לקראת גל פליטים חדש
מאת: אלון לוין | 20 בדצמבר 2009
סודן היא מדינה שידעה מאז הקמתה ב-1956, שלוש מלחמות אזרחים. למרות שדארפור זוכה לכותרות הגדולות ביותר, היא נחשבת לפחות רצחנית משתי המלחמות האחרות. בין השנים 1956-1972, שנות מלחמת האזרחים הראשונה בין הצפון והדרום בסודן, נהרגו כחצי מיליון בני אדם. מלחמת האזרחים השניה בין הצפון והדרום, גבתה את חייהם של קרוב ל-2 מיליון בני אדם, בשנים 1983-2005. בדארפור משתנות ההערכות לגבי כמות ההרוגים, בין 300,000-400,000. גם המלחמות הקודמות יצרו בעיה של מיליוני פליטים, בדומה לבעיית הפליטים של דארפור, הנאמדת בשלושה מיליון בני אדם.
לראשונה בהיסטוריה, החלה ישראל לחוש את בעיית הפליטים בשנים האחרונות. חלק מהאפריקנים שהגיעו לישראל, מקורם במדינות אפריקניות אחרות, אשר ניסו לנצל את חוסר ההבנה הישראלי-מערבי לגבי המתרחש באפריקה, ולהזדהות כפליטים מדארפור.
למעשה, על פי הנתונים שמפרסמת האגודה לזכויות האזרח באתר הרשמי שלה, עולה התמונה הבאה, נכון לאוגוסט 2009:
בישראל שוהים כיום כ-17,500 פליטים אפריקנים. 7,500 מהפליטים מגיעים מאריתריאה, 6,000 באים מסודן, שתי מדינות המצויות במצב פוליטי פנימי קשה. מתוך 6,000 הפליטים הסודנים, שני שלישים מקורם בדרום סודן, האזור שנפגע קשות בשתי מלחמות האזרחים שנזכרו לעיל, ו-1,600 פליטים מקורם בדארפור. כפי שניתן להבין, רק 9% מהפליטים האפריקנים מקורם בחבל דארפור, בו מתנהלת מלחמה של ממש.
בעוד שבמערב סודן מתנהלת מלחמת השמד, המבוצעת על ידי כנופיות הג'אנג'וויד דוברי הערבית נגד האיכרים האפריקנים, אריתריאה היא אחת הדיקטטורות הנוקשות ביותר בעולם, וישנם אזרחים הנרדפים פוליטית. שאר 4,000 האפריקנים המצויים בישראל, אינם מגיעים מסיטואציה של רדיפה פוליטית או אחרת, הם מחפשים לשפר את חייהם. בישראל אין מדיניות מסודרת של נושא הפליטים, לכן מנוצלת הבעיה בתקשורת באופן פופוליסטי, תוך הפגנת חוסר הבנה, המאפשרת לנגח את המוסדות. אין ספק שהיעדר המדיניות מצדיק ביקורת, אולם בישראל עוד טרם הבינו את הסכנה שעשויה להיווצר, בקליטת מאסות של פליטים, ללא מדיניות מסודרת, קווים אדומים וכדומה.
אחת הדוגמאות אגב, לטיפולה הציני של התקשורת בבעיה, היא קריאתה של שדרית הטלוויזיה אושרת קוטלר, למנוע מדיניות בררנית של הממשלה.
קוטלר השוותה בין מדינת ישראל לשוויץ, אשר מנעה את כניסתם של פליטים יהודיים לתחומה? בזמן מלחמת העולם השניה, ובכך גזרה עליהם מוות ודאי מידי הנאצים. בלי משים, השוותה קוטלר בין מצרים ובין גרמניה הנאצית, וזהו עניין שייתכן וראוי למצרים ללבן עם השדרית המכובדת, אולם זריקת השמות וההשוואות לאוויר, באופן פופוליסטי ביותר, מדגימה את הבורות ואת חוסר הרצון לבחון את הבעיות כפי שהן, בעודה מציעה לציבור את ליטרת הדם היומית שלו.
הפליטים השונים אינם עומדים בפני סכנת מוות במצרים. אדרבא, במצרים שוהים למעלה מ-13,000 פליטים אפריקנים אשר חיים בתנאים קשים מטבע היותם פליטים במדינה ענייה, אך המצרים אינם מבצעים בהם הרג שיטתי. פליטים שנורו על ידי חיילים מצריים, נורו בשל התייחסות אל הפליטים כאל מסתננים. מובן שאין זו דרכה של ישראל, ולראייה זכו פליטים רבים, כולל כאלה שהסתננו לישראל בחיפושם אחר איכות חיים בלבד, להיקלט במדינה.
