"… כך, עד שמצא עצמו נכלא בדכאו בין הנרדפים.
בתמונה: צילום של מרטין נימולר עם עיטורי הצטינות על מדיו לפני ועם תלבושת בית הסוהר לאחר עליית הנאצים לשלטון.
ובכן, הנה הם באים… לחוות מזור.
קואליציה של ארגוני "זכויות" בעלי חיים וירוקים סהרוריים המועצמת על ידי הרעש של המדייה החברתית זוכה כעת בגיבוי מסוכן של שר המוכן לכוף את החוק על מנת למצוא חן בעיניה – תוך ניהול מלחמת חורמה נגד חוות הגידול לקופים, חוות מזור.
זה לא פופולרי להתייצב לצד בעלי עסק שעומד להיחרב כתוצאה מפופוליזם בלתי רציונלי – ואכן איש לא מתייצב לצידם.
בפרשה הזאת אין נציג שידבר בעד בני האדם, בעד החולים הזקוקים לתרופות, בעד החוקרים העמלים על תרופות ומרפא – בעד כל אלו המביאים לנו מזור.
לא נשמע קולם של אירגוני זכויות אדם, גם אירגונים ונציגי עסקים נדמו למול הצרים על עסק להחריבו. זה אולי מסביר את ההתנהלות המדאיגה של השר ארדן כפי שהיא עולה מן העדויות אותן פרסם בעצמו.
ב-8 במרץ השנה חושף השר ארדן לראשונה בהודעה פומבית בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא כבר שנתיים מתכנן לסגור את חוות מזור אך כבול בחוות הדעת של היועצת המשפטית שלו שקובעת כי מדובר בפגיעה בחופש העיסוק.
כך הוא כותב: "עד כה והייתי כבול בחוות דעת של היועצת המשפטית של משרדי שאפשרה לי רק לצמצם את פעילות החווה. ובנימה אישית, היו שתקפו אותי בנושא הזה, וגם כאן בעמוד הפייסבוק שלי, ושתקתי למרות שגם אני בדיוק כמוכם רוצה לסגור את החווה. צריך להיות ברור לכולם שאני עושה ואמשיך לעשות כמיטב יכולתי עד לסגירת חוות מזור."
די בכך בכדי לעורר שאלה. כיצד זה שר בישראל חש בנוח להצהיר על כוונתו לסגור בכוח הפעלת אלימות ממוסדת עסק הפועל בהתאם לחוק ומשלם את משכורתו.
מסתבר כי ה"חמאה" של השר ארדן מרוחה על פרוסה אחרת… על פי תכתובות בין פעילי "זכויות" החיות הנחרצים להרוס את החווה עולה כי נסגר "דיל" בינהם לבין השר ארדן.
בתשובה לדרישת אחד הפעילים מענת רפואה, ממובילי הפעולות היא עונה: "אולי ההבטחה שלי לשר ארדן למלא את בקשתו שלא אפעל באף דרך אחרת (ציבורית, משפטית, פרלמנטרית) עד לגיבוש החלטתו היתה טעות… אולי כל ההתנהלות שלי מול השר ארדן במשך 18 החודשים האחרונים, כולל כל המידע העובדתי והמשפטי שסיפקתי לו (האחרון היה לפני כשעה), לא תוביל לתוצאות המיוחלות. אבל הייתי חייבת לנסות. אני מתחייבת כאן, בפניך ובפני כולם, שאם תוך שבוע מהיום השר לא מודיע על הפסקת פעילות החווה, אוביל את המאבק בדרכים אחרות)".
נראה כי החשש מפני קבוצת לחץ רעשנית גורם לשר ארדן להחריב עסק לגיטימי המסייע לקידום המחקר הרפואי והצלת חיים. דין וחשבון מפורט יותר תוכלו לקרוא במאמרו של גיא קדם באתר ובדף הפייסבוק -כאן. של קבוצת "האמת הלא מצונזרת על ניסויים בבע"ח וקופים".
ובכן, כעת העניין בידינו. לקום ולמחות בדיבור ובכתב. אני ממליץ בזאת לכתוב מכתבים לרשויות הממשלה, ליועץ המשפטי, למבקר המדינה ולגופי ביקורת ציבוריים.
זיכרו, בתחילה הם באו לחוות מזור… אחר כך, כשהם יבואו לעסק שלך לא יהיה מי שיקום וידבר.
להרחבת הדיון בפרשה הנכם מוזמנים לקורא את מאמר האורח של חברי לתנועה הליברלית החדשה גיא קדם "מלחמתם של אבירי זכויות החיות בבני האדם". להרחבה פילוסופית נוספת אני ממליץ גם על מאמר של אלכס אפשטיין, "האכזריות נגד האדם של התנועה למען "זכויות בעלי חיים" אשר פורסם לראשונה בשנת 2005.
חשוב כמובן להבדיל בין הארגונים הירוקים והתנהלותם לבין הרקע ההיסטורי בו נאמרה האמירה של מרטין נימולר.
