טירוף הביו דלק מדיניות מוניטרית והמהומות במצרים

מוטי היינריך ובועז ארד |  המאמר מבוסס על פרסומי "הבלוג הירוק" ואתר "קו ישר"| 29 בינואר 2011

בשנים 2007-8 הייתה עלייה מאד גדולה במחירי המזון – במחירי המוצרים הבסיסיים כמו חיטה, אורז, סוכר, תירס וכדומה. המחירים הגבוהים גרמו למהומות רחוב ב 15 ארצות (ביניהן מצרים). השילוב של מדיניות אקולוגית מטורפת והדפסת כספים הנובעת ממדיניות חברתית מעוותת מוביל להתפרקות המערכת והתפרצות של אוכלוסיות העולם החלשות.

בניגוד לתחזיות המפחידות של התנועות הירוקות שאיימו כי התחממות גלובלית תוביל למהומות ונדידת אוכלוסיות מארצות העולם השלישי – נראה כי דווקא המדיניות הירוקה אותה אימצו ממשלות המערב, ובכלל זאת ישראל, המבוססת על סבסוד ביו-דלק ואנרגיה ירוקה בשילוב עם מדיניות מוניטרית "חברתית" הם ה"תרופה" המאיימת להגשים את הנבואות המפחידות ולהרוג את החולה. 

מאז זינוק המחירים של שנת 2008 ארצות רבות הטילו מגבלות או מיסים על ייצוא מזון במטרה להבטיח קודם כול אספקת מזון לתושביהן. מאז המחירים ירדו חזרה לרמה נורמלית אבל הם שוב במגמת עלייה. בשנת 2010 הייתה שוב עלייה במחירי המזון. בחלקה נגרמה על ידי מזג האוויר החם ברוסיה שפגע ביבולים. הרוסים, שנהגו לייצא כ 15 מיליון טון חיטה כול שנה, הפסיקו את הייצוא עד סוף השנה.ארצות רבות אוכלוסין, כמו הודו, סין ודרום קוריאה מודאגות מבעיית אספקת המזון ורוכשות שטחים נרחבים של קרקע חקלאית באפריקה.

חברות פרטיות רבות, ביניהן חברה בשליטת ג'ורג' סורוס, קונות אדמות במזרח אירופה או דרום אמריקה. מעריכים שנוכח גידול האוכלוסייה הצפוי ב 50 השנים הבאות והעליה ברמת החיים יהיה צורך בכמות מזון כפולה מזו המיוצרת ונצרכת כיום. כדי לספק את הצרכים ייצטרכו להפעיל שיטות עיבוד מודרניות, עם מיכון ודשנים, שיטות הדורשות השקעה כספית גבוהה. החקלאים העניים בארצות אפריקה אינם מסוגלים לכך, לכן רכישות האדמה הגדולות של גורמי חוץ. יחד עם הרכישה וההשקעה הסינים שולחים גם עובדים לאותן ארצות. נוכח מגמות אלה נראה הרעיון של הביו-דלק תמהוני ומטורף מתמיד. הביו-דלק מבוסס על ההנחה שאנו יכולים להקטין את צריכת הנפט על ידי שריפת המזון שלנו בתור דלק. הטירוף הזה הוא עדיין חוק בארה"ב ובאיחוד האירופי, המחייבות חברות דלק למהול אחוזים גדלים והולכים של אתנול בבנזין. לדוגמה הנה החוק האמריקאי משנת 2007, המחייב ייצור בכמות הולכת ועולה, עד כ 100 מיליון טון אתנול לשנה בשנת 2020. בנוסף לציווי זה הממשלה גם נותנת סובסידיה – כלומר משלמת ליצרנים כדי לייצר אתנול מתירס, כלומר כדי לשרוף את המזון. מטורפים.

