כיצד חוסכים ועדת חקירה, ממון רב, שנת עבודה ופותרים את "משבר המים"

מאת: בועז ארד | 31 ביולי 2008

הוועדה לביקורת המדינה אישרה ביום ב' 28 ביולי הקמת וועדה חקירה ממלכתית שתבדוק את מצב המים בישראל. בכתב המינוי של הוועדה יכתב, קרוב לוודאי, כי היא מתבקשת:חיסכון במים

א. לחקור מהן הסיבות שגרמו למשבר העמוק במשק המים; ב. לקבוע אילו פעולות ומחדלים גרמו למשבר; ג. לקבוע מי הגורמים האחראיים למשבר; ד. להמליץ על פעולות דחופות וצעדי חירום; ה. לבחון הצעות המבוססות על הקמת מתקני התפלה, השבת מי קולחין לחקלאות, קביעת מחירים כלכליים, לרבות קביעת מחירי המים בתעשייה וחינוך לשימוש נכון במים; ו. להמליץ על פתרונות לטווח הארוך ובהם תיקוני חקיקה.

בין מסקנותיה של ועדת החקירה שיימסרו בתום שנת עבודה, מאות שעות ישיבות, עדויות מומחים, ריכוז מידע ומאמרים ומאות אלפי שקלים מכספי משלם המיסים ואשר יסוכמו וימסרו אחר כבוד ביולי 2009 לידי נציגי הממשלה החדשה שתקום:

1. על-פי מכלול העדויות ששמעה הוועדה בישיבותיה והחומר שהוגש לה בכתב קובעת היא כי משק המים נמצא מזה למעלה משלושים שנה במשבר עמוק ומתמשך, שהגיע לאחרונה לנקודה קריטית. המשבר בא לידי ביטוי בהידלדלות מקורות המים, שגרמה לגירעון מצטבר של כ-2 מיליארד מ"ק במאגרי המים הטבעיים של המדינה.

2. תוצאה עגומה ומדהימה זאת היא פרי הבאושים של מחדל מתמשך של הממשלות בישראל, אשר התעלמו מהכתובת הרשומה כבר שנים רבות על הקיר. המשבר לא נגרם בגלל השינויים האקלימיים, שגרמו לירידה בכמות הממטרים ואף לא בגלל העלייה החדה בהיקף האוכלוסין בשישים השנים האחרונות וברמת החיים. הכישלון המהדהד הוא בעיקרו מעשה ידי אדם!

3. לאור הידע המצוי בידי המומחים בארץ ובעולם, ניהול יעיל ואחראי של משק המים יכול היה למנוע את המשבר על-ידי מציאת פתרונות יצירתיים לכל הבעיות. עיני הנושאים באחריות למשק המים, בממשלות השונות, טחו מראות את הסכנות וכשראו אותן – ידיהם קצרו מלפעול.

בין הגורמים למחדל זיהתה הוועדה: ריבוי הרשויות העוסקות בנושא המים, כאשר אין ביניהן חלוקת תפקידים וסמכויות ברורה, ויש ביניהן לעתים קרובות חילוקי דעות מהותיים באשר למדיניות הרצויה, המולידים קונפליקטים של אינטרסים…

מאגר ההמלצות של ועדות מקצועיות וועדות פרלמנטריות, כמו גם החלטות ממשלה בנושא המים, הוא עצום ועשיר, אולם רובן לא זכו להתייחסות ולא יושמו; למרות שמאז שנות ה-60 התריעו דו"חות שונים של מבקר המדינה על מחדלים וקוצר ראות בניהול משק המים, לא הוסקו מסקנות ולא הופקו לקחים. חמור במיוחד היה דו"ח מבקר המדינה על "ניהול משק המים בישראל", משנת 1990. דו"ח זה התריע על חיסול עתודות המים של ישראל ועל פגיעה קשה באיכותם.

לא, לא נחה עלי רוח נבואית, ועדת החקירה שמונתה ביולי 2008 אינה הוועדה הראשונה בנושא. המנדט והמסקנות מעל הינם תוצאת עבודתה של ועדת חקירה ברשות היו"ר דוד מגן לעניין משק המים שמונתה ב-27 ביוני 2001 על ידי הכנסת. ועדת מגן הגישה את המסקנות הנ"ל בתום שנת עבודה, מאות שעות ישיבות, עדויות מומחים לרוב ומאמצים בלתי מבוטלים ב-2 ביוני  2002: לקריאת דו"ח הוועדה המלא הקישו כאן.