אך יחד עם זאת חשוב גם להקפיד כי באירועים השוטפים בהם אנו נתקלים וגם במבחנים ההיסטורים הגדולים נדע להעמיד את חיי האדם ורווחתו כיסוד להגות ולמדיניות ההומניסטית. עלינו להבין כי האדם הוא החלק החשוב ביותר בסביבה ולא "פרסונה נון גרטה" בה, כפי שמבקשים הארגונים הירוקים לגרום לנו להטמיע במחשבתנו ובמדיניותינו. יסודות אלו נשכחו על ידי רבים.
המתיוונים החדשים – קריאה להפגנה
ראש הממשלה בחר להיכנע לפופוליזם ולבחור בדרך הקלה של הגדלת הגרעון. המשמעות היא הגדלת נטל החוב של המדינה ופגיעה ביכולת של המדינה לעמוד במשברים כלכליים וביטחונים, פגיעה בעתידנו ועתיד ילדנו, שיצטרכו להחזיר את הכסף שאנו מבזבזים היום.
חשוב לזכור שהגדלת הגרעון זהה כלכלית להעלאת המיסים, במקום לשלם את המיסים היום, אזרחי מדינת ישראל ישלמו אותם בעתיד, בתוספת ריבית.
נטל המס האמיתי במדינה אינו נמדד לפי הכנסות המדינה ממיסים אלא על בסיס הוצאות הממשלה שיהוו את הסכום שבסופו של דבר האזרח ימוסה בגינו, ההתמודדות הראויה עם חוסר היציבות הכלכלית הייתה צריכה להתבטא ברפורמות של הקטנת חסמי ייבוא וייצוא, הורדת מיסים, פירוק הוועדים המיליטנטיים של חברות החשמל, הרכבת, מקורות ועוד.. והקטנת הממשלה.
חשוב לציין כי בשנת 2011 שילמו משלמי המיסים בישראל עבור החזר החובות הנערמים תשלומים שוטפים של כ 122 מיליארד ש"ח.
מתוך התשלומים היו כ-37 מיליארד ש"ח כספים שיועדו לכיסוי ריבית בלבד! כספים אלו ירדו לטמיון ורוששו את משלמי המיסים. סעיפי תשלום להחזר חובות בתקציב בשנת 2012 מסתכמים בכ 129 מיליארד ש"ח. מזה כ 90 מיליארד ש"ח מיועדים לתשלומי קרן וכ 39 מיליארד ש"ח לתשלומי ריבית. (למידע נוסף) משמעות נתון זה היא כי בסכומים ששולמו ב-2012 ניתן היה להעסיק 382,352 (!!!) איש במשכורת של 8,500 ש"ח בחודש למשך שנה.
התנועה הליברלית החדשה תפגין במוצאי שבת הקרובה (בשעה 20:00 בכיכר הבימה בתל אביב) נגד החלטת ראש הממשלה, בנימין נתניהו להגדיל את יעד הגרעון לתקציב המדינה ל-3% – חצי אחוז נוסף מעבר למתוכנן.
בארה"ב ובאירופה אנו רואים מגמות דומות של התדרדרות כלכלית ופגיעה בחירות. מרק שטיין כתב לפני מספר חודשים כי החוקה האמריקאית הפכה למסמך החוקתי היחידי בעולם שבתי המשפט והמחוקקים פונים עליו שוב ושוב – על מנת לעקוף אותו ולעוות את משמעותו ללא תקנה.
לפנינו דרך ארוכה לקומם בישראל את החירויות הנהרסות סביבנו בעולם המערבי, שותפים לנו כוחות חירות ברחבי העולם הנאבקים נגד המגמות ההרסניות.
אם עלינו לבחור את הקרב הרי שאין קרב ראוי מזה.
כאשר אינך יודע לנהל סיכונים הנטייה היא או ליפול לשיתוק כפי שדורשים הירוקים המבקשים לעצור כל פרוייקט פיתוח על מנת שלא יגרמו נזקים "שלא ישוערו" בעתיד או לדרוש לפעול בכל מחיר… "יעלה כמה שיעלה". אלו שני צדדים של אותה מטבע בלתי רציונלית.
בימים האחרונים "חוגגת" התקשורת סביב דו"ח מבקר המדינה. במגזין מראה מצטטים בגיחוך את חה"כ נחמן שי שדרש: "בלי כחל ובלי סרק, בלי התחמקויות ובלי הסברים מיותרים, יש לבצע את המלצות מבקר המדינה ככתבם וכלשונם", בעקבות דו"ח מבקר המדינה. שי הוסיף כי "תפקידו של ראש הממשלה להורות על העברתם של שרי הפנים והאוצר מתפקידם וליישם באותה רוח את כל המלצותיו של המבקר, כדי להבטיח כי לא תהיה עוד חרפה כזו במקומותינו". שי אינו סובר כמובן כי יש אולי לבדוק את הנמקות המבקר, את העובדות שעליהן ביסס את מסקנותיו והמלצותיו ואת השלכותיהן, כי כחייל ממושמע של "קדימה", הוא רגיל לשיטת דמוקרטיה שבה קובעת רק דעת יחיד."
