מדברים על הפיכה

בעולמנו: מדברים על הפיכה
אף אחת מהפעולות הנשקלות אינה כוללת את הפעולה האחת שתמנע את המלחמה הבאה – פעולה זאת היא ניצחון ישראלי נגד החזבאללה בלבנון

מאת קרולין גליק, פורסם 8 באוגוסט ‏2006

קשה לדעת כיצד שלב המלחמה הנוכחי יסתיים. אם הכל יתנהל על פי תוכניתה של קונדוליסה רייס, מועצת הבטחון של האו"ם תצביע היום על טיוטת החלטה להפסקת אש שתווכה בין ארה"ב לצרפת.

יהיו אשר יהיו ההישגים הדיפלומטיים השוליים שממשלת אולמרט תנסה לשכנע את הציבור כי טיוטת ההחלטה כוללת, העובדה היא כי ללא תלות בניסוח שיושג, ואם יהיה זה כוח חיילים צרפתי, מצרי, טורקי, איטלקי או גרמני שיהיה או לא יהיה מוצב בלבנון, כל החלטה להפסקת-אש תבטיח כי יהיה סיבוב מלחמה נוסף.

זה המצב משום שאף אחת מהפעולות הנשקלות אינה כוללת את הפעולה האחת שתמנע את המלחמה הבאה, פעולה זאת היא ניצחון ישראלי נגד החזבאללה בלבנון, והתקפה של בנות בריתה של ישראל נגד מדינות החסות של החזבאללה סוריה ואיראן, המעודדות את התוקפנות המופקרת של החזבאללה נגד ישראל כמרכז המערכה בג'יהאד הגלובלי המכוון לחיסול המדינה היהודית והבסת הציוויליזציה המערבית.

בשעות שאחרי התקפת הטילים המאסיבית של החזבאללה נגד ישראל ביום ראשון, שהותירה 15 הרוגים ו150 פצועים, קולות רבים ביטאו את התקווה כי ראש הממשלה אהוד אולמרט וראש המטה הכללי יאשרו לבסוף את המערכה הצבאית שנועדה להרוס את יכולת החיזבאללה לתקוף את ישראל. היה מצופה כי הם יאשרו לבסוף את תוכנית צה"ל לקדם כוחות קרקעיים לנהר הליטאני ולנקוט בפעולות הנדרשות בצור, צידון ובערים אחרות על מנת להשמיד את יכולת החיזבאללה לשגר טילים נגד ישראל.

אולם אולמרט לא קיבל דבר מכל זה. בעקבות הטבח בכפר גלעדי ובחיפה, הוא המשיך להחזיק בכך שישראל כבר ניצחה את המלחמה, והדרך הטובה ביותר לסיים את העימות הינה לקבל את החלטת מועצת הביטחון שתאפשר לחיזבאללה – חיל החלוץ של הצבא האירני – לא רק לשרוד ככוח לוחם, אלא גם להכריז ניצחון נגד ישראל.

כיום אולמרט מקדיש את תשומת ליבו לא לטיפול בשאלה אם ישראל מסוגלת לנצח במלחמה הזאת, אלא לשאלה אם הוא יכול לשכנע את הציבור בישראל כי אין מדובר בכישלון. והוא לא לבד. במהלך השבועות האחרונים הדחיפה העיקרית של ממשלת אולמרט, המטה הכללי של צה"ל והממסד השמאלני בישראל הייתה הכנת הציבור לקבלת גרסתם על האירועים.

כל שלושת הקבוצות הינן בעלות סדר-יום מסויים שלהן. אולם מטרתם המשותפת – היא שימור כוחם והימנעות מנטילת אחריות לכשלי מנהיגותם.

אולמרט ועמיתיו דוחפים שלוש רעיונות על מנת לקדם את טענתם ליכולת. ראשית, הם טוענים כי ישראל כבר ניצחה במלחמה. הם מגבים טענה זאת על ידי העמדת פנים כי טיוטת החלטת מועצת הביטחון הינה הצלחה, וכי כוח רב-לאומי יגן עלינו.