התפיסה הסוברת כי למדינות מסוימות אין כל אחריות לגורל אזרחיהן מאחר ומדינות אחרות יחפו עליהן באמצעות קליטת פליטים, היא מסוכנת עבור הפליטים עצמם, כי מקילה על הרודנים להכיבד את ידם על אזרחיהם. אולם מדובר בעניין שראוי למאמרים משלו, ולא נתעכב עליו הפעם.
ישראל שקלטה עד כה כ-17,500 פליטים, עומדת בפני גלים עצומים של פליטים בזמן הקרוב, בזמן שהגבול שלה ממשיך להיות פרוץ באופן יחסי, והממשלה טרם גיבשה מדיניות מסודרת. העובדה שגם המצרים נמנעו ממדיניות מסודרת, והתנהגות העולם כפי שנראה להלן, היא אדישה, אנחנו עשויים להתעורר בזמן הקרוב מול נחיל אנושי אשר יערער את עצם יכולתנו להתקיים כמדינה.
שלושה אירועים פוליטיים חשובים, עומדים להתרחש בסודן בתריסר החודשים הקרובים, בהנחה ולא יידחו. האירוע הראשון הוא מערכת בחירות שתתקיים במדינה באפריל הקרוב, לכאורה באופן דמוקרטי, לראשונה בתולדות סודן. כצעד מקדים, התקיים מפקד אוכלוסין בסודן, אשר ביקש ליצור את פנקס הבוחרים המלא של המדינה, כדי להכריע בשאלת הזכאות לבחור בבחירות אלה. הצפון הערבי, המונהג על ידי הנשיא עומאר אל-באשיר, פושע מלחמה המבוקש בהאג בעוון אחריות למותם של רבבות מתושבי דארפור, מעוניין לשמר את ההגמוניה של החלק הצפוני של המדינה. לצורך כך, התבצע במהלך מפקד האוכלוסין זיוף נרחב, שכלל התעלמות ממאות אלפים מתושבי הדרום ומניפוח מספר האזרחים בצפון. הפיקוח על הבחירות ייעשה על ידי ארגונו השנוי במחלוקת של הנשיא האמריקני לשעבר ג'ימי קארטר, אשר הודה כי עשרות פקחים בלבד ישתתפו במלאכת הפיקוח על מערכת בחירות בה ישתתפו עשרות מיליוני מצביעים במדינה הגדולה ביותר בשטחה? באפריקה. הדרום הסודני אף עשוי להחרים את הבחירות, והמתיחות בין שני חלקי המדינה תגבר.
האירוע השני, המתוכנן כעת לחודש יולי, אך עשוי להידחות על רקע הבחירות המזויפות באפריל, נוגע למשאל עם על עתיד חבל דארפור. תושבי החבל יצטרכו להכריע אם שלושת המחוזות של דארפור יאוחדו ויזכו באוטונומיה, או שמא ימשיכו להשתייך לחלוקה האדמינסטרטיבית הנוכחית. לנוכח הפעילות של ממשלת סודן עד כה, שביקשה להביא לשינוי דמוגרפי בחבל באמצעות הרג שיטתי וגירוש של תושבים, נראה כי היא תעשה כל מאמץ למנוע כל הגדרה עצמית מתושבי דארפור, צעד שיחזק את המצב המתוח ממילא.
לבסוף, בינואר 2011 צפוי להתקיים משאל עם נוסף, אשר יכריע האם דרום סודן תיפרד מצפון המדינה. רוב תושבי דרום סודן תומכים במהלך זה. לאחר מיליוני הרוגים, תופעות של אסלום בכוח ורדיפות שונות ומשונות, הם מעוניינים להקים מדינה משלהם. רוב אוצרות הנפט הסודנים מצויים בדרום, והקרקע נחשבת לפורייה ביותר. הצפון המדברי נהנה מתשתיות טובות יותר ומגישה לים, ונראה כי אנשי הצפון לא יסכימו להיפרדות ללא מאבק. יש לזכור כי הסינים מושקעים בסודן במיליארדי דולרים, והיפרדות בין שני החלקים היא בעייתית ביותר עבורם, מאחר והיא תרחיק מהם את הנפט הסודני ששני שלישים ממנו מגיע אליהם, ותוריד לטמיון חלק נכבד מההשקעות הרבות שלהם במדינה. גם מעצמות המערב מעורבות מאחורי הקלעים במתרחש, ויש להניח שגם ישראל מקושרת לאנשי הדרום באמצעות אנשי מודיעין וצבא.
