הקדמה לספר: "פילוסופיה: למי היא נחוצה?"
מאת ד"ר ליאונרד פיקוף
איין ראנד לא הייתה רק סופרת ופילוסופית; היא הייתה אשת-מכירות של פילוסופיה – אשת המכירות הגדולה ביותר שקמה לפילוסופיה מאז ומעולם.
מי עוד יכול היה לכתוב רב-מכר רומנטי כמרד הנפילים – אשר בו הגיבורים והרשעים מובחנים באופן יסודי על ידי המטפיסיקה שלהם; אשר בו נראה כיצד אפיסטמולוגיה מוטעית מובילה להרס הרכבת, התחסלות הכבשנים ואימפוטנציה מינית; אשר בו האתיקה הנכונה מודגמת ככלי שלא ניתן לוותר עליו לבניית העיר ניו יורק ונפש האדם? מי עוד יכול היה לכתוב בימינו ספר שנקרא פילוסופיה: למי היא נחוצה? – ולהציע תשובה?
היכולת של איין ראנד למכור פילוסופיה הינו התוצאה של הפילוסופיה המסוימת שלה, אובייקטיביזם.
"… אינני דוגלת בקפיטליזם באופן ראשוני, אלא באגואיזם," היא כתבה לפני עשור; "ואני לא דוגלת באגואיזם באופן ראשוני , אלא בשכל. אם אדם מזהה את עליונות השכל ומיישם אותה באופן עקבי , כל השאר יגיע בעקבות זאת. לכן – העליונות של השכל – הייתה, הינה ותהיה ההתייחסות הראשונית של עבודתי, ובמהות של האובייקטיביזם." ( האובייקטיביסט, ספטמבר 1971).
שכל, על פי האובייקטיביזם , אינו רק תכונה מבדילה של האדם; זאת היא התכונה היסודית שלו – כלי ההישרדות היסודי שלו. לפיכך, כל מה שהשכל דורש על מנת לתפקד הינו הכרח עבור חיי האדם.
שכל פועל על ידי איחוד מידע חושי לכדי מושגים. תהליך זה, איין ראנד טענה, דורש בסופו של דבר את האיחודים הרחבים ביותר – אלו המעניקים לאדם ידע על היקום בו הוא פועל, את אמצעי הידיעה שלו, ושל הערכים הראויים לו.
אדם, לכן, זקוק למטפיסיקה, אפיסטמולוגיה ואתיקה; זאת אומרת, הוא זקוק לפילוסופיה. הוא זקוק לה מכוח מהות טבעו ולמען מטרות מעשיות: על מנת להיות מסוגל לחשוב, לפעול ולחיות.
בעולם של ימינו, זאת היא ראייה ייחודית של תפקיד הפילוסופיה – ממש כפי שבתרבות הניאו-מיסטית של ימינו, התמיכה האובייקטיביסטית בשכל הינה ייחודית.
עבור איין ראנד, פילוסופיה איננה מצעד חסר טעם של הפשטות שנוצר למילוי הטקס של מסיבות קוקטיל או דרשות של בוקר יום א'. אין זאת קינה קונטיננטלית מכבידה וחסרת תועלת המלווה בצלילי המזרח. אין היא משחק שח שתוכנן על ידי פרופסורים בריטיים במנותק מן המציאות עבור עמיתים חסרי תעסוקה. עבור איין ראנד פילוסופיה הינה גורם יסודי בחיי האדם; זהו הכוח היסודי המעצב את המחשבה והאישיות של האדם ואת גורלן של אומות. הוא מעצב אותם לטוב או לרע, בהתחשב בסוג הפילוסופיה שהאדם מקבל.
בחירתו של האדם, על פי ראנד, אינה אם להחזיק בפילוסופיה, אלא רק באיזו פילוסופיה להחזיק. בחירתו היא אם הפילוסופיה שלו תהיה מודעת, מפורשת, הגיונית ולפיכך מעשית – או אקראית, בלתי-מזוהה, מלאת סתירות, ולפיכך קטלנית.