התנועה הליברלית החדשה יצאה בתמיכה במכתב הפרופסורים והפיצה מספר כרזות שהמחישו לגולשי הפייסבוק את האבסורד שבקביעות מבקר המדינה.
מוטי היינריך, במאמר חדש-ישן שהועלה באתר קו ישר ובאתר אנכי כותב: "שרי החינוך לדורותיהם אשמים במצבה העגום של מערכת החינוך כי לא החזירו את מפתחות המשרד לראש הממשלה והתפטרו לנוכח התרעתם על שכרם העגום של המורים והצפיפות בכתות. שר הבריאות צריך היה להתפטר מזמן כי שר האוצר לא נעתר לדרישה הצודקת להגדלת סל התרופות מצילות-חיים ותקציב נאות להרחבת בתי החולים. גם יתר השרים אשמים איש איש בתחומו, וכמובן ששר האוצר "הקמצן" אשם שבעתיים.
כמובן שזה קשקוש. את אשמתם האמיתית הם לא מבינים כי היא חלק מהשקפת עולמם. עצם קיומו של משרד חינוך ומשרד בריאות ממשלתי – היא הבעיה.
לא יעזרו עוד 200 מיליון שקל לכיבוי אש כל עוד אי אפשר לפטר כבאי בישראל, כל עוד המנהל לא יכול להחליט כמה לשלם לכבאי טוב, לבחון את כושרו הגופני ואת הידע המקצועי שלו. כל עוד כבאים עובדים כמו בנמל אשדוד, כמו בחברת חשמל וכמו שעובדים ומתמנים המועסקים במשרדי השרים הנכבדים".
לטובת תומכינו העלנו מן הארכיון סדרה בת 3 הרצאות של ד"ר משה קרוי. הרצאות אלו תרמו תרומה חשובה לפירוק ההגמוניה הסטאיטיסטית סוציאליסטית של מדינת ישראל עד לשנות ה-70 המאוחרות. אישיותו המורכבת (גם הבעיתית) והמרתקת של קרוי יכולה לשמש כנושא לדיון, לסרטי תעודה וספרים שכנראה עוד יגיעו. בנתיים אנו תורמים את מאמצינו בהעמדת הארכיון הנ"ל לשירותכם.
למי שמבקש להמשיך ולתמוך בנו באופן כספי שיהווה גם השקעה אספנית לעתיד – נותרו מספר עותקים חתומים מאירוע חגיגת ההשקה של ספרי איין ראנד בהוצאה המחודשת בישראל – כאן.
18 במאי 2012
בשבת הקרובה (12 במאי) עומדת תנועת המחאה להתכנס בכיכר רבין לאירוע פתיחה של מהומות הקיץ הקרוב אותן מתכננים מנהיגי מחאת ה"צדק החברתי".
על הצפוי לנו ניתן לעמוד מעימות שערכתי עם פרופ' יוסי יונה, ממנהיגי המחאה בחודש ספטמבר 2011. עליתי לשידור בעימות מול פרופ' יונה בתכניתו של אבי רצון וציינתי כי: "המחאה מוצגת לציבור כמחאה של מעמד הבניים, אך מה שהיא תוביל אליו הוא לפגיעה במעמד הבניים והגדלת נטל המיסים…
יש צדק – אין צדק חברתי. הדרישות ל'צדק חברתי' מובילות למלחמת כנופיות שבה הכנופיה הגדולה תקבל הטבות על חשבונו של החלש יותר והנפגעים הגדולים יהיו האינדיבידואלים היצרנים שאין להם את היכולת לגייס המונים.
פרופ' יונה התעקש אז לערפל את דעתם של המאזינים ולהסביר כי המחאה תוביל לרווחה גדולה יותר ולהפחתה בנטל המיסים (ריווח מדרגות המס)… ביסוד הטעות של פעילי המחאה נמצאת הכמיהה "לאח הגדול" או למדינה האומנת. שתעשה סדר על ידי אותם גורמים המקשים על חיינו בישראל – עוד רגולציות ושליטה ממשלתית על חיינו.
את הפירות הבאושים של המחאה אנו קוטפים כבר היום, ואם תצלח דרכם של מנהיגיה נמצא את עצמנו מתקרבים למצבה של יוון במהירות הולכת וגוברת.
בעקבות המהלכים הפוליטיים האחרונים, העימות המרכזי בין השקפות בישראל עובר לרחוב ולכיכרות. מצב זה עלול להתדרדר. כבר עכשיו נשמעים קולות הקוראים להפעלת אלימות, כידוע המרחק בין אידיאולוגיה שאינה מכירה בזכויות אדם לבין אלימות פיסית קצר ביותר.
