שליחות של שנור מאת אליקים העצני

אני מפסיק כאן את הציטוט כדי להפנות את הקוראים לדבריו הנ'ל של אולמרט על "הדעות הקדומות" שהכתיבו את עמדות הליכוד ( אותה שעה אולמרט עדיין כיהן כשר מטעם הליכוד) והפרידו בינן לבין העמדות של שומעיו בארוחה המפוארת, קהל של "שלום עכשיו". "עלינו להיפרד מזה", אמר, אבל רק הוא נפרד, הם – לא נפרדו! הם לא זזו מעמדתם סנטימטר אחד: חלוקת הארץ, מדינה פלסטינית, חיסול ההתנחלות היהודית. מי שנפרד מדעותיו, כלומר מי שבגד בעקרונותיו (או שמא מעולם לא היו לו כאלה?), מי שמעל באמון בוחריו ועמו, מי שהפר אמונים – היה רק הוא, ועל כך הוא זכה שם למחיאות כפיים סוערות.

ועכשיו, הבה ונראה איך הפאזל מסתדר. הטקסט השני הוא מאמרו של גידי וייץ ב"הארץ", 13.7.08, שנאמר בו:

ביוני 05' טס אולמרט לביקור של 3 ימים בניו-יורק, עם היעד המרכזי לנאום בעבור האגודה למען החייל בבית-מלון בניו-ג'רסי. אבל, באותו הביקור נשא אולמרט עוד נאום אחד, במלון וולדורף-אסטוריה בניו יורק, ובפני מי? בפני ארגון ה-IPF, "הפורום למדיניות ישראל", הוא הוא הנאום שממנו ציטטתי קודם!
הכל מתחבר. הביקור הזה בניו יורק כיכב גם בעדותו של טלנסקי, שסיפר שבביקור הזה גר הנסיך שלנו במלון-הפאר סט. רג'יס , וגם שם – בסוויטה היוקרתית. קורא רגיל יתקשה לנחש, כמה עולה תענוג כזה.
ומן המעטפות לחשבוניות : גידי וייץ מדווח, שבראשונטורס הפיקו בעבור הטיסה הזאת קבלות לשני הארגונים – לאגודה למען החייל ול-IPF, ובידי "הארץ" הקבלות: הקבלה של IPF היא על סך 7,813 $, ולאגודה למען החייל הוציאו קבלה ע"ס -.6,612 $, בגין אותה טיסה.

שני היבטים לשערורייה הזאת, ורק השני הוא פלילי. ההיבט הראשון זו הנהנתנות החצופה של שליח מדינה כאובה, לוחמת, סובלת, של ארץ במצור, והוא – בשליחותה – אוסף תרומות למען חיילים. כבר בשנייות הזאת – שליחות של שנור עם רמת חיים של מיליונר – יש שקר פנימי, אלמנט של שחיתות נפשית.

על זה נוסף פן גרוטסקי, עלוב, מגוחך, מביש ומבייש: הלא רק מדינה ענייה, מדינה זקוקה, שולחת שר לקבץ נדבות בעבור… הצבא שלה! והנה, השליח הזה, במהלך שליחותו משחק אותה "חוג הסילון" כפי שבהוליווד מצטייר החוג הכי נוצץ של המולטי-מיליונרים. בסתירה הזאת יש יסוד של חוסר יושר, יסוד אנטי-מוסרי.

לכן, עוד לפני שמדברים על פליליות כלשהיא, זו בושה שפנים מכוערות כאלה של עמנו וארצנו מוצגות לראווה. לא לשם כך קופאים החיילים במארבים בלילות, מגירים את זיעתם בשמש הקופחת ועתים, למרבה הצער, גם שופכים את דמם.

לבושתנו, סגנון החיים הזה רווח אצל רבים ממנהיגינו, וכמעט בכל המפלגות והמחנות. עכשיו, אצל אולמרט, נוסף – לפי החשד, בינתיים – גם הפן הפלילי: לא רק ליהנות מן החיים המתוקים, מן ה-dolce vita, אלא גם להרוויח משהו מן הצד. להרוויח? לסחוב מן הצד, ואם יהיה אישום פלילי יהיה כתוב בו: לגנוב מן הצד.

