מכירת איברים?

מכירת איברים?

מאת: דיויד הולכברג | פורסם: 15 בנובמבר ‏2005

הזכות לרכוש ולמכור איברים כלולה בזכות לחיים

הטרגדיה שהתחוללה במרכז הרפואי בארווין, כאשר, לפי דיווחי ה"לוס אנג'לס טיימס": "יותר מ30 אנשים מתו בעת ההמתנה להשתלת כבד… בעת שבית החולים דחה מספר רב של הצעות לאיברים שהיו יכולים להצילם," ממחישה את המצב האיום המצפה לאלו הזקוקים להשתלות. חולים אלו נתונים לחסדי החלטותיהם של אחרים, ומנועים על ידי החוק מלרכוש את האיברים להם הם נזקקים נואשות.
שיא של 90,000 אנשים נמצא ברשימת ההמתנה הלאומית להשתלות בארה"ב, מתוכם 80,000 הממתינים לכבד או כליות ומהם 6,000 ימותו במהלך השנה הקרובה. ועדיין אף אחד אינו שוקל את האפשרות להציל כה רבים מאנשים אלו: הפיכת המסחר באברי אדם לחוקית.

הבה ונשקול זאת.

מיליוני אמריקאים משתמשים בזכותם למסור את אבריהם על ידי חתימה על כרטיס תורם. אולם מעטים ערכו את ההסדרים החוקיים הנדרשים על מנת להבטיח כי ניתן יהיה ליטול את אבריהם לאחר המוות. רבים מהם יבצעו את ההליכים הנדרשים אם ידעו כי משפחותיהם ייהנו מתשלום עבור האיברים. הדבר יפעל כסוג של ביטוח חיים וייצור מצב של יתרון הדדי: משפחת הנפטר תקבל כסף לו היא זקוקה בעת שמועמד להשתלה יקבל את האיבר החיוני לו הוא זקוק.
אנשים מעטים, מצד שני, עשויים להחליט למכור את אבריהם בעודם בחיים. דבר זה נראה אולי כרעיון קיצוני, אולם הוא אינו בלתי-רציונלי בהכרח.

על פי מרפאת מאיו, ההוצאה של חלק מהכבד, לדוגמא, מהווה סיכון הפחות מ-1% לחיי התורם – – לא זניח, אבל לא מכריע כנגד. במקרה של תרומת כליה, המגזין הרפואי של ניו-אינגלנד, (" New England Journal of Medicine ") מדווח כי הסיכון הוא אף קטן יותר: רק 0.03 אחוז. מעבר לכך, תורמי כבד יכולים להסתמך על יכולת הכבד להתחדש ולחזור לתפקוד מלא; תורמי כליות בדרך כלל חיים חיים נורמליים ללא הפחתה בתוחלת החיים.

אדם יכול להחליט באופן סביר לחלוטין, לאחר שיקול דעת של העובדות (ובכללם את הכאב והסיכון שבניתוח), כי מכירת איבר היא לטובת האינטרסים שלו. אב, למשל, יכול להחליט כי מכירת אחת מכליותיו הינה כדאית על מנת לממן את הטיפול הרפואי הטוב ביותר לילדו.

אולם, אלו המתנגדים לשוק חופשי באיברים ימנעו מאב זה את הזכות לפעול על פי שיפוטו. אנשים עניים, הם טוענים, אינם מסוגלים להחליט החלטות רציונליות ולפיכך עלינו להגן עליהם מעצמם. למעשה, העובדה היא שאנשים (עשירים או עניים) הנם בעלי יכולת שכלית, ועליהם להיות חופשיים לעשות בה שימוש. כל עוד מכבד אדם את זכויותיהם של אחרים, עליו להיות חופשי לחיות את חייו על פי מיטב שיפוטו, ללא התערבות של הממשלה או כל אחד אחר.

כמובן, ההחלטה למכור איבר אל לה להיעשות בקלות דעת. האפשרות כי יהיו אנשים שיבצעו החלטות לא רציונליות, איננה סיבה לפגוע בזכויותיהם של כל האנשים. אם החוק מכיר בזכותנו למסור איבר, עליו גם להכיר בזכותנו למכור איבר.

את ההתנגדות בטענה כי אנשים ירצחו על מנת למכור את אברי קורבנותיהם יש לדחות כדמגוגיית הפחדה. (ואכן הפיתוי הפיננסי לפשע כה מורכב הינו גדול הרבה יותר מאשר יהיה אם חולים יהיו זכאים לרכוש איברים להם הם נזקקים באופן חוקי).
המתנגדים לשוק חופשי באיברים טוענים כי הוא יטיב רק עם אלו המסוגלים לשלם – – לא בהכרח את אלו שזקוקים יותר. גם על התנגדות זאת להידחות. הצורך אינו מעניק לאיש את הזכות לפגוע בחייהם של אנשים אחרים, על ידי איסור על מוכר לקבל את המחיר הטוב ביותר עבור אבר, או מניעת רוכש מרכישת איבר לסיוע לחיו. האלו המסוגלים לרכוש איברים ייהנו מכך על חשבונם ולא על חשבונו של מישהו אחר. אלו שאינם מסוגלים לשלם עדיין יסתמכו על תרומות, כנהוג היום. שוק חופשי ישפר את האפשרות של ארגוני צדקה לרכוש איברים.

שאלו עצמכם: אם חייכם יהיו תלויים בהשגת איבר, האם לא תהיו מוכנים לשלם עבורו? ואם תוכלו למצוא מוכר, האם לא ראוי שתהיה לכם את האפשרות לרכוש איבר ממנו?

הזכות לרכוש איבר היא חלק מזכותך לחיים. הזכות לחיים היא הזכות לנקוט בכל הפעולות הרציונליות הנדרשות לתמיכה בחיים. זכות זאת הופכת לחסרת משמעות כאשר החוק אוסר עליך לרכוש כלייה או כבד שיצילו את חייך.
אם הממשלה תגן על זכותם של קונים ומוכרים פוטנציאליים של איברים, רבים מ-90000 האנשים הממתינים כעת לאיברים ינצלו מסבל זוועתי ומוות בטרם עת. כמה מהם?
הבה נגלה.

דיויד הולכברג, (David Holcberg ), הינו מומחה בתחום חקר התקשורת במכון איין ראנד בקליפורניה. המאמר פורסם גם ב"פרובידנס ג'ורנל" (Providence Journal – 18 בנובמבר 2005) וב"סאן פרנסיסקו כרוניקל" (San Francisco Chronicle ב-22 בנובמבר 2005).