זה לא חדש, אבל ביולי 2008 זכה טירוף הביו-דלק לאישרור כטירוף על ידי הבנק העולמי. העיתון גארדיאן הבריטי מגלה שכלכלן בכיר בבנק העולמי בשם דון מיצ'ל חקר את הסיבות לעליית מחירי המזון, וגילה, למרבה חוסר ההפתעה, ש 75% מהעלייה נגרמה על ידי שימוש בביו-דלק בתור תוסף לבנזין וסולר לתחבורה. השימוש בביו-דלק (דלק שמקורו בצומח) נעשה בגלל חוקים שהעבירו ממשלות ארה"ב והאיחוד האירופי, בלחץ הירוקים, המחייבים שימוש באחוז מסוים של ביו-דלק. הירוקים קוראים לזה "דלק מתחדש", וחושבים, לא בצדק, שהוא יושיע את העולם. האמת היא שהביו-דלק לא עוזר בכלום בקטע של הפחתת גזי חממה, אך השימוש בו כמוהו כשריפת המזון שלנו.

מחירי המזון עלו בכ 140% מאז 2002 , והמחקר מצא ש 75% מהעלייה נגרמה על ידי הפניית התבואה לייצור ביו-דלק במקום למזון. הדבר גרם ל 100 מיליון בני אדם בעולם ליפול אל מתחת לקו העוני, לפי הערכת הבנק העולמי.
טענות הממשלות האשמות בפשע (ארה"ב ואירופה) שעליית מחירי המזון נגרמת על יד עליית הביקוש בהודו וסין, או על ידי הבצורת באוסטרליה נבדקו על ידי הכלכלן ונמצאו בלתי מבוססות.

הכנת הדו"ח הסתיימה מספר חודשים לפני הפרסום בגארדיאן אך הבנק העולמי נמנע מלפרסמו. הוא הודלף לגארדיאן. בעולם המטורף שלנו, לא רק ששורפים את המזון, אלא שטומנים את הראש בחול, וחושבים שאם ימנעו את פרסום האמת, הרעב והקשיים אולי ייעלמו, והטיפשות המטורפת של המעורבים לא תתגלה. כל ידיעה שאינה מיישרת קו עם התקינות-הפוליטית היא פסולה.
אם מישהו חושב שאולי הלקח נלמד, והשגיאה תוקנה – הוא טועה. ביטול החיוב בביו-דלק אינו עומד אפילו על הפרק.


הקריקטורה מתוך: Political Cartoons of Michael Ramirez
 
חלקם של נגידי הבנקים המרכזיים והאינפלצייה במשבר
 
ככל שהאוכלוסייה ענייה כן מוקדש חלק גדול יותר מהכנסתה למזון. במדינות השפע המערביות רק חלק קטן מההכנסה מיועד למזון ומזה חלק קטן יותר למזון בסיסי. האמריקאי מוציא פחות מ-10 אחוזים מהכנסתו על מזון לעומת כמעט מחצית מהכנסתו של האזרח ההודי. התמונה קיצונית בהרבה אם בודקים את צריכת המזון הבסיסי בסל המזון באותן ארצות. אזרח במדינה עשירה ניזון בעיקר ממוצרי מזון שעברו תהליכים תעשייתיים-מסחריים. המזון מגיע לצלחת, בבית או במסעדה, לאחר שהושקעה בו עבודה מורכבת ומתוחכמת: הנדסת מזון, עיבוד במפעל, אריזה ושיווק, הובלה, אחסון, מכירה בסופרמרקט ענק וממוזג. מחיר מרכיב המזון הבסיסי בתוצר הסופי אינו העיקר. אם מחירי השמן, החיטה, והתירס יוכפלו – יעלה גם מחיר המנה במסעדה ובסופרמרקט בלוס אנג'לס – אבל לא יוכפל. מחירו של שניצל תירס קפוא במרכול לא יוכפל אם מחיר התירס יוכפל. לעומת זאת, ההוצאה על מזון של חלק גדול מאזרחי מצרים תוכפל מייד, ומכיוון שרוב שכרם הדל מיועד לרכישת מוצרי מזון – הרי לנו משוואה ללא פיתרון.
 
משקלם של מזון ואנרגיה בסל הצריכה במדינות שונות. האחוזים מציינים את החלק מסל הצריכה שמשלם האזרח על מזון ואנרגיה. כ- 54% מסל הצריכה של האזרח ההודי מוקדשים לרכישת מזון ואנרגיה לעומת 17% בארצות הברית. כלומר, אם ההודי מרוויח 100 דולר לחודש הוא מוציא כ- 46 דולר מהכנסתו על מזון בעוד שהאמריקאי מוציא כ- 8% מסל הקניות על מזון. אם האמריקאי צורך, לדוגמה, בחודש 3,000 דולר אז הוצאותיו על מזון הם כ-240 דולר בחודש.