במאמרים אלו, איין ראנד מסבירה חלק מן הצעדים להשגת פילוסופיה מודעת ורציונלית. היא מלמדת את הקורא כיצד לזהות, ואז להעריך, את ההנחות הנחבאות הפועלות בנפשו שלו או בציבור. היא מבהירה את המכניזם באמצעותו פילוסופיה מנחה אנשים וחברות, הצורה אותה לובשות תיאוריות מופשטות בחיי היום יום, וההשלכות הקיומיות העמוקות הנובעות אפילו מהרעיונות הסתומים ביותר, רעיונות הנראים במבט ראשון כעניין להתייחסות אקדמאית ותו לאו. היא מראה כי כאשר רעיון הוא רציונלי, תוצאותיו, בסופו של דבר, הינן השימור של חיי האדם; וכאשר רעיון אינו רציונלי, תוצאותיו הפוכות.
בניגוד לציווי שהוטל על האדם באלף האחרון, איין ראנד לא השוותה את האובייקטיביות עם "חוסר האינטרס"; היא הייתה מעונינת בפילוסופיה, במובן האובייקטיביסטי של "אינטרס-עצמי"; היא רצתה – באופן אנוכי, למען טובת פעולותיה וחייה שלה – לדעת אליו רעיונות נכונים. אם אדם זקוק לפילוסופיה, היא טענה, הוא זקוק לכזאת שהיא נכונה, כלומר, כזאת התואמת למציאות.
פילוסופיה: למי היא נחוצה היא העבודה האחרונה שתוכננה על ידי איין ראנד לפני פטירתה בחודש מרץ השנה (1982).
הרעיון לספר הוצע לראשונה על אובייקטיביסט קנדי, וולטר הובשייר. בסתיו של שנת 1981, הוא כתב לגברת ראנד: "במאמריך, את מפרטת באופן דרמתי כיצד כל אחד, דרך כל הצהרה שהוא מצהיר, משתמש בהנחות פילוסופיות… אם [כאלו] מאמרים היו מפורסמים בכרך אחד, אני מאמין שהדבר ימקד תשומת לב ישירה על השפעתה רבת העוצמה של הפילוסופיה, יזהה את השורשים הפילוסופיים של המגמות המסוכנות ביותר כיום, [ו]יראה כי אפשרי להפוך את המגמה התרבותית, כי כל אחד יכול וצריך להיות מעורב בעשייה זאת."
גברת ראנד התרשמה לטובה מרעיונו של מר הובשייר לאוסף שילקח ברובו מכתב העת שלה, מכתבה של איין ראנד, ויוכתר בכותרת של אחד ממאמריה המועדפים, "פילוסופיה: למי היא נחוצה" – במקורו נאום שניתן באקדמיה האמריקאית הצבאית בווסט פוינט. בחודשים שלאחר מכך – עם המוציאה לאור שלה, גרייס שאו בהוצאת בובס-מריל, ועם חברים ועמיתים – היא דנה בראייתה את הספר. היא התייחסה לתוכנו ומבנהו במונחים כלליים. היא הזכירה מאמרים שהכללתם הינה מחויבת, ואחרים שבהם ראתה כאפשרות. עם זאת, היא לא חייתה לאורך זמן מספיק לקבוע את הבחירה הסופית של המאמרים וסדר הופעתם. נפלה בחלקי המשימה לקבוע החלטות אלו, כשאני מונחה, בכל עת שניתן, על ידי רצונותיה המוצהרים של ראנד.
בעקבות מדיניותה לגבי אונטולוגיות אחרות. מיקמתי את המאמרים היותר תיאורטיים בחלקו הראשון של הספר, ובעקבותיהם מאמרים בעלי יישומים יותר קונקרטיים ו/או בעלי חשיבות קריטית. המאמרים לא ראו אור קודם לכן במסגרת ספר.
לאחר המאמר בכותרת מופיע מאמר שנכתב במקורו כמאמר מלווה לו. לאחר מכן מופיעה קבוצת מאמרים הדנה בפילוסופיה האובייקטיביסטית. הראשון שבהם (פרק 3), הניתוח שלה על מה שפתוח או לא לשינוי, המייצג את הדיון המלא ביותר של איין ראנד לגבי אחד המרכיבים של המטפיסיקה האובייקטיביסטית – ראשוניות הקיום. הדיון הבא של המנטליות האנטי-מושגית (פרק 4 ו-5) הינה ההדגמה, בהיפוך, של אחד המרכיבים של האפיסטמולוגיה האובייקטיביסטית: הם מראים מה קורה לאדם שמעולם לא פיתח במלואה את צורת הידיעה האנושית – מושגים. המכתב הפתוח לבוריס ספאסקי (פרק 6), אמן השח הסובייטי, הינו סיכום מתפרץ, בצורת דוגמה אחת מזעזעת, של תפקידם בחיי האדם של כל ענפי הפילוסופיה.
