אלטרואיזם בשירות החמאס
מאת חובב זהב | 14 באוקטובר 2011.
הניתוק מן המציאות, העובדות וההשלכות הקטלניות של פעולה על פי צו המוסר האלטרואיסטי – מסכנים את חיינו. אם חפצי חיים אנו במדינת ישראל עלינו לערוך חשבון נפש ולבחור במוסר של אגואיזם רציונלי.
גלעד שליט חוזר. אפשר לשמוח בשבילו, לשמוח עבור משפחתו. אפשר, כל עוד לא שמים את העניין בהקשר הראוי לו. כל עוד חושבים על העניין רק במושגים של בחור צעיר ועל משפחתו האומללה.
אך אם מפסיקים להדחיק ולהתעלם, אם שמים את העניין בקונטקסט האמיתי, המלחמה מול הערבים והרצון של כל אדם להגן קודם על חייו שלו, על כל ישראלי לחוש פחד משתק אחרי אישור ה"עסקה".
אכן ניצלו פה חיים של ישראלי, אח שלנו. אך אנו עצמנו, המשפחה שלנו, הילדים שלנו, כל מי שאנחנו אוהבים, אל גרונם של כולם קרבה ממשלת ישראל את הסכין מעט יותר ורובנו עודדנו זאת.
זכרו את ההיסטריה שהתעוררה כאשר אנס מוכר ברח מהכלא. כמה אש וגופרית ספגה המשטרה על שנתנה לו לברוח? הורים לא נתנו לבנותיהם לצאת מהבית, נשים התחילו לשאת עוד יותר גז מדמיע מהרגיל, בחורות חששו לעלות בחדר המדרגות של ביתן ללא ליווי, האנס לא ירד מהכותרות במשך שבועות עד שנתפס. זה היה אנס אחד.
עכשיו חשבו על אלף רוצחים משוחררים. המחבלים הללו לא ברחו, כוחות הביטחון לא דולקים אחריהם. הם פשוט משוחררים, באופן חוקי, חופשיים לעסוק שנית במה שהם טובים בו – הרצח שלנו. וכל זה נעשה לקול חגיגות וצהלות ישראליות.
איך אפשר להסביר את הניגוד הזה? רק באמצעות מה שגורם לאנשים להתייחס לדבר כ"טוב" או "רע", תורת המוסר שלהם.
למען הסר הפק, אציין שהעובדה שהכניעה שביצענו הייתה שגויה, לא אומרת שהפיתרון הנכון היה להשאיר את גלעד בשביו אצל החמאס, לחלוטין לא. האופציות לא היו רק ביצוע או אי ביצוע של העסקה, הייתה אפשרות שלישית. המחיר היה צריך להיגבות במלואו מהפלשתינים ולא מתושבי מדינת ישראל.
גלעד היה צריך להיות משוחרר, אך לא בעסקה, אלא בכוח. אך כיוון שמרבית הויכוח לגבי גלעד שליט היה לגבי כדאיות העסקה, אתרכז בעסקה.
רבים הם האנשים הרציונאליים אשר יודעים שעמוק בפנים, מבחינה אישית, הם היו מעדיפים שהעסקה לא תבוצע ושחייהם ויקיריהם יוותרו בטוחים יותר. אך אסור לומר זאת, כיוון שזה יהיה אגואיסטי.
המעשה ה"מוסרי", נאמר לנו, הוא לא לחשוב באופן אנוכי על עצמנו ועל הסיכון שנגרם לנו, אלא לחשוב על גלעד ורק עליו.
זה עצוב, אך נכון, המעשה המוסרי תלוי בתורת המוסר שאדם בוחר באופן מודע או שנבחרה עבורו. תורת המוסר השלטת כיום היא התורה האלטרואיסטית, האדם לא חשוב בפני עצמו, האחר הוא זה שחשוב. להגן על עצמך הוא מעשה א-מוסרי ואף מעט שלילי, הגנה על האחר היא מעלה.
