יבגני קיסין על אוקראינה ובגידת המערב

במאמר של גייל ג'והנסון אודות הופעתו של הפסנתרן המהולל יבגני קיסין שהופיע במגזין "Stir"  מתפרסם מכתב שכתב קיסין וחושף לפנינו את חריפות המחשבה והאומץ שלו. המכתב נכתב בעקבות כך שקיסין נשאל אם יש לו מחשבות שהוא מוכן לשתף בנושא הפלישה של רוסיה לאוקראינה, הוא ענה, "יש לי, והרבה". וכך הוא כותב:

"אתחיל בציטוט מהרומן של אלכסנדר סולז'ניצין "במעגל הראשון", סוף הפרק שנקרא "הקריטריון של ספירידון". סיפור הרומן מתרחש במה שנקרא "שרשקה": מקום מיוחד בפאתי מוסקבה שבו עבדו אסירים פוליטיים בעלי כישורים טכניים על פרויקטים שונים עבור הממשלה בתקופתו של סטלין, ושם בילה סולז'ניצין עצמו כמה שנים. אחת הדמויות הראשיות של הרומן, האסיר הצעיר גלב נרז'ין שאב הטיפוס שלו היה הסופר עצמו, עוברת תקופה של חשבון נפש ומתקרבת לאסיר אחר, איכר זקן בשם ספירידון. לבסוף מביע נרז'ין בפני ספירידון את מחשבותיו וספקותיו ומסיים בשאלה הבאה (עכשיו אצטט את השאלה ואת ההמשך כמעט עד סוף הפרק):

"האם מישהו בעולם יכול להבין מי צודק ומי טועה? מי יכול להגיד לנו את זה?"

הזעף של ספירידון נעלם, והוא ענה בקלות כאילו נשאל איזה שומר יהיה בתפקיד למחרת בבוקר. "אני יכול להגיד לך: להרוג זאבים זה נכון וצודק; לאכול אנשים זה לא".

"מה? מה זה אתה אומר?"

הפשטות והוודאות של התשובה של ספירידון עצרו את נשימתו של נרז'ין.

"רק זה," אמר ספירידון. "הורג הזאבים צודק; אוכל האדם אינו." *

פניו של גלב חשו נשימה חמה מתחת לשפם כשספירידון רכן קרוב ללחוש: "גלב, אם מישהו יאמר לי עכשיו שיש מטוס המצוייד בפצצת אטום העושה דרכו אלינו – האם אתה רוצה שהוא יקבור אותך כמו כלב כאן מתחת למדרגות, יגרום לחיסול משפחתך ועוד מיליון אנשים, וכך יעקרו מן השורש שערות שפמו של האב הזקן ועימם כל המערך המשעבד ואנשינו לא יצטרכו לסבול יותר במחנות ריכוז ובחוות קולקטיביות של כורתי עצים ושואבי מים" – ספירידון התייצב, מצמיד את כתפיו המתוחות אל המדרגות כאילו הן מאיימות להתמוטט עליו, כשהגג עצמו וכל מוסקבה בעקבותיו – "תאמין לי, גלב, הייתי אומר: 'אני לא יכול לסבול את זה יותר , נגמרה לי הסבלנות" – הוא הרים את מבטו אל המפציץ הדמיוני – "הייתי אומר: 'קדימה! תגמור את זה! הטל את הפצצה!'"

אני מבין שזה אולי מפתיע ואפילו מזעזע עבור רבים מתושבי המערב באוקיינוס ​​השקט, אבל בתקופה שבה מיליוני אידיוטים שימושיים במערב הפגינו למען פירוק מדינותיהם מנשקם מול המפלצת הקומוניסטית, מתוך אמונה שהאמריקאים והחופשיים העולם באופן כללי היו גרועים לפחות כמו הסובייטים, אם לא אפילו יותר גרועים, – באותה תקופה בדיוק אנחנו באימפריית הרשע, מאחורי מסך הברזל, קראנו בסתר את השורות הנ"ל ב"סמיזדאת" (פרסומים אסורים שהועברו במחתרת), אנו זוכרים את הקריטריון של ספירידון עד היום, ותמיד היה ברור לנו כאור יום מי היו הורגי הזאבים ומי היו אוכלי האדם בעולם.

