הבית הלאומי תקוע ברחוב כרמיה

מאת: קרולין גליק פורסם לראשונה ב"סדר יום" 3/10/2006

יש ניסיון להחדיר לציבור את התחושה שאין לישראל הנהגה אלטרנטיבית לאולמרט וחבר מרעיו בממשלה. שכולם גרועים באותה מידה. ובכן, יש אלטרנטיבה טובה לאולמרט, והיא מורכבת מהאישים הבאים תחת הנהגת נתניהו: משה יעלון, שאול מופז, יובל שטייניץ, נתן שרנסקי, עוזי לנדאו, אריה אלדד

יש נטייה בימים אלו, כשהתותחים בצפון שותקים, לחזור לסדר יום של שיגרה. מחיים ומוות הישר לחיים הטובים – ובעיקר החיים הטובים של אהוד אולמרט. במה שקשור לממשלה, השיח הציבורי עבר מהמלחמה על הבית הלאומי למלחמה על הבית ברחוב כרמיה.

ודאי שיש חשיבות לשאלה האם ראש ממשלת ישראל מעורב בפלילים. אך הבעיה היא שפרשיות השחיתות שלאולמרט אינן הבעיה העיקרית שיש למדינת ישראל עם אולמרט. הבעיה היא שאנו עדיין במלחמה, ובין אם אולמרט קיבל שוחד ובין אם לא קיבל, העובדה היא שהוא לא יודע להנהיג את המלחמה. היום, במקום להכיר בטעויות הרבות שעשה במלחמה הקיץ, אולמרט רק מחריף אותן.

מבחינתו של אולמרט, המלחמה האחרונה בלבנון היתה הצלחה מזהירה – אולי, כפי שרמז ל'הארץ' ול'מעריב' – אפילו יותר גדולה מהניצחון במלחמת ששת הימים. אולמרט מכחיש היום כי קבע את הכרעת חיזבאללה ופירוקו;הרחקת חיזבאללה מהגבול;ושחרורם ללא תנאי של אהוד גולדווסר, אלדד רגב וגלעד שליט כמטרות המלחמה. ולא רק שהוא מתכחש לכל זה, הוא מתעקש כי החלטת האו"ם 1701 שהביאה להפסקת האש הנוכחית היתה בעצם המטרה של המלחמה. נוסח ההחלטה, הוא אומר, הוא הישג אסטרטגי אפילו גדול יותר מהניצחון של צה"ל במלחמת ששת הימים.

אולמרט מציג את ההחלטה כזו שהביאה להקמת הכוח הבינלאומי בצורת יוניפי"ל המוגבר, שמסוגל ומוכן לפרק את חיזבאללה מנשקו. הוא גם נותן לציבור להבין כי החלטה 1701 מאפשרת לישראל לנקוט פעולות צבאיות נגד חיזבאללה במידת הצורך. אולם המציאות היא אחרת לחלוטין.

האג'נדה של יוניפי"ל

החלטה 1701 איננה כוללת שום מנגנון לפירוק חיזבאללה מנשקו או הרחקת חיזבאללה מהגבול. היא גם לא מכירה בזכותה של ישראל להגן על עצמה מפני חיזבאללה במידה ויוניפי"ל וצבא לבנון לא יפעלו נגדו. אדרבה, אנשי יוניפי"ל המוגבר, הארגון שבו אולמרט רואה הישג אסטרטגי כה גדול, אומרים בריש גלי כי אין להם כל כוונה לפעול נגד חיזבאללה, ואומרים גם כי מבחינתם כל פעולה שצה"ל ינקוט כדי להרחיק את חיזבאללה מן הגבול או למנוע התקהלויות אלימות ואחרות של לוחמיו תהווה הפרה של החלטה 1701.

לא ברור איפה צה"ל היה כאשר נדון נוסח ההחלטה, אולם להבדיל מאולמרט הזחוח, לפחות מפקדי צה"ל כיום מתנערים מהנוסח ודורשים להישאר בלבנון עד אשר כוחות יוניפי"ל ישנו את דפוס ההתנהלות העוינת שלהם. לאחר שהתפוצצה ישיבת התיאום בין מפקדי צה"ל לבין מפקדי יוניפי"ל בנקורה ביום שלישי, הקצינים אמרו כי נכון שצה"ל מתכוון להסיג את כוחותינו מלבנון עד יום כיפור, רק לא ברור באיזו שנה.