מצדדי העסקה אולי סיפקו מעט כסויות רציונליסטיות לעידודם את ההתאבדות הקולקטיבית הזו ("חיילים לא יתגייסו אם ידעו שלא ישחררו אותם בעסקה"), אך טיעוניהם החזקים ביותר היו מוסריים:
- "גלעד סובל, לא יכול להיות שלא נעשה משהו בנידון." – לאלטרואיסט, הסבל של האחר הוא שטר חוב על החיים של כל השאר.
- "דמיינו שאתם הייתם במקום הוריו, מה הייתם עושים?" – טיעון שעלול להיראות כאגואיסטי, אך זה אינו נכון. כיוון שבכל פעם שמישהו סובל ודורש מאיתנו דבר מה, הוא יכול לפלוט "אם היית במקומי, היית רוצה שאתן לך". זה לא אגואיזם, המצב המתואר הוא לא מציאותי, לא ניתן באמת לשים את עצמנו במקום האחר. כאשר צייתנו ודמיינו את עצמנו במקום האחר, שמנו אותו במרכז, זה אלטרואיזם.
זו הייתה הבעיה של שוללי העסקה. כיוון שכל עוד הם מחזיקים בתורת המוסר הנוכחית, כל עוד על אדם להקריב עבור האחר, כל עוד סבל של אחד הוא ההתחייבות של האחר, כל עוד שדה הקרב התנהל לפי החוקים של היריבים, הלוחמה המוסרית הייתה קרב אבוד מראש.
ניסיון הרואי שהם עשו היה לנסות להשתמש בקלפים אלטרואיסטיים משלהם:
"מה עם המשפחות שילדיהם נרצחו? זה לא אני שחושש מהעסקה, הכאב שלהם ורצונם בצדק הוא זה שחשוב."
אך מה לעשות, כאשר הסבל של האחר הוא תקן המוסר, הסבל של המשפחות הללו לא מתקרב לסבל של גלעד שליט ומשפחתו. יקיריהן כבר מתו, לא ניתן להקל על סבלם, גלעד עדיין חי וניתן להקל על סבלו.
קלף נוסף היה שימוש במספרים. "גלעד ינצל, זה נכון, אך מאות אנשים אחרים כמעט בוודאות ימותו, האם אפשר להקריב מאות אנשים בעבור חייל אחד?".
זה היה קלף יפה. אך לצערם של השוללים, את גלעד קל לנו לדמיין, את מאות האנשים האחרים שימותו קשה לדמיין. הם עדיין לא "אחר" בעינינו, מאות האנשים האלה הם כרגע הפשטה מרחפת שניתן להתעלם ממנה. גם תמיד אפשר להשתמש בWishful thinking ולקוות שנצליח לחמוק מהמציאות רק הפעם.
ולכן נטשו מתנגדי התוכנית את המוסר, ופנו לשכל. הם אמרו, "נכון שהלב רוצה לשחרר את גלעד בכל מחיר, אבל השכל אומר אחרת". ואמירה זאת הייתה אקורד הסיום למאבקם.
כיוון שבאווירה התרבותית בישראל (ובכלל במערב), לעשות פעולה הגיונית עפ"י השכל אינה נחשבת לסגולה, אלא לפעולה פרקטית ללא ערך מוסרי. לעומת זאת, לפעול עם הלב, עם מה ש"מרגיש" לנו נכון, זוהי הפעולה המוערכת והמוסרית. אצל מרבית האנשים, כאשר יתנגש השכל והמוסר, המוסר יהיה זה שינצח, ואם לא, זה ילווה ברגשות אשם. השכל הוא אגואיסטי, הלב הוא אוהב וטוב.
לכן עולה בבירור, למתנגדי העסקה לא היה סיכוי מלכתחילה, כיוון שהם קיבלו את הנחות היסוד של יריביהם.
