מכונת הרווחה האמריקאית
על פי הסקר, רוב הציבור האמריקאי (55%) קיבל קצבה ממשלתית כלשהי. קצבה מתוך אחת מ-6 תוכניות הרווחה הראשיות (federal entitlement programs) כגון: הקצבות רפואיות, חבילות מזון, קצבאות סעד, דמי אבטלה וקצבאות ביטוח לאומי. אחוז הזכאים גבוה בהרבה אם מביאים בחשבון עשרות (או אולי מאות) תוכניות אחרות כגון: סבסוד משכנתאות, תמיכה ביוצאי צבא, סבסוד למגורים, סבסוד הלוואות לסטודנטים ועוד.
נראה שהסקר הטלפוני שמסתמך על שאלון ל"מדגם מייצג" באוכלוסייה, ממעיט בהערכת אחוז מקבלי הקצבאות. נייר אקדמי מעניין אחר שנתקלתי בו, שבוצע על ידי פרופסור סוזאן מטלר מאוניברסיטת קורנל (Cornell University), מראה כי כמחצית ממקבלי סיוע ממשלתי – מאמינים שהם "אף פעם לא נהנו משום תוכנית סעד ממשלתית"… כנראה שציבור לא מבוטל רואה בצ'ק שמתקבל מהממשלה מעין הכנסה ש"מגיעה לו", כמו שכר שהרוויח ביושר…
כל אמריקאי שביעי נהנה מ-3 או יותר זכאויות גם יחד, כאשר אחוז המשפחות השחורות באוכלוסיה מרובת-תמיכה זו כפול משיעור הלבנים:
שיעור הנתמכים מקרב מצביעי המפלגה הדמוקרטית עומד על 59% ואילו שיעורם מקרב המצביעים עבור מיט רומני הרפובליקאי עומד על 53%. כלומר, גם אלה וגם אלה סמוכים אל שולחן הממשלה הנדיבה…
14% מהמבוגרים (מעל גיל 65) מקבלי הקצבאות, משתכרים למעלה מ-100,000 דולר לשנה. מתוכם – 4% זכאים לשלוש או יותר הטבות… 18% נוספים מה"זכאים" נהנים מהכנסה שנתית שבין 50 אלף ל-100 אלף דולר לשנה… אם הממשלה מחלקת כסף, אז למה לא לקחת…
בסקר יש נתונים רבים והסבר על תוכניות הרווחה הראשיות. הנתון המעניין, לדעתי, הוא שכ-40% מהאמריקאים (גם מקרב הנהנים מקצבאות!) סבורים שלא מתפקידה של המדינה לסייע ל"נזקקים". ספק אם יש מדינה אחרת בעולם עם אחוז כה גבוה של אזרחים שסבור שהמדינה לא צריכה להתערב ברווחת הפרט. אבל זו "מחצית הכוס המלאה"… כי 60% סבורים שהממשלה כן חייבת לחלק קצבאות ואלה יצביעו (כמעט תמיד) עבור נשיא שיבטיח את המשך החלוקה והגדלתה. ה"באג הדמוקרטי".
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.