עצרת מחאה בכיכר רבין – נאום יחיאל גילה
הנאום נישא בעצרת התנועה לאיכות השלטון במוצאי שבת 9 בספטמבר. יחיאל גילה, לשעבר מפקד גדוד המילואים של סיירת מטכ"ל נשא את הדברים הבאים:
ימים ספורים לאחר תחילת המלחמה, קיבלתי טלפון מידיד במועצה האזורית. יחיאל, אנחנו צריכים עזרה דחופה. אנחנו צריכים 6000 ש"ח לחומרי מלאכה לילדים במקלטים,. לא 60,000. לא 600,000. 6000 ש"ח בלבד!
פנייה נוספת הגיעה – חולה סרטן סיים טיפול כימותרפי ומכיוון שביתו ליד גדר המערכת אין לו לאן ללכת, תעזור לנו למצוא פתרון. בעזרת חברים נהדרים אירגנתי כסף לחומרי מלאכה וחדרי מלון לחולים וליולדות. כך עד יומה האחרון של המלחמה עסקתי, כרבים אחרים, בסיוע לתושבים אותם הפקירה הממשלה.
אזרחים נפלאים, כמוכם, התנדבו, תרמו ואפילו סיכנו נפשם כשהסתובבו בישובים בזמן נפילת הקטיושות. והיכן היתה המערכת הממשלתית?
אתם היושבים במיגדלי השן שאנו מממנים. היכן הייתם?
לפני כשבוע ביקר באוהל המחאה בו אנו שובתים רעב שר בכיר. למדנו ממנו כי לאחר שביקר בצפון בזמן המלחמה ולמד את גודל הקטסטרופה, הוא איתר 12 מיליון ש"ח וניסה להעבירם לסיוע לצפון. במשך שבועיים ניסה ואז הרים ידייים בגלל הבירוקרטיה. שר בכיר בממשלה לא מצליח להעביר סיוע לצפון במשך שבועיים בזמן מלחמה.
מה קורה פה? אנו דורשים בדיקה כיצד הגענו למצב כזה. אנו דורשים תיקון המצב.
והיום, מסתובב ראש הממשלה, מפזר הבטחות, משכתב את ההיסטוריה וזורה לנו חול בעיניים.
כבר עבר חודש מהפסקת האש. ביתי הקטנה לומדת בבית ספר המצוי על גבול הצפון, ואני יכול לספר לכם שאותם פסיכולוגים שאמורים לסייע להם להתמודד עם הטראומה לא הגיעו, היכן הם?
מדוע לא התחילו בשיפוץ וניקוי המקלטים בישובי קו העימות?
מדוע אלה שאיבדו את ביתם עדיין מתרוצצים בין פקידי הממשלה?
מדוע עדיין לא הגיעו כספי הפיצויים לבעלי העסקים?
מדוע לא מסייעים לעסקים קטנים שהגיעו לסף פשיטת רגל?
אל תאמינו להבטחות. אל תתפתו לניסיונות הטיוח והספינים. במקום לטפל, לשקם וללמוד לקחים, עסוקות המערכות, האזרחית והצבאית, והעומדים בראשן בהישרדות ובמלחמה במבקרים אותם.
אני זועם! אני רוגז! אני מודאג! עשרות האלפים שהגיעו הנה היום מודאגים גם הם. לצערנו, רבים בעם הגיעו לכדי יאוש כי לא ניתן לעשות דבר. הנהגת המדינה גרמה להם לאבד כל תקווה. על כולנו לאמר להם – לא אבדה התקווה. בידינו לשנות את המצב.
אנו רוצים מדינאות שפוייה ואחראית.
אנו רוצים מדינאים שידעו להכין את הצבא והעורף במידה ותבוא המלחמה הבאה. ובעיקר, אנו רוצים שנהיה בטוחים שבעתיד יהיה מנגנון שיבטיח תהליך של קבלת החלטות שיצמצם את האפשרות לטעות.
ולכך נועדה וועדת חקירה ממלכתית.
אנו שובתים רעב כבר 14 ימים. ניסו לטעון כי אין מחאה. כי המחאה מתה. ואנו קראנו לכם לבוא היום. ואתם באתם בהמוניכם. באתם מכל הארץ ומכל קצוות הקשת הפוליטית.
העוצמה שאתם חשים כעת היא עוצמה של רבים ועוצמה של להיות ביחד. זיכרו מילים אלו. כדי לשנות את המציאות במדינת ישראל עלינו להיות רבים וביחד.
אולם אל תטעו. לאחר שתתפזרו לביתכם, ימשיכו הממשלות, על כל גווניהן, לטכס עיצה ולתכנן תוכניות, לא למענינו, אלא למען הישרדותן וסדר היום האישי של חבריהן.
לכן עלינו להמשיך ולהתמיד במאביקנו. להתמיד במאבק לתיקון, לצדק, ללקיחת אחריות וטוהר מנהיגות. להתמיד במאבק להקמת וועדת חקירה ממלכתית כצעד ראשון בכוון הנכון.
רק אם נשלב כוחות – רבים, ביחד ובהתמדה – יכול נוכל! רק כך נוכל להשפיע ולעצב את עתידינו כמדינה וכאנשים.
בתמונה: ח"כ איתן כבל מבקר את השובתים, ראש התנועה אליעד שרגא, אלוף-משנה (במיל') אמנון נחמיאס, סגן-אלוף (במיל') יחיאל גילה וד"ר מיכאל גינסבורג . צילום: בועז ארד 13 בספטמבר 2006.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.