בקופנהגן הושחת המדע על ידי הפוליטיקה

מאת: בועז ארד | 6 בדצמבר 2009 נכתב עבור הטור "על הכוונת" במקור ראשון.

מדעני האקלים המקורבים ל"קונצנזוס" ותעמלנים נוהגים להאשים באופן קבוע את אלו המטילים ספק בתיאוריית ההתחממות הגלובלית מעשי ידי אדם כי הם ממומנים על ידי התעשייה ו"התאגידים" המרושעים. כך גם עשה מיכאל מאן, אבי גרף "מקל ההוקי" (שהתגלה כ"טריק" של מדע רשלני) כלפי מי שהעלה נגדו טענה בשנת 2004.

עם פרסומו הפך ה"הוקי-סטיק" לכוכב בשמי התעמולה האקלימית. הוא הופיע על דף השער של דו"ח הפאנל הבין ממשלתי של האו"ם ( IPCC) השלישי משנת 2001 והפך לסמל ההתחממות הגלובאלית. מיכאל מאן הפך בין לילה לגיבור עולמי, וגם קיבל תפקיד של עורך ראשי של הפרק על פלאו-קלימטולוגיה בדו"ח האו"ם.

בשעתו העלה אחד המגיבים באתר דיונים מקצועי (ריאלקליימט) שאלה בדבר התקינות של "ההשתלה של מדידת טמפרטורות ישירה בחלק מהגרף המייצג מדד משוקלל של נתוני טמפרטורות" על ידי מאן. הדבר גרר תגובה מיידית ונזעמת של מיכאל מאן: "שום חוקר בתחום הזה לא 'שתל' מעולם נתונים מעולם ולא עיצב מחדש את בניית מדידות הטמפרטורה", כתב מאן, "מאכזב למצוא טענות מאשימות לכאורה כאלו (אשר מקורן באתרי דיסאינפורמציה הממומנים על ידי התעשייה ברשת) מופיעות בפורום זה".

היום, כאשר פרשת "קליימט-גייט" פרצה לכותרות והפכה לנחלת הכלל אנו כבר יודעים את האמת בדבר מקור הדיסאינפורמציה. אולם עדיין עולה השאלה מדוע נזקקו המדענים המעורבים בשערורייה לחסום את דרישות המידע לפי חוק חופש המידע, לעוות את הליכי הבקרה המדעית, לעוות ולמחוק מידע ונתונים שלא היו נוחים? שאלה המתעצמת במיוחד על רקע הטענה שלהם ושל חסידיהם כי התחממות גלובלית מעשי ידי אדם הינה נושא מוסכם שנמצא מעבר לוויכוח.

אם ניישם את הכלל העיתונאי "עקוב אחר הכסף" נגלה עובדות מענינות בדבר הקשר בין הפוליטיקה למחקר בתחום מדעי האקלים.

"אין צורך בקונספירציה – גזר יספיק…" כותב וואטס באתרו.

בטור שכתב ברט סטפאנס בוול סטריט ג'ורנל הוא מגלה כי פיל ג'ונס, מנהל המרכז לחקר האקלים והאיש הנמצא במוקד הפרשה היה הנמען, על פי אחד המסמכים שנחשפו, לכ-19 מיליון דולר של מענקי מחקר בין השנים 2000 ל-2006. סכומים שצמחו פי שש מאלו שקיבל בשנות ה-90.

האיחוד האירופאי העניק לאחרונה סכומים המתקרבים ל- 3 מיליארד דולר למחקרי אקלים, סכום זה אינו כולל את המענקים של המדינות החברות כל אחת בנפרד.

בארה"ב מתוכנן תקצוב של 1.3 מיליארד דולר למימון מחקרי האקלים של נאס"א, 400 מיליון דולר לאיגוד למחקר אוקינוסים ואטמוספרה (NOAA ) ועוד 300 מיליון דולר לקרן הלאומית למדע. גם המדינות הנפרדות בארה"ב הקצו סכומי עתק למחקרים אקלימיים, בולטת בכך קליפורניה הנמצאת בפשיטת רגל שלא מנעה ממנה להעניק 600 מיליון דולר ליוזמות בנושאי אקלים.

מיכאל מאן, גיבורנו מאוניברסיטת פנסילבניה זכה ל-55 מיליון דולר של מענקי מחקר בין השנים 2000 ל-2007, ובתקופת שלטונם של ביל קלינטון ואל-גור הגדילה ארה"ב את המימון אותו העניקה לפאנל הבינ-ממשלתי של האו"ם לנושאי אקלים ביותר מ-2600% מסכום של כ-199 אלף פרנק לסכום של 5.42 מיליון פרנק שווצריים.

הערכות העלות של החקיקה בנושאי מכסות הפליטה אותה מבקש אובמה לקדם מגיעות עד כדי 60 מיליארד דולר. עלות זו אינה כוללת הבטחה של 150 מיליארד דולר אותה הבטיחו אובמה וביידן במהלך הבחירות למטרת קידום אנרגיות מתחדשות.

בנק HSBC מעריך, כי השנה הושקעו 94 מיליארד דולר עבור מה שקרוי "עידוד ירוק" – בעיקר ייצור אתנול ותוכניות אנרגיה אלטרנטיבית. סכומי עתק אלו יצרו אקולוגיה של חממיסטים הנשענת כולה על הנתונים הלא מספקים של המרכז לחקר האקלים באוניברסיטת מזרח אנגליה… מרכז שגילה כי ככל שצילצולי האזעקה התגברו – כך גברה תדירות צילצול הקופה הרושמת.

כל עוד לא קיימת הפרדה בין פוליטיקה למדע – ופוליטיקאים מורשים להחליט על תקצוב מחקרים אין אנו צריכים להתפלא על תופעות כמו זאת שהתגלתה בפרשת "קליימט-גייט". כפי שכתב אחד המתכנתים המתוסכלים שהתקשה לספק את התוצאה ה"נכונה": "אני מאד מצטער לדווח כי שאר בסיס הנתונים נראה עלוב כמו מצבה של אוסטרליה…אוףףף… לא נראה כל סוף לדבר… אולי נוכל לקבל תוצאה סבירה אך רק אם נכלול הרבה זבל!".

אם נרשה לפוליטיקאים החוגגים בקופנהאגן להיות אלו שמתקצבים את המחקר המדעי זאת התוצאה שנקבל – זבל. כך לא נבנה בסיס למחקר עצמאי ובלתי תלוי ואין זה משנה כמה מילארדי דולרים נערמו על יסודות בניין זה – סופו להתמוטט.

הוספת תגובה