בשורה התחתונה, לנוכח הצפוי ובהתחשב באירועי העבר, התלקחות צבאית מחודשת היא עניין של זמן. אם נוסיף לכך את העובדה כי בשנים האחרונות נהנה הצפון הסודני מפריחה כלכלית בזכות הנפט והסיוע הסיני, הרי שיכולותיו לדכא את הדרום הן טובות יותר, ונראה שאנחנו עומדים מול אחד מהאסונות ההומאניטריים הגדולים ביותר שידעה אפריקה מזה שנים.
כמה תושבים מקרב 39 מיליון הסודנים יהפכו לפליטים בשנתיים הקרובות? קשה להעריך כיום, אולם סבירות גבוהה היא שהדילמות המוסריות שהעסיקו אותנו עד כה, יתגמדו לעומת האתגר הצפוי לנו בקרוב מאוד.
מה אם כן יכולה ישראל לעשות?
ראשית, ישראל חייבת לסגור באופן הרמטי את גבולותיה, כדי לאפשר לה להימנע מקליטה של מחפשי עבודה במסווה של פליטים, ולהתמקד רק בעניין הפליטים. כפי שראינו מנתוני האגודה לזכויות האזרח, מדובר בחלק נכבד מקרב הפליטים.
שנית, על ישראל מוטל להגדיר את מעמד הפליט וזכויותיו. מי מורשה להיכנס למדינה? מה חייבת המדינה לעשות עבורו? מהו מעמדו החוקי? האם הוא זכאי להתאזרחות מלאה, לתעודת תושב, לתעודת תושב ארעי או שמא לגירוש? מה יהיה המעמד של צאצאיו שייוולדו כאן?
שלישית, גם לאחר שהביעה ישראל הסכמה עקרונית לקלוט פליטים, היא חייבת להגדיר מכסה מסוימת בה היא יכולה לעמוד מבחינה כלכלית וחברתית. ברור גם לאנשי האגודה לזכויות האזרח ולחברים בעמותות דומות, כי ישראל אינה יכולה לקלוט מעבר למספר מסוים של פליטים, בלי להתרסק. מהו אותו מספר? זה עניין לדיון ציבורי ולהכרעה של הרשויות השונות, אך ישנה חשיבות לקבוע אותו כבר היום.
מדינת ישראל היא מדינה מערבית בעלת איכות חים גבוהה וחירויות פרט רבות, בלב ים של מדינות דיקטטוריות, המזלזלות בזכויות אדם באופן סדרתי. ההגירה לישראל הופכת להיות משימה נחשקת. מדינות אירופיות שונות, אשר נמנעו מקביעת כלכלים נוקשים לעניין ההגירה, מתמודדות כיום עם בעיות סוציו-אקונומיות קשות ביותר, שעשויות להתפרץ בעתיד לידי איום ממשי על קיומן. אין זו דרך נכונה עבור ישראל ליטול דוגמא ממדיניות ההגירה האירופית, מאחר ומדיניות זו נכשלה. גם התנאים איתם מתמודדת ישראל, כולל תנאי פתיחה כגודלה הפיזי והאנושי של המדינה, שונים מחלק מדינות אירופה הנהנות ממשאבים רבים יותר ויכולות לקלוט כמות גדולה יותר של מהגרים.
הערה לסיום: אם רוצים לפתור את בעיית הפליטים באפריקה ובמקומות אחרים, קליטת פליטים היא הפעולה האחרונה שצריכה להתבצע. מקור הבעיה הוא באותם משטרים אשר יוצרים את הבעיה מלכתחילה. קואליציה בינלאומית כנגד פעולות המשטרים בסודן ובאריתריאה, תוכל להשיג יותר עבור האזרחים, מאשר קליטתם במדינה אחרת. בסופו של דבר, בניגוד למהגרי העבודה המחפשים שינוי גיאוגרפי כדרך לשפר את רמת חייהם, הפליטים הם אנשים שנעקרו בכוח מסביבת מגוריהם. אם כן, העדפתם הברורה היא לחיות בארצם, במציאות פוליטית אחרת. המשך ההתעלמות מפעולות המשטרים והסכמה שקטה עם פועלם באמצעות קליטת הפליטים, רק מנציחה את הבעיה לדורות.
אלון לוין הינו מנהל-שותף באתר סיקור ממוקד.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.