חוק האנרגיה והמכסות הסחירות בארה"ב
מאת יעקב | הבלוג הירוק 2 ביולי 2009
כבר כתבנו כאן, וכאן על החוק הזה שאושר בבית הנבחרים אך עדיין לא בסנאט. זהו חוק מפלצתי, בן 1200 עמודים, שאיש אינו טוען שהוא חוק טוב -גם לא אלה שהצביעו בעדו, ואלה שתומכים בו. רוב האנשים המפחדים מהתחממות גלובאלית תומכים בחוק, בנימוק ש"חייבים לעשות משהו", והספקנים מתנגדים בגלל העלויות הגדולות שמניבות תוצאות זניחות.
כולם מסכימים שהחוק לא ישיג את מטרתו המוצהרת – שהיא – הקטנה בפליטת דתפ"ח. מסיבה זו מתנגדים לחוק גם ראש החממיסטים, ד"ר האנסן, וגם גופים ירוקים קיצוניים כמו גרינפיס, ואחרים. אבל, על אף ההתנגדות משמאל ומימין, החוק עבר (ברוב דחוק) בבית הנבחרים.
בואו ננסה להבין מה החוק הזה מכיל – משימה לא קלה. אני לא קראתי את 1400 עמודיו בגלל הסכנה של מוות משעמום, ואני כותב על סמך סיכומים ופרשנויות שקראתי ברשת. (למשל – בניו יורק טיימס).
החלק המרכזי בחוק הוא יצירת מנגנון המכסות הסחירות בדתפ"ח. זה אמור לעבוד בערך כך:
יוקם מנהל ממשלתי חדש לניהול מכסות הדתפ"ח. הוא יכלול אלפים רבים של פקידים, כנראה עשרות אלפים, פרושים במרחביה הענקיים של ארה"ב. עשרות אלפי ג'ובים לפקידות בלתי יצרנית, עשרות אלפי ג'ובים לפוליטיקאים לחלק למקורביהם.
המנהל יזהה וינהל רישום של מפעלים גדולים הפולטים דתפ"ח (כלומר שורפים דלק) – כמו: תחנות כוח, בתי זיקוק, מפעלי פלדה, ומתכות אחרות, מפעלי מזון גדולים, מפעלים פטרוכימיים, מפעלי מלט וכדומה. המנהל ינסה לזהות מה כמות הפליטה של מפעלים אלה בשנתיים שלוש האחרונות, ויקצה להם מכסות פליטה בהתאם. עבור המכסות הנ"ל יידרשו המפעלים לשלם למדינה, כלומר לשלם מס דתפ"ח, שגובהו טרם נקבע. כמות המכסות תהיה מוגבלת. בהמשך – מפעל שירצה להגדיל את תפוקתו, או מפעל חדש – יצטרכו לקנות מכסות מאלה שקיבלו אותן בהתחלה. מפעל שיקטין את הפליטה שלו, או ייסגר מסיבות אחרות, יוכל למכור את מכסות הפליטה שלו לאחרים, במחיר שוק. לא יוכל לקום מפעל ללא מכסות פליטה.
מה תהייה ההשפעה של המכסות הסחירות?
ברור לכולם שזהו מס חדש. יש אומרים – המס הגדול בהיסטוריה של ארה"ב. איש אינו יודע את שיעורו, כי הוא טרם נקבע, אבל זה מס. הוא ייקר את הפעילות הכלכלית, ייקר את האנרגיה – שהיא מרכיב חשוב בכל המוצרים, ייקר את החשמל, יגרום לעליית מחירים כללית. האזרחים, אשר יצטרכו לשלם יותר על האנרגיה ועל הכול, יראו ירידה ברמת החיים שלהם.
מפעלים שמייצרים מוצרים סחירים (מתכות, כימיקלים, דלקים) יראו את העלויות שלהם עולות, והתחרותיות שלהם קטנה. יש לשער שמפעלים רבים לא יוכלו לעמוד בתחרות וייסגרו, והפעילות שלהן תועתק לארצות שאינן מטילות מגבלות. הדבר יביא, מצד אחד, לאיבוד מקומות עבודה (אבטלה) בארה"ב, ומאידך – להגברת הפליטה בארצות אחרות, העובדות כדי לספק את הסחורות לארה"ב. כלומר – לא תהיה הפחתה בפליטת דתפ"ח אלא העתקת מקום הפליטה לחו"ל. הפקידים כמובן יתגאו בהפחתה (על הנייר) שתושג (אולי) בארה"ב, מבלי להתחשב בהגברת הפליטה שתגרם במקומות אחרים.
עשרות אלפי פקידים ממשלתיים חדשים יתפרנסו על חשבון שאר הציבור, וימררו את החיים למפעלים ויזמים, ובכך יקשו עוד יותר על ניהול סדיר של הפעילות היצרנית. עשרות אלפים של מאכרים ומתווכים יקומו, כדי לעזור למפעלים להשיג מהפוליטיקאים ומהפקידים מכסות טובות, פטורים, הנחות ויחס מועדף. יוצר כר נרחב לטובות הנאה על בסיס פוליטי ושחיתות.
ומה עם הדתפ"ח ? שום דבר. המכסות לא ישפיעו כהו זה על כמות הדתפ"ח שייפלט. בין כל הפטורים, ההעדפות והאופסטים – הפליטה תימשך כרגיל. הסיבה לכך פשוטה מאד. זה לא שקברניטי התעשייה מאוהבים בפחם, כמו שטוען האנסן. הסיבה היא שאין אלטרנטיבה לאנרגיה פחמית, ושום חוק לא יכול לשנות את העובדה הפיסיקלית הפשוטה הזו. אנשים לא יכולים, ולא מוכנים לחיות ללא אנרגיה.
זו לא הערכה ולא תחזית – זו עובדה בדוקה. מדינות אירופה הנהיגו את המכסות הסחירות החל משנת 1997, עת חתמו על פרוטוקול קיוטו. עובדה היא שהן לא הורידו את כמות פליטת הדתפ"ח שלהן. דווקא בארה"ב, שלא חתמה על קיוטו ולא הנהיגה מכסות (עד עתה) הייתה התמתנות בקצב עליית הפליטה בשיעור יותר גבוה מאשר באירופה.
השמאל החממיסטי תומך נלהב בחוק, ראו למשל מאמרו של טום פרידמן. ציטוט: "זה מסריח, זה בלאגן, אני שונא אותו, אבל יש להעביר אותו". הם מבינים היטב שהחוק לא יביא לצמצום הפליטה, ומודים בכך. אבל הם אומרים: זהו צעד סמלי ראשון, הפעם הראשונה שבית המחוקקים הכיר בכך שהדתפ"ח מהווה בעיה הדורשת טיפול בחקיקה. ומה עם המחיר של "הצעד הסמלי" ? זה רק כסף. השמאל לא מתעסקים עם הגועל נפש. תנו להם סמלים, ושיעלה כמה שיעלה.
יש בחוק אלפי סעיפים אחרים, על חלק מהם עוד נכתוב בקטעים נפרדים.
החוק נותן טיפול סמלי (בלתי ממשי) לבעיית הפחד החממיסטי (הבלתי רציונאלי), והדבר הממשי היחידי שבו – הוא המחיר – ממשי וגבוה.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.