הפוסט קפיטליזם של מכון ון ליר

מכון ון ליר מקדם קמפיין "פוסט קפיטליסטי" מה זה אומר על הקפיטליזם, על המכון ועלינו שמשלמים את המחיר עבור זאת.

בערבוביה של חוסר הבנה של מושגים כמו "קפיטליזם" ו"רווחים" שימוש חסר הגדרה של המונח "אנושיות" יוצא מכון וון ליר למסע קידום בורות ובלבול מושגי לטובת מה שהוא מכנה "פוסט קפיטליזם".

הערפול הוא חלק בלתי נפרד משיטת הדיון, כך אפשר לשחק במושגים הנדמים לכדורי כספית חמקמקים ולא להתחייב לעמדה תחת מעטה סימני השאלה והערפל המושגי. הטקסט המלווה את הפרויקט מציע סדרת הצהרות האמורות להכין אותנו לדיון אודות ה"פוסט קפיטליזם", ומעיד על חוסר ההבנה של הכותבים למהותו ל הקפיטליזם:

"מאז המשבר הפיננסי של 2008 הסדר הקפיטליסטי נתון במשבר מתמשך, שרק הולך ומחריף מאז פרוץ מגפת קורונה. את האיום הגדול ביותר על הסדר הקיים מציבה הסכנה האקולוגית, אך מאיימות עליו סכנות רבות אחרות – חברתיות, כלכליות ופוליטיות. בין השאר אנו עדים למשברים כלכליים תכופים, לניתוק הכלכלה הפיננסית מכלכלת הייצור, להתחזקות המונופולים, לאי-שוויון קיצוני, לחיי עבודה שאין בכוחם לחלץ מעוני, לעליית משטרים אוטוריטריים ועוד."

האמנם קיים "משבר מתמשך" מאז 2008? האם המשבר הפיננסי של 2008 קשור לקפיטליזם או להעדרו? האם המצב האקולוגי מציב סכנה? האם מצב החברה, הכלכלה והפוליטיקה מתדרדר ומציב סיכון גדל? מה הבעיה עם "אי שוויון" ומדוע הוא בכלל בעיה אם מצב האנושות בכללה משתפר? האם אנו עדים למשברים כלכליים תכופים? מה זה "ניתוק הכלכלה הפיננסית מכלכלת הייצור" ולמה זה אמור להיות בעייתי? האם יש עלייה ב"חיי עבודה שאין בכוחם לחלץ מעוני"? האם עלו מאז 2008 משטרים אוטוריטריים בהיקף יוצא דופן?

סדרה ארוכה של הצהרות שאמורות להתקבל ללא ביקורת ולבסס את ההסכמה על כישלון הקפיטליזם. מי שיקבל את ההצהרות ללא ביקורת עשוי להזדהות עם השאיפה של מובילי הפרויקט לשיטה שתחליף את הקפיטליזם שכשל… בשיטה שיש לה הגדרה מוזרה של "מימוש תכלית אנושית ולא מקסום רווחים". (מוזרה ומסובכת בסתירות שכן מימוש תכלית אנושית ממקסם רווחים ורווחים מאפשרים מימוש מטרות אנושיות).

נבחן במבט מהיר חלק מההצהרות:
האם קיים משבר מתמשך מאז שנת 2008? התשובה היא לא. מעקב אחר מצב השוק לפי מדדי נאסד"ק במשך 50 שנה (מאז 1970) מראה כי יש תקופות משבר חולפות (מסומנות בקווים אפורים) וקו עלייה מתמדת שכולל התאוששות והמשך עלייה. גם המשבר של שנת 2008 נמחק לחלוטין תוך זמן קצר יחסית ותוך 4 שנים השפעותיו נעלמו. ראוי לציין גם כי המשבר של 2008 לא נבע מכישלון של הקפיטליזם (כלומר של השוק החופשי) אלא מהתערבות של הבנק המרכזי והשלטון בקידום הלוואות ללא כיסוי ללווים שאינם כשירים להחזירם (מטעמי הצבת "אנושיות לפני רווחים").

האם האיום הגדול ביותר על הסדר הקיים נובע מסכנה אקולוגית? אם נברר את האיום הרי הוא כולל אירועי אקלים כתוצאה מתחזית של עליה במעלה עד 4 מעלות במהלך מאה שנים, פגיעות אסטרואידים שמסוגלים להשמיד חלק גדול מהחיים על פני האדמה. מגפות מסוכנות העלולות לשתק את הכלכלה ולזרוע מוות בקנה מידה נרחב, רעידות אדמה ועוד… הקשר של איומים אלו לקפיטליזם הוא הפוך מהדרישה לצמצם את הקפיטליזם. היכולת שלנו להתגבר על פגעי הטבע וסכנות הגדלה ככל שאנו עשירים יותר – לשם כך יש לשחרר את השיטה הטובה ביותר להתעשרות – הקפיטליזם. להדגמה ניתן להתרשם מהירידה במקרי מוות כתוצאה מאסונות טבע הצונחת בדרמטיות בעשורים האחרונים בד בבד עם צמיחת העושר. תמונת המצב העולה מהנתונים היא שבזכות ההתעשרות אנו מצליחים להפחית את האיום והסכנות של פגעי טבע בעשורים האחרונים.

האם אנו עדים ל" לניתוק הכלכלה הפיננסית מכלכלת הייצור" ומה המשמעות של הדבר? האם העובדה שאנו לא כולנו עובדי אדמה וחלק הולך וגדל מאוכלוסיית העולם התפנה להתמחות בהענקת שירותים אומר "שנותקה כלכלת השירותים מכלכלת הייצור" או שאולי כלכלת הייצור כל כך התקדמה שפחות אנשים נדרשים על מנת לייצר תפוקה גדלה והולכת. ראו למשל את ירידת אחוז החקלאים מכלל כוח העבודה לאורך ההיסטוריה מרוב כוח העבודה למיעוט של אחוזים בודדים. העובדה שאירועי הקורונה הדגימו לעולם כי משקל גדל והולך של הכלכלה נובע משירותים מקוונים ועליית ערך יוצאת דופן של חברות טכנולוגיות מדגים התאמה לדרישות השעה והאתגרים – לא ניתוק כי אם חיבור לדרישות המציאות.

