קוצרי דמים

 

קוצרי דמים

מאת בועז ארד | 21 בפברואר 2014, המאמר הינו גרסה מורחבת של המאמר שפורסם לראשונה במגזין "מראה".

 

כיצד הייתם מגיבים למשמע סיפור על מדינה הנשלטת בידי מפלגה רצחנית הרואה את אזרחיה כנתינים חסרי זכויות? מדינה הנוהגת באזרחים כאל צאן מובל לטבח, רודפת, מגלה וכולאת אותם ללא משפט בשל "עבירות" שרירותיות, מענה, רוצחת, והופכת את גופותיהם לחומרי גלם לשימוש המנגנון המפלגתי והמקורבים.

 

בשנת 1943, אמר שופט בית המשפט העליון, פליקס פרנקפורטר, לדיפלומט פולני, בתגובה ליאן קארסקי שסיפר לו על השואה את הדברים הבאים: "לא אמרתי שהצעיר הזה משקר. אמרתי שאני לא מסוגל להאמין למה שהוא אמר לי. יש הבדל ".

בישראל בשנת 2014 אנו עדיין בשלב שבו אין מסוגלים וככל הנראה גם אין רוצים להאמין. ביטוי לכך ניתן בהופעתם, השבוע,  של ארבעה חברי כנסת בלבד (חברי הכנסת משה פייגלין שנתן חסות לאירוע, זאב ניסים מש"ס, בועז טופורובסקי מיש עתיד וחיליק בר מהעבודה) בהענות להזמנה לפגוש, בכנסת,ניצולים וחוקרים מומחים ששטחו את סיפור הזוועה המתחולל בחדרי ניתוח,  מאחורי חומות הכלא ובמחנות ריכוז ועינויים בסין.

 

במפגש התארחו ניצולות, מתרגלות בשיטת הפאלון דאפא, ששרדו את  המחנות הסינים והעידו בפני האורחים, תת-שר החוץ הקנדי לשעבר, מר דיוויד קילגורשפרסם דו"ח מקיף בנושא (בעברית), החוקר הסופר איתן גוטמן,  וכן פרופ' יעקב (ג'יי) לביא, מנהל יחידת השתלות הלב בתל השומר שנחשף לנושא במסגרת מומחיותו.

 

בצילום מימין לשמאל: בועז ארד, גלעד סלונים, רועי בר אילן, איתן גוטמן, משה פייגלין, שרה לו, יעקב לביא, דיוויד קילגור. צילום באדיבות תקווה מהבד.

 

בעדותו סיפר פרופ' לביא כי נחשף לתופעה בשנת 2005 כאשר חולה שלו הודיע לו כי הוא קץ בהמתנה של יותר משנה להשתלת לב בישראל והוא עומד לצאת לסין על מנת לקבל השתלת לב שתואמה לו לעוד שלושה שבועות. כמי שמכיר את הנושא ברור היה לפרופ' לביא המזועזע שהתורם המיועד עומד להיות מוצא להורג, שכן לא ניתן לתזמן השתלת לב בדיוק ובטווח זמן כזה במצב עניינים רגיל.

"אתרי אינטרנט של בתי חולים בסין מפרסמים זמני המתנה קצרים להשתלות איברים. השתלות מתורמים שמתו מזמן אינן מעשיות בגלל הידרדרות האיברים לאחר המוות. אם ניקח את הפרסום העצמי של בתי החולים הללו כפשוטו, הם מספרים לנו שיש מספר גדול של אנשים שחיים היום והם זמינים לפי דרישה כמקורות לאיברים" מתאר דיוויד קילגור, בדו"ח שהכין בשנת 2007. הדו"ח מפרט סקירה של בתי חולים רבים שביצעו לפי עדותם עשרות אלפי השתלות של איברים של קורבנות שהוחזקו כלואים לצורך שימוש באיבריהם.

 

 

ביוני 2001 נשמעהעדות מצמררת בבית הנבחרים האמריקאי. הייתה זאת עדותו של אחד השותפים לפשעים. הרופא הסיני ד"ר וואנג גואוקי, שקבל מקלט מדיני בארה"ב, סיפר את מה שהמשטר הסיני העדיף להסתיר מאחורי חומות בתי הכלא וקשר של השתקה:

"שמי וואנג גואוקי ואני רופא בן 38 מהרפובליקה העממית של סין. אני מומחה לכירורגיה ועבדתי כמומחה ביחידת הכוויות בבית החולים Paramilitary Police Tianjin General Brigade Hospital. עבודתי חייבה אותי להסיר את העור והקרניות מגויות של למעלה ממאה אסירים שהוצאו למוות, ובכמה מקרים מקורבנות של הוצאות להורג שבוצעו במכוון לצורך נטילת האיברים."

 

שרה לו, מתרגלת פאלון גונג שנעצרה ועונתה העידה על התנסותה.

