היום שאחרי – תחקיר מיוחד: כך הכניעו החמאס והחיזבללה את מדינת ישראל מאת מאיר אינדור

3. להלן, עוד שיטות מתוחכמות שהופעלו בדרך אל היעד – קריסת המערכות הביטחוניות והשלטוניות בישראל:

א. סרט בשם 'הביטחוניים' ששמו אינו מעיד כלל על תוכנו, נעשה על ידי שמעון נווה ומטרתו הייתה להציג את האסירים בבתי הכלא, ביניהם רוצחים רבים, באופן אוהד. לדברי יוצרו בויכוח עם הח"מ, בתום הקרנת הסרט, מטרתו הייתה ליצור אמפתיה לאסירים כדי שבשעת הצורך כשיצטרכו לשחרר אותם וההחלטה תעבור בהבנה של האוכלוסייה הישראלית. הסרט הזה שודר בערוץ 1 פעמיים.

4. הקריסה

הראשון שקרס היה, כצפוי, השר אלי ישי מש"ס; הוא אדם בעל מיומנות תקשורתית, שהבין לאן הרוח נושבת בתקשורת הישראלית, ושלמפלגתו אין מחוייבות גדולה לעניינים לאומיים מלבד האינטרסים של המפלגה. כדי לשכנע את קהל בוחריו למען שחרור מחבלים, הוא העלה בתקשורת, באופן נואל, את נושא הצורך להתיר את העגונה; בכך העניק קלף מיקוח נוסף לנסראללה, שכעת למד על קיומה של הבעיה, הפנים אותה, ומנע נקיטת צעדים שהיו יכולים לסייע בהתרת העגונה בלא גופה. (לא נפרט – אולי עוד ניתן לתקן את אשר עשה). כבר לפני כן הוא הציע את שירותיו בתיווך לקידום עיסקה, ו"התנדב" ללכת לדבר עם אנשי החמאס. הוא גם מהיחידים שהלך להיפגש עם קרטר, והצטרף למחול הלחצים של החמאס. אחר כך, כדי להפיל כל התנגדות של חבריו, הוא הביא את הורי החטופים לפגישה עם הרב עובדיה. במקביל הוא סירב לסייע לפגישות של משפחות נפגעות טרור כולל של מלחמת לבנון.

כך שוחררו המחבלים. הם יצאו שמחים וששים אל בתיהם ומשם לשדות הטרור, והארץ התחדשה בפגועים ורציחות ויתומים ואלמנות.

הכל היה שווה: משפחת שליט קיבלה את בנה שחזר למצפה הילה בשידורים חיים. משפחות גולדווסר ורגב ערכו לוויות לבניהם. שרי הממשלה, שלא באים להלוויות נפגעי הטרור מזה זמן, התייצבו בשדה התעופה – בדיוק כפי שעשו בפעם הקודמת לשלשת הנעדרים. נישאו נאומים מכובדים של אולמרט וראיונות עומק ורוחב על מילוי המשימה ורוחו המיוחדת של צה"ל…..

רק הורי 119 החיילים, שנהרגו במלחמת לבנון השניה נותרו דוממים. הם שאלו את עצמם, ספונים בבתיהם: אם כן למה זה יצאנו למלחמה, כשניתן היה לוותר לנסראללה מלכתחילה ולתת לו את מה שביקש?! והאם בעצם אין בכך אקורד הסיום של הנצחון שלו עלינו?!

משפחת הרן ונרצחי קונטאר שאלו את עצמם – מדוע לא שאלו את דעתם מה הם חשים כשדם יקיריהם נעשה הפקר והרוצח יוצא מהכלא לביתו בכניעה לחיזבאללה?

וחיילים שאלו עצמם – למה להסתכן כדי לתפוש מחבלים, להיהרג חלילה או להיפצע עבור לכידת מחבל אחד, כשהמדינה משחררת מאות מחבלים שכה רבים סיכנו את עצמם לתופשם….עבור שבוי אחד?

סוף דבר: כעבור חודשיים הייתה חטיפה נוספת של שני אזרחים ולמחרת של עוד חיילת.

מנסחי העצומות הקודמות רעננו את הנוסחים; הם ביקשו – וקיבלו – מהאחוד האירופי תקציבים לפרסום עצומות וקמפיין נוסף יצא לדרך. שוב פרופ' נאמן התבקש ונענה לסייע ככל שיוכל כנאמן קרן התרומות; נאמן הוא הרי אדם טוב וידיד נאמן.

5. בסיום – כמה הדגשים:

א. ישי שלף שפן של התרת עגונה (קרנית גולדווסר) כצורך לשחרר את קונטאר ואחרים תמורת גופות. אך על פי בדיקה שעשינו היה ניתן להכריז עליה כאלמנה לפי הנתונים שבידי צה"ל. גם הטיעון שצריך להביא גופות לקבר ישראל איננו נכון; בנושא זה ישנה פסיקה של הרה"ג יעקב אריאל שאומר דברים אחרים במאמר ב'תחומין'.

ב. דיכטר ואיילון טענו שחיילים לא ייצאו לקרב אם ידעו שלא עושים הכל כדי להחזיר אותם. שקר. יש עצומות של חיילים שאומרים בדיוק דברים הפוכים, שאם ישחררו את המחבלים, אין טעם שיישלחו מחדש ויסתכנו כדי ללכוד אותם.

