תעלומת פרס נובל לאובמה

יו"ר הוועדה, טורביורן יאגלנד,ראש הממשלה ושר החוץ הנורווגי לשעבר,מכהן כסגן נשיא "האינטרנציונאל הסוציאליסטי" ויו"ר וועדת המזרח התיכון של הארגון הידוע בעמדותיו הביקורתיות כלפי ארה"ב וישראל. הוא גם יו"ר "מרכז אוסלו לשלום ולזכויות האדם" המקדם תפישת עולם יונית-שמאלנית בשיתוף פעולה הדוק עם הנשיא לשעבר, ג'ימי קארטר, המקורב לנשיא אובמה ונתפס בעיניו כמודל לחיקוי. יחד עם שאר חברי הוועדה, הם מייצגים פרלמנט הקורא להכרה בחמאס, לדו-שיח עם איראן, לסובלנות כלפי משטרי טרור, לשיפור הקשרים עם מדינות מוסלמיות, להוקעת הפחד הבלתי-הגיוני (לדעתו) מהאסלאם ומגנה באופן שיטתי את מדיניות וושינגטון (עד כניסת אובמה לבית הלבן) וירושלים.

יאגלנד וחבריו לוועדה נחושים להעניק רוח גבית לאובמה. הם רואים בו את הנשיא האמריקאי האו"מניקי ביותר מאז כהונת וודרו ווילסון, מייסד "חבר הלאומים" (1920). הם מעודדים את מאמציולהאדיר את מעמד האו"ם בעיני הציבור והמחוקקים בארה"ב ולמסד את האו"ם כגוף המרכזי בעיצוב יחסים בינלאומיים. הם גם מזדהים עם – וכמהים לסייע ל- תפישת עולמו של אובמה שתם עידן המנהיגות האמריקאית בעולם, שעל ארה"ב להנמיך פרופיל ואף לסגת, לפייס ולהתנצל ולא לקרוא תיגר, שאין לארה"ב ולמערב יתרון-מוסרי-יחסי אלא קיימת סימטריה-מוסרית בין מדינות העולם, שיש להסכין עם עליית כוח הגוש המוסלמי, שאין מקום למדיניות ולפעילות צבאית חד-צדדיים של ארה"ב, שיש לקדם יוזמות רב-לאומיות המשקפות את מרבית חברות האו"ם, שאין אופציה צבאית מול איראן המתגרענת, שיש לנהל את המאבק מול הטרור המוסלמי בדרכים דיפלומטיות, כלכליות ומשפטיות ולא צבאיות, שאין לתגבר את הנוכחות הצבאית באפגניסטן (למרות התחייבות אובמה במערכת הבחירות), שיש להאיץ את הנסיגה מעיראק, שהנושא הפלסטיני הוא שורש הזעזועים במזרח התיכון והטרור המוסלמי האנטי-מערבי, ועוד.