שנית, הם מעמידים פנים כאילו הג'יהאד הפלשתינאי נגד ישראל אינו קשור לג'יהאד הלבנוני נגד ישראל ודבר זה, כתוצאה מכך, מאפשר לתוכניותיהם להעביר שליטה על יהודה ושומרון לפלשתינאים להישאר בתוקפן. עד לרגע זה הם ממשיכים לתמוך במנהיג הרשות הפלשתינאית מחמוד עבאס גם כאשר הוא מהלל בפומבי את החזבאללה וכוחות הבטחון שלו משתתפים בהתקפות טרור נגד ישראליים. מעבר לכך, הם מתעלמים בעצם כי מנהיג הטרוריסטים של החזבאללה חאסן נאסראללה הינו הדמות הפופולרית ביותר בחברה הפלשתינאית.

לבסוף, על ידי מניעת ההתקפה הקרקעית שעבורה נקראו כל חטיבות המילואים של צה"ל להתייצב, הם ממשיכים להעמיד פנים כי השליטה על שטח אינה הכרחית להגנה לאומית. אחרי הכל, מה היא אסטרטגיה מבוססת שליטה-אווירית אם לא דרך לשכנע את הציבור כי מלחמות ניתנות לניצחון ללא קרקע?

הדרך היחידה שישראל מסוגלת להכות בחזבאללה היא על ידי כיבוש חלק מספיק מהטריטוריה הלבנונית בכדי להרחיק את טווח הטילים והחזקת טריטוריה זאת למשך זמן ארוך דיו על מנת להרוג את פעילי החיזבאללה המשלחים את ההתקפות ולהרוס את מחסני הנשק שלהם. ועדיין מרכז הפעילות הקרקעית היום הינו בכיבוש מחדש של רצועת הבטחון הישנה – דריסת רגל זעירה, שהשליטה בה אינו מותיר שום חותם על יכולת החיזבאללה להמשיך ולהמטיר טילים על שטח ישראלי ריבוני ולהפוך רבע מאוכלוסייתו לפליטים בארצם או הורדם למחסה במקלטים לשבועות אחרי שבועות.

והמסר ברור: היות והמבצע הקרקעי לא הצליח להפסיק את ההפצצות, שליטה בשטח איננה ערובה להגנה ולפיכך ניתן להמשיך ולמסור שטח.

באשר לצה"ל, הקו המנחה שלו בוטא טוב במיוחד על ידי ראש אמ"ן האלוף עמוס ידין בישיבת הקבינט ביום ראשון. לאחר שהרשים את השרים הנוחים להתרשם עם נתונים לגבי כמות היציאות להפצצה ומספר משגרי הטילים של החיזבאללה שנהרסו, ידלין הציג את תפיסת צה"ל לגבי הניצחון. הוא טען כי נאסראללה עבר מלהתפש כגיבור של העולם הערבי ונתפש כמי שהורס את לבנון. על פי ידלין, כל מה שנותר לחיזבאללה כעת היא העזרה הסורית והאירנית וכמות גדולה של טילים.

בטענה זאת, ידלין מתעלם בנוחיות מהעובדה כי עצרות תמיכה בחיזבאללה נערכות בהשתתפות מליוני תומכים בכל רחבי העולם המוסלמי וגם במערב. המלחמה בלבנון הובילה דמויות מרכזיות במצרים לקרוא לביטול הסכם השלום עם ישראל; להתגבשות תמיכה בג'יהאד בעיראק, ובכלל בעולם; ולהפיכת ישראל לשעיר-לעזאזל על ידי שמאלני העולם והצגתה כתוקפן בעימות.

בחלק שלהם, השמאלנים המתחסדים בתקשורת, הנתמכים על ידי חבריהם הטיילים באקדמיה הישראלית, אשר נטלו את השליטה על הדיון הציבורי לפני שנות דור, ממשיכים בהתקדמותם. אנשים אלו, הכופים על הציבור להחליף חקירה בסיסמאות אשלייתיות כמו "כיבוש" ו"הביצה הלבנונית" ו"שלום", שכולם משמשים למנוע בדיקה ממשיכים בחריש.

בדחותם את ההאשמות המתגברות כי דחיפתם את ישראל לוויתור על דרום לבנון לחיזבאללה לפני שש שנים, ומסירת עזה לחמאס ולפתח בקיץ האחרון היא הסיבה למלחמה הנוכחית, הם טוענים כי הם צדקו כל הזמן.