במקום לדבר על הסבל של המשפחות השכולות, במקום לדבר על נרצחים זרים שאף אחד לא מכיר עדיין את פרצופם, הם היו אמורים לזעוק מעל כל במה "אני ואתה הם אלה שהולכים להירצח בגלל העסקה הזו, אל תשים את הסכין לגרונך שלך!".
המתנגדים לא היו צריכים לקבל שזה בסדר גמור וטבעי "שהלב דורש דברים לא הגיוניים", לגלות הבנה כלפי "טוב הלב היהודי" ולהיכנס לפלפולים תיאולוגיים לגבי מה אומרת "מצוות פדיון שבויים". הם לא היו אמורים למלמל שכל אחד חש כמו המצדדים עמוק בפנים, ולא להתחנן שאנשים יבחרו בשכל רק הפעם.
הם היו צריכים להסיר את הכסות היפה של המצדדים, לומר שלא מדובר פה ב"משאלות לב" רומנטיות, אלא בגחמה שרירותית ואובדנית. שאדם אשר פועל שלא על פי ההיגיון שלו, הוא לא אדם רגיש וטוב, אלא אדם מטומטם שלא ישרוד, לא אדם טוב, כיוון שאין שום "טוב לב" במתן סכין בידו של הרוצח שלך.
זוהי הטרגדיה, כיוון שעד כמה שמתנגדי העסקה צדקו במטרתם, לא היה להם שמץ של סיכוי. כאשר ניסו להילחם מבחינה מוסרית עפ"י אותם ערכי יסוד מוסריים-אובדניים או כאשר ויתרו כליל על שאלת המוסר, ורק ניסו להילחם מסיבות פרקטיות – הם הפסידו מראש את הקרב.
"בכל עימות בין 2 קבוצות בעלות אותם ערכי יסוד, זו תהיה הקבוצה העקבית יותר אשר תנצח במאבק" (איין ראנד).
מפחיד לחשוב עד לאיזו רמה התדרדרה מדינת ישראל. תפקידה של הממשלה להגן על אזרחיה מאלימות ותפקידה החשוב ביותר. המדינה מעלה באחריותה, היא העדיפה לקחת את הדרך הקלה, את הפעולה הפשוטה ביותר בטווח הקצר. ואף שכל זאת זועק לשמיים, אף שכל אחד יודע עד כמה חייו הושמו בסיכון ברגע אחד, מרבית הישראלים שמחים.
אם נראה אדם אשר נפצע ושמח על כך, אדם אשר כרגע נאנס מחייך, מאושר בעודו מעביר את המאכלת לזה שזועק שהוא ישחט אותו. אם נראה אדם כזה, האם לא נתהה כמה זמן הוא הולך לשרוד? ולכן, צריך לתהות, האם מדינה ישראל יכולה לשרוד כך לאורך זמן?
לאחר שקורה אירוע שכזה עם תוצאות כה שליליות ובלתי נמנעות, על אנשים להתחיל לחשוב, שאם המוסר שלהם הביא אותם למצב שכזה, יכול להיות שמשהו לא בסדר מהשורש בתורת המוסר הזו, אולי משהו שגוי במה שהם מתייחסים אליו כ"טוב ורע".
שאולי עדיפה להם תורת מוסר אשר לא שמה את המוסר והלב כאופוזיציה לשכל, אשר על פיה ניתן לפעול למען עצמך בהיגיון מבלי להרגיש רגשות אשם. כאשר נשתמש בה, לא נחזק את הרוצחים, לא ניכנע להם, לא נשחק לפי הכללים שלהם, אלא נרסק אותם. אשר לפיה המוסרי הוא הרציונאלי.
זהו המוסר שאנשי ישראל צריכים לאמץ, אם ברצונם להמשיך לחיות – אגואיזם רציונלי ולא אלטרואיזם גחמתי.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.