תגובה למאמר ביקורת על הספר "המדריך החדש לאמריקאניזם"

הביקורת מאת יוסי ברנע על הספר "המדריך החדש לאמריקאניזם, ההגות הפוליטית של איין ראנד" הופיע באתר "זווית אחרת".

בועז ארד

בטרם אתייחס להערות הביקורת של ברנע ברצוני להציב את ההקשר ההיסטורי של המאמרים בספר, הקשר שיש לו חשיבות מיוחדת. הספר מעניק לקורא הצצה לשנות ההתגבשות הראשונות של איין ראנד בארה"ב ומפרסם מאמרים שנכתבו עבור פרסומים של קבוצת אנשי קולנוע בהוליווד בסוף שנות הארבעים. פירסומים אלו נועדו מראש להציב מענה לחדירה של המרכסיזם לחוגי האמנות וההגות בעשורים הראשונים של המאה העשרים. ראנד כתבה באופן מתומצת ופשוט ככל האפשר ולא גיבשה עדיין מסה פילוסופית מפורטת שעליה עוד תשקוד בעשורים הבאים. בכדי להעמיק בהבנת ההגדרות של ראנד חשוב להשוות את ההתיחסויות בספר למאמריה המאוחרים והמפורטים יותר שבם גם פיתחה את האמירות המצומצמות המופיעות במאמרים המוקדמים לכדי מסה מגובשת יותר. מסה שפירסומה הראשון היה בספר "מרד הנפילים" בשנת 1957. חשיבות הרחבה והעמקה זאת עולה כאשר כותב הביקורת מבקש להציג טענה לגבי הפילוסופיה של ראנד בכללותה, פילוסופיה שלא הוגדרה וגובשה בזמן הפרסום של המאמרים הראשונים בספר.

באשר לביקורת, נדמה כי ברנע ביקש לאתר חולשות בגישת איין ראנד ומעבר להשמטת ההקשר ההסטורי הרחב של התפתחותה גם השמיט את העיקר מטענותיה. דוגמא בולטת לכך היא שאיין ראנד רואה את המוקד של העימות האינטלקטואלי בין אינדיבידואליזם לקולקטיביזם ובמאמריה מגדירה גישה חדשה לביסוס עיקרון הזכויות. מתוך הביקורת לא מובנת כלל החדשנות של ראנד בהגדרת זכויות האדם. לעומת ההתעלמות מהנקודה המרכזית של הפוליטיקה של ראנד המבוססת בספר ניכר מאמץ לבקש אחר ביקורות לא רלוונטיות, למשל האשמת ראנד בצביעות בשל מוכנותה לקבל דמי "ביטוח לאומי", ביקורת עליה ענתה באופן מסודר אך אינה קשורה כלל בספר המדובר. ניכר כי המאמץ לאתר ביקורת נגד ראנד, גם כשאינה רלוונטית או מבוססת, הוביל את הכותב לחרוג מהדיון בספר ולהחמיץ את העיקר שבו.

עיקרון הזכויות

ראנד יוצאת נגד המוסכמות כי זכויות האדם הן תוצר של בריאה אלוהית (מקור חיצוני) או הסכמה חברתית (סובייקטיביזם) אלא נובעת מטבע האדם כ"חיה רציונלית" שהשכל הוא אמצעי הקיום המרכזי והיחודי המאפיין אותו. מכך גם נובעת האבחנה ביחס להפעלת כוח פיסי כדרך היחידה לעצור את המחשבה והפעולה על פיה. הספר מציע לנו אפשרות להתוודע לאופן בו ניסחה ראנד לראשונה את ההגות הפוליטית שלה. הרחבה מקיפה יותר על ההישג הפילוסופי של ראנד ניתן לקרוא במאמר מאת ד"ר הארי בינסוונגר (שמאמר שלו בנושא מצומצם מופיע בספר) "AYN RAND'S PHILOSOPHIC ACHIEVEMENT" כאן.

בהערה קצרה קיימת התיחסות של ברנע למושג הסמכות שאינו מזהה כי ראנד מציעה לנו מקור סמכות חדש. הסמכות האוטונומית של אדם לפעול במסגרת זכויותיו.

הביקורת בנושא "התעללות פסיכולוגית"

ברנע מבקר את הטענה ש"לא ניתן להפר זכות אלא בכוח פיזי" (עמ' 93). וטוען כי ראנד מוכנה לקבל "התעללות פסיכולוגית" כאילו היא לגיטימית וזאת "איננה בעיה לדעת ראנד".

מדובר בקפיצה לוגית לא מוצדקת.

