"מנועי הרודנות הרופסים" – חלק 2
מאת: רוברט טרז'ינסקי | הקטע פורסם במקור בTIA בתאריך 20 בדצמבר 2011
"מפלגת הנוכלים והגנבים"
סין אינה המדינה היחידה בה מתגברים הקולות המתרבים של "מקלות האוכל הזועמים." רוסיה גם היא מתחילה להתעורר.
בסתיו האחרון הודיע ולאדימיר פוטין על כוונתו להתמודד על נשיאות רוסיה שוב, בהחליפו מקומות עם ממלא מקומו, דימיטרי מדוודב. (מדוודב היה ראש הממשלה בתקופת שלטונו של פוטין אשר כעת ממלא את התפקיד בתקופת שלטונו של מדוודב.) בתהליך, פוטין הבהיר כי הוא ומדוודב ערכו עיסקה שמתמשכת כעת כבר שש שנים, בהכירו בפומבי במה שהכל חשבו: כי נשיאותו של מדוודב אינה אלא חזית שנועדה לעקר את ההגבלה החוקית לכהונה המתמשכת לשתי תקופות ונועדה לאפשר לפוטין להפוך לשליט לכל חייו.
דבר מכל זה אינו מהווה הפתעה גדולה. מה שהפתיע הוא התגובה ברוסיה. כאשר שמעתי על הסיפור הזה הבנתי שהעניין רציני. פוטין מטפח את תדמיתו הגברית, בעוד הקרמלין מפרסם תמונות שלו בציד של טייגר סיבירי, או מתאמן באמנויות לחימה, או עוסק במבצע נועז אחר. כך שפוטין היה לכאורה על קרקע בטוחה ובקשר עם הקהל שלו כאשר הוא הופיע בזירת ההתגוששות של "הקרב האולטימטיבי" במוסקבה ועלה לבמה על מנת לברך את המנצח בקרב – רק בכדי להתקבל בקריאות בוז רמות ולעג של הקהל בן כ-20 אלף הנוכחים (ראו וידאו כאן).
בקרוב, מעריכים פרשנים, מפלגתו של פוטין, רוסיה המאוחדת, עלולה להכשל מלשמור על הרוב של שני שליש בבחירות דצמבר לפרלמנט. הסיבה לכך מסבירה את המצב. הבובות של פויטין, בהיותם בטוחים בניצחון לא טרחו לעסוק בשיכנוע הבוחרים. "התחושות המתגברות מעריכות כי הבחירות מוטות, בלתי ישרות והדבר הופך את כל מערכת השלטון לבלתי לגיטימית," אומר לב גודקוב, המנהל של מרכז לוודה אשר ערך את הסקר.
"רוסיה המאוחדת מנהלת קמפיין בחירות חלש למדי," אמר גודקוב לעיתונאים במוסקבה. "אין להם תוכנית של ממש."…
"באשר למצע הבחירות אני לא רואה שם משהו אקטואלי," אומר ויטאלי, נהג בן 30 ממוסקבה שאומר כי יתמוך בפוטין. "הם נותנים לוחות שנה עם הלוגו של רוסיה המאוחדת עליהם, אך לוחות שנה אינם מספיקים. אני לא רואה שום מפלגה שיוצאת ומדברת עם אנשים. צריך יותר פעילות בחירות."
באופן מעניין, לקרמלין היתה בעיה דומה כאשר הם תכננו לגרוף את הקולות של הפורבינציה של דרום אוסטיה, המובלעת הרוסית המורדת שעבורה נלחמה רוסיה בשנת 2008 נגד גאורגיה. על פי דיווח בטיים:
ביבליוב ומפעיליו היו כה בטוחים בנצחונם – כיצד הם יכולים להפסיד כשתמיכת מוסקבה נתונה להם? – כך שהם לא טרחו להרים מסע בחירות. בסיבוב הבחירות הראשון ב-13 בנובמבר בבליוב מצא עצמו נעול בשוויון עם מנהיג האופוזיציה, שרת החינוך לשעבר. מטרונית ששמה אלה זויבה. סיבוב הכרעה שנערך ב-27 בנובמבר הוביל לניצחון ברור של זויבה, שהובילה בפער של כ-16 אחוזים ברוב הקלפיות שנספרו.
התגובה הרוסית היתה להפעיל את בית המשפט על מנת לבטל את הבחירות ולאסור על זויבה להתמודד שוב, בהתבסס על האשמות מומצאות על תרמית בחירות – מהלך גס של תכנון התוצאות. אך מה שמעניין במיוחד היא הערכה שהוצגה בביטחון של כתב הטיים בסוף המאמר.
