הפסנתרנית פנינה זלצמן הלכה לעולמה
16 בדצמבר 2006
פנינה זלצמן (1922 – 16 בדצמבר 2006), מוסיקאית שנשאה את הרוח הרומנטית לשיאים של תובנה אמנותית ואמת מקצועית נפטרה בגיל 84. פנינה זלצמן תוארה על ידי מבקרי מוזיקה בינלאומיים כאחת מחמשת הפסנתרנים הגדולים בימינו.
פנינה זלצמן נולדה בתל אביב להורים שוחרי תרבות וחובבי מוזיקה, שעודדו את עניינה בפסנתר. כשהייתה בת שבע, בא הפסנתרן אלפרד קורטו להופיע בארץ ישראל, שמע את נגינתה והזמין אותה לבוא ללמוד אצלו בפריז. הוא כתב אודותיה לחיים וייצמן: "הילדה הזאת היא מוסיקה שמתגלמת בבן אנוש".
בהיותה בת שמונה התקבלה ללימודים באקדמיה, בתמיכת משפחת רוטשילד, כילדה יחידה בין סטודנטים בוגרים. בין מוריה היו איגור סטרווינסקי, פבלו קזאלס, ארתור רובינשטיין וארטור שנאבל.
בשנת 1939 הופיעה לראשונה עם התזמורת הפילהרמונית הארץ ישראלית הצעירה, ובגלל מלחמת העולם השנייה לא יכלה לשוב לצרפת ונשארה בארץ. בתקופת המלחמה הופיעה עם הפילהרמונית בארץ ישראל ובמצרים. בהופעותיה גם גייסה כספים למען היישוב ולמען התזמורת.
בשנת 1960 יצאה למסע הופעות סביב העולם עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ובשנת 1963 הייתה הפסנתרנית הישראלית הראשונה שניגנה בברית המועצות, ורבים מהקהילה היהודית באו במיוחד לראותה. "אלה היו קונצרטים מרגשים מאוד גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינה לאומית", היא אמרה "אסרו על היהודים להיפגש עמי, אבל רבים מהם עמדו והמתינו בשלג רק כדי לראות את המוזיקאית מישראל".
החל מ-1973 הייתה פרופסור מן המניין באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב, שבה הייתה חברת סגל משנת 1969. במשך השנים הופיעה ברחבי העולם, באירופה, בארצות הברית ובקנדה, בסין וביפן, באוסטרליה ובניו זילנד, בדרום אמריקה ובאפריקה, תחת שרביטיהם של גדולי המנצחים בעולם כמו פול פאריי, גיאורג שולטי, זובין מהטה, קרלו מריה ג'וליני, שרל מינש, יוזף קריפס, נוויל מרינר, מנדי רודן ואחרים. על התנסותה בהוראת המוסיקה סיפרה: "היו לי שם מאות תלמידים, ואחד הדברים הכי מספקים זה לראות אותם מתקדמים ומשתפרים", היא אומרת. "גם אני למדתי המון מההוראה, משום שהיא חייבה אותי לנתח ולהבין את הדברים שעד אז עשיתי באופן לא מודע. באמצעות ההוראה הגעתי לטוהר של הנגינה ולאמת שלה".
"כשהתחלתי ללמוד פסנתר, כילד קטן, קיבלתי מהדודה שלי פסנתר", נזכר בהתרגשות הפסנתרן פרופ' יונתן זק, עמית ותיק של זלצמן בבית הספר הגבוה למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה בת"א. "הדודה אמרה שהיא נותנת לי את הפסנתר בתנאי שאנגן כמו פנינה זלצמן. היא היתה הסמן שאליו צריך לשאוף". זק מציין כי זלצמן היתה אחרון הנפילים של הדור הקודם. "היא סימלה את הפסנתרנות הרומנטית בשיאה, נגינה שמעוגנת במסורת של גדולי הפסנתרנים", אמר זק אמש. "החל מקורטו שהיה המורה שלה, דרך ארתור רובינשטיין, ריכטר ואחרים". זק מציין כי לזלצמן היתה רגישות פסנתרנית בלתי רגילה. "היה לה חוש נפלא לטיימינג ולפיסוק מוסיקלי. מעבר לכך, היתה לה גם שלווה פנימית בלתי רגילה. גם כשניגנה משהו וירטואוזי היתה בשליטה מוחלטת. היא לא זייפה, לא רימתה, ולא עשתה שום דבר בשביל ההצגה".
זק מציין את חוש ההומור היחודי של זלצמן. "היו לה פני פוקר שמאחוריהם היתה האשה הכי מצחיקה בעולם", הוא אומר. "היא אמרה הכל ללא הבעה, בפנים קפואות. היא היתה מצחיקה להפליא וידעה את זה". זק מוסיף כי חוש ההומור הזה התבטא גם בנגינה. "לזלצמן היה צליל פסנתרני רך וענוג, שלא נפגם גם כשניגנה חזק. תמיד היה בנגינה שלה גרעין של רכות וחום".
זלצמן כיהנה כשופטת בתחרות רובינשטיין מאז שנתה הראשונה, ושפטה גם בתחרויות רבות אחרות בארצות אירופה, בדרום אפריקה ובאוסטרליה. בשנת 2006 זכתה זלצמן בפרס ישראל למוזיקה. בנימוקי השופטים נכתב, בין היתר:
"ניתן לראות בפנינה זלצמן חלוץ ההולך לפני המחנה: היא הקדימה להבין כי זהותו של אמן היא בשורשי התרבות של מקום הולדתו. הישראליות העמוקה שלה הייתה מקור השראה למלחינים רבים שהגיעו מאירופה לארץ חדשה ולא מוכרת ומצאו פה אמנית מבצעת ברמה בינלאומית שהשמיעה את צליליהם ברמה בעולם כולו".
מקור התמונה: ויקיפדיה, צילום עיתון משנות ה-40.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.