דם עבור נפט
שירות אנכי וTIA | פורסם ב-17 באוגוסט 2008
מדוע הפלישה הרוסית לגאורגיה כה חשובה? משום שזה הוא ניסיונו של ולאדימיר פוטין לחסל את ספקי הנפט העצמאיים של אירופה.
מי ששתקו כאשר חוסלו עיתונאיים עצמאיים ברוסיה מגלים כעת כיצד עובדת התעמולה הרוסית המפיצה דיווחים שיקריים על "טבח" של הגיאורגים באבחזיה ודרום אוסטיה מבלי לבקרם כאשר המצב בשטח הפוך. מי ששתק כאשר פוטין הצעיד לכלא במשפטי ראווה את טייקוני הנפט העצמאיים מגלה כיצד אספקת הנפט של המערב מאוימת כעת. מי שנמנע מחיסול האיום האיראני כאשר היה מצומצם ואפשר לרוסים לצייד ולחמש את המשטר באירן מגלה כעת כי כוחותיו פרוסים ומתוחים מידי מכדי לתת תשובה הולמת לתוקפנות הרוסית כשהיא מאיימת על מדינות הגוש הסובייטי לשעבר.
ככל שהולך המשבר בגאורגיה ומתברר, עולה חשיבותו בעיני העולם החופשי, יותר גורמים מזהים כי האינטרסים של העולם החופשי מונחים על הכף. אין מדובר רק בציווי המוסרי לתמוך באומה שחורת חופש נגד תוקפנות טוטליטרית ובהענקת אישור מחדש לאומות האחרות במזרח אירופה העולם החופשי עומד לצידן בדרישת עצמאותן ממוסקבה. ברמה המעשית והמיידית יש חשיבות בהכרה כי הפלישה לגיאורגיה הינה מלחמת של ולאדימיר פוטין על מקורות האנרגיה.
השלב הראשון של הרדיפה היה אחרי טייקוני הנפט הפרטיים, רדיפה זאת הגיע לשיאה בהעמדתו לדין של מיכאיל חודורובסי וההשתלטות על מניות חברת הנפט יוקוס. לאחר שהבטיח את השליטה המוחלטת של הקרמלין על כל יצרני הנפט המקומיים, פוטין החל בשלב השני: שליטה על ספקי הנפט של השכנים.
רוסיה של פוטין הינה כבר אחת הספקיות המרכזיות של נפט וגז באירופה, מה שמעניק לה מינוף אדיר בהפעלת לחץ על האירופאים. המלחמה בגאורגיה הינה חלק מן המאמץ לחסל עוד מתחרה חשוב. למחטף הנפט של פוטין יש השפעות על שני צידי הצינור. על ידי תפישת שליטה של מוסקבה על נקודת מעבר האנרגיה בין מרכז אסיה ואירופה, תוכל רוסיה לאיים על היצרנים מצד אחד ועל הלקוחות מן הצד השני. מדובר באסון מדיני שאינו נופל מפלישת סאדאם לכווית בשנת 1990.(BP כבר הודיעה כי תפסיק את פעולת הצינור וטורקיה הזדרזה לקדם עיסקת אנרגיה גדולה עם איראן).
במאמר של האינווסטור ביזנס דיילי מתאריך 13 באוגוסט, "A Pipeline Runs Through It," מוצגת העמדה כי התוקפנות הרוסית אינה מכוונת רק להפלת דמוקרטיה פרו-מערבית וחברה פוטנציאלית בנאט"ו, אלא מדובר בקו צינור הנפט היחידי המוביל נפט מהים הכספי למערב שאינו נשלט על ידי מוסקבה או איראן.
הנפט משמש את הרוסים גם כנשק וגם כאמצעי מימון להתרחבות הצבאית המהירה שלהם. רוסיה הכפילה את גודל צבאה בחמש השנים האחרונות, בין השאר הודות למחירי האנרגיה המאמירים.