אפילו אם צה"ל יישאר בצד השני של הגבול, כלל לא ברור מה יעשה שם. על פניו, לצה"ל הזדמנות לעשות דברים חשובים בלבנון כיום. כוחותינו יכולים לאסוף מודיעין מדויק על הביצורים, התאים, המתקנים, מבנה הכוחות ומיקום אמצעי הלחימה של חיזבאללה. הם יכולים לעשות מאמץ מתמשך ויסודי לאסוף מודיעין אופרטיבי על מקום הימצאותם של רגב וגולדווסר.

ובכל זאת, ספק רב אם הכוחות שנותרו בלבנון ימלאו את המשימות הללו. הרי את המשימה שלו צה"ל מקבל מהממשלה, ומדברי אולמרט השבוע ברור כי כפי שעשה במהלך המלחמה, גם כעת הוא נמנע מלתת לצה"ל משימות שיש בהן פוטנציאל לקדם את האינטרסים הביטחוניים של ישראל. במהלך ישיבת הממשלה השבוע, העלה הרמטכ"ל רא"ל דן חלוץ את סוגיית הכפר רג'אר. תושבי הכפר החצוי מבקשים להקים גדר היקפית מצפון. רג'אר מהווה מאז יציאת צה"ל מלבנון בסיס מודיעיני ומבצעי חשוב הן לחיזבאללה והן למבריחי סמים סתמיים. אין ספק כי רצונם של תושבי רג'אר הוא רצון מבורך. אולם, אולמרט לא מוכן. להודעת חלוץ אולמרט הגיב בלאו גדול, "אין להקים גדר סביב הכפר רג'אר, גם לא ביוזמה מקומית. הקמת הגדר תיעשה אם וכאשר ייחתם מסמך כתוב", הוא אמר.

קונדי תסדר

אולמרט הסביר בראיונותיו הרבים לחג כי מבחינתו, איראן היא האתגר החשוב ביותר בו צריכה לטפל ממשלת ישראל כיום. הוא צודק, אבל אין לו שום כוונה לטפל באיראן. ל'ג'רוזלם פוסט' הסביר אולמרט כי הוא בטוח שנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש יטפל באיראן בשבילנו. "ראשית כל", אמר, "אני חושב שלנשיא בוש יש האומץ. זה דבר מאוד חשוב. אין בעולם היום אדם עם כוח, החלטיות ותחושת שליחות גדולים יותר לגבי הסוגיות הללו מהנשיא בוש. אני מעריץ את החלטיותו ותחושת השליחות שלו".

אין ספק כי בוש הוא כל הדברים הללו, אולם הנשיא האמריקני רחוק מלהיות כל יכול. בעוד חודש וחצי ייערכו הבחירות לקונגרס, ויש סיכוי גדול שהמפלגה הדמוקרטית – שלמנהיגיה אין נכונות לשלם מחיר כלשהו כדי להסיר את איום הגרעין האיראני – תנצח בבחירות ותשתלט על הקונגרס. מעבר לכך, לבוש אין אפילו שליטה מלאה על המדיניות של הממשל שלו עצמו. לדוגמה, מחלקת המדינה מצליחה כבר חמש שנים לחתור נגד מימוש מדיניותו בישראל ובעולם הערבי.

לאור זאת, מדיניותו זו של אולמרט היא לא פחות מהפקרות מרושעת ובלתי נסלחת. ראש הממשלה של ישראל, מדינה מאוימת באופן ישיר בהשמדה על ידי תוכנית הגרעין האיראנית, מעביר את האחריות להסרת איום זה למנהיג של מדינה אחרת.

והאיום הגרעיני על ישראל אינו מוגבל רק לאיראן. ישנה גם מצרים, וגם מולה ההתנהלות של אולמרט לא מתקבלת על הדעת. השבוע, עם היוודע דבר כוונתה של מצרים להקים מספר כורים גרעיניים לצורך ייצור חשמל, אולמרט מיהר להודיע כי לישראל אין שום בעיה עם זה. הודעה זו של אולמרט היא מעשה בלתי אחראי באופן קיצוני, משלוש סיבות. ראשית, נניח שבאמת אין למצרים כיום כל כוונה לנצל את הכורים הללו לצרכים צבאיים. מי יכול לערוב לנו שמצב זה לא ישתנה מחר, אחרי מותו של מובראכ? הרי אף אחד לא מצפה שהעברת השלטון ממובראכ לבנו או למי מבין יורשיו הפוטנציאליים תהיה חלקה, לנוכח הכוח העולה של האחים המוסלמים במצרים.

