אריאנה מלמד מנסה להסביר לנו מי הוא ג'ון גאלט
אנכי | 3 במאי 2009
במאמר שפורסם היום בYNET מציצה אריאנה מלמד אל מחוץ למגדל השן הפוסט מודרני השמאלני שלה אך עדיין פוחדת מלהביט אל המציאות, או אפילו לבטא את שם גיבורה של איין ראנד. על פי שיטתה של אריאנה מלמד מי שדוגל בתורתה של ראנד "עדיין לא התפכח" והאנשים המניפים את כרזות "מי הוא ג'ון גאלט?" במסיבות התה בארה"ב הם "הימין הקיצוני-עד-הזוי". לשמחתנו, ציבור הקוראים העולמי בכלל והאמריקאי בפרט מפרש אחרת את המסרים של ראנד ומשאיר את ספריה בראש רשימות רבי המכר יותר מחמישים שנה מאז פורסמו.
בהמשך לכותרת "ג'ון גולט חוזר" כותבת מלמד: "למה המפגינים נגד מדיניות אובמה הניפו שלטים עליהם כתוב "מיהו ג'ון גולט?", ולמה "כמעין המתגבר" ו"מרד הנפילים" של איין ראנד חזרו לככב ברשימות בארצות הברית? אריאנה מלמד חוזרת לסופרת שלרגע לא הפסיקה להיות רלבנטית, אפילו כאן" קוראים חדי עין וחובבי טריוויה אמריקנית יכולים היו לאורך השבוע שעבר לצפות בשידורים חוזרים של "מסיבות תה" בערוץ פוקס: אלה היו הפגנות צבעוניות שכוונו נגד מדיניות המיסים של ממשל אובמה, וכמעט בכל אחת מהן הונף שלט מודפס ובו שאלה: "מיהו ג'ון גולט?"
לאחרונה הפכו אמריקנים את גולט ודמויות אחרות לגיבורים באמת לא צפוים של 2009, בה כבר נמכרו יותר מ-200,000 עותקים של "מרד הנפילים", ספרה המונומנטאלי (באורכו) של איין ראנד, וסוג של תנ"ך רב שנתי ורלוונטי מתמיד למאמיני הקפיטליזם הקיצוני.
את ההמשך של כתבתה של גברת מלמד אני משאיר לכם באתר YNET (קישור מעל).
מעל: הכלב של דינה "אמריקאית ימנית הזוייה שלא התפכחה" במסיבת תה. נראה כי אריאנה העדיפה ללעוס ולא לקרוא.
להלן כמה מן התגובות המענינות יותר לכתבה:
כותב דוד תחת הכותרת "תגובת אובייקטיביסט":
מיהו הג'ון גולט המיסתורי הזה? הוא נשמע בחור דיי מעניין. אם הייתי שומע על הספר בו הוא נמצא, הייתי קורא אותו.
"…ספרה המונומנטאלי (באורכו)…" – אם גב' מלמד לא מבינה מה מונומנטאלי בספר, זה לא מפליא שהיא לא יודעת להסביר מדוע הספר צובר פופולריות בימים אלו.
"… הוא מתרחש במציאות אלטרנטיבית לגמרי, שבה אין אדולף היטלר, אין מלחמה והעולם נע במהירות לעבר סוציאליזם ממאיר ופשיסטי לגמרי." – אני אתן לגב' מלמד קרדיט שהיא שמה בקטגוריה אחת (ובצדק) סוציאליזם עם פאשיזם. אכן מדובר בשני צדדים שונים של אותו מטבע: בין אם אדם חייב לעבוד בשביל חברו, או בין אם בשביל המדינה.
"…אחד מהם, מהנדס מבריק וצעיר ששמו ג'ון גולט, משכנע כמה עשירים מופלגים לעזוב הכל ולהתחיל לבנות חברה אוטופית חדשה אי שם בהרי הרוקיז. מנותקים מהכל, ממתינים לעירקתם של אחרים,…" – דווקא לא, הם יצאו למסע הסברה אקטיבי מאוד בו הם הראו לכל אלו שעשקו אותם מהי הפילוסופיה שהם מקבלים על עצמם. כנראה שגב' מלמד לא הבינה את הספר.
