להחזיק אצבעות להמשך המיתון
מאת: אורי רדלר | 25 במאי 2009 פורסם לראשונה בקפיטליסט היומי
הידיעות המעודדות על ראשיתה של היחלצות מהמיתון הולכות ופושטות. יש משקיעים וכלכלנים מוצאים עידוד בנתונים המצביעים על האטה בקצב ההדרדרות, ואפילו כמה מהמומחים זעופי הגבינים מוצאים שאפשר כי נתחיל להיחלץ מבור השפל העמוק בשנה הבאה או אפילו לקראת סוף השנה הזו. הידיעות המעודדות האלו, אם יש בהן אמת, הן ידיעות קשות, רעות ומרות, שכן הן מבשרות על משהו גרוע בהרבה בעתיד הקרוב. החזיקו אצבעות למיתון.
המשבר הכלכלי החמור בו אנו נתונים — רוב המומחים מסכימים כי הוא החמור ביותר בעשרות השנים האחרונות — נוהל על?ידי ממשלות העולם על בסיס שתי הנחות עיקריות: א. מדובר במשבר כספי. ב. ולכן, יש לטפל בו באמצעים כספיים.
אלא שראייה טבעית זו מבלבלת בין סיבת היסוד למחלה ואחד מתסמיניה, ומנסה לרפא את המחלה באמצעות טיפול בתסמין. פעולה כזו דומה למתן כדור להורדת חום לחולה בדבר. נכון, לחולה יש חום, אך כדור להורדת חום לא ירפא את הדבר. יתר על?כן, אם הרופא המטפל סבור כי מרשם לאופטלגין הוא הטיפול הנדרש היחידי, מצבו של החולה ימשיך וידרדר.
הסיבה העיקרית למשבר הנוכחי היא מגיפת כסף זול — הנמשכת יותר מ-15 שנה, שהביאה לשינויים משמעותיים בכלכלת העולם. סיבתה העיקרית של המגיפה היא הדפסת הכסף הזול על?ידי ממשלות רבות, ובראשן ארצות?הברית. הכסף הזה, החיידק הקטלני, גרם להשקעות בעולם לסטות לכיוונים שגויים מאוד. סטייה הרת?אסון זו היא בשורש המשבר הנוכחי, ועד שהפצת חיידק הכסף הזול הקטלנית לא תפסק ניתן יהיה להסתיר כמה מהתסמינים לזמן מה, אך המחלה תשוב ותתפרץ, בעצמה רבה הרבה יותר, בעתיד הקרוב.
אילי ההלבנה
דמו לרגע את הכלכלה במדינה מסוימת לכלכלת אי קטן, בו יש שלוש קבוצות של אנשים: מייצרי הלחם, מייצרי הנעליים ומייצרי נוזל מיוחד להלבנת שיניים. מייצרי הלחם והנעליים הם אנשים משעממים: הם השקעה ’בטוחה‘, שכן העתיד מצביע על?כך שגם בעתיד יאכלו בני האי לחם וינעלו נעליים, אך הרווח מהשקעה בהם יהיה צנוע יחסית. מייצרי הנוזל להלבנה הם ערוץ השקעה מעניין יותר: רווחיהם גדולים יותר, אך גם הסיכון בהשקעה בעסקיהם רב יותר: הם מתחרים בשוק העולמי נגד יצרניות נוזל הלבנה אחרות, הספינה החודשית המובילה את תוצרתם עשויה לאחר, או שהיא עלולה לטבוע בדרכה, או שהסוחר המשווק את נוזל ההלבנה יפשוט רגל, או לא יבצע את עבודתו כהלכה, וכיוצא בזה.
במצב רגיל, יעדיפו רוב בני האי להשקיע את כספם בהשקעות הבטוחות והמשעממות. מעטים, ובמיוחד העשירים מבני האי, ישקיעו בחברות נוזל ההלבנה, מתוך תקווה לגרוף הון אם עסקיהם יעלו יפה.
עתה, דמיינו שממשלת האי מכריזה על הורדה ניכרת בריבית. תושבי האי (וגם הבנקים) יכולים עתה לגייס אשראי (כלומר, ללוות כסף מהבנק) במחיר זול יותר. הם יכולים להמשיך להשקיע אותו ביצרני לחם ונעליים, אך עתה יש להם יותר כסף (באשראי), והם יכולים להשקיע סכומי כסף גם ביצרני נוזל הלבנה. ההימור נראה פחות מסוכן — הרי גם אם ההשקעה תרד לטמיון, תמיד ניתן יהיה לקבל הלוואה בזול מהבנק.
