המדריך האדום לילדים ולדיפלומטים מאת ויקטור ואשי

המדריך האדום לילדים ולדיפלומטים

מאת ויקטור ואשי | פורסם לראשונה בשנת 1967 לציון יובל למהפכה הרוסית תרגום לעברית: בועז ארד

על גב ספרו של ויקטור ואשי (VICTOR VASHI) מסופר כי הינו נפש עדינה שאהב תינוקות, כלבים, חתולים ואת אמריקה. בוגר האקדמיה ההונגרית המלכותית לאומנויות, הוא הפך לקריקטוריסט של אחד מעיתוני בודפסט המובילים (Orai Ujsag). הקריקטורות של מר ואשי פילסו את דרכו דרך שנות השלטון הנאצי והכיבוש הסובייטי של ארצו. הוא נחלץ מהתנסותו זאת ללא סימנים ניכרים לשינוי בראייתו האופטימית ואישיותו המאירה.

הנאצים "אהבו" את הקריקטורות החמוצות שלו, כל כך אהבו עד כי הורו לכלאו למשך 15 שנה. למזלו, הוא הצליח להיות במקום אחר בעת "משפטו" ומעולם לא ריצה את העונש.

הרוסים הפכו לאחר מכן להיות "אוהדים" לחוש ההומור שלו באופן שלא נפל מן הנאצים. הוא נכלא בבידוד ומשום מה פסחו עליו ביום בו נוקה מחנה הכלואים של גודולו, ושילוח כל הגברים הבריאים לסיביר. זה הציל את חייו ללא ספק, אולם הותירו זמין ל"מסע המוות" למחנה ריכוז אחר. כך החלה האינדוקטרינציה הקומוניסטית שלו.

בדצמבר 1946 מר ואשי הצליח להימלט לאוסטריה. בתהליך של פילוס דרכו לאמריקה, הוא אייר עבור כמה עיתונים אירופאיים ובינהם ה- Salzburger Nachten, Weiner Kurier, Hungaria of Munich, Emigrans Szabad of Paris וה- Praat of Amsterdam.

מר ואשי שקל ברצינות לכתוב ספר, אולם לאחר מחשבה נוספת הוא החליט לספר את סיפורו בקריקטורות, והפעם לטובת "ילדים ודיפלומטים". המבוא שלפניכם הוא התוצאה.
הספר כבר אינו מודפס מזה זמן רב אולם עדיין ניתן לאתר עותקים משומשים ממנו ברשת האינטרנט. המסר של הספר ברור: "אלו שאינם לומדים מן ההיסטוריה נידונים לחזור עליה".

מעל: כריכת הספר

בשנת 1967, רבים האנשים, במערב ובמזרח, החוגגים את יובל ה-50 של מהפכת אוקטובר ה"מהוללת". על מנת לסייע לאנשים להבין יותר אודות החג אותו הם חוגגים, אנו מציעים מספר פרוסות מעוגת היובל. אנו מקווים כי לא תלקו בקלקול קיבה.

מרץ, (המסע ) 1917
לאחר שהודח הצאר וממשלתו, אנשיה של רוסיה החלו בטיפוס במעלה הגבעה הדמוקרטית. המפלגה הבולשביקית פעלה בינות האינטלקטואלים, העובדים והאיכרים בחתירה לפסגה. המפלגה משכה ארגון קטן וממושמע אחריה.

המפלגה הובילה באופן בלתי אגואיסטי את הדרך לפסגה.

אוקטובר, 1917
מרגע שהגיעה לפסגה, המפלגה התעקשה לממש את התפקיד כפוי הטובה של השלטון, בנערה לצדדים בנדיבות כל עזרה. זה מה שהם חוגגים בימים אלו כמהפכה הגדולה של אוקטובר.