"… דאגני טאגארט, טייקונית יפהפיה ומנהלת חברת רכבות ענקית, לא משתכנעת בקלות לתת לכל עסקיה לקרוס ולעזוב. היא עדיין מוכנה להישאר בעולמה המנצל ולהיות מנוצלת, עד שהיא פוגשת את גולט המסתורי, מתאהבת והולכת איתו ל"עמק הסודי…" – שתקרא שוב את הספר. דאגני לא פגשה את ג'ון גאלט עד שהיא הגיעה לעמק. לשם היא נסעה בשביל למנוע מקוונטין לעזוב. עד לאותה נקודה, דרך אגב, היא רצתה להרוג את ג'ון גאלט מבלי שפגשה בו.
"השמועות מדברות על קאמבק, אבל איין ראנד בעצם מעולם לא נעלמה מן הזירה; בחוגי הימין הקיצוני-עד-הזוי…" – להשמיץ על ידי קריאת שמות גנאי לא מהווים תחליף לשכנוע רציונאלי. אם גב' מלמד מאמינה כי התאוריה של ראנד הזוייה, טוב תעשה אם תביא את נימוקיה לכך.
"בחוגים הללו, פרשנות החוקה האמריקנית צריכה להיעשות תמיד על פי האינטרס של היחיד, והאינטרס הזה תובע עצמאות למדינות, ממשל קטן במיוחד …" – שגב' מלמד תואיל בטובה לקרוא את החוקה האמריקנית ואת כתבי האבות המייסדים. זאת אינה "פרשנות", כל אלו נכתבו בפירוש בחוקה האמריקנית.
"…ואפשרות לכבוש כל מה שנראה כדיקטטורה מכוח הציווי המוסרי." – לא מה שנראה כמו דיקטטורה, אלה מה שהוא דיקטטורה ומאיים על חיי אזרחי המדינה בה אתה מתגורר.
"דמותו של הוארד רוארק, הארכיטקט הגאון שנאלץ לבנות שיכונים לפועלים ומחבל בהם כשהוא לא יכול יותר לחיות ככה…" – ראשית כל, הוא לא נאלץ לבנות שיכונים לפועלים. פונים אליו בבקשה לתכנן בית, והוא נענה לה. שנית, בספר רוארק מפוצץ את הבית (הריק מאדם) מכיוון שלא שילמו לו עבור עבודתו. התשלום אותו הוא ביקש בחוזה הוא כי הבית יבנה כפי שהוא תכנן. רוארק היה היחידי שהיה מסוגל לתכנן בית למעמדות הנמוכים שיהיה גם זול לבנייה, וגם מקום טוב לגור בו שיענה על צרכי המתגוררים. מכיוון שבנו את הבית עם שינויים רבים, הפרו את החוזה איתו, דהיינו לא שילמו לו, ולכן רוארק פוצץ את הבית.
"היא חיה עד מותה ב-1982 בניו יורק, שם הפכה את ביתה לסלון ספרותי-פילוסופי של מאמינים אדוקים, ביניהם אלן גרינספן, נגיד הבנק הפדרלי בממשל בוש, ונתניאל ברנדן, שיסד עבור הפילוסופיה שלה מכון עיוני. היא וברנדן הצעיר בהרבה ניהלו רומן ארוך שנים בהסכמת פרנק אוקונור, השחקן לו היתה ראנד נשואה 50 שנה. לימים, כשברנדן בגד בה, נידתה אותו מקהילתה לגמרי: זה קרה לא פעם כשנדמה היה לה שאנשים אינם מקבלים איזשהו קוצו של יוד ממשנתה." – אינני מכיר לפרטים את יחסייה האישיים של ראנד. גם איני רואה צורך לדחוף את האף למערכות יחסים של זרים. במקום זאת מה שכן מעניין אותי הוא הפילוסופיה של ראנד. טוב יהיה אם במהלך המאמר באיזשהו שלב גב' מלמד תתייחס לפילוסופיה של ראנד, במקום ללכת מסביב סחור סחור.