התנועה הליברלית החדשה הינה "הילד" היחיד שיעמוד מול השטפון על מנת להכניס אצבע לסכר. בשבת הקרובה, 12 במאי נציב דוכן בכיכר רבין ונחלק חומרי הסברה למשתתפים במחאה – הנה האירוע אליו ניתן להצטרף בפייסבוק. "ח' זה חופש – אלטרנטיבה ליברלית למחאה". הנכם מוזמנים להצטרף ולחזק אותנו – ולתרום על מנת לסייע לפעילותנו.
לקראת חודש יוני הנכם מוזמנים כבר עכשיו להכניס ליומנים את ה-11 וה-14 ביוני בהם יתקיימו שני אירועים מרכזיים:
בתאריך ה-11 ביוני יתקיים דיבייט בבית ציוני אמריקה בנושא "קפיטליזם מול סוציאליזם – מהי השיטה העדיפה?" כאשר את הצד הקפיטליסטי ייצג ד"ר ירון ברוק.
בתאריך ה-14 ביוני יתקיים ערב חגיגי לכבוד ההוצאה המחודשת של ספרי איין ראנד בתרגום חדש בעברית. הערב מתוכנן להתקיים בחנות צומת ספרים בדיזנגוף סנטר, ובו ישאו דברים מספר דוברים ובינהם ד"ר ברוק.
קריאה מועילה והנחות יסוד בדוקות,
בועז ארד
לפני מספר שבועות במאמר "מתקפת המשובטים הירוקים" הצעתי לכם לערוך תרגיל מחשבתי ולסקור לעצמכם שורה של פרוייקטים בעל חשיבות קיומית, לאומית ו/או אסטרטגית במדינת ישראל כדוגמת כביש 6, מסילה לירושלים, קידוחי נפט וגז, הקלה בהליכי ואישורי בנייה, פיתוח הזרוע הגרעינית של ישראל, בית הסוהר הפרטי, הקמת תחנות חשמל פחמיות חדישות, הקמת מאגר להובלת גז ועוד… על מנת שתגלו את המכנה המשותף שהתרחש בכל המקרים – סוג מסויים מאד של ההתנגדות לפרוייקט צץ בכל אחד מן המקרים. בכל אחד מן התחומים פעלו האירגונים הירוקים והחברתיים השונים על ידי דו"חות, מחאות, הפגנות, עצומות והטרדות ציבוריות ומשפטיות בכדי לבטל או לעכב את הפרוייקט ככל יכלתם.
23 במרס 2012
מתקפת האהבה האירנית
בשבוע האחרון הוצפו הפורומים בפייסבוק וערוצי התקשורת במתקפת "אהבה" אירנית. התקשורת חובבת הבועות שלנו מיהרה לתת תפוצה וגיבוי למתקפה והצטרפה בסיקור נרחב של האהבה המלבלבת תוך שהיא נוטלת את הצד הבלתי מוסרי בעליל במאבק התודעתי בין ישראל ואיראן.
על מנת לבסס את הקמפיין השוו חלק מיוצרי הכרזות את ראש ממשלת ישראל הנבחר, מר בנימין נתניהו לאחמד'יניגאד. איש מתועב המשמש בובה בידי מנהיגות פאנטית משיחית איסלמו פאשיסטית ששלטונה נשען על כידונים ושפיכות דמים.
הנסיון להעמיד בשוויון מוסרי את מנהיגי ישראל ואיראן בכדי לטעון נגד התקפה על איראן משול לטמינת הראש בחול וסיוע לרע.
מנהלי הקמפיין מתגאים בקשרים הבינאישיים שנוצרו בינהם לבין אלפים מאזרחי איראן המאוהבים דרך הפייסבוק, מה שהם שכחו לציין הוא כי בפברואר השנה חסם המשטר האיראני את הגישה לפייסבוק וטוויטר ושירותי מייל וניטור עמוק של המידע הזורם באינטרנט ומאסר של מתנגדי משטר הינו פעילות שבשיגרה באיראן. בין השאר בזכות טכנולוגיית ניטור שנמכרה למשטר על ידי חברת סימנס הגרמנית.
ערב מלחמת העולם השנייה פעלו גם בארה"ב אוהדים רבים של המשטר הנאצי אשר ביקשו להטיף לבדלנות ואדישות למול פשעי המשטר הנאצי. הקריקטוריסט הפוליטי המעולה המוכר גם בשם "ד"ר סוס" לדורות של ילדים שגדלו על ספריו – תיאר היטב את אופים של רוכלי האשליות הללו.
ודבר אחרון שברצוני לומר מופנה לישראלים שמצאו עצמם מאוהבים… אם באמת תרצו לסייע לאהוביכם האיראניים – יש דרך לעשות זאת.
עליכם לתמוך בכל מהלך צבאי או כלכלי שיסייע לחסל את משטר האייטולות הטוטליטרי ולשחרר אותם לחופש.