בדרום אוסטיה יש לפחות אופוזיציה חיונית, כזאת שלא התקיימה ברוסיה במשך עשור, וכאשר אופוזיציה זאת נדרסה השבוע על ידי בית המשפט העליון, יצאו אנשי דרום אוסטיה לרחובות למחות. אלפים מהם עדיין מילאו את רחובות הבירה ביום רביעי בלילה, שלושה ימים אחרי הבחירות, מראה שלא יחזור על עצמו במוסקבה לאחר הבחירות לפרלמנט הרוסי ביום ראשון, לא חשוב כמה דיווחי כתבים יזרמו על תרמיות בבחירות. "הבוחרים כאן רגילים לזה," אומרת מאשה ליפמן, אנליסטית פוליטית במוסקבה. "בכל פעם שמתקיימות בחירות, אנו נאנחים ואומרים, 'אלוהים כיצד אנו מסוגלים לפגוע בהן באופן כה חסר בושה?' ובכל פעם הם מראים לנו כי הם לא מתביישים."
כמה שבועות מאוחר יותר, הרוסים הפריכו את כל ההערכות והתחזיות הללו כאשר הם נהרו לרחובות מוסקבה על מנת למחות נגד הזיופים בבחירות. כמה אלפים הגיעו להפגנה זמן קצר לאחר הבחירות, וכאשר אירוע זה פוזר באלימות על ידי המשטרה ומנהיגיו נאסרו, המון הנאמד ב-50,000 עד 150,000 איש נאסף למחאה גדולה יותר.
כאשר פורסמו תוצאות הבחירות, הסתבר כי מפלגתו של פוטין כשלה מלהשיג רוב, למרות זאת היא תשמור על רוב של המושבים בפרלמנט. פאול רודריק גרגורי מסכם את התוצאות: "המצביע הרוסי דיבר: הכל מלבד פוטין." הוא גם מציין כי אם מפלגתו של פוטין מקבלת פחות מ-50% בספירה הרשמית, התוצאות האמיתיות – לפני מילוי הקלפיות בטפסים מוכנים מראש ושיבוש ספירת הקולות – הו גרועות בהרבה.
התוצאות של כל אחד ורק לא פוטין היו מכוונות. מתנגד משטר רוסי מתאר את הויכוח שהתחולל באופוזיציה בין אלו שהעדיפו לוותר מראש על הצבעתם, כדרך לציון מחאתם, לבין אלו שהעדיפו להצביע במחאה עבור אחת מהמפלגות "משתפות הפעולה".
אסביר את המונח האחרון. דיקטטורה של מפלגה אחת הינה תופעה מוכרת, אך ואלדימיר פוטין שיכלל את ההמצאה של דיקטטורה מרובת-מפלגות. כל מפלגות האופוזיציה האמיתיות נרדפו ונמחקו, אך הקרמלין פיצה על כך על ידי עידוד ההקמה של מפלגות אופוזיציה כנועות המנוהלות, מאחורי הקלעים, על ידי עושי דברו של פוטין. מפלגות אלו נועדו ללכוד את ההצבעות של קבוצות אינטרסים שונות או פלגים אידאולוגיים, אך לתעל את הקולות באופן שאינו מאיים את המונופול הפוליטי של פוטין.
אך זאת עלולה להיות שיטה בעייתית. הסובייטים גילו זאת בשנת 1989. כאשר פולין נכנעה בסופו של דבר לתנועת סולידריות ואיפשרה קיום בחירות, היא תיכננה את הבחירות כך שתנועת סולידריות לא תוכל להשיג יותר מ-50% מהקולות. עד חלק קטן מהקולות שוריין עבור סוג כזה בדיוק של מפלגת אופוציזיה מזוייפת. אך כאשר סולידריות סחפה את הקולות, מפלגות האופוזיציה המזוייפות החליפו את נאמנותם, והעניקו לסולידריות את הרוב. באופן דומה, רוסים רבים מצאו כי הדרך להצביע נגד פוטין מתאפשרת רק על ידי הצבעה באמצעות מתווך על ידי הצבעה למפלגות "משתפות הפעולה", ובראשונה לגדולה מכל אותן מפלגות, המפלגה הקומוניסטית.
כן, זה הגיע עד כדי כך. הדרך להעביר הצבעת מחאה נגד הדיקטטורה ברוסיה של היום היא להצביע עבור הקומוניסטים. אירוני, האין זאת?
מתנגד המשטר אשר ניצח בוויכוח על טקטיקת הבחירות היה אלכסיי נאבאלני, בלוגר בן 35 ופעיל נגד השחיתות. (ראו פרופיל טוב שלו כאן). הוא האיש שתיאר את מפלגת רוסיה המאוחדת של פוטין כ"מפלגת הנוכלים והגנבים," תווית שהפכה לשמה הנרדף.
נאבאלני משך תשומת לב למקרים כמו של סרגיי מגניטצקי, עורך דין אשר חקר את הגניבה של מאות מליוני דולרים שבוצעה על ידי פקיד מושחת בקרמלין, ומצא עצמו מושלך לכלא לאחר שנסחטה ממנו הודאה בכוח ושם הוא נרצח. נאבאלני הפך להיות הדמות הדומיננטית בהפגנות הגדולות ברוסיה, למרות היותו כלוא מאז ההפגנה הראשונה.
בנתיים, משטרו של פוטין ניסה להפעיל הפגנות נגד מטעמו על מנת להראות את בסיס התמיכה שלו. אך התוצאות התאפיינו בשלומיאליות וחוסר יכולת. הסיפור המועדף עלי כולל ציטוט של מפגין "תומך פוטין".
