מעשה בתלתן: הסיפור של הנמר הקלטי מאת רותם סלע

מעשה בתלתן: הסיפור של הנמר הקלטי

מאת: רותם סלע | פורסם בקפיטליסט היומי ב17 באפריל 2008

לא הרוח הטובה השוכנת במרתפי ההסתדרות היא זו שתביא לצמיחה כלכלית, אלה הורדת החסמים הכלכליים על תחרות חופשית. ברית של העסקים הגדולים עם ההסתדרות בחסות הממשלה אליבא המועצה החברתית כלכלית, היא לתת לחתול לשמור על השמנת או לחילופין לפריץ את המפתח לכלי הכסף של בית הכנסת. 

למר עייני ומר ברוש נמאס לשבת על הגדר, הם רוצים להשפיע, מבפנים. לפניי פחות מחודשיים הם ביקשו מהכנסת לחוקק חוק עוקף נגיד ועכשיו הם מעוניינים לעקוף את הממשלה ומשרד האוצר ולהכתיב את המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל.
המודל שהם מציעים ”המועצה החברתית כלכלית“ מבוסס לטענתם על המודל האירי של שיתוף פעולה בקבלת ההחלטות בין המעסיקים, האיגודים המקצועיים והממשלה. אם זה עבד שם הם אומרים, והפך את אירלנד מהילד הרעב של אירופה למדינה העשירה ביותר באיחוד, למה שזה לא יעבוד גם אצלנו. למה לא באמת?

במונחים אירופאיים אירלנד היא אומה צעירה. בשנת 462 לספירה הגיע ”פטריק הקדוש“ לאירלנד. בתוך עשרות שנים בודדות הוא הצליח להתיך שבטי דרואידים וברברים לנוצרים לאומהה אירית נוצרית. התילתן המשולש בעזרתו הסביר פטריק הקדוש את השילוש הנוצרי הקדוש הוא סימלה של אירלנד מאז ועד היום.
מילניום וחצי מאוחר יותר בשנת 1987 אירלנד מצויה בעיצומו של משבר כלכלי קולוסאלי. לאחר שני עשורים של מדיניות של גידול בהוצאות הממשלה והעלאות מיסים במקביל לצמיחה איטית מצויה הכלכלה האירית על סף קריסה. ראש הממשלה החדש צ‘רלס האגי שנבחר על סמך פלטפורמה פופוליסטית הופך את עורו ובוחר במדיניות כלכלית של קיצוץ וריסון הוצאות המגזר הציבורי. במקביל לקיצוצים עמוקים בבריאות, בחינוך ובדיור הציבורי, הוא מקצץ כ10,000 משרות במגזר הציבורי. בעקבות המצב הקשה נאלצים ארגוני העובדים להתקפל ולהסכים להקפאת שכר וקיצוצי המשרות בתמורה להורדת המיסים על העבודה, ”המודל האירי“ נולד.

בעקבות הרפורמות הופכת אירלנד לנמר הקלטי. הקיצוצים הכואבים בתוספת קיצוצי מיסים והמדיניות האירית המסורתית של פתיחות לסחר חופשי הובילו לצמיחה אדירה בכלכלה האירית שהורידה, ללא קיצוצים נוספים את גודלו של המגזר הציבורי מ55% מהתמ“ג ב1985 ל41% ב1990. התמ“ג לנפש שהיה שני שליש מהתמ“ג המערב האירופאי ב1987 הוא כיום הגבוה ביותר באיחוד.
לטוב ולרע שינוי פרדיגמה הוא תוצאה של משבר. על אחת כמה וכמה שמדובר במשברים כלכליים. משבר דוחק את השחקנים הפוליטיים אל הקיר וגורם להם לשמוט להרף עין חיוני את מגילת הזכויות שלהם. כך הועברה בישראל ב1985 על סיפה של תהום כלכלית תוכנית הייצוב, רפורמות וקיצוצים בתקופת ביבי כשר אוצר, וכך גם באירלנד של ריצ‘רד האגי.

הגישה הקואופרטיסטית הנותנת לגופים אינטרסנטיים ולא נבחרים חלק בשלטון אינה מעלימה אינטרסיםאלה רק מחזקת את הגופים שעומדים מאחוריהם. השיעור שאנו יכולים ללמוד מאירלנד איננו שיעור על יתרונות הקואופראיזם, אלה שיעור אחר, אוניברסלי -שחררו את היוזמה החופשית ושחררתם את הצמיחה הכלכלית.

עייני וברוש לא מתעניינים יותר מדי בתחרות ”בלתי מבוקרת“. יבוא חופשי ממגבלות, הקלת חוקי העבודה וביטול רגולציה אינם כוס התה שלהם. האינטרסים שלהם הם האינטרסים של העסקים הגדולים, האג‘נדה שלהם, כמו של כל שחקן פוליטי היא לא טובתנו שלנו אלה טובתו של המגזר שלהם. מבושיהם – האינטרסים שלהם, חשופים לעיני כל. אל לנו ליפול אחר ניסיונותיהם להסתיר אותם על ידי ”התלתן של סנט פטריק“, אחרי הכל מה שטוב בשבילם, הוא לא מה שטוב בשבילנו.