לנין, המורה הדגול מהנדס מהפכת אוקטובר, תרגם את המרקסיזם להתאמה לתנאים הרוסיים. הפילוסופיה שלו: המטרה מצדיקה את האמצעים. המטרה שלו: עולם קומוניסטי.

אולם, לפני הכל, הסדר חייב להיכון בבית. דבר זה נעשה על ידי ביטול הצאר ומשפחתו, האצולה, בעלי האדמות, הבורגנות, הצאריסטים, הקפיטליסטים, המנשוויקים וסוגים אחרים של "טים" ו"קים". "…אין לוותר על הטרור…" אמר לנין ומלותיו מומשו מילה במילה.

אהבת הסובייטים לאחיהם בני האדם לא הכירה גבולות. הרפובליקה האוקראינית החדשה הורשתה להצטרף לרפובליקה הסובייטית החדשה… "בהתנדבות".
העצמאות של הרפובליקה הגורגית גם היא הובטחה על ידי הסובייטים בשנת 1921. על מנת "להבטיח" את ה"עצמאות", הסובייטים איגדו את גורגיה לאיחוד הסובייטי שמונה חודשים לאחר מכן, לאחר פלישה של הצבא האדום.

1924
מותו של לנין לא עצר את הקידמה. סטאלין, תירגם את תרגומו של לנין למארקס, והכריז על אותה פילוסופיה: המטרה מצדיקה את האמצעים; ואותה המטרה: עולם קומוניסטי. אולם השיטה הפכה מעט יותר ישירה בתרגום של סטאלין.

תוכנית החומש הראשונה נזקקה לכוח עבודה. כך החל הגיוס הגדול – – עם הרבה הטבות שהובטחו לכל. על מנת לקבל עובדים מוכשרים הקימה המפלגה מחנות עבודה, בהם אנשים (ללא תשלום) לומדו כיצד לעבוד. לעיתים התייחסו אליהם כ"מחנות ריכוז", משום שהם ייצגו את ברכת הקומוניזם באופן מרוכז.

המזון היה בצמצום, מצב שייצר אי נחת בקבוצות מסוימות שלא מצאו מספיק קלוריות בתיאוריות הקומוניסטיות. למפלגה היתה שיטה פשוטה ואפקטיבית להגדיל את כמות המזון לעומת מספר האנשים.
כאשר המפלגה סיימה, היו פחות עשרה מליון אנשים לא מרוצים.

תעשייה ורכוש שייכים לעובדים. המדינה גם היא המכשיר של העם. לכן בשם העם, לקחה המדינה את כל התעשיות והרכוש מהבעלים הפרטיים "החבלנים וחסרי הכישורים".

סיביר, עם השממה העצומה שלה, הציעה עתיד בלתי מוגבל לחלוצים שהיו מוכנים לקחת את הסיכון. הסיכון סופק על ידי הממשלה ומליונים צעדו לעבר עתידם המזהיר – קצר ככל שהוא שהיה כפי שהתברר.

כל אחד היה חייב להתאים לדרישות הקפדניות של רוסיה החדשה – – והמפלגה סיפקה את סרגל המידה.

המפלגה פרסה חסותה על כל מה ש"דוכא" על ידי הצאר. אמנות, מדע, ספרות – כל היבט של התרבות – זכה ליד תומכת של המפלגה, שהתעקשה כי כל רוסי ישמור על ראש פתוח.

חופש העיתונות נאכף בקפדנות.

חופש הדת ייושם באופן שווה לכל הדתות.

ההיסטוריה של הזקנים עברה כמה עדכונים. חלקים שלא התאימו אורגנו מחדש, אלא אם מישהו השליכם למען חלקים מתאימים יותר שחודשו. ארגון ההיסטוריה נותר כמשימה תובענית בדמוקרטיה של העם עד עצם היום הזה.

הקישו להמשך קריאה (חלק ב' נפתח לקריאה חופשית לציון יום הזכרון לקורבנות הקומוניזם ב-1 במאי)