אם הפרשה הזאת תזכה למיצוי ולא תלך בדרך פרשיות קודמות כמו "האי היווני" , זאת ההזדמנות להתעשת ולחזור אל עצמנו: לא לראות את הכל רק דרך הסעיף הפלילי ולהתעלם ממה ש"סתם" מבזה אותנו,משפיל את כבודנו ומנמיך את קומתנו המוסרית. אולי סוף סוף יחובר קוד התנהגות לשליחי מוסדות לאומיים וציבוריים, שולחן ערוך שיציב גבולות לראוותנות ולרהב, יכתיב לשליחי הציבור סגנון חיים מכובד, כלומר – שהעם אשר שולח אותם יוכל להתכבד בו. וחייבת להיות סנקציה של פסילת אנשים שאינם יכולים לעמוד בפיתוי, להעמידם בפני הברירה – לנהל, לפחות בחוץ, אורח חיים צנוע או לעבור לחיים פרטיים "ולעשות לביתם". ואז, בבקשה – תבלו, תיהנו, תלכו לקזינו, תשוויצו, תעשו רושם, תנקרו עיניים, אבל הכל מכספכם ועל חשבונכם בלבד.
חייבים לשים קץ לשניות, לצביעות, להעמדת הפנים, להתחסדות ולשקר הפנימי, לגלגול העיניים בשם חיילים, ילדים חולים ומדינה ענייה, תוך כדי פיצוץ אלפי ועשרות אלפי דולרים על רמת חיים של טייקון אמריקני. מי ייתן ומן העז של הבושות שעושה לנו אולמרט ייצא לפחות המתוק הזה.

ועכשיו, לעיקר נאומו של אולמרט בפני שמאלנים בניו-יורק:

בנאום הזה, נאום העייפות מן הציונות ונאום הבגידה בארץ ישראל, מצטלבות שתי השחיתויות – השחיתות הפוליטית והשחיתות הכספית. עומד האיש ומתכחש לכל מה שהטיף לו כל חייו, עשרות בשנים, אדם ששיקר לעמו ולבוחריו ומתכונן לבצע את הפשע הלאומי של גירוש רבבה מבני עמו – וכולו נוטף מדושנות ושביעות רצון מעצמו.

מתבקש לראות באיש כזה מומר או משומד, אך אלה בדרך כלל עושים זאת מתוך אמונה – אולם מי יאמין לאולמרט שהוא בכנות שינה את דעתו והשתכנע לפתע באמיתותה של מישנת השמאל? הוא בעצמו אף פעם לא טרח ברצינות להסביר את התפנית הפתאומית מאיש א"י השלמה ליונה טורפת: האם תמיד דגל בשמאל, כמו אשתו, כמו ילדיו, ורק העמיד פנים לאומיות-ימניות, או לפתע "ראה מפה מה שלא רואים משם?" אולם מה ראה שלא ראה קודם? את מי רימה: את שומעיו בניו יורק או את עמו בארץ ישראל? אבל מה זה חשוב, בעצם? העם – כפי שאינו מאמין לו בכספים, כך אינו מאמין לו בענייני השקפת עולם, ובצדק.

הקורא את הנאום הזה אינו יודע, אם לבכות אם לצחוק. האם אכן ההתנתקות הביאה "ביטחון ושגשוג"? "בוקר חדש של תקווה גדולה"? את זאת – שילך ויספר בשדרות או למשפחות השכולות בעוטף עזה ובירושלים!
ניתן לקרוא לנאום הזה "נאום המזרח-התיכון-החדש" – לעניים, חיקוי עלוב ומגוחך למשוגותיו של שמעון פרס. ומה הפלא? הלא שניהם סופם שמצאו מחסה תחת אותו הגג – ב"קדימה", מפלגת השחיתות הפוליטית, מפלגת חוסר הבושה.