עזבו אותנו לנפשנו מאת: רותם סלע

שהקימו את מדינת ישראל שררו לצערנו רעיונות אחרים בנוגע למדינה ולחברה. את המדינה-מסגרת אותו גוף היודע לפעול על ידי חוקים וכפייה החליטו להפקיד על הבניית המוסדות החברתיים. עשרות שבטי היהודים שהגיעו מכל קצוות תבל על תפיסותיהם, רצונותיהם וחלומותיהם השונים נאלצו למסור למסגרת את משאביהם בכדי שזאת תכריע, ותבחר סולם אחד אחיד לפני החברה.

את חמשת מיליוני הדעות שמוסיפות במשיכות מכחול עדינות קוים זעירים לתמונת החברה הישראלית, החליפה דעה אחת, מברשת גדולה אחת שבגסותה ובעיוורונה בחרה לקבוע את הליכותיה של חברה בעלת מורכבות אינסופית במשיכה אחת. ההסדר החדש סכסך בין הקבוצות השונות, כעת הצבעים נמצאים בקן צבעים אחד, עם יד אחת ומברשת אחת, מה צריך להיות הגוון האחד של החברה הישראלית? הבעיה היא שאין דבר כזה.

אם אנחנו מעוניינים בהבראת החברה הישראלית, אנו צריכים להעצים מחשד את החברה, צריכים להעניק מחדש לאזרחי ישראל את היכולת לקבוע את סדר העדיפויות החברתי מלמטה. להחזיר להם את הכספים בעזרתם הם יוכלו ליצור מחדש מתוך רצונם החופשי וערכיהם המשותפים את מוסדות החינוך, הרווחה, הדת והתרבות שלהם. תוכנית שוברים למערכת החינוך היסודי והעל יסודי תוך סגירת הרוב המוחלט של מוסדות הפיקוח של משרד החינוך, הפרדת האוניברסיטאות מהמדינה, הפסקת סבסוד ”התרבות“ על ידי המדינה, סגירת הרשות השנייה ורשות השידור, הנפת גרזן על מנהל מקרקעי ישראל, והחלפת ”מערכת הרווחה“ הממשלתית השולחת צ‘קים עיוורים במערכת רווחה אמיתית המתבססת על אמפתיה ועזרה הדדית. בכסף שהתפנה נוריד את מס החברות לרמות מזרח אירופאיות ננהיג מס הכנסה אחיד ונמוך, ונצבע קצת בשוליים את המסגרת שקצת החלידה, עת המדינה הסיטה את מבטה וניסתה לנהל את החברה.

את התוצאה של כל הפעילויות הללו היא אפשר לצייר או לרשום לפרטי פרטיה, העניין הוא שהיא מורכבת ומרתקת מכפי שתוכל להעלות על דעתו אדם יחיד. כל שאנו יכולים לדעת הוא שחברה ישראלית עשירה יותר שלוקחת יותר אחריות על עצמה תהיה גם משגשגת יותר, בריאה יותר וקרועה פחות, חברה בה אנשים יכולים לבנות את ביתם ואת בית מדרשם מבלי לפשוט יד.