מדיניות הריבית הנמוכה נמשכת לאורך זמן, ותושבי האי הולכים ומשתכנעים כי היא תימשך לנצח. גם יצרני נוזל ההלבנה סבורים כך. סביבם צומחת תעשייה ענפה של מוצרי עזר לייצור הנוזל, לאחסונו ולהובלתו, שלא לדבר על צבא חייטי, רצעני וסנדלרי צמרת לאילי ההלבנה, יצרני מניפות משי מעודנות לבנות אילי ההלבנה, ופסלים מוכשרים, המפליאים בגילוף פסלים לחצרות טירות ההלבנה. כמה מהחברות המייצרות נוזל הלבנה סבורות כי עתה, משמזומן להן כסף רב במחיר נמוך, הן יכולות להשקיע בחכירה או ברכישה של ספינת תובלה, במערך שיווק יקר מעבר לים, ובפרסום רב למוצריהם.
גם עיניהם של יצרני הלחם והנעליים פקוחות… ויוצאות מחוריהן. נכון, ייצור הלחם והנעליים מניב רווחים, אך אלו זעומים והעבודה קשה ומפרכת. הם צריכים לקום בארבע בבוקר ולהרוויח את לחמם בזיעת אפם, שעה שאילי נוזל ההלבנה נוחרים בשלווה על משכבם, בוטחים בצי ספינותיהם החותר בים עבורם. חלק מיצרני הנעליים נוטש את עבודתו כדי לעמול בסינדלור עבור אילי ההלבנה, וכמה אופי לחם עוברים לאפות עוגות עבור טירות מלביני השן. אלו שנותרו מפתחים חלומות על רווחי עתק שיתגלגלו לידם מצבא המתעשרים החדשים הצובא סביב תעשיית ההלבנה המשגשגת.
ואז מתרחש האסון. הממשלה, זו שהורידה את הריבית, מגלה לפתע שאין לה כסף. כלומר, הבנקים שמעבר לים מסרבים לתת לה הלוואות נוספות למימון הריבית הנמוכה. היא יכולה להדפיס כסף ישירות ולחלקו לבנקים, אך הדפסת כסף זו תביא לירידה בערך הכסף ולא תשנה את מצבה מעיקרו. היא מתחילה להעלות את שיעור הריבית ובהדרגה נחשפת מציאות עגומה: רבים מאילי ההון המלבינים לא היו אלא קליפה חלולה. כמה מהם התבססו על אשראי זול אותו גילגלו מהלוואה להלוואה, אך עסקיהם לא נשאו למעשה רווח. אחרים הרוויחו בשנים מסוימות, אך נשאו הפסדים באחרות. אחרים הרוויחו, אך הגדילו מאוד את הוצאותיהם לקניית ספינות תובלה ואבזרי מותרות, כך שמצבם עתה עגום למדי.
החדשות הופכות קודרות יותר ויותר. שניים מאילי ההלבנה מכריזים על פשיטת רגל, ומותירים שורה של יצרני מוצרי יוקרה וספקים בלי כסף. הצריכה של אלו דועכת, ועסקים רבים אחרים נקלעים לקשיים. בנקים שהלוו כספים לאילי הלבנה ולציבור מוצאים עצמם בקשיים. האבן שהושלכה אל המים ממשיכה להכות גלים.
בועה מחדש
תסריט האי הוא משל פשטני אך מדויק למדי לנמשל הכלכלה העולמית. מדיניות הריבית הנמוכה הולידה תפלצות הלבנת שיניים רבות מספור. התסמין החיצוני של המשבר היה נפילה בשווקי הנדל“ן ובמיני התעלולים הפיננסיים שנוצרו בכסף הזול שסיפקה המדינה. הנפילה חשפה את מצבם הקשה של אלו שחיו על אשראי זול ועל גלגול הלוואות. אבל ההשפעה העמוקה יותר של הזרמת הכסף הזול הייתה הידלדלות מתמשכת ברקמת השריר והעצם של הכלכלה. חלק גדול מהעסקים נטשו עיסוקים נושאי רווח צנוע ופנו לעסקים בסיכון גבוה ובמימון אשראי.
השפל הכלכלי הבא בעקבות התמוטטות בניין הקלפים של הכסף הזול הוא תהליך כאוב מאוד של התאמה מחדש: יצרנים וצרכנים של מוצרים שאין בהם צורך מוצאים עצמם מול שוקת שבורה. הרבה אנשים מאבדים מנכסיהם ורבים אחרים נאלצים לחפש עבודה חדשה. שלוש הנחמות היחידות בתהליך זה הן שהוא מוביל לעלייה בחסכון השמרני יותר של הציבור, על חשבון אשראי חלול; שהוא מלווה בירידה של מחירים, שכן מוצרים רבים נותרים באין דורש, ויצרניהם צריכים להוריד את מחירם כדי למכור אותם; ושהוא לא נמשך הרבה זמן: תהליך ההתאמה של השוק קצר להפתיע. ככל שהצניחה הראשונית מהירה ו‘אלימה‘ יותר, כך גם ההתאוששות מהמשבר. אילו המשבר היה מתרחש במלוא עצמתו כאשר עצם קיומו נחשף בגלוי — בסוף 2007 ובתחילת 2008 — היינו היום נמצאים בעיצומה של הדרך החוצה ממנו. בסוף 2009 היה המשבר רק זיכרון עגום. סיפור מן העבר.