"אין לי מושג משוע אני כאן," אומר סטודנט בן 23 ששמו אדיק, אשר כמו אחרים אינו מוכן לציין את שמו המלא, בחשש מפני פגיעה. "זה עבור הטלויזיה. האנשים האלו משקרים, מבטיחים הכל ועושים כלום. הם ביטלו את השיעורים שלנו על מנת שנגיע הנה. אני לא צריך את זה." והוא הוסיף כמה ביטויים שאינם ראויים לדפוס.
משתתפת אחרת, אולגה, בת 23, מנהלת חשבונות עבור המשרד האיזורי של רוסיה המאוחדת במוסקבה אמרה שהיא "הוכרחה להגיע." "נראה שזאת חובתנו," היא אמרה. "אנו אמורים להשלים את ההמון."
כמו בזמנים עברו, האין זאת? אלא שהפעם מנגנון הדיכוי אינו כה עוצמתי בכדי להחזיק את "ההמונים" מלספר את האמת לכתבים.
המגזין "פוריין פוליסי" מציג כתבת תמונות מעניינת על מתנגדי המשטר ברוסיה. הוותיקים שבהם פסימיסטים באופן מובן. מלבד העובדה שפסימיזם מגיע באופן טבעי ברוסיה, הם חיו וראו דיקטטורה אחת קורסת ובמקומה ניסיון להקים אחרת. אך נאבאלני אינו רק צעיר יותר, אלא אולי כתוצאה מכך, יותר אופטימי. הוא מסכם את עמדתו: "פוטין וכנופיתו השתמשו ברצונותיהם הפוליטיים על מנת לגזול את הכוח ברוסיה, הם עשו בו שימוש על מנת להתעשר. הם ישארו בשלטון כל עוד לא נשתמש ברצוננו הפוליטי ולא נסיר אותם משם. לכן התחזית אינה תלויה במה יעשה פוטין. התחזית תלויה לחלוטין בנו."
כל זה הניע את הביליונר הרוסי מיכאיל פרוקורוב, שהוא גם בעליה של קבוצת הכדורסל מה-NBA ניו ג'רסי נטס, להיכנס מחדש למירוץ הנשיאותי. פרוקורוב נבחר בעבר על ידי הקרמלין להוביל את אחת המפלגות "משתפות הפעולה" שהיתה אמורה ללכוד את קולות הליברלים מהמעמד הבינוני, אך הוא פרש לאחר שהתלונן כי הקרמלין מבקש שליטה מלאה על המפלגה. הועלו השערות כי הוא הובא חזרה על מנת לשמש באותו תפקיד שוב. אך זיכרו את הנקודה הזאת ביחס לטבעה הבלתי צפוי של אופוזיציה מזוייפת. יש לה את הנטייה להפוך לאופוזיציה אמיתית כאשר היא חשה חולשה בכוח השליט.
יש ויכוח ביחס לסיכויים של החירות ברוסיה, גם אם פוטין יודח. האיסטרטגיה של מתנגדי השלטון להצביע עבור הקומוניסטים והלאומנים – שתי המפלגות "משתפות הפעולה" הראשיות – בהחלט מערפלת את המצב. אולם אחד מן המשגיחים המערביים של הבחירות מתאר עד כמה מעוותים חוקי הבחירות בכדי לדכא את ההצבעה למפלגות ליברליות וטוען כי יש בסיס בוחרים חזק ברוסיה למען חירות פוליטית רבה יותר.
כמו בסין, המאבק הזה רק התחיל, השארו קשובים.
ניהל פרגסון צודק חלקית כאשר הוא מבטל את רוסיה ומתאר אותה כיותר ויותר חסרת רלוונטיות ומצטמקת, במיוחד מאז הכלכלה שלה החלה להתנוון כאשר פוטין וחבריו ה"נוכלים והגנבים" בזזו את העושר המינרלי והנפט של המדינה.
אך לרוסיה יש עדיין תפקיד חשוב כמנהיגה חשובה של מועדון הדיקטטורים. הדיקטטורות בעולם נוטות להתגודד יחד, תומכות זו בזו כלכלית, מוכרות זו לזו נשק, ומפעילות הפרעות דיפלומטיות האחת עבור האחרות במוסדות בינלאומיים כמו האו"ם. לכן היצירה של דיקטטורה בארץ אחת הופך את החיים לקלים יותר לדיקטטורים בארצות אחרות. וההתמוטטות של דיקטטורה באחת המדינות מקשה על החיים עבור אלו שעדיין נאחזים בכוח.
דוגמא טובה למועדון הדיקטטורים ניתן ביחסים שבין רוסיה לסוריה. משטרו של פוטין הינו תומך וותיק של סוריה, אשר בתמורה מעניקה לספינות המלחמה של רוסיה את הנמל היחיד שלהן בים התיכון. לכן רוסיה לקחה את ההובלה בחסימת פעולה נגד סוריה במועצת הביטחון של האו"ם.
אולם למרות מיטב מאמציה של רוסיה, נראה כי המשטר הסורי עומד ליפול.
חלקו האחרון של המאמר בהמשך.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.