17 במרץ 2012
מתקפת המשובטים הירוקים
הקמפיינים החברתיים הירוקים לובשים אופי אנטי-ישראלי ואנטי-הומני, אם לא נתעורר לעמוד נגדם בהקדם נשלם ביוקר על אובדן שגשוג כלכלי ופיתוח. בשנת 1987 כתב עזריה אלון, חתן פרס ישראל לשנת 2012: " השאלה היא מה יכוון אותנו ואת מעשינו, 'רוח האדמה' ערטילאית או 'רוח אדם' רציונאלית." לצערנו כיום הולכת ומשתלטת רוח אנטי-רציונלית הזוכה לתמיכה ממובילי המדיניות הציבורית בישראל.
ישראל נמצאת תחת התקפה מתמשכת ורבת זרועות המגיעה ממאות אירגונים חוץ-ממשלתיים הנאבקים בשם "צדק כלשהו." המאבק ניטש נגד עקרונות מדינת הלאום היהודית, נגד ההכרה בזכויות החיים והרכוש של אזרחי ישראל (בשם "צדק חלוקתי"), נגד יזמות ופיתוח עיסקי (בשם "צדק חברתי"), נגד פיתוח תעשייתי ואנרגטי (בשם "צדק סביבתי"), ובעצם אין שום יוזמה המאפשרת לאזרחי ישראל ביטחון ושגשוג שאינה נמצאת תחת התקפה.
3 בפברואר 2012
יום הולדת שמח איין ראנד!אתמול חל יום הולדתה של איין ראנד. לפני 107 שנה, בפטרסבורג אשר ברוסיה נולדה אליסה רוזנבאום אשר ספריה מניעים מהפכה מתמשכת שהחלה עם הפריצה הראשונה שונה לתודעת הקהל עם ספריה "כמעיין המתגבר" ו-"מרד הנפילים". ספרה הסמי-אוטוביוגרפי "אנו החיים" (1936) היה הראשון שגם הפך לסרט באיטליה שתחת שלטון מוסוליני בתחילת שנות ה-40 וגרם להמונים לנהור לקולנוע לאחר שגילו כי הוא צינור החמצן האחרון שנותר לחלום החירות אותו חלמו רבים. כך עד שנאסר להקרנה.ספריה נמכרו ביותר מ-30 מיליון עותקים כאשר בשלוש השנים האחרונות בלבד נמכרו עותקי מרד הנפילים ביותר ממיליון עותקים.
בטור שכותרתו "יום הולדת שמח, איין ראנד – מדוע את עדיין כל כך לא מובנת?" באתר "פוקס ניוז" כתב אתמול דון ווטקינס ממכון איין ראנד כי ראנד השפיעה על מיליוני אנשים באופן אישי, אך הוויכוח על מידת השפעתה הפוליטית עדיין ניטש.
ראנד נלמדת בדרך כלל כפילוסופית פוליטית, כותב ווטקינס, אך הדרך שבה ראתה ראנד את פועלה הייתה כפי שהעידה על עצמה "אני קודם כל היוצרת של קוד מוסרי", בעוד הקודים המוסריים המקובלים רוממו את קידוש ההקרבה והשירות לאחרים המוסר של ראנד רומם את תפישת האדם "כיצור גיבורי אשר אושרו הינו המטרה המוסרית של חייו, הישגיים היצרניים הינם מעלתו, ושכלו הוא המוחלט היחיד שלו".
זאת הפילוסופיה שהניעה את המגלים והממציאים הגדולים אשר הניעו קודם כל את עצמם ובעקבות הצלחתם את המין האנושי לפסגות נשגבות. את הרוח הזאת זיקקה ראנד ויצקה לדמויות הגיבורים של ספריה, הווארד רוארק, האדריכל פורץ הדרך, האנק רירדן התעשיין, ג'ון גאלט, הממציא הגאון ובמגוון דמויות רבות אחרות, מן העובדים הזוטרים ו"הפשוטים" ביותר ועד לפורצי הדרך הגאונים אשר אימצו את קוד הערכים של האגואיזם הרציונלי.
זאת גם הפילוסופיה שעמדה ביסוד הזעקה של פרשן הטלויזיה ריק סנטלי שזעק בשידור: "זאת אמריקה! כמה מכם רוצים לשלם עבור המשכנתא של השכן שלכם המחזיק חדר אמבטיה נוסף ואינו מסוגל לשלם את חשבונותיו?!" והמשיך במה שנרשם כקריאה הפומבית הראשונה שהכריזה על השקת תנועת מסיבות התה באמריקה. "אנו חושבים על ארגון מסיבת תה בשיקגו…. אחרי הכל אני איין ראנדיסטי"… קרא ופתח את הדלת לתנועה המשמעותית ביותר הנאבקת לשינוי פניה של אמריקה והשבת ערכי זכויות האדם לחיים ולרכוש על מכונם.
בישראל בה נמשכת האידיאליזציה הרומנטית של מוסר ההקרבה אנו ממשיכים לשלם מחירים כבדים בביטחון וחיים בכל האמור במדיניות החוץ ובאיכות החיים וביוקר המחייה בכל האמור במדיניות פנים והכלכלה.