חשיבותו של צינור הנפט צינור הנפט באקו–טיביליסי–קיהאן, שנבנה על ידי קונסורציום של חברות נפט בינלאומיות בהנהגת BP(ממנו רוכשת גם ישראל נפט) היא בהיותו המקשר בין מרכז הפקת הנפט בבאקו ועד לנמל הטורקי של קיהאן, תוך כדי שהוא עובר בטיביליסי בגאורגיה.
קו צינור הנפט באקו–טיביליסי–קיהאן (BTC ) מסוגל להוביל עד למליון חביות נפט ביום. הוא נמתח מקזחסטאן דרך אזרביג'אן, גאורגיה וטורקיה ושובר את אחיזת החנק של רוסיה באספקת הנפט האירופאי. כיום מספקת מוסקבה 25% מצרכי האנרגיה של אירופה.
קו אנרגיה נוסף, צינור דרום הקווקז, ישא גז טבעי באותו המסלול. לצינור הזה תהיה קיבולת של 4.8 טריליון מטרים מעוקבים בשנה והוא נדרש על מנת להוביל את עתודות הגז העצומות של טוקמנסטין לצרכנים באירופה.
ד"ר אריאל כהן מקרן הריטג' וממרכז ירושלים למחקרי מדיניות מציין כי "הדוב הרוסי מנסה לחנוק את עורקי החיים בין המערב-למזרח בקווקז, במיוחד את קו צינור הנפט מבאקו-טיביליסי-קיהאן ואת צינור הגז". בניתוח המופיע באתר המרכז הירושלמי לעניני ציבור ומדינה מציין כהן כי "מוסקבה גיבשה מטרות ארוכות טווח כאשר התכוננה בקפדנות – במשך תקופה של לפחות שנתיים וחצי – לפלישה יבשתית לגאורגיה. מטרות אלו כללו" על פי כהן, סילוק הכוחות הגיאורגיים, וחיסול ריבונותה באבחזיה ודרום אוסטיה, הפלת משטרו של הנשיא מיכאיל סאקשווילי והצבת ממשלה פרו-רוסית בטיביליסי, מניעת הצטרפות גאורגיה לנאט"ו ובטווח הארוך יותר השתלטות על עורקי האנרגיה בקווקז. מסקנה נוספת אותה גוזר ד"ר כהן מן האירועים היא לגבי יכולת הניתוח ואיסוף המידע של סוכנויות הביון האמריקאיות שכשלו בגאורגיה (בה השקיעה ארה"ב כ-2 בליון דולר ב15 השנים האחרונות) וההשלכות שיש ליכולות אלו על הערכותיה באשר לנושאי האטום האירני, וההתנהלות מול הפלשתינאים.
ההשלכות האיזוריות של המלחמה בגאורגיה החלו להניע את הלוחות הטקטוניים של הפוליטיקה בין הים הכספי ועד המזרח התיכון.
מודל הטרור באמצעות שליחים של איראן וחיזבאלה
במאמרנו "דוקטורינת פוטין: צ'כוסלוביקה בגאורגיה" כתבנו: "בגאורגיה, פוטין חימש ותמך בבדלנים ממוצא רוסי, והרחיק לכת עד כדי הענקת אזרחות רוסית למיעוטים המתגוררים בתוך גאורגיה – מה שאיפשר לו לשלוח בנוחות את הטנקים בתירוץ של הגנה על אזרחים רוסים. בפועל פוטין סיפח את אזרחי גאורגיה כהקדמה לסיפוח גאורגיה. לאחר שכבר בלע שתי פרובינציות גאורגיות, דרום אוסטיה ואבחזיה, פוטין דורש כעת שגאורגיה תפרק את משטרתה מנשקה באיזורים הגובלים עם מובלעות אלו, על מנת לתת לבדלנים הרוסים שליטה חופשית גם שם. זאת ההקדמה לסיפוחה המלא של גאורגיה ושיעבודה במעמד של מדינת חסות רוסית."