משפט מפתח בדו"ח ועדת מגן הוא: "מאגר ההמלצות של ועדות מקצועיות וועדות פרלמנטריות, כמו גם החלטות ממשלה בנושא המים, הוא עצום ועשיר, אולם רובן לא זכו להתייחסות ולא יושמו".

כבר לפני עשור הטילה ועדת מגן ספק ביכולת של ישראל להגיע ליעד של כ450 עד 500 מיליון מטרים מעוקבים של מים מותפלים בשנה כפי שהחליטה הממשלה. ואכן כיום, לאחר יותר מעשור כיום פועלים בישראל שני מפעלי התפלה שנבנו על ידי יזמים פרטיים אשר יחד מייצרים כ130 מיליון מטרים מעוקבים בשנה, שני המפעלים מסוגלים להגדיל החל ממחר את התפוקה ב-30% ולספק עוד 40 מליון מטרים מעוקבים בשנה במחיר שנע בין 0.5 ל-0.8 דולר למטר מעוקב (המחירים הזולים בעולם למים מותפלים!) מחירים הנמוכים משמעותית ממחיר המים אותו משלם הצרכן הביתי היום.

לפיכך ההצעה לפעולה מיידית היא:

קמפיין "עוברים מאדום לשחור" מכוון פוליטית ולא להשגת השגים אמיתיים

יש לבטל את קמפיין ההפחדה המטופש "עוברים מאדום לשחור" ותקציבו יועבר למטרת הגדלת היקף ההתפלה (ישים באופן מיידי ומאפשר להוסיף 40 מיליון מטר מעוכב בשנה מיידית – תוספת של כ-20% למים לצריכה פרטית) כך יחסכו בביזבוז כספי מיסים למטרות הטרדה והסחת דעת ויאפשרו ליזמים להרוויח מהשקעתם ולהגדיל את כמות המים הזמינים (אלו היזמים שברוב טיפשותם הציונית בנו מפעלי התפלה בישראל כשהם רואים את עמיתיהם מעבר לים מקבלים תשלומים כמעט כפולים למטר מעוקב של מים מותפלים). על ההגיון של קמפיין חיסכון למגזר משקי הבית כבר נכתב בדו"ח הוועדה לבדיקת המשבר במשק המים משנת 2002 : "יש לציין שאנשי המקצוע מסתכלים על הביקוש למים בבתי מגורים ובתעשייה כביקוש קשיח, והביקוש למים לחקלאות ונוי כביקוש גמיש. בטווח הקצר ייתכן ואפשר להוריד מעט את הביקוש למים, אך בטווח הארוך הביקוש למים רק יעלה". גם ברשות המים יודעים כי הם מפנים את הקמפיין למגזר שהביקוש בו קשיח ופוחדים לפנות למגזר בו הביקוש גמיש (חקלאות) אך ההתנגדות הפוליטית קשיחה. מוצלח ככל שיהיה הקמפיין הבזבזני, החיסכון יהיה אחוזים בודדים בלבד, בכסף של הקמפיין אפשר פשוט להתפיל יותר מים, הרבה יותר מים…

שיחרור שוק המים ליזמות ומסחר

תבוטל ההלאמה של המים והשוק יקבע מחיר ריאלי למים בדיוק כמו בכל מוצר אחר – אין סיבה שגברת כהן מחדרה תסבסד את המים של הבריכות ברשפון או פארק המים בשפיים, גם לא גידולים חקלאיים כמו תפוזים שנמכרים במחירים נמוכים יותר מעלות המים (האמיתית) ששימשה לגידולם. בדו"ח מבקר המדינה (1990) נכתב: "מחיר המכירה הנמוך של המים למגזר החקלאי הוא במידה רבה הגורם להידרדרותו המתמדת של משק המים, ולעיוותים חמורים במגזר החקלאי. המחיר הנמוך מאפשר המשך קיומם, ואף המשך פיתוחם, של גידולים חקלאיים, אשר לא זו בלבד שאין בהם תרומה למשק הלאומי, אלא שהם מסבים לו נזק כלכלי ניכר, מלבד הנזק שמסבה שאיבת היתר מהמאגרים…הוזלת המים לחקלאות מצריכה מנגנון הקצאה באמצעות מכסות, שהוא מטבעו בלתי-יעיל כלכלית, ויוצרת ביקוש מלאכותי להגדלת כמות המים הזמינים באמצעות מפעלי מים, שהקמתם אינה כדאית למשק הלאומי, מאחר וצפוי שעלות המים שיפיקו, תהיה גבוהה בהרבה מהתמורה שתתקבל מהגידולים שיושקו בהם.