המסע של מהפכני המחאה החברתית המהלל את התערבות המדינה ומבטל את זכויות הפרט והשוק החופשי תוך וויתור על האחריות האישית, ההתמודדות וההצלחה מצא גם כאן את רעיונותיה של איין ראנד כסכר העומד בפרץ. כך גם נוצרה הברית ולחיצת היד משני צידי האוקיינוס של אוהבי החירות, בין תנועת החופש הישראלית, הרי היא "התנועה הליברלית החדשה" ובין אנשי ארגון "פרידום-וורקס" המובילים את תנועת מסיבות התה בארה"ב.
בתמונה: בועז ארד ומאט קיבי, מנכ"ל FreedomWorks בפגישה שנערכה בישראל (ברקע איין ראנד).
אם ננסה לאמוד את השפעתה של איין ראנד על הפוליטיקה בארה"ב ובישראל הרי שגם תנועת מסיבות התה וגם התנועה הליברלית החדשה בישראל מעידות כי התנועה הפוליטית מתרחשת.
השאלה עד כמה תוכל תנועה זאת ליצור רנסנס של חירות אישית ושוק חופשי נותרה פתוחה. לכל אחד מכם הקוראים יש את היכולת לענות את התשובה תוך שהוא מעצב את המציאות בבחירותיו ופעולותיו.
זאת היא ההדגמה הטובה ביותר של מוסר רציונלי ואגואיסטי בפעולה המביא ברכה לפועלו ולאדם באשר הוא.
4 בינואר 2012
ג'ון דויד לואיס, זכרונו לברכה
בתמונה: ג'ון מנחה סמינר שנערך במרכז דיין באונ' תל-אביב בשנת 2008. (צילום: אנכי)
אמש התבשרתי על פטירתו של חבר יקר, היסטוריון פילוסוף ומרצה גדול שאהב בני אדם, חירות וחיים ונלחם למענם עד לרגע האחרון.
אוהבי החירות בעולם, איבדו אמש את אחד מן הלוחמים הגדולים למענה.
יהי זכרו ברוך.
לביקור באתרו של ד"ר לואיס – כאן.
16 בדצמבר 2011
פורצי המעטפת ומוסר ההקרבה
בסימן פריצת מעטפת גבול היכולת והאפשרויות של המין האנושי צויין השבוע יום השנה ה-100 להישגו של אמונדסן ומשלחתו אשר הגיעו וציינו נוכחות אנושית בפעם הראשונה בהיסטוריה בקוטב הדרומי. אין זה מקרי שמי שהזכיר לי את קיומו של הציון ההיסטורי הזה, אשר הסעיר את העולם בזמנו, היה היזם ואיש העסקים ריצארד ברנסון, הבעלים של תאגיד ווירג'ין העולמי אשר כתב על יום השנה המאה להישגו של אמונדסן בבלוג שלו.
ברנסון ציין בראיון שהעניק השבוע בישראל כי העובדה שנטל על עצמו משימות מאתגרות כגון חציית האוקיינוס בכדור פורח, כמו גם כל משימה של מגלה יבשות או חוצה אוקינוסים הפורץ נתיב חדש בארץ לא נודעת מהווה הכנה חשובה לעולם העסקים. גם אלו החוקרים שטח חדש וגם אנשי העסקים צריכים למפות את הנתיב שבו יבחרו, להתכונן ולהצטייד מול הסכנות ולהכין תכניות למקרה חירום, זאת היא גם חלק מן ההתכוננות אליה נדרש איש העסקים המבקש לפלס דרך למוצר וחברה חדשים בשוק המזמן הפתעות, סיכונים וסיכויים. על ההבדל שבין חברה מצליחה לכושלת, בין מבצע אובדני לבין הישג מחושב. קוראינו מוזמנים לקרוא את מאמרה של מיכל פרם-כהן אשר סוקר את ספרו של רולנד הנטפורד, "המקום האחרון על פני הארץ".
ברנסון הוא אחד היזמים הגדולים של העשורים האחרונים ומלבד העסקים ה"רגילים" שלו שכיסו את עולם המוסיקה, התקשורת, התעופה, המשקאות ועוד רבים אחרים הוא גם מציין את המשך דרכם של גיבורים מסוגו של אמונדסן הפורצים את המעטפת במיזם תיירות החלל העתידני שלו של וירג'ין גלאקטיק. על המיזם הזה כתבתי במאמרי "אל הכוכבים!" – כאן.
