מכתב פתוח לבוריס ספסקי מאת איין ראנד

מכתב פתוח לבוריס ספסקי

מאת: איין ראנד

התרגום הופיע לראשונה בעברית בחוברת "אנכי" בגליון 15 במאי 1997, במקור פורסם ב"מכתבה של איין ראנד" בספטמבר 1972 בגיליון מס' 25 כרך 1.

החבר ספסקי היקר:

צפיתי בעניין רב במשחק אליפות השח העולמית שלך עם בובי פישר. אינני חובבת שח או אפילו שחקנית, ואני מכירה רק את יסודות המשחק. אני סופרת-פילוסופית במקצועי.

אולם צפיתי בחלק ממשחקיך, ששוחזרו מהלך אחר מהלך בטלוויזיה, ומצאתי אותם כהדגמה מרהיבה של המורכבות העצומה של המחשבה והתכנון הנדרשים משחקן שח – הדגמה של כמות ההתייחסויות שעליו להחזיק במחשבתו, מספר המשתנים שעליו לאחד, לכמה מערכות אירועים ואפשרויות עליו להיות מוכן, ולאיזה מרחק קדימה עליו לראות ולתכנן. היה ברור כי לך וליריבך יכולת אינטלקטואלית יוצאת מגדר הרגיל.

ואז פגעה בי לפתע ההבנה כי המשחק עצמו ופעולתם הוירטואוזיות-מנטלית של המשחקים נתאפשר בשל המוחלטות המטפיסית של המציאות בה הם עוסקים. המשחק נשלט על ידי חוק הזהות ומקבילו, חוק הסיבתיות. כל כלי הוא מה שהוא: מלכה היא מלכה, רץ הוא רץ – והפעולות שכל אחד מהם יכול לבצע מותנות ע"י טבעו: מלכה יכולה לנוע לכל מרחק על כל קו ישר שאינו חסום, ישר או באלכסון, רץ אינו יכול; צריח יכול לנוע מצד אחד של הלוח למשנהו, חייל אינו יכול; וכו'. זהויותיהם וחוקיות תנועתם אינם משתנים – וזה מה שמאפשר לתודעת המשחק לכונן איסטרטגיה מורכבת וארוכת טווח, כך שהמשחק תלוי בלעדית בחריפות כוח מחשבתו של השחקן (ושל יריבו) ותו-לא.

דבר זה הוביל אותי לשאלות מסוימות אותן ברצוני לשאלך.

1. האם תהיה מסוגל לשחק אם, ברגע מכריע – כאשר, לאחר שעות של מאמץ סוחט-מוחות, הצלחת לכתר את יריבך – ופתאום שינה כוח שרירותי ולא ידוע את חוקי המשחק לטובתו, כשהוא מרשה, נאמר, לרצים שלו לנוע כמו מלכות? לא תוכל להמשיך? ואולם בחוץ בעולם האמיתי, זהו החוק בארצך – וזה הוא המצב שבו בני ארצך נדרשים, לא לשחק, אלא לחיות.

2. האם היית יכול לשחק אם חוקי המשחק היו מעודכנים בכדי להתיישב עם המציאות הדיאלקטית, שבה מתמזגים הניגודים – כך שברגע מכריע, מלכתך תהפוך לפתע מלבנה לשחורה, נעשית מלכתו של יריבך, ואז מאפירה ומשתייכת לשניכם? לא תוכל להמשיך? ואולם בחוץ בעולם האמיתי, זאת היא ראיית המציאות שבני ארצך מחונכים לקבל, לספוג ולחיות לפיה.

3. האם היית יכול לשחק אם היה עליך לשחק בעבודת-צוות – ז"א, אם היה נאסר עליך לחשוב או לפעול לבד והיה עליך לשחק לא עם קבוצת יועצים, אלא עם קבוצה שמתנה כל מהלך שלך בהצבעה? כיוון שכאלוף אתה תהיה בעל המוח הטוב שביניהם, כמה זמן ומאמץ תהיה צריך להשקיע בשכנוע הקבוצה כי האסטרטגיה שלך היא הטובה ביותר? האם אתה צפוי להצלחה? ומה תעשה אם איזה פרגמטיסט, בעל מנטליות של טווח הרגע, יצביע עבור חטיפת פרש של היריב במחיר ספיגת שח-מט לאחר שלושת המהלכים שלאחר מכן? לא תוכל להמשיך? ואולם עם זאת בעולם האמיתי, זהו האידיאל התיאורטי של ארצך, וזאת היא השיטה על ידה היא ממליצה לעסוק (באחד הימים) במחקר מדעי, ייצור תעשייתי, וכל סוג של פעילות אחרת הנדרשת לתמיכה בקיומו של האדם.