מלבד יוצא מן הכלל אחד, כל המאמרים בספר נכתבו בין השנים 1970 ו-1975. היוצא מן הכלל הוא "אמונה וכוח: המהרסים של העולם המודרני" (פרק 7), נאום שניתן במקורו באוניברסיטת ייל בשנת 1960, מספר שנים לאחר הפרסום של מרד הנפילים (Atlas Shrugged ). נאום זה הינו הקדמה פשוטה ומעולה לאובייקטיביזם ולראייתה של איין ראנד את העולם כיום. עד עתה, לא היה זה קל להשיגו. לאלו שאינם מכירים את עבודתה של גברת ראנד נציע להתחיל את קריאתם בפרק זה.
לאחר מכן נמצא חלק ביקורתי חיוני (פרקים 8-13) העוסקים בקאנט, ובכמה מיורשיו, כמו התנועה האיגלטרית וב. פ. סקינר.
גברת ראנד נשאלה תכופות מדוע יש תומכים כה מעטים ברעיונות טובים בעמדות כוח כיום. על מנת לציין את תגובתה, לפחות בחלקה, כללתי שני מאמרים פוליטיים (פרקים 14 ו-15); הם דנים בכמה תורות המשמשות את הממשלה להשחתת חיי התרבות שלנו.
שני מאמרים נוספים (פרק 16 ו-17) מתייחסים לשאלה אחרת שאיין ראנד נשאלה לעיתים חוזרות ונשנות: מה יכול מישהו לעשות ביחס למצבו של העולם כיום?
סיימתי את הספר כפי שאני חושב שגברת ראנד הייתה מסיימת אותו. "אל תיתן לזה להעלם" מייצג את תחושת החיים האמריקאית כבסיס לתקווה לעתידה של ארץ זאת.
כאשר מפרסמים בספר מאמרים שנכתבו בהפרש של שנים, שינויי עריכה הכרחיים לעיתים. הוספתי שינויים אלו בסוגריים מרובעים. במקרים מסוימים, כאשר גברת ראנד השתמשה במונח שיהיה בלתי מוכר לקורא חדש, הצעתי הגדרה קצרה, גם בסוגריים מרובעים. מלבד זאת, מלבד עריכה מצומצמת, הטקסטים הינם נאמנים למלותיה (ולעריכתה) של איין ראנד עצמה. (יש לשים לב כי סוגריים מרובעים בתוך ציטטה הינם בכל מקרה של גברת ראנד, ומייצגות את תוספותיה או הערותיה שלה לציטטה).
מאז מותה של גברת ראנד, שותפיה בניו יורק קיבלו כמות גדולה של דואר מאנשים ששאלו כיצד יוכלו ללמוד עוד על רעיונותיה; כיצד ניתן להשיג מהדורות קודמות של המגזין שלה; אילו פרסומים עכשוויים, בתי ספר, קורסים עוסקים בפילוסופיה שלה כעת; איזו עבודה נעשית בקרן לאינטלקטואל החדש; וכיוצא באלו. אם הנך מתעניין בכל אלו אציע כי תכתוב ל: (* ) אני מצטער כי בהיותי מחזיק בכמויות דואר גדולות, כנראה שלא תקבל תשובה אישית; אולם במהלך הזמן תקבל ספרות ממקורות שונים המציינים את הכיוון אליו רצוי ללכת אם ברצונך לחקור הלאה את רעיונותיה של איין ראנד, או לתמוך בהם.
בינתיים, אם הנך עומד לקרוא את המאמרים שלפניך בפעם הראשונה, אני מקנא בך, בשל מה שעדיין צפוי לך. איין ראנד שינתה את מחשבתם וחייהם של אנשים רבים. ייתכן והיא תשנה גם את שלך.
ליאונרד פייקוף
העיר ניו יורק
מאי 1982
* – כיום ניתן להעביר מכתבים לד"ר ליאונרד פיקוף באמצעות מכון איין ראנד בקליפורניה, ארה"ב.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.