בדו"ח ועדת ארלוזרוב שהוגש לשר התשתיות הלאומיות אריאל שרון, לשר האוצר דן מרידור, לשר החקלאות רפאל איתן ולנציב המים מאיר בן-מאיר באפריל 1997, היתה אחת ההמלצות העיקריות העלאת תעריפי המים לחקלאות ב-80% על פני מספר שנים, מתוך ההנחה שכל העלאה של 8% תגרום לחיסכון של 5-4% מכמות המים השפירים שצורכת החקלאות; הממשלה שהתנגדות השר רפאל איתן ואריאל שרון השפיעה עליה נמנעה מקבלת החלטה. נכון להיום העלאה של 16% במחירי המים לחקלאות הצורכת 68% מהמים הנצרכים בישראל ( 1.4 מיליארד מטרים מעוקבים בשנה) חיסכון של 10 אחוז שווה ערך למפעל התפלה גדול בהיקף של 140 מליון מטר מעוקב בשנה שעלות הקמתו נעה בסביבות חצי מיליארד דולר. (סכום שהחקלאות הלא יעילה שתחסך אינה מכניסה).

דו"ח מבקר המדינה 2000: "בדיקה העלתה, שבתחומי משבצות הקרקע של המושבים והקיבוצים, הוקמו בלא היתר מפעלים ועסקים עתירי שימוש במים, בהם בתי שחיטה לעופות, מפעלים לקילוף ירקות, מפעלי תרכיזים, מפעלים לייצור מזון, מפעלים למוצרי בטחון, וגני אירועים הצורכים מים שנועדו מלכתחילה לצריכה חקלאית."

טבלה מתוך אתר מט"ח – תחשבו טיפה על צריכת מים בישראל

 

מחירי מים לפי תמחור השוק

מחירי מים ריאליים והסרת חסמים בירוקרטיים המונעים להקים מכוני התפלה או לסחור במים יכולים להביא להכפלת כושר הייצור של מים בטווח של שנתיים עד ארבע שנים – "הניחו לנו לעשות".

מכרזים לקביעת הגוף העיסקי שיוליך את המים בין מקורות לבתים הפרטיים

ינותק הקשר העלוקתי בין הרשויות המקומיות לבין אספקת המים, אין שום סיבה שהרשויות המקומיות יהיו המונופול על חלוקת המים ומכירתן, כמו שהן לא מחלקות גז או מספקות חשמל. הרשויות גובות מחיר מופרז שמשמש אותן בעיקר להעשיר את קופתן ומחיר המים הזול אינו מעודד אותן לתחזק את הצנרת ולמנוע זיהומים וביזבוזים. חברות פרטיות שיתחרו במכרז על ליבם של הצרכנים יוכלו לייעל ולשפר את השירות – תפקיד הרשויות המקומיות והעיריות יהיה ניהול מכרזים ופיקוח בלבד. ועדת החקירה של מגן ב2002 ציינה כי: "מכיוון שהרשויות המקומיות משתמשות בכספים שהן גובות מהאזרחים לא רק למטרות של שיפור מערכת המים והביוב, אין להן תמריץ להביא לחיסכון במים, אלא להפך. הוועדה הבינה שאחת ממטרות החקיקה, שתאפשר לרשויות המקומיות לגבות קנסות על אי-ציות לתקנות בדבר החיסכון במים ולהכניס את כספי הקנסות לקופותיהן, היא לעודד את הרשויות המקומיות לשתף פעולה במאמץ החיסכון". קנסות, פיקוח… זה התחום היחיד בו מצטיינות הרשויות המקומיות – יתכבדו וישארו שם.

הפרדה מירבית בין המדינה ועסקניה לבין הכלכלה

הצעת היעול החשובה מכולם, תנותק המדינה מהכלכלה – זאת הדרך היחידה להבטיח את החלפת  העסקנים במנהלים מקצועיים הנמדדים על פי תוצאות.

 

הוספת תגובה