פגיעת האינפלציה אינה "שוויונית"

הבנקים המרכזיים במערב מגדילים את כמות הכסף מעבר לצמיחה בפריון הייצור מאז 2007. עודף הכסף החדש יוצר לחץ על כמות המוצרים שלא גדלה באותו קצב והביקוש גורם לעליית מחירים. עליית המחירים, האינפלציה, מקטינה את יכולתו של הפרט לרכוש מוצרים. האזרח נוכח כי מיום ליום הוא יכול לקנות פחות מוצרים במשכורתו. הפגיעה אינה אחידה בכל האזרחים – כי אצל חלקם גם ההכנסה גדלה במקביל.

אילו המלאך גבריאל היה מדפיס כסף, ולא ברננקי ופישר, הוא וודאי היה מניח בערב מתחת לכרית של כל אחד מאתנו את שטרות הכסף המודפסים בדיוק ביחס ישר ו"צודק" – כל מי שיש לו שקל בבנק היה מקבל מהמלאך שקל נוסף. כשהיינו מתעוררים בבוקר הייתה כמות הכסף של כולנו מוכפלת. בהנחה שכולנו נצא לחגוג עם הכסף החדש, נגלה להפתעתנו שלא התעשרנו: בזכות החלוקה "הצודקת" של המלאך גבריאל גדל סכום הכסף שעומד לרשותנו אבל גם המחירים הנומינליים עלו. אנחנו יכולים לקנות בכספנו בערך את אותם המוצרים שקנינו לפני שהמלאך גבריאל שיחק בכלכלה.

נגיד הבנק המרכזי אינו מקורב למלאך גבריאל והכסף המודפס אינו מגיע לכל אחד מאתנו באותו לילה ובאופן "שוויוני". הכסף נספג בכלכלה בגלים שהולכים ומתרחבים כמו גלים שנוצרים כאשר אבן פוגעת במים – מי שקרוב למעגל המרכזי ממנו נובע הכסף המודפס זוכה בו קודם ויכול לקנות מוצרים מוקדם יותר ו"במחיר הישן". חולף זמן עד שהכסף מגיע למעגלים הרחוקים באוכלוסיה.

השפעת מחירי המזון בארצות ערב על ראשו של השליט

מוצרי המזון הבסיסיים, כמעט בכל מדינות ערב, נמצאים תחת פיקוח ממשלתי הדוק וזוכים לסבסוד נדיב. השליטים יודעים היטב שעליה במחיר הפול, החיטה והשמן תצית אש ברחובות. הסיפור אינו חדש – בשנה שלפני חתימת "הסכם השלום" עם מצרים התרבו המהומות במצרים עקב עליית מחירי המזון. לנשיא סאדאת אזלו המקורות להגדלת הסובסידיות – תעלת סואץ שהייתה חסומה (עד 1975) על ידי ישראל מאז מלחמת ששת הימים יצרה בור עמוק באוצר המצרי, הנפט המצרי בסיני זרם לבתי הזיקוק בחיפה והתיירות טרם השתקמה מאירועי מלחמת ההתשה. סאדאת שהיה ערב איבוד ראשו בגלל מחירי המזון לא הפך ליונת שלום. הוא חתם על הסכם השלום כדי להציל את צווארו מזעם הרחוב הרעב. אמריקה הזרימה מייד כ- 3 מיליארד דולר בשנה, הכנסות הנפט מאבו-רודס התחילו לזרום למצרים ותעלת סואץ ששוקמה והורחבה בכסף אמריקאי חזרה להפיק מזומנים. הכסף זרם שוב לסובסידיות (ולייצור טנקים…). סאדאת הצליח להחזיק את ראשו מחובר לכתפיו עוד 4 שנים ובשנת 1981 נרצח על רקע כבוד המשפחה, משפחת הג'יהאד.

ברננקי מדפיס ומחירי המזון במצרים ובטוניסיה עולים

מחירים עולים כאשר הביקוש יחסית להיצע עולה. כדי שמחירים יזנקו באופן כה חריג (ראו תרשים בסוף הכתבה) צריכים להצטבר לחצי ביקוש גבוהים במיוחד או צמצום חריג בהיצע המזון. לא ארע שום אירוע חריג שצמצם את היצע המזון בעולם באופן כה דרסטי וגם לא היה גידול דרמטי בהיקף האוכלוסייה. על כן סביר להניח שהאינפלציה במחירי המזון נובעת מטריליוני הדולרים שמודפסים על ידי הבנקים המרכזיים בעולם זו השנה השלישית.