ג. הבג"ץ של משפחת שליט שלא לפתוח את המעברים לא התאים לכאורה לקו הפעילות שלהם. שליט מעולם לא בקש להקשות את התנאים בבתי הכלא למחבלים או להקשות את חיי תושבי הרצועה, מסיבות מובנות. מה קרה שפתאום הוא שינה את טעמו? ההסברים שקיבלנו הם שהמשפחה בעצם לוחצת על הממשלה כדי שזו תבטיח לה ותביא לה ערבויות שאמנם הולכים על עיסקה, ולפי הפרסומים סביב הבג"ץ בקרוב מאד יתחיל עופר דקל לנהל משא ומתן אינטנסיבי, ואופן ההתנהלות העתידית של המשא ומתן מתואר בהדלפות. מטרת הבג"ץ, לפי דברי כתבת ערוץ 1 איילה חסון, היא ליצור לחץ על הממשלה לקדם במהירות את המשא ומתן כפרס לוויתור של המשפחה על הבג"ץ. בג"ץ משמש כבמה להאשים את הממשלה שאינה עושה די, ואז הממשלה תגיד בתשובה "אנו מקדמים את העיסקה" וחבריה לא יעזו להתנגד ולהצביע נגד שחרור מחבלים". את הרעיון לכך הם שאבו מבכיר המנהל את המו"מ ומנתב את פעילותם ללחוץ על השרים – עופר דקל, השליח שקם על יוצרו. לשם כך גויס גם אלדד יניב – עו"ד שהוא עצם מבשרו של הממסד.

ד. השימוש המניפולטיבי בתקשורת נענה מצידה בחפץ לב, ובהתמסרות מוחלטת. מנגד, כלי התקשורת דחו כמעט לחלוטין ידיעות על התנגדויות מצד משפחות שכולות. בערוץ 2 שורר חרם עליהם. ערוך 2 וynet החלו להצמיד 'ספירת ימים' של ישיבה בשבי, בצמוד לכל ידיעה העוסקת בעניינם של החטופים; בכך הם יוצרים מסר סמוי – או גלוי – של אמירה – "שחררו אותם בכל מחיר, אנו סופרים את הימים וקצרי סבלנות'.

ה. מאות הרוצחים והמחבלים, שהתפזרו בכפרים מתארגנים ברובם מחדש לפעולות טרור, כאשר חלק מהם – המבוגרים הופכים להיות היוזמים, המכוונים והמדריכים של פעולות טרור בדיוק כפי שהיה בעיסקת ג'יבריל.

ו. משעה שגורמי הטרור ראו את את ההתעניינות התקשורתית האדירה בישראל וההתמקדות של כל כלי התקשורת בשלושת החטופים, בדומה לעיסקת ג'יבריל, הם העלו את המחיר, שילשו וריבעו אותו. החיזבאללה שדרש מאות מחבלים פלשתינים במקום לקבל את קונטאר ועוד מספר אנשי חיזבאללה , לא הרתיע את אחי אחד החטופים להתראיין בתקשורת ולומר שיש להיענות לדרישה… והחוטפים קוראים ומפנימים. התהליך פה מזכיר את מה שאמר ג'יבריל לאחר העיסקה הידועה ב-86, "כבר כמעט הסכמנו לחתום על עיסקה תמורת 250 מחבלים אבל כשהביאו לפניי את התקשורת הישראלית שמראיינת כל יום את מרים גרוף אמא של החייל יוסקה וחברותיה הבנתי כמה חשוב הדבר בעיני הישראלים והעליתי את המחיר וידעתי שהמחאות והציבור הישראלי יעשו בשבילנו את העבודה."

ז. ההתנגדות שהובעה מצד גורמי הממשלה לאחר הפרסום מצד החיזבאללה על דרישות נוספות , חוסלה באבחה אחת על ידי תרגיל מחוכם של דיון בגלי צה"ל שבו השתתף דובי וייסגלאס, עוזרו של רה"מ הקודם, והסביר שגם בעיסקת טננבוים נעשו ספינים שמטרתם לחסל את העיסקה וחוץ מלהעליב את שרון אישית הם לא גרמו לביטולה. לאמור, גם פרסום דרישת החיזבאללה על מחבלים ישראליים אינו אלא ספין של מתנגדי העיסקה.

ח. נעלם שיקול הדעת, נעלמו חוות הדעת המקצועיות; הכל נכנס לסחרור מהיר, והכל חזר לאותו דגם שבו קרסו כל ההערכות ושיקולי הדעת הלאומיים בעניינים שיש בהם אפילו השפעה אסטרטגית. הכל קרס מול הקופרודוקציה של החמא"ס והחיזבאללה תוך שימוש בחטופים, בבני משפחותיהם – שהפכו גם הם בני ערובה – ובתקשורת שחלקה התמסרה מרצון, וכן בגורמים אוהדים בישראל.

ט. ועדיין לא דיברנו על -השליח שקם על יוצרו, שהוביל את כולם באף בספינים וטריקים תוך שימוש במשפחות. האיש שהתאהב בתפקידו ורצה בהצלחת משימתו בכל מחיר כולל תשלום של כל מחיר…האיש שהפעיל את המשפחות ואת התקשורת כנגד הממשלה עד להכנעתה. עופר דקל.

ט. הערה שולית: הקריסה עדיין יכולה להיעצר!
נכון להיום, חיות הטרף העתידות להיות משוחררים לרחובות עדיין מאחורי סורג ובריח, מאות מחיילינו ואזרחינו עדיין חיים, אלפים מהם עדיין שלמים בגופם, מאות נשים עדיין אינן אלמנות ואלפי הורים עדיין אינם שכולים. העובדה ששמותיהם אינם ידועים לנו כעת, ושהם עצמם אינם יודעים מה מצפה להם, אינה אומרת שזה יהיה גורלם.