"לא פעם גם קרה שחסידיה עברו מחשיבה כלכלית-חברתית לעיסוק מטפיזי רציני מדי במלחמות בני אור בבני חושך. זה קרה לגדול מעריציה בישראל, משה קרוי המנוח…" – למיטב ידיעתי זה דווקא כן קרה בדיוק פעם אחת – משה קרוי. אם ישנה דוגמא נוספת לאדם שפנה מאובייקטיביזם לעיסוק ב"מלחמת בני אור בבני חושך" אשמח לדעת מיהו אותו אדם. כל עוד משה קרוי האמין באובייקטיביזם, הוא זכה להצלחה בארץ. הוא העביר הרצאות בנושא ומילא אולמות. ברגע שהוא התחיל לעסוק בכל מיני שטויות מיסטיות הוא איבד את קהל המאזינים שלו – ובצדק. בסופו של דבר משה קרוי השתגע, והתאבד. מאז ועד היום אני שומע את הסיפור של משה קרוי מועלה שוב ושוב על ידי אנשים שלא מבינים דבר וחצי דבר באובייקטיביזם, כאילו העובדה שאדם אחד השתגע מראה משהו על פילוסופיה שלמה.
"כמו רבים אחרים, גם ברוק התפתה ל"מרד הנפילים" בגיל 16, אבל מעולם לא התפכח." – מדוע "התפכח"? גב' מלמד לא טרחה להסביר לקוראים מדוע לדעתה אובייקטיביזם הוא פילוסופיה מוטעה. טוב היה אילו במקום לומר לקורא הכתבה מה דעתה על אלו שעוסקים באובייקטיביזם, היא הייתה מסבירה מדוע היא מחזיקה בדעה זו, או לפחות להסביר לקורא מהו אובייקטיביזם.
"המכון"; עוסק בעיקר בניסוח ה"פילוסופיה המדינית" של האובייקטיביזם על פי עקורותיה של ראנד." – הייתי אומר שעיקר פעילות המכון הוא הפצת האובייקטיביזם בקרב הציבור. כמו כן, המכון אינו "מנסח" את "הפילוסופיה המדינית" של האובייקטיביזם. ישנם הוגי דעות פילוסופים רבים בפורומים וקבוצות דיון העוסקים בנושאים החשובים ואיך האובייקטיביזים מתייחס אליהם.. המכון אמנם מחזיק מספר הוגי דעות שמפרסמים מאמרים, אולם עיקר פעילותו היא הסברתית.
"כך זה נשמע בקצרה: מדיניות החוץ האמריקנית צריכה להיטיב עם ארה"ב בלבד, ולעזאזל כל האחרים. טרור איסלמי? יש להעניש את המדינות האיסלמיות באכזריותו. מדינת ישראל? רעיון נכון מבחינה מוסרית, אבל ביצוע ציוני קלוקל שלוקה בקולקטיביזם ובדתיות." – 32 מילים בשביל להסביר מהו אובייקטביזים? זה כאילו הייתי מנסה להסביר את הדעות הפוליטיות בארץ כך: שמאל – כניעה וויתור לערבים בנושאים מהותיים כולל וויתור על שטחי מדינה וביטחון, וסוציאליזם. ימין – עמידה על עקרנות יהודיים במדינת ישראל, הפגנת כח ועוצמה כנגד אויבים מבחוץ, ושוק חופשי.
ככה מציגים פילוסופיה שלמה בכתבה?
"בכל זאת, מדוע הנפילים חוזרים דווקא עכשיו, וכיצד אפשר להסביר את הנסיקה הפתאומית במכירות הספר?
במילה אחת: אובמה. ביותר ממילה אחת: תבוסת הרפובליקנים בבחירות השאירה אותם ללא מנהיג, ובמצב של שסע פנימי עמוק בין הימין הקיצוני לפחות-קיצוני." – טעות. ארצות הברית נוקטת בצעדים חסרי תקדים במדינה. היא למעשה מלאימה בנקים וחברות פרטיות נוספות. דבר זה נוגד את העקרונות עליהם ארצות הברית מיוסדת. לכן ישנה התעוררות בקרב אלו אשר לא רוצים לראות את ארצות הברית מדרדרת לתהום הסוציאליזם.
נכון הוא שהימין ספג הפסדים, ושהרפובליקנים הפסידו בבחירות, אבל חשוב לזכור בכתבה על "חסידי איין ראנד" כי אלו המאמינים באובייקטיביזם אינם מסכימים עם מדיניותה של המפלגה הרפובליקנית כלל וכלל. ההפך הוא הנכון, הם שנים ארוכות מציינים, ובצדק, כי הימין בארה"ב הוא חסר עקרונות של שוק חופשי, זכויות אדם וקפיטליזם, וכי כאשר פוליטיקאים רפובליקנים מדברים על שוק חופשי הם משלמים מס שפתיים בלבד. הרי בוש הבן (הרפובליקני) הוא זה שהתחיל עם "חבילות ההצלה" שממשלת ארה"ב מחלקת עוד ועוד. זה עומד בניגוד גמור לשוק חופשי. כמו כן אציין את ההשפעה החזקה של הנצרות בקרב מפלגת הרפובליקנים, שכמובן רחוקה מאובייקטיביזם כרחוק מזרח ממערב.