ד"ר כהן מציין את העובדה כי "בנוסף לליבוי הלהבות של הבדלנים בדרום אוסטיה מאז 1990, רוסי סיפקה תמיכה צבאית לבדלני אבחזיה (1992-1993), שגם היא נמצאת בטריטוריה של גאורגיה… … למרות הטענות על מיעוטים מדוכאים, המנהיגים הבדלנים של דרום אוסטיה הינם בעיקר ממוצא רוסי, רבים מהם שירתו בקגב, במשטרה החשאית הרוסית, בצבא הרוסי, או במפלגה הקומוניסטית הסובייטית. הבדלנים של דרום אוסטיה הפכו לנציגות משנה בבעלות רוסית מלאה, רוב אוכלוסיתם מגוייסת צבאית ומתפרנסת מהברחות. "
הדמיון בין הדוקטורינה הרוסית לבין זאת של האיראנית המשתמשים בחמאס ובחיזבאללה על מנת לתקוף את ישראל תוך סיפוח שטחי עזה והרשות הפלשתינאית לא נעלם מעיניהם של הפרשנים, ונראה כי השיטה בה השתמשה רוסיה של הענקת אזרחות רוסית לרוב האבחזים והדרום אוסטים שימשה אותה לסיפוח זוחל תופנה גם על מנת לערער את היציבות הפנימית של המדינות האחרות שהשתחררו מאחיזתה של ברית המועצות לשעבר. המועמדת הבאה להשתלטות היא אוקראינה שמחצית מתושביה דוברי רוסית וחמישית מתושביה הינם ממוצא רוסי. פוטין לא הסתיר את כוונותיו כאשר כבר הצהיר על כוונתו להחזיר את חצי האי קרים לשליטה רוסית. אוקראינה מנהלת מאבק פנימי בעקבות הבעת רצונה להצטרף לנאט"ו, מאבק שבו קיבלו מתנגדי ההצטרפות חיזוק בעקבות האירועים בגאורגיה. אם לא תצורף אוקראינה לברית נאט"ו יהיה בכך לסמן את הכיוון לבאות.
מסייה צ'מברליין
"במהלך חמש השנים האחרונות", מסביר הפרשן רוברט טרז'ינסקי, "השתמש השמאל בכל קושי אמריקאי בעירק על מנת להחיות את הטיעון למען מדיניות חוץ פייסנית, ומגינים חדשים אלו של פיוס הופיעו בעדרים על מנת להמליץ על נטישת גאורגיה.
דוגמה מגעילה במיוחד הופיע אצל בלוגר בוושינגטון פוסט שהגיב להצהרת הסולידריות של ג'ון מק'קיין – "אנו כולנו גאורגים" – במענה "I Am Not Georgian.".
טרז'ינסקי מתייחס לכך שהמאמר: "מציג את התגובה הפסיכולוגית של איש יד-שניה המתרעם על מיכאיל סאאקשווילי בשל עמדתו התקיפה הגורמת לאחרים לעמוד בפני ההכרח לבצע בחירה קשה בנושא מחלוקת. בשורה התחתונה מתמצה הטיעון ב"כיצד אתה מעז לצפות ממני להסתכן עבור משהו"."
את פרס ההתרפסות המפייסת לא מעניק טרז'ינסקי לאלו הדוגלים בה בכתיבה ודיבור; "הוא חייב להיות מוענק למיישם הפיוס. תפקיד הנוויל צ'מברלין במשבר זה צריך להיות מוענק לנשיא הצרפתי ניקולא סרקוזי.
בפעולתו במסגרת תפקידו כנשיא האיחוד האירופאי, טס סרקוזי לטיביליסי ולמוסקבה על מנת לתווך "הפסקת אש". ההסכם אותו תיווך היה כניעה כה מחפירה לרוסיה שתוצאותיו המיידיות היו להקשיח את פוטין ולהרחיב את האחיזה הרוסית בגאורגיה, כשהוא מצטט כהצדקה לכך את אחד הסעיפים של ההסכם של סרקוזי.