ברנסון התארח בישראל והעניק ראיון מפורט במסגרת "בזק אקספו", המיצג הטכנולוגי של חברת התקשורת בזק. במסגרת הראיון ביקשה אילנה דיין, המראיינת, לחדד את הפער הדימיוני הקיים לכאורה בין מוסר לעסקים. הפער הזה מתבסס על הנחת היסוד כי המוסר יסודו בהקרבה עצמית וכי כל מעשה המוביל לרווח הינו בהכרח מנוגד למוסר. זהו כשל מחשבתי המתקיים במחשבתם של אינטלקטואלים מנותקים מן המציאות ואנשי תקשורת מובילים בישראל ובעולם. זה הוא גם הפער בין המעשי והרציונלי לבין מה שנתפס כמוסרי ונעלה, אך בלתי מעשי ונידון לאבדון "הירואי" שהפך בתחילת המאה שעברה את סקוט לגיבור הטראגי בעוד אמונדסן, הגיבור הריאלי שאכן שינה את העולם לטובה, נשכח.
וכך נשמע הכשל הזה בשאלה ששאלה אילנה דיין את ריצארד ברנסון: "קראת לחבריך אנשי העסקים לעשות פחות כסף ולעשות יותר טוב…". תשובתו של ברנסון היתה: "אני לא אומר למנהיגים עסקיים לעשות פחות כסף… העסק שאתה יוצר כשלעצמו עושה טוב בחברה, אתם יוצרים עסקים, יוצרים משרות, אתם עושים את השינוי בחייהם של אנשים, על ידי העסק שאתם יצרתם…", ברנסון המשיך ופירט, כי כנראה שידרשו אנשי עסקים על מנת לפתור את בעיות העולם שכן נראה כי יהיה זה חסר אחריות להותיר את התתמודדות עם הבעיות לפוליטיקאים.
אילנה דיין המשיכה והקשתה: "האם קפיטליסט יכול לשלוט בתאוות הבצע? הוא נמצא בעסק בשביל הכסף, בשביל השרידות…".על כך ענה ברנסון "ראשית אני לא מסכים עם הנחת היסוד שלך…". כל הכבוד ברנסון!
תיעוד וידאו מורחב של הראיון הועלה לרשת לטובת מנויי אנכי – כאן.
אתמול ערכתי ראיון בכתב עם כתבת המגזין של גלן בק, The Blaze, את הראיון שעסק בתנועה הליברלית החדשה והקשר שלה לתנועת מסיבות התה האמריקאית יוכלו מנויי אנכי לקרוא כאן.
לקוראי, זה הזמן להודות על התמיכה וגילוי העניין במאמרי אנכי. אנצל הזדמנות זאת גם לשוב ולקרוא לך לחתום על מנוי ולתמוך בפעילותי לקידום ערכי החופש והרציונליות.
19 בנובמבר 2011
האתיקה הקולקטיביסטית
בדיוור שהופץ מטעם אנכי בתחילת החודש קראתי להגיב לעניבת החנק אותה הניחה ההסתדרות על צווארם של יצרני ישראל באמצעות תוכניתה להשבתת המשק. מלבד בתי המשפט שהגבילו את נזקה של השביתה המתוכננת היינו הקבוצה היחידה שקמה ועשתה מעשה בהובלת התנועה הליברלית החדשה.
לצערנו אנו עדיין פועלים במחתרת ואמצעי התקשורת מעדיפים להתעלם מן האלטרנטיבה של החירות האישית והכלכלית אותה אנו מציבים מול פרצופה של החברה הישראלית. יחד עם זאת ערוצי התקשורת האלטרנטיבית מאפשרים גם לך לקחת חלק במאבק על ידי העברה, הפצה וקידום של המסרים.
תוכלו להתרשם מסרטון וידאו שצולם בהפגנה באתר התנועה הליברלית החדשה – כאן.
קוראינו מוזמנים לעיין במאמר של איין ראנד שתרגומו לעברית הועלה לאחרונה לאתר אנכי "האתיקה של הקולקטיב". המאמר יצא לאור בשנת 1963 בספר "מעלת האנוכיות". המאמר עוסק בניתוח הכשל הלוגי והמוסרי המרכזי של פעילי "הצדק החברתי" בגילגוליהם השונים. הכשל לו קראה איין ראנד "הכשל של ההפשטה הקפואה" הנובע מהחלפה של דבר קונקרטי מסויים במקום הקבוצה המופשטת הרחבה יותר אליה הוא שייך – במקרה הזה, החלפת אתיקה מסויימת (האלטרואיזם) והצבתה במקום ההפשטה הרחבה יותר "אתיקה". כך, אדם יכול לדחות את תורת האלטרואיזם ולטעון שקיבל את הקוד הרציונלי – אך כיוון שלא איחד את רעיונותיו, הוא ממשיך, מבלי לתת על כך את דעתו, לגשת לשאלות אתיות במונחים שנקבעו על ידי האלטרואיזם.
כשל זה הינו הנשק העוצמתי ביותר הנמצא בשימוש הורסי זכויות האדם בעולם בכלל ובישראל בפרט.
