הקריסה של תכנית פוטין וסגירת הסוכנות היהודית ברוסיה

מאת דימיטרי מייקלר
הופיע ב-22 ביולי 2022 בערוץ הטלגרם
WarTriper 

הקטע שלפניכם פורסם בערוץ הטלגרם של דימטרי מיקלר, הנמנה על קומץ של פרשנים חדים יותר של האירועים סביב הפלישה הרוסית לאוקראינה. הוא מובא בהתאמות קלות כאן לטובת קוראי "אנכי".

פוטין, אולי בצער אישי מבחינתו, מסיים את "קונספציית ישראל", שהוא היה אחד מחסידיה החריגים, ביחס למקום הפוליטי תרבותי ממנו הגיע. וכעת, הוא עושה את מה שכל מנהיג רוסי מהקליקה שהגיע ממנה היה עושה מזמן.

במצבה המדיני, זו כמובן תהיה טעות עבור רוסיה ליזום פיצוץ מול ישראל ועוד ביוזמתה, ולכן רבים בארץ חושבים שזה לא יקרה. אבל המשטר הרוסי לא פועל משיקולי טווח ארוך. הוא פועל משיקולי הישרדות, שיקולי טווח קצר.

בהתאם לשיקולים אלה, ישראל בסופו של יום היא בעלת ברית של ארה"ב.

ישראל יכולה לתת מראית של ניטרליות. עד שארה"ב תקרא לה לדגל. אירן לעומת זאת, מציעה שנאה אידאולוגית אמיתית למערב ורצון לנצח, השפעה על מחירי הנפט וגם יכולת ורצון לפתוח חזית שניה במזרח התיכון.

וכמובן נשק אמיתי, מל"טים שאפשר להשתמש בהם כבר עכשיו בצייד מערכות ה- HIMRAS, ששוברות לרוסים את כל המערכים הלוגיסטיים ללא תשובה הולמת.

פוטין נפגש עם המנהיג העליון של איראן, חמנאי.

אך זו לא רק הקונסטלציה ביטחונית מדינית. כי בניגוד לתחושת הפרובינציאליות הישראלית של רצון לחיות בשלום ואינטרסים בטחונים, בעיני מדינות רבות לרבות רוסיה, ליחסים עם ישראל יש משמעות סמלית ותרבותית המעידה על האוריינטציה הכללית של המשטר. מסר לאזרח.

ישראל ברוסיה היא סימן לקשרים עם המערב, ליברליות ופרו מערביות. זה גם מקום שנוח לערוק ממנו למערב, להחזיק בו כסף, להיפגש עם גורמי אופוזיציה וכו'. אין הגיון משטרי להוריד את "מסך הברזל" ולהשאיר פרצה כזו גדולה של מעבר מידע, ביקורים והגירה מול ישראל.

המצב אליו הגענו התפתח מהתרסקות של כמה הנחות ביסוד המדיניות הרוסית.

דובר רבות על כישלון רבתי של המודיעין הרוסי בהבנת החברה האוקראינית שלא שיתפה פעולה עם נרטיב המלחמה. אבל יש עוד מערך תעמולתי שבנו עליו כאן. נעשתה עבודה משמעותית תוך השקעה גדולה למנף את "הקשרים המיוחדים" אותם פיתח פוטין עם המוסדות היהודיים.. באופן ציני לחלוטין הגופים היהודים התאימו מאוד לשמש כ"מוליך" תעמולתי בשל הרגישות המיוחדת לצלבי קרס. פוטין כמו רבים אחרים יחסו ליהודים  השפעה מיסטית כמעט, על תרבות המערב. הארגונים היהודיים אמורים היו לשתף פעולה, לאמץ את הנרטיב של "מלחמה בנאצים" ולהפוך את אוקראינה למצורעת ואת מסע הכיבושים המתוכנן למהלך של שחרור העולם מהנאצים.

אלא שבפועל, במקום לספק לו מטרייה מדינית, מנהיגים ומוסדות יהודיים, ברובם , לא רק שלא קיבלו, אלא דחו בשאט נפש את העלילה. שורה של אינטלקטואלים, אנשי רוח תרבות ודת יהודים מובילים, בעולם דובר הרוסית וגם במערב יצאו בלהט, באופן לא מתואם וכל אחד כהחלטתו האישית, כנגד שימוש בשמינו בעלילת הדם המודרנית הזאת שרקחו בקרמלין.

זאת היתה עלילת דם שהפעם, באופן חריג, לא הופנתה נגד יהודים, ואפשרה לנו לבחון האם "נאה דורש גם נאה מקיים".

רבה הראשי של אוקראינה הרב משה אייסמן יצא למסע בכל המקומות המופצצים ביותר עם עזרה הומניטרית, התראיין בכל תחנה אפשרית והעלה לרשת סרטוני הסברה וזעם מבוצ'ה.

הרב הילל כהן הקים מערך התנדבותי נרחב לעזרת הצבא האוקראיני, ולאחר מונה  לרב הראשי של צבא אוקראינה עבור כ 1,000 חיילם יהודים הלוחמים בשורות הצבא. (ליחידה תג יפה ומיוחד בעברית ואני בטוח שהוא עוד יהפוך לפריט אספנות מיוחד והיסטורי בעתיד).

הרב הילל כהן מונה לרבה הראשי של צבא אוקראינה. הונפק תג יחידה אוקראיני עם כיתוב בעברית.