4. האם תוכל להמשיך לשחק אם המכניזם המכביד של עבודת-הצוות היה מיישר-קוו לפי הזרם, ומהלכיך היו מוכתבים פשוט על ידי אדם העומד מאחוריך, עם רובה לחוץ לגבך – אדם שלא יסביר או יתווכח, כשרובהו מהווה את טיעונו והכשרתו היחידים? נכון שלא תוכל להתחיל, שלא לדבר על להמשיך, במשחק? אך בעולם האמיתי, זאת היא המדיניות המעשית אשר לה נתונים חיי האנשים ומותם – בארצך שלך.

5. האם תוכל לשחק – או ליהנות מההבנה המקצועית, העניין והבעת ההידד לארגון השח הבינלאומי – אם חוקי המשחק היו שסועים, ואתה היית משחק באמצעות חוקים "פרולטריים" בעת שיריבך היה משחק לפי חוקים "בורגניים"? ההיית אומר אז כי "ריבוי חוקים" כזה הוא גרוע יותר מריבוי לוגיקות? ועם זאת, בעולם האמיתי, ארצך מטיפה לשאיפה להרמוניה גלובלית ולהבנה, ומכריזה בו בזמן כי היא מודרכת ע"י הגיון "פרולטרי" ואילו האחרים נוהים אחר הגיון "בורגני", או הגיון "ארי", או הגיון "העולם השלישי" וכו'.

6. האם תוכל לשחק אם חוקי המשחק היו נשארים כפי שהם בהווה, עם יוצא מן הכלל אחד: החיילים היו מוכרזים ככלים היקרים ביותר וכבלתי-ניתנים להחלפה (מכיוון שהם מסמלים את ההמונים) שיש להגן עליהם במחיר) הקרבתם של הכלים היעילים יותר (האינדיבידואלים)? אתה רשאי להשתמט ב"תיקו" מלענות לשאלה זו – מכיוון שלא רק ארצך, אלא גם העולם כולו מקבלים סוג כזה של חוק בשטח המוסר.

7. האם בכלל תרצה לשחק, אם חוקי המשחק יישארו בלתי-משתנים, אך חלוקת הפרסים הייתה מועלית קרבן במתואם לעיקרון האיגלטרי: אם הפרס, הכבוד והתהילה לא היו ניתנים למנצח, אלא למפסיד – אם ניצחון היה נחשב כסממן של אנוכיות, והמנצח היה נקנס בשל פשע הבעלות על אינטליגנציה גבוהה יותר, כשהעונש עומד על השעיה בת שנה, המיועדת לנתינת סיכוי לאחרים? התנסו אתה ויריבך לשחק שלא בכדי לנצח אלא בכדי להפסיד? מה יעשה דבר זה למוחך?

אינך חייב לענות לי, חבר. אתה אינך חופשי לדבר או אפילו לחשוב על שאלות כאלה – ואני יודעת את התשובות. לא, אתה לא תוכל לשחק תחת אף אחד מהתנאים המפורטים מעל. בכדי להימלט מתחום התופעות הללו ברחת אל עולם השח.

הו כן, חבר, שח הוא בריחה – בריחה מן המציאות. זהו "חוץ", מעין בועה של "עבודה יזומה" המיועדת לאיש האינטליגנציה הגבוהה החושש לחיות, אך איננו מסוגל להותיר את דעתו חסרת-תעסוקה ומקדיש אותה ל-"פלסבו" תוך כדי שהוא מסגיר לאחרים את העולם החי אותו דחה כקשה מדי להבנה.

אנא אל תבין זאת כאילו מתנגדת אני למשחקים כשלעצמם: משחקים הינם חלק חשוב מחיי האדם, הם מספקים מנוחה נחוצה, ושח אכן יכול לעשות זאת עבור אנשים החיים תחת לחצה המתמיד של עבודה בעלת משמעות. מחוץ לכך, משחקים מסוימים – כתחרויות ספורט, למשל – מציעים לנו הזדמנות לחזות בכישורים אנושיים מסוימים המפותחים לדרגת שלמות. אך מה תחשוב על אצן אלוף עולם, אשר בחייו האמיתיים מוסע בכיסא גלגלים? או על אלוף בקפיצה לגובה הזוחל על ארבע? אתם, מקצועני השח, נתפשים כמייצגי היקר שבכישורי האדם: הכוח האינטלקטואלי – ועם זאת כוח זה נוטש אתכם מעבר לגבולות ששים וארבע משבצות לוח השח, מותיר אתכם מבולבלים, חרדים, ולא-ממוקדים בחוסר ישע. הדבר, רואה אתה, נובע מכך שלוח השח איננו מגרש אימונים, אלא תחליף למציאות.

