לאחי הערבים: המלחמה עם ישראל הסתיימה

ברגע זה, אחים, תהיו ברי-מזל להבטיח כאילו-מדינה ברצועת עזה אליה כולכם נדחסתם, וחלק קטן מהגדה המערבית של ירדן. זה לא עומד להשתפר מכך. הזמן הולך ואוזל אפילו לכמות כזאת של שטח, כך הנה לפניכם כמה עובדות, מספרים, ועצה שפויה, חברים.

אתם מחזיקים במפתחות, אותם אתם סוחבים לראיונות טלוויזיוניים, לבתים שאינם קיימים עוד או מיושבים על ידי ישראלים שאין בכוונתם לעזוב את יפו, חיפה, תל אביב או מערב ירושלים. אתם יורים ברובים מיושנים בטנקים ישראלים ובמטוסי קרב מתוצרת ארה"ב, למעשה מבלי להזיק לישראל בעת שאתם מביאים לזעמו של צבאה האדיר עליכם. אתם יורים רקטות קסאם מגוחכות שגורמות להרס קטן ומשלים את עצמכם במחשבה כי זאת היא מלחמה לשחרור. הממשלה שלכם, המוסדות החברתיים שלכם, בתי הספר שלכם, וכלכלתם כולם בחורבות.

הצעירים שלכם גדלים כאנאלפבתים, חולים, ונכנעים לטקסים של מוות והתאבדות, בעת שאתם, למעשה, חיים על חסדיהם של זרים, ובכלל זאת אמריקה והאומות המאוחדות. בכל יום המנהיגים שלכם חייבים להתחנן למען לחם יומכם, תלויים על משאיות עזרה הנושאות מזון ותרופות אל רצועת עזה והגדה המערבית, בעוד הפושעים המוסלמים הפונדמנטליסטים שלכם בממשלת החמאס ממשיכים ללבות את להבות המלחמה שהיא אינה מסוגלת להילחם או לקוות לנצח.

במילים אחרות, אחים, אתם מובסים, מושלכים, ובודדים על אדמה חרוכה שהולכת ומתכווצת מידי יום.

איזה סוג של מאבק הוא זה? האם ראוי לנהל אותו בכלל? ויותר חשוב, איזה עתיד אומלל הוא מבשר עבור ילדכם, הדור הרביעי או החמישי של חסרי-הכל של העולם הערבי?

אנו, אחיכם הערבים, המשכנו הלאה.

אלו מאתנו שברשותם כספי נפט עסוקים בצבירת עושר ובבניית בתים, פרוייקטים יוקרתיים, אוניברסיטאות מפוארות ובתי ספר, וסוללים כבישים מהירים ועקיפים חדשים. אלו מאיתנו החולקים את הגבול עם ישראל, כמצרים וירדן, חתמו חוזי שלום עימה ואינן יוצאות למלחמה עבורכם בשום זמן קרוב. אלו מאתנו שנמצאים רחוק יותר, במקומות כמו צפון אפריקה ועיראק, בכנות, חסרי עניין לחלוטין במה שיקרה לכם.

רק סוריה ממשיכה להזין את הפנטזיות שלכם כי באחד הימים תצטרף אליכם לשחרור פלשתין, זאת למרות שנתח טריטוריה ענקי שלה, כל הגולן, נלקח על ידי ישראל בשנת 1967 וסופח. הסורים, ידידי, ילחמו בשמחה עד אחרון הערבים הפלשתינאים.

לפני שתתקעו עם ההמון החמאסי הזה, עוד מנהיגות תככנית ורמאית שלכם, זיכרו שיאסר עראפת, מכר לכם את סחורתו הרקובה – עוד כאב, שחיתות גדולה יותר, ומיליונים שנגנבו על ידי קרובי משפחתו – בעת שילדכם שיחקו בביובים של עזה.

המלחמה הסתיימה. מדוע לא לתת לעתיד חדש להתחיל?

המכתב שפורסם ב- JewishWorldReview.com
נכתב על ידי יוסוף מ. איברהים (Youssef M. Ibrahim ) לשעבר כתב לעניני המזרח התיכון של הניו יורק טיימס ועורך בוול סטריט ג'ורנל במשך 25 שנה, מר איברהים הינו כתב עצמאי הפועל מדובאי ומניו יורק.
© 2005, Youssef M. Ibrahim