מעבר לכך, הנשיא בוש, האמיץ באמת, עושה כל מאמץ למנוע הפצת טכנולוגיה גרעינית לאזורנו. עם הודעתו הבלתי אחראית של אולמרט הוא משך את השטיח מתחת לכל מהלך אמריקני פוטנציאלי שהיה יכול למנוע את המהלך המצרי. איך וושינגטון יכולה כעת להביע התנגדות לצעד של מצרים (או לצעד הזהה של טורקיה הנמצאת תחת משטר אסלאמי), כאשר ישראל מודיעה שהיא תומכת בו?

לבסוף, היחסים של ישראל ומצרים בנויים על קח ותן. עם הודעתו של אולמרט, הוא נתן למצרים קלף יקר ביותר חינם. מצרים מובילה כבר שנים את הקמפיין הבינלאומי נגד היכולות הגרעיניות של ישראל. רק השבוע טורפדה יוזמה מצרית בסוכנות לאנרגיה גרעינית, להכניס את תוכנית הגרעין של ישראל לאותו מעמד של התוכנית הגרעינית של איראן. ישראל היתה יכולה להתנות את הסכמתה ליוזמה של מצרים בהפסקת המתקפה המדינית רבת השנים של מצרים נגדנו, אך לאולמרט לא היה עניין בכך.

יש אלטרנטיבה

אולמרט היה יכול גם להתנות הסכמה ישראלית להקמת הכורים המצריים בפעולה מצרית אפקטיבית נגד הברחות הנשק לעזה. במקום להטיל דופי על מצרים שלא עשתה דבר כדי למנוע מהפלשתינים להכניס 19 טונות של חומר נפץ תקני לרצועה מאז נסיגת ישראל אשתקד, אולמרט אמר בישיבת הממשלה שהפתרון שלו להברחות הוא לבקש ממזכירת המדינה האמריקנית קונדוליזה רייס לטפל בעניין במהלך ביקורה הבא בישראל. אולמרט אמר באותה ישיבת ממשלה ביום רביעי, כי מבחינתו מה שדרוש הוא עדכון של ההסכם לגבי ציר פילדלפי. לא ברור על איזה הסכם מדובר. ההסכם של פת"ח עם חמאס? ההסכם של ישראל עם הבנק העולמי ומחלקת המדינה? אין הסכם, וגם אם היה הסכם, מן הסתם ברור כי לא הרשות הפלשתינית ולא המצרים היו אוכפים אותו. וכאן, כמו בנושא האיראני, אולמרט מפקיר את ביטחונה של ישראל תוך העברת האחריות לביטחוננו למדינה זרה. והמדינה הזרה הזאת, ארצות הברית, ידידותית ככל שתהיה, איננה יכולה ואיננה מעוניינת לשמור על ביטחוננו יותר טוב משאנו יכולים וצריכים לעשות.

אז אולמרט, בין אם הוא ישר ובין אם עבריין, פועל באופן המסכן את ישראל. אבל האם יש משהו שאפשר לעשות בעניין?

יש אומרים כי אין לישראל הנהגה אלטרנטיבית לאולמרט וחבר מרעיו בממשלה. כולם גרועים באותה מידה, אומרים. יש להוציא את השטות הזאת מהראש. יש אלטרנטיבה טובה לאולמרט.

המנהיגות האלטרנטיבית – בנימין נתניהו, משה יעלון, שאול מופז, יובל שטייניץ, נתן שרנסקי, עוזי לנדאו, אריה אלדד ואחרים – קיימת וברורה. הגברים הללו (ואם יש איזו אישה או שתיים חוץ מרוחמה אברהם, לימור לבנת וציפי לבני מה טוב…) מסוגלים להתמודד עם אתגריה הרבים של ישראל – אתגרים שרק הלכו וגברו כפועל יוצא מהתנהלותם השערורייתית של אולמרט, פרץ ולבני. כפועל יוצא מכישלונו של אולמרט, ישראל כולה מוצאת את עצמה חשופה לאיומים שלא היו כדוגמתם בתולדות המדינה. יש דיבורים על חיכוכים ומריבות, סכסוכים ואפילו ברוגז בין חברי ההנהגה החלופית. כל אלו צריכים להיפתר מיד. אין מדובר כאן בתחרות פופולריות. אין כאן שאלה של אישיות. כל האישים הללו חייבים להתגבש יחד ולשתף פעולה – כן, תחת הנהגתו של נתניהו כמנהיג האופוזיציה – ומיד. עליהם להפיל את הממשלה של אולמרט, ולהוביל את העם לחוף מבטחים. צריך רק להסתכל על אולמרט כדי להבין מה עומד על הפרק.

הוספת תגובה