ניתן להיות אדם מתועב, להפיץ שקרים ומניפולציות ולפעול באופן לא מוסרי אך עדיין להישאר במסגרת הזכויות לחירות הביטוי. העובדה שפעולות מסוימות עלולות להזיק נפשית לאדם עצמו או לאחרים והן תהינה בלתי מוסריות ולכן זאת היא בעיה מוסרית. אך לא כל בעיה מוסרית מהווה בעיה של חריגה מזכויות.

עיקרון הזכויות (כמו גם עיקרון החוקים) אינו מהווה מעגל חופף לחלוטין לעיקרון הפעולה המוסרית שהוא רחב יותר ורלוונטי גם במימד של אדם כלפי עצמו, אדם יכול לפעול באופן לא מוסרי כלפי עצמו או אחרים ועדיין לעשות זאת במסגרת זכויותיו.

ראוי גם לציין כי איין ראנד הרחיבה את מושג הפעלת הכוח גם לרמאות המפעילה כוח באופן לא ישיר ומשיגה ערכים חומריים ללא הסכמה של בעליהם. ההרחבה הזאת מתוארת גם במאמר "פשעים פוליטיים" (פורסם לראשונה ב-1970 והופיע גם בספר Return of the Primitive: The Anti-Industrial Revolution ).

הטענות על קבלת ביטוח לאומי כצביעות

טענה לא רלוונטית שאינה קשורה לנושא הנדון בספר אך שורבבה לביקורת היא ציטוט ממאמר של סקי ק.קליני שהופיע באתר אלכסון ובו גורס הכותב כי ראנד "לא ניהלה את חייה תמיד על פי הפילוסופיה שלה: בערוב ימיה, תוך הפגנה בוטה של צביעות, היא קיבלה קצבאות ביטוח לאומי וביטוח בריאות". כאמור הנושא לא מטופל בספר ולא קשור ישירות אליו מעבר לכך שהצגת איין ראנד כחסרת יושרה מתאימה לדעתו של ברנע.

ראנד הסבירה את הנושא ואף פעלה בהתאם לעמדותיה כל חייה. היא ציינה כי אם התנאי לכניסתה ללימודים באוניברסיטה תחת השלטון הסובייטי היא לקבל את "כרטיס המפלגה" אז הברירה העדיפה למול האלימות היא להשלים את הלימודים ולהעביר את הביקורת על המפלגה בעת שתהיה במקום מבטחים – כך פעלה בחייה – לאחר שהצליחה להיחלץ מצפרני רוסיה הסובייטית פירסמה את "אנו החיים" וספרה את האמת על הכלא הנורא הנבנה שם. העובדה שאדם מתנגד לשוד אינה אומרת שעליו לההרג בעת שוד כאשר שודד מאיים עליו באיום: "החיים או הכסף". כך גם ראתה את זכותה לכסף ששלמה בכפייה כל חייה למערכת הבריאות וקיבלה חזרה רק מעט ממנו. העובדה שהיא התנגדה להפקעת רכוש וחלוקתו אינה מובילה לכך שעליה לוותר לגמרי על רכושה שהופקע כאשר היא יכולה לקבל מעט ממנו חזרה. על ראנד אפשר לומר כי היא משלמת עד היום למערכת הבריאות דרך מיסים המוטלים על רווחי התמלוגים של ספריה, הממשיכים לככב ברשימת רבי-המכר, גם דרך יורשיה וסביר להניח כי שילמה הרבה יותר ממה ששילמו המבקרים אותה למערכת זאת.
התיחסות נוספת לביקורת זאת הופיע בעבר באתר אנכי – כאן.

הביקורת על האובייקטיביות על פי ראנד

ברנע שואל: "האם ראנד אינה דורשת יותר מדי מהאדם בתנאים שהוא חי, בהפצירה בו שיפעל מתוך הלימה לכך ש":האובייקטיביות פירושה זיהוי המציאות. אבל המציאות פירושה סוג של עובדה או ראיה עובדתית"(עמ' 143)?

ומציע תשובתו: "בעולם של ריבוי מידע ואינטרסים כלכליים, כיצד ידע האדם בוודאות אובייקטיבית שתרופה מסוימת היא האופציה הנכונה עבורו, ולא תרופה אחרת או שיטת ריפוי אחרת ? למשל סינית ולא מערבית?"

אובייקטיביות לפי ראנד היא הפסיקה הנכונה המבוססת על זיהוי המציאות. אמנם אין לנו ערובה שתמיד נזהה נכון את הדברים אולם השילוב של ביקורתיות וידע מצטבר מעניקים לנו תשובות אמינות ואוביקטיביות ביחס לבחירה בין ריפוי על ידי שמאן או רופא אליל לבין שימוש בכלי רפואה מודרנית מתקדמים המבוססים על מחקר מדעי.

