אי שוויון הוא לא "באג" אלא "פיצ'ר"

המאמר הבא, מאת בועז ארד, פורסם בעיתון "דהמרקר" בתאריך 20.8.19 במענה למאמר שפורסם על ידי כנרת גבאי בו הצדיקה את הקריאה לפגיעה בזכויות קניין של עשירים כאן.

בטור שפורסם לאחרונה בדהמרקר (העשירים מתאפיינים בתכונות שליליות – מוצדק למסות אותם) על ידי כנרת גבאי נטען כי ההתעשרות הנובעת מכישורים אישיים ועבודה יצרנית היא מיתוס חסר ביסוס ולכן מוצדקת הטלת מיסי ירושה על עשירים וערעור העמדה לפיה יש זכות לקניין פרטי ובעלות על רכוש. הצדקה נוספת להטלת מס ירושה לטענת הכותבת היא "צמצום פערים… שהחריפו בעשורים האחרונים" הגשמת "צדק חלוקתי; וחלוקה מחדש של העושר בחברה".

הבעיה בטענות הללו היא בסכנה של פגיעה ביצרני העושר בחברה בשם השאיפה לצמצום פערים שאינם בעיה כשלעצמה.
רוב העשירים החדשים בעולם צמחו כתוצאה מיצרנות הראויה להערכה ויצרו ערך מוסף עצום לעצמם ולכלל האנושות. הפערים ביניהם לבין אחרים אינם רלוונטיים כלל ביחס לעובדה שכלל הציבור הולך ומתעשר בזכות היצרנות והפיתוח העולמיים.

מקור הדרישה ל"צדק חלוקתי" וצמצום פערים בתאוריות ניצול המתארות את היחסים בין עובדים לבעלי הון כניצול ובזיזה. אולם, בניגוד לתפיסה הרואה בעושר "עוגה" מוגבלת שאותה יש לחלק על ידי "צדק חלוקתי" העושר בעולם אינו מוגבל ואינו מחולק לפי מאבקי כוחות מעמדיים אלא נוצר כתוצאה של השקעות הון וגאונות אנושית, אלו מייצרים ערך שלא היה קיים לפני כן, ובתורו הוא יוצר מקומות עבודה יצרניים למעגל הולך וגדל של אנשים שמצבם משתפר. העושר בעולם הולך וצומח וכך גם מעגל המתעשרים ומשתפר מצב כלל האוכלוסיה בעולם.

מי שעוקב אחר היווצרות העושר ואופי המתעשרים בעולם מגלה שמאז 2001 גדל מספר המיליארדרים בעולם מ-564 ל- 2,153 בשנת 2019 (על פי נתוני פורבס). אם אמנם היה מדובר על חלוקה "לא צודקת" של משאבים והפקעתם על ידי ניצול שלא בזכות מידי הציבור הרחב הרי שהיינו צפויים לראות התרוששות של כלל הציבור, מצב שהיה מקובל בחברה הפאודלית שלא הכירה בזכויות הקניין של כלל בני האדם. אך במציאות התהליך הוא הפוך.

על פי נתוני הבנק העולמי ההתפתחות העולמית הובילה במקביל לכך שהעוני בעולם הלך וצומצם בעשורים האחרונים עד שהגיע לרמה הנמוכה ביותר בכל ההיסטוריה של פחות מ-10% מתושבי העולם הנמצאים מתחת למדרגת העוני המוחלט. עם העושר עלתה איכות החיים, ירדה תמותת ילדים, ותוחלת החיים הגיע לשיא כל הזמנים (תוך כדי צמיחה של אוכלוסיית העולם). מדובר בלא פחות מאשר מהפכה עולמית מדהימה של עושר שרק האידאולוגים של "חלוקת הרכוש מחדש" מתקשים לזהותה.

אם נבחן את המיליארדרים החדשים בישראל בינהם נגלה את נציגי אומת הסטארט-אפ כמו גיל שוויד ומריוס נכט (צ'ק פוינט) אדם נוימן (וויוורק), קובי ריכטר (מדינול) האחים זיסאפל, משפח' ורטהיימר ואח', יזמים אשר הובילו את ישראל למצב בו 10% מכוח העבודה נהנה מפריחת ההייטק וכ-50% מהשקעות ההון הזורמות לישראל מקורם בזיהוי הפוטנציאל החדשני המשפר את איכות החיים בכל העולם. מתעשרים שצמחו בעזרת עבודה קשה והצלחות עסקיות כמו יצחק תשובה ורמי לוי ורבים אחרים, כל אלו יצרו עושר גדול והעשירו את העולם בכלל ואת אזרחי ישראל בפרט.

הניסיון לצייר את "הגדלת הפערים" כאילו היא נובעת מניצול ואי הוגנות והשאיפה לערער את עיקרון זכויות הקניין כמוהו ככריתת הענף עליו אנו יושבים. מדינות שביקשו לפגוע בזכויות קניין בשם ערכי ה"צדק החלוקתי" דרדרו את אזרחיהן לעוני והרחיקו השקעות ויצרנות.

אם נפעל לערעור זכויות יסוד לקניין אנו עלולים לדרדר את מצבנו לעוני שהוא התוצאה בלתי נמנעת של רדיפת יצרני העושר.