אבל האופן בו התמודדו ממשלות המערב הבטיחה כי המשבר יימשך זמן רב הרבה יותר. יתר על?כן, האפשרות שהצפת השוק בכדורי אופטלגין תצליח להסוות את תסמין החום של המחלה הקשה מבשרת על משבר חמור וקשה בהרבה בעתיד הקרוב.
על בסיס ההנחה כי המשבר פיננסי ויש לטפל בו באופן פיננסי הזרימו ממשלות העולם, בהנהגת ארצות?הברית, סכומים עצומים אל השוק. על היקף הסכומים האלו ניתן לעמוד מהידיעה שמדד המחירים עולה במקצת על?אף צניחה משמעותית בתוצר. בלי התערבות ממשלתית היינו חווים בשעה זו צניחת מחירים בשיעור כולל של 12-15 אחוז בשיעור שנתי.
הזרמת סכומי כסף תופתיים אלו היא אסון בפני עצמו, אך גדול ממנו הוא האסון הנגרם מהיעדים אליהם מוזרם הכסף. לפי תפישת ממשלי העולם קיום כמות עצומה של חברות ועסקים פושטי?רגל משמעה שעליהם להציל אותם. אם השוק אינו מוכן עוד לממן את שלל סנדלרי בנות אילי ההלבנה, על הממשל ליטול את כספם של אזרחי המדינה ולהעביר אותו לכיסם של אילי ההלבנה הכושלים, של הלווים שאינם עומדים בתשלומיהם ושל הבנקים המתמוטטים בגלל הימוריהם הפרועים. אם יהיה לאילי ההון מספיק כסף, הם ישובו לרכוש סנדלי יוקרה מהסנדלרים, ואם יהיה לציבור מספיק כסף, הוא ישוב לקנות את מוצרי ההלבנה ולהשקיע במניות השן והכל יבוא על מקומו בשלום.
זה בהחלט יכול להצליח, לצערנו. במקרה כזה, תהליך ההתנקות וניקוז הרעלים של הגוף הכלכלי ייפסק. במקום פשיטות רגל וצניחה מהירה נחווה גלישה איטית, מלווה במימון בלתי פוסק של מספר הולך ותופח של חברות חולות, כושלות ופושטות רגל. גופותיהם המרקיבות של הנספים במגיפה יינעלו בתוך הבתים, במחשבה שכל עוד לא נחתמה תעודת הפטירה שלהם, הם עדיין בין החיים.
אבל המתים-החיים אינם סתם מתים-חיים: הם מתים מבחינה כלכלית, אך חיים מאוד מבחינת יכולתם להדביק ולהזיק. עסק פושט רגל, שאין הצדקה לקיומו, הזוכה לתמיכה, סיוע והלוואות מכיסם של אזרחים אחרים לא רק מדלדל את משאביהם של האזרחים, הוא גם מרעיל את כל הבאים עמו במגע: בנקים המלווים לו כסף אותו לא יוכל להחזיר לעולם, ספקים המוכרים לו ציוד עבורו הוא אינו יכול לשלם אלא בכספם של אחרים, וקונים הרוכשים ממנו מוצרים במחיר זול, המפתה אותם להאמין כי יש להם כסף במקום בו אין להם.
דוגמה טיפוסית להרעלה מסוג זה יכולה לשמש התמיכה המוענקת כעת ליצרניות רכב, כדי שימכרו כלי?רכב במחיר מופחת, או כדי שיפתחו מכוניות ירוקות יותר. לכאורה, כולם נהנים: יצרניות הרכב מוכרות במחיר מופחת, מגדילות את מכירותיהן ומקבלות שיפוי מהממשלה, ומפתחות, תמורת תמיכה כספית מהממשלה, כלי?רכב ירוקים יותר, אותם יוכלו למכור בעתיד באמצעות חוקים שיכפו על אזרחים לקנות אותם, או באמצעות תמיכה וסיוע נוספים מהממשלה.
מילת המפתח היא ”תמיכה מהממשלה“ אלא שלממשלה אין כסף משלה. היא יכולה רק לתעל — במיסוי או באמצעות אינפלציה — את כספם המושקע בתבונה של חלק מהאזרחים לפגרים המחרחרים של יצרניות המכוניות. מאחר שהממשלה אינה יכולה באמת להעלות מסים באופן ישיר, היא יכולה רק לפתוח בסיבוב נוסף של ייצור כסף זול, כשהפעם הכסף הזה נשפך לא אל תוך כלכלה בריאה, אלא אל עיר המתים והגוססים. כשהסיבוב הזה ייגמר, נמצא במצב גרוע הרבה יותר מזה בו אנחנו נמצאים היום — בצלילה אל תהום שעומקה אינו ידוע.
לכן, כדאי להחזיק אצבעות לשוק. או שהוא ישבור את האסון שמבשלות לנו ממשלות העולם, או שמשבר חמור פי כמה יעלה על ראשנו בקרוב.
התמונות ועיצובי הפוטושופ לכתבה באדיבות אולג מ- www.thepeoplescube.com
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.