ומה עם חב"ד, הארגון עליו בנה פוטין לאחר שהעניק לו  גיבוי ממסדי ושאותו הפך באופן כמעט רשמי ובלעדי לנציגה הרשמי של  היהדות ברוסיה? מה עם הרב ברל לזר, רבה הראשי של רוסיה, המעוטר בעיטורי מדינה, מדליות רוסיות וחבר בארגונים סמי-ממשלתיים רבים?

האם השתדלו חב"ד עבור פוטין בארה"ב, דברו בזכותו ב"מועצת זקני הציון" המפורסמת, כפי שציפה? לא.

כי בניגוד ל"רב" הביתי, ושאר עושי דבריו של פוטין מהק.ג.ב, לרב ברל האמיתי של חב"ד, יש קהילה יהודית, שמתנגדת ברובה למלחמה, ומעמד הלכתי בקרב רבני אירופה וארה"ב וגם מצפון ומוסר.

ולכן הוא אמר ופרסם ורמז את כל מה שהוא יכול בלי לצאת נגד פוטין ישירות. כולל פניה פומבית לסיום המלחמה. אפילו את ברכתו לווטרנים העניק הפעם ב-8 למאי כדי לא להשתתף בקרקס.

וזאת בניגוד גמור אגב, להתנהלות של הדת הממסדית הרוסית והמוסלמים הסמוכים על שולחנו של פוטין. נציגי הפרבוסלבים מברכים על כל רקטה שהורגת את בני דתם האוקראינים, המוסלמים שהכריזו ג'יהאד על אוקראינה לפי הוראה מגבוה. על הקומיות של "הלאמות הבודהיסטיות" שמנופפים בדגלי רוסיה אני כבר לא מדבר.

כמרים מברכים על
הכנסיה הרוסית האורתודוכסית מברכת על הפלישה ועל כלי הנשק

אז בהחלט יש לנו סיבה להתגאות כאן, ולא יהודים רבים בהחלט שמו לב להבדל הזה והוסיפו לנו המון נקודות מוסר. אך מאותה סיבה, צפו שחב"ד תהיה הבאה בתור להיות מוחרמת ומגורשת מרוסיה, אחרי הסוכנות.

ואת הקו הכללי של המחשבה שאיפיינה מנהיגים יהודים  בנושא, ניסח הכי טוב, לדעתי, נתן שרנסקי כאשר נשאל על כך ישירות בראיון לעיתונאי אוקראיני ידוע (גורדון). ראיון שזכה ל 900,000 צפיות. "זה נכון", הוא אמר, "שיצא כך, שפוטין באמת לא שונא יהודים ואפילו מחבב אותם. אבל מה לעשות שהעולם שהוא רוצה לבנות ובונה בפועל, הוא לא עולם שיהודים רוצים או יכולים לחיות בו."

ובאלפי התגובות בנוסחים שונים המסר של הצופים היה זהה: "מר שרנסקי, אני זוכר ותמיד הערכתי אותך בתור אסיר מצפון. זה מעודד ומחזק לדעת, שאנשים עם הסמכות המוסרית שלך מבינים את מה שקורה כאן ומצדדים בנו בפומבי."

גם אלכסי ארסטוביץ', יועץ לנשיא זלנסקי ומומחה לישראל התייחס לכך:
"פוטין אמר ליהודים תיזכרו את "בנדרה" ו"חמלניצקי" וציפה לוויכוח על נרטיבים היסטוריים מתנגשים שדורשים עדיין טיפול ודיון רגיש. (ויכוח שהיינו עדים לניצנים שלו בפוסטים המעוררים עוולות היסטוריות שהתרחשו באוקראינה ברשתות החברתיות). אבל מה שמעניין הוא שהדיון עבור רובם לא הלך לשם. רובם התכנסו בסופו לעמדה של "זוכרים, אבל איך זה קשור למה שאתה עושה לאוקראינים של היום? ואם כבר, אתה זה שמזכיר לנו בנדרה וחמלניצקי."

וזאת כי נראה שבניגוד למסורות דתיות אחרות בחרו מנהגי היהודים לחיות  בהווה ולשאוף לעתיד . גם האוקראינים עברו למימד התודעתי הזה עם החלטתם לשלם את מחיר היציאה מהעבדות. ולכן הברית היא תרבותית ובלתי נמנעת. (די מביך שבאוקראינה מנהלים שיח ברמה כזאת ואילו אצלנו זה שמור לכמה פודקאסטים של אקדמאים ועיתונאים "שנויים במחלוקת").

ולכן מבחינת פוטין, ההחלטה לסגור את הסוכנות היא אפילו לא דילמה. גם בימים רגילים פעילותה נראתה למשטר כניסיון חצוף של מדינה זרה ליהנות מדליפת מוחות על חשבונו.

הם עדיין רואים בלחץ שהופעל עליהם לשחרר את יהודי ברית המועצות, כמהלך מתוחכם לדליפת מוחות על חשבונה של רוסיה. יהדותם של הנתינים לא משחקת שום תפקיד כמו גם לאומיותם של האוקראינים. כל אלה הם קונספטים ובלבולי מוח מבחינת פוטין. ניצחון תעמולתי נרטיבי של גורם זר למטרת "גנבת" נתינים.

מתוך הבנת תהליכים אלו ישראל, צריכה לעודד עליה, אך מצד שני להימנע ממחויבות כלפי מי שיבחר להישאר מאחורי "קיר הברזל" מאהבת פוטין, או ממון, כי זו הסיבה היחידה להישאר שם, ולהפוך עצמם לבני הערובה של המשטר הטוטאליטארי המתגבש. המסר שלי ליהודי רוסיה, ולכל אזרח רוסי הוא תתפנו ממקום האירוע – או שתהפכו לחלק מהכוחות שמובילים אותו.

 

הוספת תגובה