אם מישהו רוצה ללמוד עוד על מה איין ראנד אמרה באמת, ולא דרך המשקפיים המוטות של גב' מלמד, אני ממליץ לו בחום לחפש את כתבייה באינטרנט (הזמינים בחינם), והאתר של המכון של איין ראנד הוא מקום טוב להתחיל את הלמידה.
בסגנון איפכא מסתברה כותב אמיתי רינג:
מדוע כדאי לקרוא את מרד הנפילים?
או בעצם עדיף לקרוא את הספר באנגלית – Atlas Shrugged
לאלה מכם שמתעבים את ראנד, בגלל שהסוציאליזם צודק, תאהבו את הספר בגלל נטייתכם למוסר.
לאלה ששונאים את ראנד, כי היא מתפלספת מדי, תאהבו את הספר בגלל אהבתכם לחיים בעולם הזה, ותגלו שלא חייבת להיות סתירה בין הגוף לנפש או בין האדם לעולם.
לאלה מבינכם שסולדים מראנד כי היא חומרנית להחריד, תאהבו את הספר כי תגלו חוויית קריאה מהממת של אחדות רעיונית, עלילתית וסגנונית מרתקת שלא תשכחו לעולם. בנוסף תגלו שרצוי ואפשרי שהחיים יהיו טובים ומספקים.
לאלה מכם שמייחלים לשרוף את ראנד על המוקד כי היא כופרת בכל סוג של דת, תאהבו את הספר בגלל אהבתכם לאוריינות/ידע – תגלו עולם ומלואו. תגלו שחילוני הוא יותר מאינו-דתי, יש לו הרבה ערכים להציע. תפתחו הערכה עצמית, תתהדרו בכושר שיפוט עצמי ועצמאי ותגלו את חוסנה ובריאותה של קהילה, כשהיא מכירה בכך שהיא קבוצת אינדיבידואלים ואינה כופה דבר על חבריה, הכל נעשה בה בהסכמה.
לאלה מכם שחרדים מראנד כי היא חכמה מדי ויותר מדי מחשבות זה דבר מזיק, ובכן זאת הזדמנות נהדרת להשתמש בשכל שלכם ולחשוב!
לסיום, כדאי לקרוא את מרד הנפילים כי זוהי יצירת מופת ספרותית. אמנם הפילוסופיה המוצגת בספר, היא יוצאת דופן (באיכותה ועקביותה), אבל היא אמצעי שאפשר את קיום הספר ולא מטרת הספר.
אשר שואל "מי מתנגד לעיקרון הבא:" וכותב:
מותר לאדם לעשות ככל העולה על רוחו במגבלה אחת : הוא לא יכול לפגוע בזכות זו של הזולת. לדוגמא,מותר לך לנסוע ברכבך ככל שתרצה, אבל אסור לך לסכן או לדרוס את הזולת. מותר לך לבקש תרומה,אבל אסור לך להכריח את התורם לתרום, הוא יתרום רק מרצונו. אם ניישם עיקרון פשוט זה עד הסוף נקבל קפיטליזם, וההיפך מסוציאליזם. וזו הדרך הנכונה. אם לכל הסוציאליסטים הצבועים איכפת "מהמסכנים" שיתנו להם,ולא יצפו להכריח אחרים בכח לתת. אגב, קפיטליסטים הם לא חזירים, רבים תורמים מרצון למטרות נעלות הניראות להם. באמריקה תורמים מרצון כ-1000$ לאדם בשנה, יותר מהממוצע בכל מדינה אחרת.