לפני זמן לא רב נודע לי שוינסטון צ'רצ'יל, לאחר הניצחון על גרמניה הנאצית, ביקש לבצע בדיוק את מה שסולז'ניצין ואסירים אחרים בגולאגים חלמו עליו באותה תקופה: להטיל פצצות אטום על מוסקבה וקייב, ולפלוש לברית המועצות במטרה לשחרר מאתיים מיליון מתושביה ולהציל את העולם מהאיום האדום – אבל כל השאר, מנהיגי המערב האחרים, כמו גם הצבא של צ'רצ'יל עצמו, היו נגד זה. כתוצאה מכך, יותר ממאה מיליון בני אדם נרצחו לא רק בברית המועצות ובמדינות הקומוניסטיות האחרות, אלא גם בשאר העולם, מכיוון שכפי שאנו יודעים כעת, הפושעים מהקרמלין תמכו בטרור במשך עשרות שנים. על פני כדור הארץ כולו, אפילו באפריקה ובדרום אמריקה.

מאוחר יותר, אם המערב לא היה נוקט במדיניות המבישה וההתאבדותית של "דטנט" (הפחתת מתח), אימפריית הרשע הייתה קורסת הרבה קודם לכן ומיליוני חיי אדם בכל העולם היו ניצלים.

אני אומר את כל זה, כי ברור לגמרי לי ולאנשים אחרים מהמעגל שלי: אם המערב היה מיישם את אותן סנקציות נגד משטרו של פוטין כפי שהוא מפעיל עכשיו לפני שמונה שנים, לאחר סיפוח קרים, לא הייתה מתרחשת מלחמה באוקראינה כעת. אוסיף ואומר עוד יותר: לו המערב היה מפעיל סנקציות כאלה ב-2008, בתגובה לפלישה של פוטין לגאורגיה ולסיפוח דה פקטו של דרום אוסטיה, פוטין לא היה מספח את חצי האי קרים חמש שנים וחצי מאוחר יותר – ואולי, עד אז הוא אפילו כבר לא היה בשלטון. ועוד: אם המערב היה מיישם סנקציות כאלה עוד בשנים 1999-2000, בתגובה לרצח העם בצ'צ'ניה, ברור שלא היו מתרחשות הפלישות לגאורגיה ולאוקראינה.

בנאומו ששודר בטלוויזיה הרוסית רגע לפני הפלישה לאוקראינה טען פוטין כי המערב היה מאוד לא הוגן כלפי רוסיה "גם תחת הפתיחות הקיצונית של רוסיה בשנות ה-90". האמירה הזו לא הפתיעה אותי, כי אני יודע היטב מיהו פוטין ולמה יש לצפות ממנו; עם זאת, מה שכן מפתיע אותי הוא שיש אנשים במערב, אנשים בעלי אמונות דמוקרטיות מוצקות, השותפים לעמדה הזאת: שהמערב התנהג יותר מדי כמו הזוכה במלחמה הקרה. עבורי ועבור חבריי ההפך הגמור ברור: המערב לא התנהג כמו המנצח במלחמה הקרה – וזאת הסיבה שיש לנו את כל הבעיות והטרגדיות האלה עכשיו.
לאחר שברית המועצות הפסיקה להתקיים, מדוע לעזאזל ירשה רוסיה את מושבה במועצת הביטחון של האו"ם? אני מבין שאחרי מלחמת העולם השנייה כנראה היה קשה להימנע ממתן המושב הזה לברית המועצות – אבל למה הוא ניתן לרוסיה לאחר קריסת אימפריית הרשע? זה היה צריך להינתן למדינה דמוקרטית ראויה כמו, למשל, קנדה, אוסטרליה או יפן. כעת כולנו רואים אילו בעיות נובעות מכך.