צעיר מוכשר, בתחילת התבגרותו מוצא עצמו נדהם לעתים קרובות מהעולם: אנשים הם מה שהוא אינו יכול להבין, מה שמפחיד אותו היא ערבוביית ההתנהגויות הבלתי-ניתנות להסבר, הסותרות. האויב בו הוא חש נכונה, למרות שלא בחר להלחם, הוא אי-הרציונליות האנושית. הוא נסוג, נכנע ובורח כשהוא תר אחר מקום מקלט בו יוערך מוחו – והוא נופל אל מלכודת הפתאים של השח.

אתם, מקצועני השח, חיים בעולם מיוחד – בטוח, מוגן, עולם מסודר, אשר בו כל עקרונות היסוד הגדולים של הקיום מבוססים ביציבות כה רבה ומנחים את הפעולה שאינכם צריכים אפילו להיות מודעים להם. (אלו הם העקרונות המעורבים בשבע השאלות שלי). אינכם יודעים כי עקרונות אלו הנם התנאי המוקדם למשחקכם – ואינכם חייבים לזהותם כאשר אתם נתקלים בהם, או בענפיהם, במציאות. בעולמכם אינכם חייבים להתייחס אליהם: כל שעליכם לעשות הוא לחשוב.

תהליך החשיבה הוא האמצעי הבסיסי לקיום חיי האדם. התענוג של ביצוע תהליך זה בהצלחה – של חוויית היעילות של חשיבת האדם – היא העונג היסודי ביותר האפשרי לאדם, וזה עבורו הוא הצורך העמוק ביותר, בכל רמת אינטליגנציה, גדולה או קטנה. כך שניתן להבין מה מושך אותך לשח: אתה מאמין כי מצאת עולם בו כל הנתונים חסרי השייכות הוכחדו, ודבר אינו חשוב מלבד טוהר הניצחון של תרגול כוח מחשבתך. אך האמנם כך, חבר?

שלא כבאלגברה, שח אינו מייצג את ההפשטות – את הדגמה הבסיסית – של פעולה שכלית; הוא מייצג את ההפך: הוא ממקד את המאמץ השכלי על סדרת מסוימים, ודורש חישובים כה מורכבים עד שלא נותר בתודעה מקום לכל דבר אחר. על ידי יצירת האשליה של פעולה ומאבק, השח מגמד את מחשבתם של השחקנים המקצועיים לפסיביות חסרת-ביקורתיות ונטולת-הערכה כלפי החיים. השח מסלק את מנוע המאמץ האינטלקטואלי – את השאלה "לשם מה?" – ומותיר תופעה מפחידה: מאמץ אינטלקטואלי מיותם ממטרה.

אם – בשל כל סיבה שהיא, נפשית או קיומית – מגיע אדם לאמונה כי העולם סגור בפניו, כי לא נותר לו לדבר לשאוף לו או להשיגו, כי לא תיתכן כל פעולה, אזי יהפוך השח לסם הנגד שלו, לאמצעי לסימום מוחו המורד המסרב להסכים ולקפוא על שמריו. זאת, חבר, הסיבה בשלה היה השח כה פופולרי בארצך מאז ומעולם, עוד לפני המשטר הנוכחי ובתקופתו – וגם הסיבה לכך שלא היו בנמצא אמני שח אמריקאיים רבים. רואה אתה, בארץ זאת, אנשים עדיין חפשיים לפעול.

משום ששליטי ארצך טוענים להיותו של משחק אליפות זה נושא אידיאולוגי, תחרות בין רוסיה ואמריקה, אני מקווה לניצחונו של בובי – וכך גם שאר חברי. הסיבה בשלה עורר משחק זה עניין ללא תקדים בארצנו היא תסכולם וזעמם של האמריקאים, שהצטברו לאורך זמן עקב מדיניות ההתקפות, ההתגרויות, החוליגניות המבזה – והבלגת ממשלתנו בסבלנותה המנומסת יתר על המידה. קיימת בארץ זו שאיפה נרחבת לראות את רוסיה הסובייטית מוכה בכל דרך שהיא – ומכיוון שקצנו ועייפנו מההתנגשות הגלובלית בין מסות של קולקטיבים אנונימיים וחסרי פנים – נמשכים אנו באופן סמלי אל מה שדומה כמעט לדרמת-ימי-ביניים בה נלחמים ביניהם שני אבירים יחידים את מלחמת הטוב כנגד הרע. (אולם דבר זה, כמובן, הוא רק סמל; אין אתה מגן הרע מתוך בחירה – עד כמה שמשגת ידיעתנו, יתכן שאתה קורבנו ממש כמו שאר העולם).