האם מצב החברה והכלכלה מתדרדר? האם יש עלייה ב"חיי עבודה שאין בכוחם לחלץ מעוני"?

לא ברור כיצד קובעים במכון ון ליר שמצבם החברתי והכלכלי של האנשים בעולם הולך ומתדרדר, אולם אם נמדוד את מצב האנושות לפי רמת העוני ותוחלת החיים נגלה שהמצב הפוך. רמת העוני המוחלט בעולם כולו ירדה אל מתחת ל10% – אירוע שזכה לכותרות בעיתונים בשנת 2015.

בחינת המגמות היא עקבית ויציבה – במהלך העשורים האחרונים ירדה רמת העוני בעולם באופן חסרת תקדים היסטורי בד בבד עם עליה במספר האנשים החיים כיום. עוני מוחלט הצטמצם ביותר ממחצית, מרמה של 18.2 אחוזים לפני עשור ל-8.2 אחוזים, מספרם של העניים בתנאי עוני מוחלט מצטמצם ב-158,000 מידי יום! ברור גם שרוב העולם שהתעשר יצר פער של "אי-שוויון קיצוני" עם האחוזים הבודדים שנותרו בעוני קשה. האם זאת בעיה? אולי עבור אלו שעדיין עניים אך לא בשל אי השוויון כשלעצמו אלא בשל העוני. (להרחבה המאמר: אי שוויון הוא לא "באג" אלא "פיצ'ר").

תוחלת החיים מנגד עולה: תוחלת החיים עלתה מ-69.5 שנים ל-72.6 שנים. בכל יום בעשור האחרון נוספו לנו עוד כ-8 שעות חיים בממוצע.  

הנתונים מגלים לנו הישגים חסרי תקדים של כלכלת השוק והקפיטליזם – בכל מקום בו אפשרו לו לפרוח. אך המסקנות של מכון ון ליר לאחר כל זאת שונות, ברור להם שהמצב רע והם מבקשים לחשוב ולדמיין אפשרויות אחרות שיוציאו לפועל:

"מכון ון ליר בירושלים מפתח עמדה פוסטקפיטליסטית שמבקשת לחשוב, לדמיין ולהוציא אל הפועל פרויקט פוליטי, כלכלי ותרבותי חלופי. נקודת המוצא של עמדה זו היא ביקורת על ליבת הסדר הקיים – קרי על הכפפת כל תחומי החיים לעשיית רווחים".

במציאות, מכון ון ליר בירושלים הוא פרויקט פוליטי, כלכלי ותרבותי הניזון מפגיעה בעקרונות השוק החופשי. קיומו בישראל נסמך במידה רבה בחקיקה ממשלתית המקנה לו מסוף שנות ה-50 של המאה שעברה פריווילגיות שלהם לא זוכים מוסדות ואזרחים "רגילים" בישראל – פטור מלא ממס תחת "חוק המרכז הישראלי לקידום תרבות האדם, תשי"ט-1958 ". במידה רבה הוא ניזון מתפיסה טרום או אנטי-קפיטליסטית של פריווילגיות מטעם השלטון למקורבים אותן אמורים לממן אחרים, כלומר אלו העסוקים ביצירת רווחים.
סעיף 9 בחוק המיוחד שהותקן עבור המרכז פוטר אותו מכל תשלומי המיסים להם כפופים אזרחי ישראל (גם עמותות וחברות לתועלת הציבור): " לענין פקודת מס הכנסה, 1947, נחשב המרכז כמוסד בעל אופי ציבורי לעניני דת, צדקה, חינוך ותרבות; וכל עסקה של המרכז וכל נכסיו יהיו פטורים מכל אגרה, ארנונה או תשלום-חובה אחר המשתלמים למדינה או לרשות מקומית; למוסד ון-ליר יוענקו הפטורים הניתנים למרכז לפי סעיף זה, לגבי נכסיו ועסקאותיו הכרוכים בהקמת בניני המרכז והחזקתם."

יתר על כן, המכון נהנה מקבלה ללא תמורה של שטחי קרקע מהיקרים בישראל ואף פעל על מנת להשתלט על שטחים נוספים (למשל: דרישה לקבלת שטחים במסגרת עימות משפטי מול עיריית ירושלים שביקשה להפקיע שטחים לטובת רישום הקרקע עליו נמצא בניין תאטרון ירושלים). בשנת 2005 שונה תקנון המכון על מנת לשקף כמטרה מרכזית את השימור העצמי והכפיפות לקרן בהולנד- VLGF שלמרות שמה כמוסד ציבורי היא, על פי דיווח של דן אנד ברסטריט, קרן העוסקת במכירות מידע ושירותים, המייצרת מכירות של מעל 392,133 מיליון דולר בשנה.

זה כמובן לא עולה בקנה אחד עם הדרישה של מטיפי "הפוסט קפיטליזם" הטוענים כי חברות חייבות לשלם את "חלקן ההוגן" במיסים. אבל מיסים בגרסת ון ליר הם עניין לחברות שפועלות על מנת להרוויח ולא לחברות נאורות הפועלות למען הציבור כמו מכון ון ליר שמטרתם לערער על השיטה הקפיטליסטית ולהפיץ גישה אידאולוגית (המבוססת על מידה לא מבוטלת של בורות).