בעלי טור שמאלניים ופרשני טלוויזיה ורדיו טוענים כי הסיבה למלחמה האחרונה היא סירובה של ישראל למסור את רמת הגולן לסוריה, ואת יהודה שומרון ומזרח ירושלים לפתח ולחמאס. על פי דבריהם העובדה שהג'יהאדיסטים הגלובליים מתארים במפורש את כוונתם להשמיד את "היישות הציונית", באשר יהיו גבולותיה הטריטוריאליים, זוכה להתעלמות עיקבית. העובדה שהחברה הפלשתינאית הינה חברה ג'יהאדיסטית ושהשמאל הבינלאומי דוחה בעוצמה הולכת ומתגברת את זכותה של ישראל להתקיים נותרים ללא רלוונטיות, או כנושא שניתן לפייסו על ידי מתנות טריטוריאליות נוספות.

בנוסף, מובילי דעת-קהל שמאלניים טוענים כעת כי השיעור העיקרי של המלחמה הוא כי פעולה חד-צדדית של ישראל מהווה בעיה. במאמרו במעריב ביום חמישי שעבר, נדב אייל טוען כי הצעד הבא יהיה להשתמש בכוח הרב-לאומי של האו"ם, ממשלת אולמרט ומחלקת המדינה מבקשים לפרוס בלבנון כמודל שיאפשר נסיגות ישראליות מיהודה ושומרון (וככל הנראה מרמת הגולן וירושלים). באמצעות היגיון חדש זה עלינו להמשיך לסגת, אלא שבפעם הבאה, הצרפתים והטורקים יגנו עלינו.

פרשנים בינלאומיים רבים המבינים מה תהיה משמעותו של ניצחון החיזבאללה לביטחון הבינלאומי טוענים בצדק כי הקהילה הבינלאומית כיום חוזרת על טעויותיה משנות 1930, כאשר היא סרבה להתמודד עם הסכנות המתגברות מגרמניה הנאצית ויפן האימפריאלית.

כאן בישראל, התקופה ההיסטורית שעולה לזכרון בתדירות מתגברת היא החורף של שנת 1973. אז, בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, בעת שגולדה מאיר ומשה דיין ביקשו להטיל את כל האשמה לסירוב הישראלי להתכונן לפלישה המצרית של ה-6 באוקטובר, למרות הסימנים המובהקים כי היא עומדת להתרחש, על צה"ל. חיילי מילואים שהשתחררו, בראשות סגן (מיל.) מוטי אשכנזי, השיקו תנועת מחאה לאומית. תביעתם לאחריות ומתן דין וחשבון כפו על מאיר ודיין להתפטר ויצרו את התנאים לעליתו של הליכוד לשלטון בשנת 1977.

יש תחושה ממשית בישראל כי אנו על סף היווצרות תנועה מהפכנית. מנהיגותינו הלאומית בממשלה, צה"ל והתקשורת אכזבו אותנו קשות.

בעת בה אנו ניצבים על סף של מלחמה יותר גדולה משהיתה אי-פעם, השאלה העיקרית התלויה בשווי משקל היא איזה שיעור אזרחי ישראל ילמדו מהביזיון הנוכחי. האם נמשיך להאמין במעשיותיהם, או האם נמצא את הדרך לנטוש אותם ולנוע קדימה עם מנהיגים המבינים כי טריטוריה הינה חיונית, כי הג'יהאד אמיתי, כי לישראל יש זכות לגבולות ברי הגנה, וכי אין להאשים את ישראל בשל שנאת אויבינו?

—

קרוליין גליק משמשת כסגן עורכת של הג'רוזלם פוסט הינה מבכירי המנתחים הפוליטיים בעולם. מאמרי הניתוח הפוליטי שלה מתפרסמים במיטב העיתונות. גב' גליק עלתה לישראל מייד לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת קולומביה ולאחר שירותה הצבאי בצה"ל שימשה בתפקידי מפתח בצוות המייעץ לראש הממשלה רבין במהלך הסכמי אוסלו. גב' גליק מפרסמת טור קבוע בעמוד הראשון של הג'רוזלם פוסט, במהלך מלחמת עיראק האחרונה היא הצטרפה לכוחות החי"ר האמריקאיים והיתה בין הראשונים שהגיעו לבגדאד. המאמר מתפרסם ב"אנכי" באישור מיוחד של הכותבת.