גידול ילדים ואי הבנה של מושג ההקרבה

ברנע כותב: "לא ברור כיצד בכלל ניתן לגדל ילדים, במיוחד כשהם תינוקות וילדים קטנים מבלי להקריב: שעות שינה, שעות עבודה, כמו גם את המערכת הזוגית. לראנד לא היו ילדים וכנראה זה לא היה בכדי."

לטענתו תפיסת ראנד ביחס לגידול ילדים מופרכת והוא כותב: "על מופרכות תפיסתה ביחס לגידול ילדים ניתן ללמוד  ממאמרה "האתיקה האובייקטיביסטית" (חלק ב') בו היא מסבירה ש"האתיקה האובייקטיביסטית טוענת כי תועלת אנושית אינה מצריכה הקרבה של אדם וכי אי אפשר להשיגה על ידי הקרבה  ממישהו למשהו אחר".

ביקורת זאת חושפת אי הבנה ביחס למושג ההקרבה על פי ראנד. הקרבה היא ויתור על ערך גבוה למען ערך נמוך. לוותר על 10 שקלים עבור רכישת מזון אהוב אינה הקרבה משום שהיא ויתור על ערך פחות למען ערך גבוה יותר. לעומת זאת לוותר על ערך גבוה למען ערך נמוך, למשל לוותר על אהבה גדולה למען 10 שקלים או למען מאום זאת הקרבה.

כאשר גידול ילדים ואהבה להם נמצאים במידרג ערך גבוה, המאמצים למען גידולם אינם הקרבה. אין לעובדה הביוגרפית שלאיין ראנד לא היו ילדים קשר לכך.

אינדיבידואליזם ולאומיות

ראנד מזהה את העובדה שארה"ב הינה תקדים פורץ דרך בהיסטוריה אשר לראשונה זיהה זכויות אדם כאינדיבידואל כבסיס עליו נוסדה החוקה.

ברנע מציג את העובדה שהעיקרון לא הוכלל על כל שכבות האוכלוסיה כאילו אינו נכון. אכן, נשים הופלו לרעה וכתם העבדות גם הוא נותר בעינו, אך אין זה משנה את העובדה כי היחוד של ארה"ב מתבטא בעיקרון החוקתי שעל בסיסו נוסדה ובסופו של דבר הורחב לכלל האוכלוסיה.

העובדה שיש יוצאים מהכלל רבים אינה משנה את התמונה הכללית אותה מייצגת ארה"ב כתופעה בהיסטוריה האנושית.

אי הבנה דומה מופיעה לציטוט: ""האם אינדיבידואליסט יכול להיות פטריוט? כן, אם המדינה שלו ראויה לנאמנותו" (עמ' 198). בעיני ברנע יש כאן סתירה פנימית ("ולכן המשפט הבא גם הוא אוקסימורון" הוא כותב). בתפיסת איין ראנד מדינה המגינה על ערכי החיים והרכוש ראוייה שילחמנו למענה באופן פטריוטי ואילו מדינה הדורשת ציות עיוור ואמונה לאומנית אינה ראויה לנאמנות.

התפיסה כי אינדיבידואליות מבטלת כל תפיסה פטריוטית המאפיינת את ביקורתו של ברנע אינה מזהה את העיקרון שלשמו ראוי להילחם למען מדינה. ולכן הוא מסיק כי היא "איננה ניתנת להבנה במסגרת ההבניה האובייקטיביסטית." אולם המסקנה שלי שונה והיא שברנע לא הבין את העמדה האובייקטיביסטית.

ההתיחסות לישראל ולבית הלאומי לעם היהודי

ברנע מבקר את ההקדמה שלי המתייחסת ל"ישראל, שנוסדה על מנת להעניק בית לאומי וחירות לבני העם היהודי" (עמ' 5)." וטוען כי יש "בעיות יסוד מעצם ניסוח הביטוי "עם יהודי", החסר מעצם מהותו משמעות פוליטית משותפת עם משנתה של ראנד, היות והמילה יהודי מתייחסת לדת (בעוד שהאובייקטיביזם הינו חילוני) או לאתניות (סוג של קולקטיביזם)." מעבר להצדקה המיוחדת לקיומה של מדינת ישראל בה תמכה גם ראנד עצמה וגם תומכים רבים ממשיכי דרכה, הביקורת הזאת מפספסת את העיקר בהקדמה – העיקר הוא בכך שמאבק רעיוני ניטש בישראל בין ערכים קולקטיביסטיים היסטוריים לאינדיבידואליסטים והטענה שלי בהקדמה היתה כי ראוי לישראל להמשיך להתקדם לכיוון חירויות הפרט ושוק חופשי וללמוד מראנד על מנת לחזק את הערכים האינדיבידואליסטים הדרושים לשם כך גם בישראל.

לצערי הביקורת של ברנע לא מקדמת אותנו לשם.

לרכישת הספר בפרינט כאן, לגרסה דגיטלית כאן.