גבי כותב: ופעם חשבתי שמלמד היא מבקרת ספרות רצינית…
לא בטוח שקראה את הספרים של ראנד ואם קראה לא נראה לי שהבינה אותם לעומק. מסתבר שמיליוני בני אדם חושבים אחרת. בהם משכילים רבים מאד. הקורא המשכיל יכול לזהות בכתביה הדים לסוקרטס, לוק, הובס, שפינוזה, ג'פרסון, מדיסון, תורו ושורה ארוכה של פילוסופים הומניסטים אינידבידואליסטים. הרעיונות של ראנד הם מיצוי טהור של הומניזם שרואה באדם ובחייו את המטרה הסופית. יש רעיון נשגב מזה?
האמת לאמיתה: הסוציאליזם מת מוות סופי, וכל המנסה להחיותו – בור !
מישהו כאן מוכן לחלק את נכסיו בין כל עניי הארץ והעולם??!
מישהו כאן מוכן לממן פראזיטים חסרי מוטיבציה לעבודה?
מישהו בכלל מבין מה זה סוציאליזם ובאיזה דיכוי הוא כרוך?
האם אין בטבע האנושי הרצון להצטיין, לחקור, ולהשיג?
האם אדם לא שואף תמיד ל- 'יותר' עבור ילדיו?
האם אדם יכול להימנע מעצלנות ופאסיביות כאשר מובטחת לו משכורת לא משנה מה יעשה ובמה יעבוד?
אני מציע לכולם לדעת ולהבין את המושגים עליהם הם מדברים במקום לזרוק סיסמאות באויר (אבן שושן או ויקיפדיה מספיק טובים להשלמת החסר).
מנסים פה לתת אשליה של החייאה של רעיון ישן , נושן, לא רלוונטי ולא מציאותי שאבד עליו הכלח.
אני בכלל לא מתייחס לכותבת המאמר הזה. היא, בהתנשאותה, לא שווה את התייחסותי. איין ראנד לעומתה- שווה גם שווה.
שוש: איין ראנד – אשה גאונה
אינני יודעת מהם כישוריה של כותבת המאמר הזה – אני עצמי רק קוראת ספרים אבל אשה כמו איין ראנד – סופרת בקנה המידה שלה היא אחת בדורה. לכותבת מאמר זה יש אג'נדה אם לומר בלשון המעטה עם אוריינטציה שמאלנית וזה משבש את כח ראייתה של דברים בצורה ברורה.
איין ראנד כתבה ספרים מהיפים ביותר והמעיינים ביותר שנכתבו בדורנו, יש כאלה שיאהבו אותם ויש שלא – אבל היא סופרת גדולה עם רעיונות מהפכניים והיא המציאה את מה שנראה אובייקטיביזם – בגדול היא מעודד איניבידואליזם.
אריאנה מלמד – עם כל בהיקורת שלך עדיין 90% מתושבי העולם רוצים להגר ל- א מ ר י ק ה! וכל התפלספות (החברתית כביכול) שלך בגלל השקפת העולם שונה שלך – לא תעזור.
לופוס כותבת: אני קוראת את מרד הנפילים עכשיו, נשארו לי 200 עמודים
אבל תודה בכל מקרה על הספויילרים לאלה שעוד לא קראו, אני בטוחה שכולם מאוד מבסוטים עכשיו.
בכל מקרה, אני חייבת לומר שאני כבר מחכה לסיים את הספר בשביל ללכת לקרוא מאמרים על הפילוסופיה ועל ובעיקר מאמרים נגדה, בגלל שכשאני קוראת אני מרגישה את התאים שלי במוח צורחים לי- "שטיפת מוח! שטיפת מוח!!!", אבל בכל זאת הכל נשמע מאוד הגיוני ומתקבל על הדעת, התורה של ראנד נשמעת כמו משהו שרק האנשים הראויים לו מיישמים, ואם אתה לא חי על פי הדרך הזו אז כנראה, או לא כנראה, בטוח שאתה סתם בוזז עלוב חסר חשיבה עצמאית ומקור כל הרע שבעולם.
בסכ"ה אני אוהבת את הגישה של האינדיוידואליזם, של הסירוב לקבל תמיכה מהזולת ולקיים את עצמך, ואם אתה לא עובד אז אף אחד לא צריך לעזור לך, בגלל שאתה אדון לעצמך ולא טפיל שחי על חשבון אחרים, אבל אני כולה בת 20 ועדיין כנראה לא ממש תופסת את התמונה הגדולה פה, אולי עוד כמה שנים.
ויש עוד…. כן ירבו הנכם מוזמנים לגלוש ולהוסיף את דעתכם הרציונלית המנומקת.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.