יש לציין כי סרקוזי הציג את הכניעה לגיאורגים במשיכת כתפיים פטליסטית, כשהוא אומר להם: "זה המקום בו אנו נמצאים". זאת היא בתמצית כל המטפיסיקה המערב ארופאית: להתאים עצמם לתנאים שנוצרו על ידי אחרים – במקום לנקוט פעולה לשינוי התנאים לטובתם. וזאת הסיבה לכך שגאורגיה והמזרח אירופאים זקוקים לבת ברית לא פאטליסטית כמו הארופאים" אנדרו קרמר כתב בניו יורק טיימס מאמר "תוכנית השלום מציעה לרוסיה סיבות להתקדם", "Peace Plan Offers Russia a Rationale to Advance", המאמר מתאר היטב כיצד מכריז סרקוזי כי הצליח להשיג את הבלתי אפשרי – להסכים על העקרונות שיסיימו את הלחימה. עד שהאיר היום על חגיגות ההסכם כבר החלו הטנקים הרוסים לנוע – קדימה לתוך גאורגיה – כשהם כבשים את העיר החשובה גורי, במרכז גאורגיה. ההסכם לא רק שלא גרם לרוסים לסגת או להאיט במהלכם אלא הוא איפשר לרוסים לטעון כי הם חודרים לעומק גאורגיה כחלק ממה שנקרא אמצעי ביטחון נוספים להם הם זכאים מכוח ההסכם. על פי בכירים גאורגיים סרקוזי לא הצליח לשכנע את הרוסים להסכים לשום לוח זמנים להגבלת פעולתם הצבאית.
למרות מאמצי הגאורגים להכללת לוח זמנים סרקוזי הגיב כי ללא ההסכם הרוסים עלולים להתקיף את טיביליסי. כאשר סרקוזי כבר ניסה לתקן את המעוות ולהתקשר לנשיא הרוסי מדבייב על מנת להכניס לוחות זמנים להסכם, הוא עוכב במשך שעתיים עד אשר מדבייב הסכים לקבל את שיחתו ולדחות את הדרישה.
"זאת לא שנת 1968"
ארה"ב התעכבה מאד בתגובתה למשבר בגאורגיה, זאת משום שמדיניותה של ארה"ב כלפי רוסיה עד לנקודה זאת שימשה בדרך כלל כשיעור המדגים כיצד מדיניות פייסנית באזור אחד מערערת את המדיניות בכל מקום אחר.
ארה"ב היתה רכה כלפי רוסיה כאשר היא מקווה לזכות לאישור רוסי לסנקציות על איראן – כתחליף לפעולה עצמאית וממשית יותר נגד המשטר אשר מחמש ומאמן את רוצחי החיילים האמריקאים בעיראק. מדיניות זאת כבר קרסה, כאשר מוסקבה הסכימה בשלהי השנה שעברה לספק לאירן סוללות נ"מ מודרני לו היא זקוקה על מנת להגן על אתרי תוכנית הגרעין שלה מפני התקפה אמריקאית או ישראלית.
אולם הממשל החל להגיב בעוצמה גוברת למשבר, במיוחד על ידי מתן ההוראה למשלוח סיוע הומניטרי לגאורגיה על ידי אנשי צבא ארה"ב – דרך מעודנת להצבת נכסים צבאיים אמריקאיים על אדמת גאורגיה כמגן נגד התקפות רוסיות נוספות, אולם מבלי להיכנס באופן מפורש למלחמה לצד גאורגיה. זאת אותה האמנות הישנה של המלחמה הקרה.
מאמר של סטיבן לי מאיירס, בניו יורק טיימס, "בוש שולח סיוע, דורש את נסיגת מוסקבה" מה-14 באוגוסט," Bush, Sending Aid, Demands That Moscow Withdraw," במאמר מופיעה ההצהרה המצויינת של רייס "זאת היא לא שנת 1968" וכן כי ארה"ב לא תרשה לרוסים לעולל לגאורגיה את מה שעשו בצ'כוסלובקיה.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.