300 האגדה והמציאות מאת בועז ארד

בלוגרים אירניים ברחבי העולם התגייסו ואף הקימו אתר המתחזה להיות אתר הסרט הרשמי, ומציג יצירות אמנות המתארות את גדולתה של פרס העתיקה ואיראן, על מנת לענות, כדברי מקימי האתר, "לאלה שתיארו את האירנים כמפלצות".

באיראן החלו גם במשלוח אימיילים שמטרתם איסוף חתימות לעצומה בדרישה למפיקים, "וורנר ברדרס", ולבמאי להתנצל מיידית על "העיוות ההיסטורי והגישה הלא אתית והלא מדעית שבסרט".

באתר המנהל את העצומה נאספו כ-50 אלף חתימות המתובלות בסיסמאות גזעניות כגון: "תחוסל אמריקה" ( 22741), "לדפוק את היהודים" ( 20494), "זיינו את הלבנים, כולם גזענים" (22642) , "מוות לבעלים של הוליווד" (24974 ), ופנינים נוספות המצפות למי שמוכן להציץ מעבר ל"שערים החמים". סביר להניח שהאיראנים שנאלצים לחיות באיראן וחתמו על העצומה לא ראו את הסרט – שהרי הפצתו נאסרה באיראן. הם גם יתקשו לאסוף מידע עליו שכן גם השימוש ב-Google, סמל הפתיחות, הקידמה וגלובליזציה הרעיונית, נאסר בה.

הטיעון הרציני, לכאורה, של יוצרי העצומה, זה שמאחורי ההתלהמות מבוסס על כך שהצגה בלתי נאמנה מבחינה היסטורית של ממלכת פרס העתיקה עלולה לגרום לעוינות והסתה כלפי איראן בת-ימינו. לצורך טיעון זה, מגויסים כל הישגי התרבות העתיקים של פרס ובהם חוקת כורש, המעלות המוסריות של תורת זרתוסטרא, שהעלתה על נס את הנאמנות לאמת וכיוצא באלה.

אולם דווקא קו טיעוני זה גורם לתמיהה: בניגוד למערב, שנטל את הערכים הנעלים של יוון העתיקה ושיכללם, תוך פיתוח המשפט החוקתי וזכויות האדם, זכויות הרכוש וחירות הביטוי הרי שבאירן של ימינו אין שום נטייה לאמץ משהו מן הליברליות הפרסית העתיקה. אם בכלל התקיימה בעולם העתיק ליברליות פרסית וערכים זרתוסטראים נעלים, כפי שטוענים יוצרי העצומה הנ"ל, הרי שאיראן בת ימינו לא בחרה ללכת לאורם – נהפוך הוא היא הורסת אותם בשיטתיות: אירן בת-ימינו מסמלת נסיגה לדיקטטורה אפלה של סתימת פיות, הסתה ורדיפה פוליטית. רצח המוני ואיומים בהשמדת עמים הפכו לאג'נדה הרשמית של אירן במסגרתה נרדפים גם פליטי דת הזרתוסטרא, הבאהים וכל מי שאינו מתיישר עם הגירסה האיראנית לאיסלם הטוטליטרי. ראוי לציין את העובדה האלמנטרית שלאזרח האירני לא ניתנה הזכות לגבש דעה עצמית ולצפות בסרט הזה כמו בעוד רבות מיצירות התרבות המרכזיות שנאסרו באירן.

במובן זה יש לשבח את ערכו הסמלי של הסרט, שיותר מאשר הוא מבטא אמת היסטורית מדויקת, הרי שבעקרונותיו, המבוטאים בסמלים אומנותיים, הוא מתאר את המאבק הנצחי בין הטוב לרע, מאבק שבימינו מתבטא היטב בעימות שבין תרבות החופש המערבית לבין איראן הטוטליטרית.

שיר הלל לאדם החופשי והרציונלי

דמותו הסימלית של ליאונידס המוצגת בסרט מתגרה לא רק באוייב הפרסי אלא גם בכל גורם המייצג שחיתות ומיסטיקה. ליאונידס מייצג בסרט דמות היוצאת נגד המסורות המיסטיות של האורקל. נגד נבואה מעורפלת המציעה לוותר על הקרב ולהתמסר לשלטון פרסי הוא מגדיר את האורקל כמיסטיקה ומעדיף להעמיד אפשרות זאת מול הרציונליות. "עליך לבטוח באלים" אומרים לו הכוהנים; "אני מעדיף לבטוח בהגיון" – הוא עונה.

בשיחה עם אישתו לאחר שחזר מקבלת הנבואה המעורפלת שואל המלך ליאונידס: "מה על מלך לעשות בכדי להציל את עולמו?" המלכה גורגו עונה: "אין זו השאלה מה אזרח ספרטני צריך לעשות, בין אם יהיה בעל או מלך. במקום זאת שאל את עצמך מה על אדם חופשי לעשות?"

אכן, יוצרי הסרט לא ניסו לשחזר בדייקנות היסטורית את דמותו של ליאונידס אלא את ערכו הסמלי והמוסרי.הם שאלו עצמם את השאלה שראוי כי כל אדם ישאל עצמו: כיצד על אדם רציונלי וחופשי לנהוג.

לאחר יום קרבות במעבר תרמופילאי למול ערמת הגוויות של אלפי הפרסים שנטבחו אך כשיחסי הכוחות לטובת הפרסים ברורים נערך הדיאלוג הבא:

חשיארש: הבה נדבר בהגיון. יהיה זה בזבוז מצער, יהיה זה אך מעשה טירוף שאתה, מלך אמיץ, וצבאך הגיבור תיחרבו. והכל עקב אי הבנה קטנה. יש הרבה שתרבויותינו יוכלו לחלוק.

המלך ליאונידס: האם הבחנת שחלקנו את תרבותינו עימכם במשך כל הבוקר.

חשיארש: האין אתם שבט מסקרן. אפילו כעת אתם מתריסים, כשאתם עומדים בפני השמדה. בנוכחותו של אל, אין זה נבון מצידך להתנגד, ליאונידס. תאר לך את הגורל האכזר הממתין לאויביי, בעוד אהרוג בשמחה כל אחד מאנשיי למען הניצחון.

המלך ליאונידס: ואני אמות עבור כל אחד מאנשיי.

ליאונידס: "אתה נדיב כשם שאתה אלוהי, הו מלך המלכים. להצעה שכזאת רק מטורף יסרב. אולם הרעיון של כריעה לפניך… רואה אתה, שחיטת כל העבדים הללו שלך גרמה לכיווץ שרירים ברגלי, כך שאתקשה לכרוע".

הדיאלוגים הללו מבטאים נאמנה את מעני הלשון העזים שנרשמו בדברי הימים של הרודוטוס. הרודוטוס מספר כי במענה לדרישה להניח את נשקם ענו הספרטנים "בואו וקחו אותו", ולמול האיום צבא הפרסים כה עצום עד כי חציהם יחשיכו את השמיים, ענו: "אז נלחם בצל".

דרישת הכניעה של חשיארש המודרני: "הליברליזים והדמוקרטיה נכשלו"