מתנת החיים הטובים

מתנת החיים הטובים של אורסולה
פסלי אורסולה מלבין בחיפה

מאת: בועז ארד | פורסם  בחודש מאי 2004

על מורדות הכרמל בשדרות הציונות בחיפה שוכנת פינת חמד שלא תרצו להחמיץ. גן פסלי אורסולה מלבין הינו נווה מדבר אמנותי מרענן בשיממון האמנות בת זמננו. "האמנות", כתבה איין ראנד , "היא הברומטר של התרבות. היא משקפת את סכום הערכים הפילוסופיים העמוקים ביותר של החברה: לא את הרעיונות והסיסמאות להם מטיפים, אלא את הראייה הממשית של האדם והקיום" (1).

אורסולה מלבין נמנית בין האמנים הטובים הבודדים בישראל ובעולם היוצרים אמנות טובה, הממחישה את שמחת החיים ואת הפוטנציאל הנפלא הטמון בהם. מלבין אינה נמנית על ה"זרם המרכזי" או ה"אפנתי באמנות". זאת הסיבה לכך שלא תוכלו לפגוש את עבודותיה במוזיאונים (שאותם אתם מממנים). אמנים כמו גברת מלבין מסתפקים בהכרה מחתרתית, במבטים המתפעלים של אלפי אנשים החווים את יצירתה, נוצרים אותה בלבם וייזכרו בה גם לאחר שנים רבות, כאותו אדם שנזכר בלגימת המים הראשונה לאחר צימאון ממושך.

ראנד, לראשונה בהיסטוריה של הביקורת האמנותית וההגות האסתטית, הגדירה את האמנות באופן מהפכני המאפשר לנו לאחוז בכלים מושגיים בבקשנו להתייחס אליה, בניגוד לערפול המקובל של תחושות בטן, "טעם וריח" ושאר המלצות שנועדו בעיקר להזין מצע גידול לשרלטנים. האמנות, טענה ראנד, היא: "יצירה מחדש, סלקטיבית, של המציאות על-פי שיפוטי הערך המטפיסיים של האמן". אמנות היא הצורה שבה אפשר לרכז תפיסה מטפיסית וערכית שלמה לתוך פרט מסוים בכדי שתודעתו של האדם תוכל לעכל את תמציתה בבת אחת. זאת היא גם הסיבה לחשיבות העצומה של האמנות בחיי האדם – היא משקפת את אופי הקיום המיוצג על-ידה ומאפשרת לאדם להתמקד ולהתכוון לחיים בו.
גם מבלי להיות אמון על מהותה של הפילוסופיה והאסתטיקה האדם יכול לעמוד על טיבה של יצירת אמנות על-ידי שאלת מבחן פשוטה: האם בעמדי מתבונן ביצירה הייתי רוצה להיות בעולם שבו יצירה זאת מתקיימת? האם הייתי רוצה לצעוד בנופיה של תמונת נוף, להיות קרוב לדמות המוצגת בפסל? התשובה על שאלה זאת היא המפתח להתייחסות אמיתית לאמנות. גן הפסלים של אורסולה מלבין בחיפה, כאילו נוצר על מנת לממש את החוויה המתוארת לעיל. זהו אחד המקומות הבודדים והמעטים שבהם יכול אדם לחוש, כי הוא חלק מעולם שבו שולט הטוב. המטייל בגן הפסלים ימצא בפינות החמד שבו פסלים מלאי חן, המבטאים משחק והנאה, איזון הרמוני, אהבה, רעות ושמחת חיים.