 

בהמשך עדותו סיפר הרופא על מקרה מחריד שתרם לעריקתו: "למרות שבצעתי הליך זה כמאה פעמים, מקרה מסוים שאירע באוקטובר 1995 מייסר מאוד את מצפוני. נשלחנו אז למחוז הביי ליטול כליות ועור.  הגענו יום אחד לפני ההוצאה להורג של אדם שנידון למוות בגין שוד ורצח. לפני ההוצאה להורג הזרקתי לאסיר זריקת הפרין למניעת קרישת הדם. השוטר ספר לאסיר כי זו היא זריקה של חומר הרגעה שנועד למנוע ממנו סבל מיותר בעת ההוצאה להורג. האסיר הגיב בהבעת תודה לשלטונות. באתר ההוצאה להורג נתן המפקד את הפקודה "אש!" והאסיר נורה ונפל.

אם משום שהחייל היורה היה עצבני וכיוון שלא כהלכה או שירה במתכוון כך שלא יפגעו איברים חיוניים, האסיר לא מת עדיין אלא שכב על הקרקע והתכווץ. למרות זאת הורו לנו לקחת אותו אל האמבולנס, שם הוציאו האורולוגים את כליותיו במהירות ובדייקנות. כשסיימו האסיר עדיין נשם וליבו עדיין פעם. מפקד ההוצאה להורג שאל אם מותר להם לירות בו בשנית על מנת לחסלו, ונענה על ידי פקיד בית המשפט המחוזי, "תחסוך את הירייה. בלי שתי הכליות אין לו בכל מקרה סיכוי לשרוד". האורולוגים מיהרו עם הכליות בחזרה לבית החולים, וצוות ההוצאה להורג עזב את המקום. צוות יחידת הכוויות נותר בתוך האמבולנס על מנת ליטול את פיסות העור. יכולנו לשמוע אנשים מסביב לאמבולנס, ומאחר ופחדנו שזו יכולה היתה להיות משפחתו של הנידון למוות שעלולה לנסות ולחדור לאמבולנס, הפסקנו את עבודתנו מבלי להשלימה והגופה המתה למחצה הושלכה בשקית פלסטית לתוך רכב משרפת הגופות. בעודנו עוזבים את המקום עם האמבולנס הושלכו לעברנו אבנים מאחור." (עמ' 59 בדו"ח ועדת בית הנבחרים).

 

בשנת 1943 אפשר היה להבין את אמירתו של השופט פרנקפורטר כי אינו מסוגל להאמין שהעדות על מעשי האכזריות של הנאצים נכונה. לנו בשנת 2014, בישראל המאכלסת את שרידי קורבנות הנאציזם ואת פליטי הקומוניזם לא עומדת האפשרות לבחור בבורות והתעלמות כלפי משטרים אלימים המדכאים את אזרחיהם.

הפילוסופית והסופרת איין ראנד נולדה למשפחת רוזנבאום בשנת 1905 וחוותה בצעירותה כיצד משתלטים בריוני המפלגה הקומוניסטית ומחרימים את העסק המשפחתי של הוריה בסנט פיטרסבורג. לימים, כפליטה בארה"ב היא תסביר: "הפאשיזם והקומוניזם אינם שתי אסכולות מנוגדות, אלא שתי כנופיות הנאבקות על אותה טריטוריה, שתיהן ואריאציות של סטאטיזם. מבוססות על העיקרון הקולקטיביסטי שהאדם הוא העבד חסר הזכויות של המדינה". שורש המחלה הוא הקולקטיביזם, הסבירה ראנד: "הקולקטיביזם מחזיק בכך שלאדם הפרטי אין זכויות, שחייו ועבודתו שייכים לקבוצה… ושהקבוצה יכולה להקריבו על פי גחמה או אינטרס. הדרך היחידה ליישם דוקטרינה כזאת היא באמצעות כוח אלים – וסטאטיזם היה תמיד המקבילה הפוליטית של הקולקטיביזם".

 

המאה העשרים חזתה בעליית הדיקטטורות האכזריות ביותר בהיסטוריה האנושית, הדיקטטורה הנאצית, היפנית, הסובייטית והסינית. המשותף לדיקטטורות אלו ולמדינות ואירגוני הלווין שנסמכו עליהן הוא הקולקטיביזם והקרבת האדם שהובילו לרציחה ועינוי של מאות מיליוני בני אדם.

גרמניה הנאצית ויפן השינטואית הוחרבו במלחמה ישירה שמחתה את זכר הנאצים והשינטואיזם. האידאולוגיות הנאצית והשינטואית הוקעו את הנאציזם במשפטי נירנברג שנוהלו על ידי בנות הברית ובמשפט אייכמן שנוהל בישראל ומשפטי פושעי המלחמה בטוקיו.

הדיקטטורות הקומוניסטיות לעומת זאת נותרו לקרוס באיטיות אל תוך עצמן כמו ברית המועצות ולהשתנות בתהליך איטי של התרופפות אחיזת המפלגה הקומוניסטית כמו בסין מבלי לתת את הדין על פשעי המשטר. מצב זה תורם לכך שהמלאכה לחיסול התועבה האידאולוגית המצדיקה קורבנות אדם טרם הושלמה.

ההתעלמות מן הפשעים של המשטר הסיני  בישראל וההתרפסות בפני בכירי המשטר והמפלגה הקומוניסטית הסינית מספרות כי טרם נלמד עד תום השיעור עבורו שילמו מיליונים בכלל, ובני העם היהודי בפרט, מחיר כה נורא.