החינוך לחורבן
מאת בועז ארד | 23 ביולי 2010, פורסם ב"מקור ראשון" בטור "על הכוונת".
טענותיהם של הפליטים הערביים וצאצאיהם ל"זכות השיבה" אינן חדשות. עם זאת קיים פער עצום בין התוכנית הנרקמת למימושה במערכת החינוך הפלסטינית, לבין הבנת משמעותה של תוכנית זאת על ידי ישראל והמדינות הדמוקרטיות התורמות מאות מיליוני דולרים לקידומה. במשך שנים הולך ונבנה המתכון לאסון ההומניטרי הבא במערכת ההופכת את ההטפה להתאבדות ולרצח עם לאידיאל חינוכי ולמטרה מדינית ראויה.
בסרטו "למען הנכבה" ("For the Sake of Nakba"), חושף העיתונאי החוקר דוד בדין, כי אתוס ה"נכבה" והחינוך ל"זכות השיבה" זוכים לא רק לתמיכתה של הרשות הפלסטינית, אלא גם של תומכים פחות צפויים שהתאגדו יחד תחת המטרייה של סוכנות התעסוקה לפליטים של האו"ם המוכרת גם בשם אונר"א (UNRWA). הסוכנות שנוסדה לפני 60 שנה על מנת לסייע לפליטים הערביים של 1948, ממומנת כיום על ידי 38 מדינות מרחבי העולם וזוכה לתקציב של יותר ממיליארד דולר. תקציב זה צמח לאחרונה בעזרת תרומות שנתיות של ארה"ב ושל מדינות האיחוד האירופי המוסיפות יותר מ-460 מיליון דולר מידי שנה. בין התורמות המובילות לסוכנות נמנות קנדה, יפן, נורווגיה ואוסטרליה.
הסיפור של פליטי 1948 הוא ייחודי בתולדות המלחמות. על אופן הטיפול בפליטים הערביים עמדה החוקרת והסופרת ג'ואן פיטרס בספרה "מאז ומקדם", ההופך את כל בעיית הפליטים על פיה וממחיש, כפי כתב עם הופעת הספר המבקר של ה"וושינגטון פוסט", כי "הפליטים אינם הבעיה אלא העילה".
לפני כ-60 שנה סייעה אונר"א בהזנתם של בין 450 ל-750 אלף פליטים. למעמד זה זכו לא רק ערביי ישראל המקוריים שטענו כי נושלו, אלא – וזאת בניגוד גמור לכוונה של פתרון לבעיית הפליטים – גם צאצאיהם העתידיים. כך צמח מספר ה"פליטים" שבהם מטפלת אונר"א לכ-4 מיליון איש החיים ב-59 מחנות פליטים שלה הפזורים ביו"ש, בעזה, בירושלים, בסוריה, בירדן ובלבנון.
אונר"א הינה האחראית הראשית לתוכניות החינוכיות ולמערכת החינוך במחנות ומשקיעה בבתי הספר יותר ממחצית תקציבה – כ-500 מיליון דולר. דובר אונר"א, כריסטופר גוניס, מספר כי התפקיד החשוב ביותר שממלאת אונר"א בחיי הפליטים הינו במערכת החינוך: "באמצעותה אנו מחנכים יותר מחצי מיליון ילדים בארצות ערב ובשטחים על גבולות ישראל. בידי אונר"א", מסביר גוניס, "היכולת לחנך את הדור הבא של הילדים שיחיו בארצות הגובלות בישראל".
ברשימת מקבלי המשכורות של אונר"א נכללים כ-7,000 מורים הפועלים בבתי הספר, רבים מהם חברי איגוד המורים של חמאס. תפעולה של מערכת החינוך נותר בידי מה שקרוי "הוועדות העממיות" המשתמשות במתקני אונר"א ובספרי הלימוד של ה"יישות המארחת" בכל אתר ואתר. בעזה וביו"ש משתמשים בספרי לימוד שהפיקה הרשות הפלסטינית. חוסיין קאדר, מראשי הוועדות הממונים על נושא הפליטים ברשות הפלסטינית מתראיין בגלוי ומסביר: "אנו נתייצב נגד כל נשיא שיחתום בשמנו על ויתור על זכות השיבה, יהא זה אבו-מאזן, יאסר עראפת או כל נשיא אחר. זוהי זכות אישית וקולקטיבית.. ..אם נשיא או בעל תפקיד פוליטי אחר יעשה זאת [יוותר עליה] אנו נמרוד כלפיו ונהרוג אותו". כאשר זאת הרוח הנושבת ממשרדו של השר הממונה על הפליטים ברשות, ומורים רבים משתייכים לארגון שקבע למטרה את השמדת ישראל, לא מפליא למצוא בחומרי הלימוד ובתוכניות בתי הספר הטפה גלוייה להשמדת ישראל. הילדים לומדים כי ישראל כולה הינה שטח פלסטיני כבוש, הישראלים מוצגים כנחשים וכרוצחים והתנועה הציונית – כתנועה גזענית.
אחד הערכים החינוכיים המוטמעים בתכני הלימוד הינו הערך של "מות הקדושים" וההקרבה העצמית, המתואר בספר לימוד מדעי כסוג של שבועת חתונה. כאשר אונר"א מגייסת תרומות ומפיצה חוברות כרומו יוקרתיות אודות עבודתה במחנות הפליטים, היא אינה מספרת על ההטפה בספרי הלימוד, על הטקסים והמסדרים ועל ההצגות כמו גם על ציורי הקיר והתמונות של השהידים המוצגים לתלמידים בבתי הספר – שהולידו 41 תלמידים מתאבדים מתפוצצים שרצחו 83 אנשים ופצעו 436.
אונר"א והמנהיגות הפלסטינית פועלים מאז 1948 שלא על מנת לפתור את בעיות הפליטים אלא על מנת לשמר את מצב הפליטות ולהרחיבו ולהגשים בבוא העת את "זכות השיבה" על חורבותיה של מדינת ישראל. אם לא נפסיק לטמון את ראשינו בחול, עלולה מטרה זו להתגשם.
למידע נוסף אודות הסרט: http://forthesakeofnakba.blogspot.com/
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.