השיעור של זימבבואה
מאת בועז ארד | פורסם בטור "על הכוונת" בעיתון "מקור ראשון" 15 בינואר 2010.
זימבבואה העניקה לעולם הצצה לתקופות השחורות של המאה הקודמת, שאותן אנו מעדיפים לשכוח: היפר-אינפלציה שנגרמת על ידי שלטון מושחת, ההורס את הכלכלה על ידי בזיזה מתמדת. הדוגמה של זימבבואה היא אפוא הזדמנות נדירה ללמוד ולהפיק לקחים.
באחד המאמרים הקודמים סופר על נגיד הבנק המרכזי של זימבבואה, ד"ר גדעון גונו הרברבן,שכתב בדו"חות הבנק לשנת 2008: "הרשויות המוניטריות (בנקים מרכזיים) בעולם, כולל אלה של ארה"ב ובריטניה, לא רק מדברות, אלא גם מיישמות תוכניות גמישות ופרגמטיות, שבהן הן רואות הכרח לאינטרס הלאומי שלהן. זהו בדיוק המסלול שבו התחלנו לפני למעלה מארבע שנים, מתוך ראיית האינטרס הלאומי שלנו ולמרות אי-ההבנה והדמוניזציה שעימן התמודדנו… לפני כמה שנים עמדנו כאן על סף פשיטת רגל של בנקים. הגבנו באספקת נזילות באמצעות 'הקרן לבנקים בקשיים' – פעולה שזכתה לביקורת נוקבת מצד מוסדות בינלאומיים השותקים כיום, כאשר הבנקים המרכזיים של בריטניה ושל אמריקה נוקטים בדיוק באותו צעד ובנסיבות דומות. בתפקידנו כרשות המוניטרית המרכזית, אנו מברכים את עמיתינו בעולם, שהכירו בצורך לאמץ גישה גמישה של התערבות פרגמטית בכלכלה, כדי לתמוך במגזרים כושלים בנסיבות יוצאות דופן כאלו".
על פי דו"חות מכון קאטו, האינפלציה בזימבבואההגיעה בשנת 2008 לקצב של 98 אחוז ב-24 שעות ושברה שיא של 79,600,000,000 אחוזים בחודש. התנהלות הבנק המרכזי של זימבבואה הביאה להרס המטבע המקומי, להרס הכלכלה ולסבל נורא לאוכלוסייה, שהגיעה לחרפת רעב וחזרה לשוק של סחר חליפין, לשימוש במטבע חוץ או למסחר באבקות זהב. מיליוני אזרחים ברחו כפליטים והכלכלה נעצרה –המדפים התרוקנו, המכרות חדלו מלפעול והמפעלים הפסיקו לייצר. מה שהציל חלק מן האנשים מחרפת הרעב היה התמיכה שסיפקו הפליטים שברחו ושלחו כסף למשפחותיהם.
כסף חסר כיסוי בקצב חסר תקדים
אלף פילד, איש השקעות שסייר לאחרונה בזימבבואה,מספר כי את הטראומה הנוראה מכל גרם הפיקוח על המחירים. מוצר שעלות ייצורו הייתה 10 דולר – הפיקוח על המחירים כפה על היצרנים למכור אותו ב-5 דולר. עסקים פשטו את הרגל, וכתוצאה מכך יבשו הייצור והייבוא.
בסופו של דבר קרה הבלתי נמנע: אנשי הממשל, השוטרים והצבא סירבו להמשיך לקבל משכורות בדולר של זימבבואה, שערך השטר הגדול שלו הגיע ל-100 מיליארד דולר. הכלכלה עברה איתחול מחדש. המטבע המקומי נעלם ועימו גם הבנק המרכזי ונגידו, גונו, שפעל לטובת "האינטרס הלאומי".
פילד מספר, כי עתה זימבבואה היא המדינה היחידה בעולם ללא חובות–איש אינו חייב דבר לאיש, כל החובות נמחקו עם מחיקת המטבע והבנק המרכזי. כיום, כשהמדינה הופשטה מן הבנק המרכזי ומן המטבע, כבר לא יכולים הפוליטיקאים להשחית את כלכלתה. הדולר האמריקני, האירו, הפאונד האנגלי והראנד הדרום אפריקני הפכו להילך החוקי בה, והבנקים כבר אינם יכולים להציף את השוק בהלוואות ללא חשבון.
נעלמו גם הפיקוח על המחירים וההגבלות על המסחר במטבע חוץ. המדינה חזרה לקהילת העמים, והמדפים הריקים התמלאו סחורות. המפעלים והמכרות החלו, אט אט, לחזור לפעולתם. אפילו הגולים שברחו מחרפת הרעב מתחילים לחזור. החיים שבים למסלולם, וגם הבורסה החלה לפעול. מומחים ממליצים להשקיע בזימבבואה, היות שהסיכויים לצמיחה מהירה (ממצב אפס) טובים. משכורותיהם של החיילים, השוטרים ושל שאר עובדי המדינה משולמות בדולרים שמקורם בסיוע חוץ שמקבלת המדינה.
העם מצפה כעת לקץ השלטון של הדיקטטור רוברט מוגאבה בן ה-86, על מנת לתקן את הנזקים הנוראים שגרם למדינה מאז 1980. כשבאותה שנה עלה מוגאבה לשלטון, היה ערך הדולר המקומי גבוה מזה של הדולר האמריקני. כיום נמכרים שטרות ה-100 מיליארד דולר שבהם הציף את השוק–כפריט אספנים, והשער הנוכחי של שטר כזה נע באי-ביי בין 2 ל-4 דולר אמריקני.
זימבבואה העניקה לעולם הצצה לתקופות השחורות של המאה הקודמת, שאותן אנו מעדיפים לשכוח: היפר-אינפלציה שנגרמת על ידי שלטון מושחת, ההורס את הכלכלה על ידי בזיזה מתמדת. הדוגמה של זימבבואה היא אפוא הזדמנות נדירה ללמוד ולהפיק לקחים.
אך אם נשפוט את ההצהרות האחרונות של בן ברננקה, נשיא הפד (הבנק המרכזי בארה"ב) אין לארה"ב שום כוונה ללמוד את השיעור. ברננקה קורא להגביר את הרגולציה על מנת למנוע את הבועה הבאה תוך כדי שהוא מדפיס כסף חסר כיסוי בקצב חסר תקדים. החוב הציבורי של ארה"ב צמח בכ-35% מאז 2007 לרמה המסוכנת של כ-97 אחוז מן התוצר המקומי הגולמי. במדינות ה-OECD שמיהרו "ליישר קו" עם ארה"ב עלה היקף החוב הציבורי הממוצע ב-20 אחוז באותה תקופה והגיע ל-77 אחוז. הכלכלה הישראלית שמחזיקה חוב ציבורי עצום של 78% מן התוצר פתאום נראית טוב יותר ופחות מפגרת ביחס לעולם המערבי המתדרדר. למרבה הצער אין לנו שום סיבה להתגאות בכך.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.