אורסולה מלבין נולדה ב-12 באפריל בשנת 1917 בברלין. כבר כילדה גילתה נטייה ליצירה אמנותית. בילדותה, התעקשה לצייר שוב ושוב בית, שנגלה לה מחלון בית סבתה. כשניסו לשדלה לשנות את נושא הציור התנגדה אורסולה הקטנה בטענה, כי עליה לציירו שוב עד אשר תצליח לציירו כפי שרצתה. נדרשו לכך בערך 30 ניסיונות. ערב מלחמת העולם השנייה ברחה אורסולה מברלין, שבה התגוררה בגפה בחדר שכור, לאחר ששילמה את שארית כספה כדמי שכירות לחודש קדימה. חסרת כסף ופספורט נמלטה לשוויץ, בהותירה מאחור את עבודותיה שאבדו לעד בברלין. בג'נבה פגשה את הפסל הנרי פאגוט שלו נישאה בשנת 1941.
מאז שנת 1967 חולקת אורסולה את זמנה בין כפר האמנים עין הוד לבין מקום מגוריה בשוויצריה, ליד ג'נבה. את נושאי עבודתה שואבת אורסולה מפעילויות יומיומיות המבטאות את שמחת החיים והאהבה להם. רבות מהסצינות המתוארות בפסליה נולדו בעת ביקוריה התכופים בחוף הים. לדוגמה, פסל נגן הגיטרה המופיע לעיל, הינו בבואת דמותו של נער חיפאי, שהופיע בקונצרט גיטרה בעין הוד. אורסולה ניגשה לנער ושאלה אם יסכים כי תיצור פסל בדמותו ותציבו בגן הפסלים בחיפה. הנער, תושב חיפה שגר בקרבת גן הפסלים, נעתר לבקשה.
במשך חייה האמנותיים הארוכים ערכה אורסולה תערוכת פסלים אחת בלבד, בגנים הבוטניים בג'נבה בשנת 1987. בישראל לא ראו לנכון להזמינה לתערוכות במוסדות האמנות המובילים. במהלך השנים הוצבו עבודותיה בבתי-חולים, בפארקים, בגנים ובבתי-ספר. כן קיימים אוספים פרטיים של עבודותיה ברחבי אירופה ובצפון-אמריקה. העתק אחד מכל עבודה שלה נתרם לגן הפסלים שבחיפה, שנפתח לקהל בשנת 1978. מאז פתיחת הגן נתרמו לו עשרות יצירות, שמחיר השוק שלהן מרקיע למיליוני שקלים. בהסכם שנחתם בין גברת מלבין לבין עיריית חיפה, התחייבה העירייה למנות גנן, להציב שמירה ולבטח את הפסלים. כן התחייבה העירייה לפעול להפצת מידע וחומר פרסומי באופן שוטף למבקרים בגן. אבל עיריית חיפה איננה עומדת בהסכם, מזניחה את הגן ומפקירה את הפסלים להשחתות חוזרות ונשנות. כך נידונה אורסולה בערוב ימיה להיאבק במאבק בלתי פוסק מול עיריית חיפה על מנת לשמר את מתנתה. על כך היא אומרת בתסכול כי: "בישראל, מעשה טוב לא נשאר ללא עונש".

במסגרת עמותה רשומה שבראשה עומד שמעון מילל (2), נרתמה קבוצת אזרחים מתנדבים לטובת הגן. מתנדבים אלה מחלקים עלוני מידע בבתי-ספר, ומלונות ועורכים סיורים לבדיקת מצב הגן ומסייעים בתיקון הפסלים הניזוקים מהשחתות. בקשתה של אורסולה היא לאתר גוף מסחרי או תורם שיפרוש חסותו על הגן על מנת שישרוד ויעניק מטובו גם אחריה. לדברי אורסולה "חוסר צדק הוא תחילתו של הכאוס". ימים יגידו אם יקומו האנשים שיצליחו במלאכת שימור הגן ועשיית צדק עם אורסולה. זהו צורך חשוב לכל בן תרבות המעונין להבטיח את העושר הרוחני הצפון ביצירתה. בינתיים אני ממליץ לכל הקוראים להזדרז ולבקר בגן כל עוד לא ניצח הכאוס.

 

 

 

 

 

 

צילומים מביקור בגן בשנת 2021

 

הערות:

1 – מתוך המאמר "רומנטיסיזם מוברח" מאת איין ראנד, פורסם לראשונה ב"האובייקטיביסט" ינואר 1965 והודפס בספרה "המניפסט הרומנטי".

2 – ניתן לפנות לעמותה לקבלת חומר נוסף, חלק מן המידע בכתבה מאתר האינטרנט של עמותת החברה לשימור גן הפסלים – www.malbin-sculpture.com או:
http://ein-hod.info/malbin-sculpture/self.htm

צילומי הפסלים בגן צולמו על ידי בועז ארד למעט תמונת ראש הנערה בראש המאמר הלקוח מאתר האינטרנט של עמותת שימור הגן. צילום אורסולה בחצר ביתה בעין הוד צולם ב-14 במאי 2004. אין לעשות שימוש בתמונות ללא רשות בכתב .