השינוי החריג והמתמשך בכלכלה העולמית הוא בסכומי העתק של כסף שמזרימים הבנקים המרכזיים למשק – הצמיחה ללא תקדים במספר האנשים במערב שמקבלים כסף (מודפס) מבלי שהם מייצרים ערך כלכלי תמורתו. כאשר הבנק המרכזי בארצות הברית "מחלץ" חברה אמריקאית, בנק או יצרנית רכב, שאין ביקוש למוצרים שלה, הוא נותן כסף מודפס בידי מאות אלפי עובדים שלא מפיקים די מוצרים ושירותים תמורת אותו כסף (אחרת השוק היה מתגמל אותם ולא היה צורך ב"חילוץ"). עובדי אותן חברות נמצאים במעגל הראשון של מקבלי הכסף המודפס והם מצליחים, בשלב זה, לקנות מוצרים במשכורתם ב"מחירים הישנים" כי הכסף המודפס טרם הספיק להתפזר בעורקי הכלכלה ולגרום לעליות מחירים – הם המרוויחים מהדפסת הכסף. אבל הכסף ממשיך לזרום הלאה בעורקי הכלכלה: עובדי ג'נרל מוטורס, AIG, עובדי המדינה ביוון ש"חולצו", והכספים שהוזרמו לאחרונה לפורטוגל בהנפקת אגרות החוב "המוצלחת" שם – כל אלה מתורגמים ללחצי קניה של מוצרים ומתגלגלים הרחק מעבר לים אל היצרנים באסיה ומשם אל עובדיהם צרכני המזון הבסיסי. לחצי הביקוש הופכים לאינפלציה. השווקים המודרניים לא ממתינים עד שהכסף המודפס באמריקה ובאירופה יגיע לאינדונזיה – בורסות המזון והסחורות בעולם חוזות מראש את אחריתו של תהליך הדפסת הכסף ומקצרות את לוחות הזמנים של ההתייקרויות הצפויות. גלי ההלם מתפשטים במהירות גבוהה מאשר בעבר בכל העולם. גלי הצונאמי יחזרו גם אל הצרכן האמריקאי.

לחצי הדפסת הכסף מתגברים גם כתוצאה מפעילות יתר נוספת של "מבוגרים אחראיים" במערב: נגידי בנקים, כמו סטנלי פישר בישראל, פועלים במרץ להגדלת "תחרותיות היצוא" בארצותיהם באמצעות החלשת המטבעות הלאומיים. ההחלשה מתבצעת על ידי הדפסת כסף ורכישת מטבע חוץ – "מלחמת המטבעות". התוצאה – התייקרות של מוצרי יבוא.

ככל שהכסף המודפס שוקע אל התחתית הרחבה של הפירמידה האנושית בעולם הוא מתורגם מהר יותר לקניות של מוצרי מזון ואלה מתייקרים חדות. ככל שהמעגל הכלכלי של האזרח רחוק ממוקד הדפסת הכסף הראשוני כך כספו נשחק יותר – הוא כבר איחר את הרכבת ואינו יכול לקנות מוצרים "במחיר הישן" – עול שחיקת ערך הכסף נופל בשלב זה בעיקר על הכנסתו הדלה.

כנראה שהמוני האדם במדינות ערב קבורים עמוק בתחתית הפירמידה – הכנסתם לא צומחת כתוצאה מהדפסת הכסף על ידי מערכת הבנקאות המערבית, אבל עליות המחירים פוגעות קשה. כאשר גלי ההלם של הכסף המודפס מגיעים לטוניסיה ולמצרים הם הופכים לניצוץ שמבעיר את הרחוב. מיליוני מצרים לא היו מבעירים את הרחוב בגלל שמוברק מינה את בנו ליורש, אם מחירי המזון לא היו מזנקים.

 

 


אינדקס מחירי המזון- ניתן לזהות את ההתאמה בין המהומות בארצות ערב לעליות המחירים

הוספת תגובה