לאחר נפילת הקומוניזם המערב היה צריך לנהוג ברוסיה כפי שנהגו בגרמניה לאחר נפילת הנאציזם: מנהיגים קומוניסטים היו צריכים להישפט על ידי בית דין בינלאומי; המערב היה צריך לאלץ את רוסיה להוציא מחוץ לחוק את האידיאולוגיה, הספרות והסמלים הקומוניסטיים, לבנות עשרות אנדרטאות לזכר קורבנות הקומוניזם, לחזור בתשובה ללא הרף ולשלם פיצויים לקורבנות הרבים של השודדים מהקרמלין: יהודים, אוקראינים, אסטונים, לטבים, ליטאים, גאורגים, פולנים, צ'כים ורבים אחרים; עושי דבר הסובייטים "העמודים החמישיים" באוקראינה ובמדינות הבלטיות היו צריכים להיות מוגלים לרוסיה באותו אופן בו הוגלו הגרמנים מחבל הסודטים ושלזיה לגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה.
המערב לא עשה דבר מזה – ורוסיה הפוסט-קומוניסטית תחת המזכיר לשעבר של ועדה אזורית של ה-CPSU** בוריס ילצין החל מיד לנהל מדיניות חוץ מנוגדת לזו של המערב על ידי תמיכה במילושביץ'; פחות משנה לאחר קריסת ברית המועצות, כאשר רוסיה הייתה בחורבות, לשר החוץ שלה אנדריי קוזירב (שנחשב לליברל גדול) היתה החוצפה להצהיר בראיון שלו לעיתון "פרנקפורטר רונדשאו": " שפת ההטפות אינה הולמת בשיחות עם מוסקבה", – והמערב בלע את כל זה. ואז רוסיה ה"דמוקרטית" ביצעה את הטיהור האתני של הגיאורגים באבחזיה, גזלה את אבחזיה מגאורגיה – והמערב אפשר לילצין לעשות זאת והמשיך לתמוך בו. גם לאחר המלחמה הראשונה בצ'צ'ניה שבה נהרגו שמונים אלף איש, המערב לא חרג מעבר לביקורת מילולית, לא הטיל על רוסיה סנקציות. אלו עובדות – עובדות עצובות ומבישות.

איך קרה שהניסיון עם היטלר לפני כמעט מאה שנה עדיין לא לימד את הפוליטיקאים המערביים שלעולם אין לפייס דיקטטורים ורוצחים, אלא שיש להתעמת מולם בצורה הנחרצת ביותר ובכל האמצעים האפשריים? שזו לא רק זכותו, אלא חובתו המוסרית של המערב לעשות זאת, אחרת הוא הופך להיות אחראי לפשעים שהוא מעודד דיקטטורים לבצע? כששר החוץ של רוסיה של פוטין מעז לומר לשר החוץ הבריטי: "מי אתה לעזאזל שתטיף  לי?", על האחרון להגיב: "היזהר בדבריך אדוני! אני שר החוץ של בריטניה הגדולה, הדמוקרטיה הוותיקה בעולם, מעצמה דמוקרטית גדולה – בעוד שאתה אדוני, פקיד של משטר סמכותני פלילי, ולכן אתה וחבר עוזריך צריכים להיות אסירי תודה על כך שאנחנו רק מטיפים ולא הורסים אתכם!"

לאחר הניסיון של המאה העשרים שהוכיח בצורה הברורה ביותר לאן מובילות כל סטייה מהחופש והדמוקרטיה – קומוניזם, נאציזם, פשיזם, תאוקרטיזם (קלריקליזם) – האם עדיין צריך להסביר שהמערב עם כל הפגמים  וחוסר השלמות שלו מייצג את השיטה החברתית הטובה ביותר על הפלנטה שלנו ושכל מי שמעז להתנגד לעקרונות הקדושים של חופש ודמוקרטיה, שלא לדבר על התנגדות למערב, הוא חרא שכמו לכל חרא, מגיע לו רק דבר אחד: שיורידו עליו את המים בשירותים במהירות האפשרית. כדי שלא יסריח ולא יהרוס לאנשים טובים את החיים?

אני חייב לומר שזה הפך לאכזבה מרה עבורי כשהבנתי לפני מספר שנים שהעקרונות המערביים, האידיאלים המערביים והפוליטיקה הבינלאומית המערבית אינם עולים בקנה אחד; שרוב הפוליטיקאים המערביים, במשך עשרות שנים, בוגדים באידיאלים ובעקרונות שלהם.

דוגמה בולטת נוספת לכך היא שמאז הקמת מדינת ישראל הדמוקרטית, פוליטיקאים מערביים אופורטוניסטים מאלצים את בעלת בריתם הטבעית לעשות ויתורים לאויביה האנטי-דמוקרטיים שתמיד היו נחושים להשמיד אותה.

עכשיו אומר להם רק את זאת: אם לא תעשו הכל כדי לעזור לעם האוקראיני האמיץ לנצח במלחמה הזו, לגרש את התוקפים והרוצחים מארצם, ההיסטוריה לעולם לא תסלח לכם.

לסיום, יבגני קיסין עם הפלהרמונית.

—————

* ברוסית זה מתחרז: "Volkodav prav, a lyudoyed – net!".

**- Central Committee of the Communist Party of the Soviet Union