התנהגותו של בובי פישר, בכל אופן, מטשטשת את הסמליות – אך זאת היא דוגמה ברורה להתנגשות בין מוחות מקצועני שח לבין המציאות. שחקן זה, שהוא כה בטוח בעצמו, ממושמע ומבריק באופן ברור, מתפרק לגורמים כאשר הוא עוסק בעולם האמיתי. כילד, הוא מפריח לכל עבר התפרצויות של מצבי רוח, מפר הסכמים, תובע תביעות שרירותיות ומתפנק בהערצת-גחמות שבנגיעתה בשח הייתה פוסלת אותו מלהשתתף בתחרות בית-ספרית. בכך הוא מביא לעולם האמיתי את אותו רוע שגרם לו להימלט ממנו: אי-רציונליות.
אדם המפחד לחתום על מכתב, החרד מפני כל התקשרות יציבה, הכמהה להדרכתם השרירותית של המכורים לכתות מיסטיות בכדי ללמוד כיצד עליו לחיות את חייו – אינו מייצג מחשבה גדולה, בטוחה, אלא קרבן טרגי חסר-אונים, הקרוע על ידי חרדה עמוקה, ואולי גם על ידי תחושת בגידה כלפי מה שיכול היה להיות פוטנציאל עצום.

אולם, אתה עשוי לרצות לאמור; העקרונות של השכל הנם בלתי ניתנים ליישום מעבר למשטח המשובץ, הם אינם אלא המצאה אנושית, הם חסרי אונים אל מול התוהו שבחוץ, אין להם כל סיכוי בעולם האמיתי. אם דבר זה היה נכון, איש מאתנו לא היה שורד ובודאי שלא היה נולד, כי המין האנושי היה כלה זה מכבר. אם, תחת שלטון חוקים לא רציונליים, כאלה שפירטתי מעל, לא יכול היה האדם לשחק משחק, כיצד יכול היה לחיות? אין זה השכל, אלא אי הרציונליות שהינה המצאה אנושית – או, מוטב, הכישלון. הטבע (מציאות) הוא מוחלט ממש כמו השח, וכלליו (חוקיו) הינם בלתי ניתנים לעיוות כמוהו (ואף יותר) – אולם חוקיו והשתמעויותיהם הנם הרבה, הרבה יותר מורכבים, ועל האדם לגלותם. וכמו שאדם יכול לשנן את חוקי השח, אך עליו לעשות שימוש בשכלו הוא על מנת להשתמש בהם, ז"א, בכדי לשחק היטב – כך גם על כל אדם להשתמש בשכלו בכדי לעשות שימוש בחוקי הטבע, ז"א, בכדי להצליח בחייו. לפני זמן רב, מסר לנו רב-האמן של כל רבי-האמנים את העיקרון היסודי של השיטה בעזרתה יכול האדם לגלות את חוקי הטבע והחיים. שמו היה אריסטו.

האם היית רוצה להימלט אל השח, אם היית חי בחברה המבוססת על עקרונות אריסטוטלים? הייתה זו ארץ בה החוקים אובייקטיביים, מוצקים וברורים, שם היית יכול להשתמש בכוח שכלך במלא יכולתו, בכל תחום בו היית רוצה, בה היית זוכה לגמול עבור הישגיך, והאנשים הבוחרים להיות אי-רציונליים לא יוכלו לעצור בך או לפגוע במישהו מלבד עצמם. שיטה חברתית כזאת אינה יכולה להתקיים, אתה אומר? אולם היא התקיימה, והיא התקרבה להגשמה מלאה – אלא שאנשי המנטליות נושאת הרובים ורפואת האליל לא רצו כי האנושות תדע על כך. שם השיטה היה קפיטליזם.

אולם על נושא זה, חבר, אינך נדרש להשיב: ארצך אינה יודעת מה משמעות המילה – והיום, רוב האנשים בארצנו אינם יודעים גם הם.

בברכה
איין ראנד

תורגם על ידי בועז ארד. כל הזכויות למאמר ולתרגום שמורות. המאמר מפורסם בהרשאה מיוחדת מאת ד"ר פיקוף ואין לעשות בו שימוש ללא אישור בכתב.