ניצחון פירוס. "…אין לי פנאי להילחם, על כן הפעם אשלם"…
12 באוקטובר 2011
אמש בישרו כלי התקשורת על השגת "עיסקה" לשיחרורו של גלעד שליט (עסקה היא מלה מגונה לסחיטה). עדיין מוקדם להעריך את המחיר הסופי שישראל תשלם עבור הכניעה לסחטנות של טרור החמאס, אך ברור כי "צבא החברים של גלעד" נחל ניצחון פירוס.
עוד בטרם התקבל אישור הממשלה להצעת העסקה החל לפעול מכבש לחצים של חגיגות התקשורת והמקורבים למשפחת שליט מול בית ראש הממשלה חגיגה שהופרה רק על ידי שני בריסטולים שנכתבו והונפו בכאב על ידי יתומי משפחת סחיווסחורדר שנרצחה בפיגוע במסעדת סברו בירושלים. בשלטים כתבו כי "דם הקורבנות זועק".
בשנת 1995 כתב ראש הממשלה נתניהו בספרו כי שחרור מחבלים הינה "טעות שממשלת ישראל חוזרת עליה שוב ושוב". השחרור ההמוני של רוצחים מורשעים נראה כדרך הקלה להיכנע לסחיטה.
כמאמר שירו של רודיארד קיפלינג, כופר דני: "זהו תמיד פיתוי-שטן לעם עשיר וקצת עצלן להתנפח בחשיבות ולהצטחק:'אני חזק ברוך השם. אך אין לי פנאי להילחם, על כן הפעם אשלם – והסתלק!"
אך הסחטן אינו מסתלק.
קראו עוד במאמר "ניצחון פירוס".
העשור המבוזבז… עשור למתקפת הטרור על מרכז החופש והסחר העולמי
ה-11 בספטמבר 2011
היום ימלא עשור לאירוע שנחרט בזכרון העולמי כהתקפת הטרור והכרזת המלחמה הגדולה בהיסטוריה. למרות שההתקפה המשולבת כוונה גם לפנטגון, ולאתרים נוספים הרי שהפגיעה במרכז הסחר העולמי הפכה לסמל האירוע ולא רק בשל ריבוי ההרס והנפגעים אלא בהיותו של מרכז הסחר העולמי הבירה הבלתי מוכרזת של הקפיטליזם העושר והחירות העולמית – זה הוא האוייב האידאולוגי של הניהליסטים, הפאשיסטים, הסטאטיסטים, האנרכיסטים והאיסלמו-נאצים הפעולים ברחבי העולם באלפי בריתות המתבססות על המכנה המשותף של הרס חרויות האדם וחייו.
על הלך הרוח של התנועות האנרכיסטיות בישראל כותב אחד המתפכחים משיתוף פעולה עימם: "התחלתי לגלות דברים מזוויעים של ממש, ניסיתי לברר עם האנרכיסטים אך המבט אמר הכל, זוהי דרכנו ואלו הן מטרותינו אמרו בלהט, אנרכיה אמיתית זהו שם המשחק, בשביל זה אנחנו כאן, לראות אקשן, דם ותמרות עשן, תפסיק לבלבל לנו את השכל עם ילדים פלסטינים חולים, זה אפילו האינטרס שלנו שיהייה כאן כמה שיותר סבל וכך יגיע רגע הפיצוץ"… בבלוגוספרה נטען גם כי אחד ממנהיגי האנרכיסטים, רוני ערמון, הזדרז לשבח את אלקעידה ולבטא את שמחתו המתועבת לאחר מתקפת הטרור.
דומה הדבר לנסיון לנצח את האידיאולוגיה הטוטליטרית של הנאציזם והשינטואיזם שהצמיחה אוהדים ותאים סרטניים בכל רחבי העולם מבלי להגדירה כתורה טוטליטרית נפשעת אלא כ"מלחמה בבליץ" או "בטייסים מתאבדים" כאשר הטקטיקה הופכת להסחת דעת המונעת את זיהוי האוייב.
כמו בישראל גם הממשל האמריקאי כשל בזיהוי האידיאולוגיה שביסוד ההתקפות של ה-11 בספטמבר, במקום לזהות את שורשי הרוע ולעקרם הוא בחר לתקוף את הסימפטומים הפחות משמעותיים.
כל עוד לא נזהה את מוקדי הפשע והפגיעה בחירויות האדם כפי שהם – נהיה נידונים להתמודד עם אלפי התקפות מבודדות, ירי טילים, מחבלים מתפוצצים, ועוד רעות אחרות שילכו ויתפשטו מול חברה הכושלת מזיהוי האיומים עליה.
הערת הבהרה: המלחמה מול הזרמים הטוטליטריים השונים שצמחו בחברות הדמוקרטיות, בניגוד למלחמה לכל דבר ועניין שיש לנהל נגד מדינות תומכות של הטוטליטריות האיסלמית, צריכה להיות מלחמה רעיונית – במסגרת חברה חופשית הדרך הטובה ביותר להביס רעיון רע היא בעזרת רעיון טוב ממנו.
קריאה מועילה
והנחות יסוד בדוקות,
בועז ארד
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.