המון במעט
מאת דני רשף | 9 בינואר 2011
 
אתמול בערב (שבת 08/01/2011) התראיינה ביומן השבוע של ערוץ 1 אצל יעקוב אחימאיר כותבת הספר "לונדוניסטן" מלאני פיליפס.
הספר שפורסם ב 2006 מהווה כתב אשמה על מדיניות בריטניה שלמעשה מטפחת טרור בין לאומי מוסלמי בבביתה היא מתוך סלחנות בלתי ניסבלת ופייסנות פושעת כלפי האסלאם הרדיקלי. לשאלת המראיין על ההסברה הישראלית היא הגדירה אותה "בדיחה". לטענתה ישראל לא מציגה תזה נגדית מבוססת בשיח הציבורי הבריטי והאירופאי אל מול הנרטיב, לדעתה השיקרי, של הסבל הפלשתיני והכיבוש הישראלי.
 
עוד הוסיפה שהערבים והפלשתינים הם אלה שדחו ודוחים את פתרון שתי המדינות לשתי העמים שלמעשה הוצע ונידון ברצף מאז שנות ה 30 של המאה הקודמת (כנראה כוונתה לוועדת פיל מ 1936 וועדת וודהד מ 1938) וכי מטרתם האמיתית היא השמדת ישראל. השיחה לא ממש העמיקה בכשלי ההסברה הישראלית אבל חזקה על אישה שכזו, מנומקת רהוטה ובקיאה בעובדות שהיא יודעת מה כן צריך לעשות. לטענתה ישראל לא מציגה תזה נגדית מבוססת בשיח הציבורי הבריטי והאירופאי אל מול הנרטיב, לדעתה השיקרי, של הסבל הפלשתיני והכיבוש הישראלי.
 
עוד הוסיפה שהערבים והפלשתינים הם אלה שדחו ודוחים את פתרון שתי המדינות לשתי העמים שלמעשה הוצע ונידון ברצף מאז שנות ה 30 של המאה הקודמת (כנראה כוונתה לוועדת פיל מ 1936 וועדת וודהד מ 1938) וכי מטרתם האמיתית היא השמדת ישראל. השיחה לא ממש העמיקה בכשלי ההסברה הישראלית אבל חזקה על אישה שכזו, מנומקת רהוטה ובקיאה בעובדות שהיא יודעת מה כן צריך לעשות. היא האשימה את ישראל שמרוב התמסרות לכוחנות ולעליונות הצבאית היא לא כול כך הבינה בזמן שזירת המאבק עברה למישור הלגיטמציה הבין לאומית לעצם קיומה וגם היום היא כמעט פסיבית למאבק שהיא אפילו עוד לא מבינה אותו לאשורו (לדעתי מלחמת לבנון השניה ומבצע עופרת יצוקה הם דוגמאות בוטות המוכיחות את טענתה).
 
 

בסוף השבוע גם התבשרנו, לרגל פרישתו של מאיר דגן מראשות המוסד, שסידרת פעולות מוצלחות למעשה עיכבה את תוכנית הגרעין האיראנית בלפחות עוד 4 שנים. אפשר להגיד בדרך ההמשלה שעלות תולעת הסטקסנט והחדרתה למערכות היצור הגרעיניות של איראן וששיבשה את עבודת הצנטריפוגות עד כדי עצירה כמעט מוחלטת, היא פחות מעלותו של אף-35 וניזקה גדול בהרבה מהפצצה מוצלחת של חיל האוויר הישראלי על כול מיכלוליו שספק אם היו יכולים באמת לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית ל 4 שנים. מדובר במחיר הכלכלי בלבד שלא לדבר שתקיפה ישראלית יכולה בקלות להפך לאסון מדיני וודאי תגרור תגובות נגד והתלקחות אזורית. יש מהמשותף למלאני פיליפס ולמאיר דגן – שיש דרכים אחרות מתוחכמות וזולות להשיב מלחמה שערה בהצלחה ואם מקדם הסתבכות קטן ומיזערי. צבא גדול ומתוחכם טוב כדי למנוע צבא אחר מלפגוע בישראל, כשמדובר בגרילה ופסיכולוגיה מלחמה חשאית או בעצימות נמוכה מאוד והסברה אגרסיבית, מתואמת, מעודכת ולא מצטדקת היא תשובה הרבה יתר טובה וגם, כן! הרבה יותר זולה. מטוס אף-35 בודד, שלדעתי ניזקו עולה על תועלתו בהקשר הרחב יותר של תפישת הביטחון ועצמאות ההחלטה של ישראל, עולה יותר מהשקעה מוצלחת בהסברה ובחידוש הלגיטמציה של ישראל. מניסיון העבר סביר שלעולם לא ניזדקק באמת לאף-35 אבל תמיד ניזדקק לשפע הסברה וגם אם תוצאות ההסברה יהיו חלקיות זה יהיה הרבה יותר מכלום.

האם ישראל צריכה לכן להזניח את היכולות הטכנולוגיות מול איראן ? וודאי שלא . היא צריכה הגנה רב שיכבתית בדמות לווינים, מזל"טים מאריכי ומגביהי טוס ומערכת ירוט ושיבוש מתקדמת של התקפת טילים איראנית אפשרית. צריך שלישראל תהיה יכולת "מכה שניה" מצוללות ו/או אוניות בים – מכה שניה שתספק הרתעה גרעינית אמינה, צריך השקעה עצומה בעורף כולל שרותי כיבוי מתקדמים. אבל ישראל לא צריכה יכולת מכה מקדימה ומונעת. את זה היא עושה מצויין באמצעים חשאיים, בהצלחה לא מבוטלת, בכמעט אפס הסתבכות (כגון פרשת מבחוח) ובמחיר כלכלי זול למדינה.

אם היו שואלים אותי היכן להשקיע בביטחון ישראל הייתי "מגלח" לא מעט בצבא הקונבציונאלי וביכולות התקיפה האוויריות של מטוסי חיל האוויר. הייתי משקיע מקצת הסכום הנחסך בהסברה אמיתית לא כזו שמצטדקת על כול אירוע בניפרד אלא כזו שנוגעת בלב הסכסוך ובמאבק של אירופה על דמותה וזהותה. הייתי משקיע בפיתוח יכולות המוסד לפעול באיראן והשב"כ לפעול בעזה ובגדה. זה בסוף הרבה יותר יעיל והרבה פחות מסוכן. בשביל האיזון צריך שר ביטחון אזרחי ולא גנרל לשעבר, בטח לא גנרל מגלומן. אפשר לעשות המון במעט.

הוספת תגובה