מסע האשכבה לחירות הביטוי במכון הצרפתי
ולדיק סנדלר | 9 בינואר 2016
תערוכת הקריקטורות שעלתה בימים אלו במכון הצרפתי יועדה להוקיר את פועלם של יוצרי "שרלי הבדו" שנרצחו. במקום זאת היא הפכה לעוד שלב במסע האשכבה של חירות הביטוי. על כך כותב הקריקטוריסט ולדיק סנדלר בפוסט בפייסבוק המוצג כאן ברשותו.
שלום חברים, בדרך-כלל אני לא נוהג להכביד במילים כאן בדף הפייסבוק שלי ומעדיף לתת לאיורים לדבר בשמי.
הפעם, לשם שינוי, הייתי רוצה לחלוק איתכם סיפור קצר על מקרה שקרה השבוע בהקשר לקריקטורות שציירתי.
השבוע נפתחה במכון הצרפתי בתל-אביב תערוכת קריקטורות כמחווה לציון שנה לפיגוע הטרור במערכת העיתון הסאטירי "שארלי הבדו", אני שלחתי לתערוכה שתי קריקטורות, שתיהן נוגעות בצורה כזו או אחרת בעובדה שבעקבות הפיגוע לא מציירים יותר את מוחמד בעיתון.
להפתעתי הגדולה, כשהגעתי לערב הפתיחה של התערוכה, גיליתי שעקב בקשה מיוחדת מהשגרירות הצרפתית, אחת מהקריקטורות שלי הוסרה מהתערוכה. מדובר בקריקטורה שבה רואים את הקריקטוריסטים שנהרגו באותו הפיגוע יושבים בשמיים ומציירים את מוחמד, שמדגמן בעירום עם חיוך ורואים לו את התחת.
אלו מביניכם שעוקבים אחרי הקריקטורות שאני מעלה לכאן, בוודאי יודעים שאני ממש לא חובב גדול של ציורי תחת ובוודאי לא של מוחמד (או כל דמות דתית אחרת לצורך העניין), זה פשוט לא הסגנון שלי.
ובכל זאת, דווקא בגלל שמדובר בתערוכה המציינת שנה לאירוע הספציפי הזה בעיתון הספציפי ההוא בעקבות קריקטורות ספציפיות כאלו, הרגשתי מחוייב לחרוג מהרגלי ולעשות איור אחד שאכן יהיה בשפה ובסגנון של "שארלי הבדו".
ושוב, אני ממש לא מתומכי הז'אנר של הפרובוקציות והאיורים הבוטים, אבל פעם בשנה ודווקא לזכרם של האנשים שלא פחדו לפעול כך, נראה לי נכון לעשות מחווה בהתאם.
השורה התחתונה, הקריקטורה הוסרה. חלקכם יגידו שבצדק. הצגת התחת של מוחמד במכון הצרפתי במרכז תל-אביב, במיוחד בתקופה הסוערת שעוברת עלינו לאחרונה, זה פשוט מוגזם ומסוכן מדי.
אבל אז ראיתי עוד משהו.
ידידי רועי פרידלר הכין גם קריקטורה לתערוכה, בה רואים את הקריקטוריסטים המנוחים עולים השמיימה עם ציורי מוחמד בידיהם ואחד מהם אומר "חברים, אני חושב שנדפקנו.." כאשר מולם מוחמד עצמו יושב בקבלה.
אלא מה? שבתערוכה הוא הוסתר ע"י מדבקה אדומה שעליה כתוב "צונזר".
ושלא תבינו לא נכון, רועי לא צייר את מוחמד בעירום. אין תחת או שום פרובוקציה אחרת. פשוט בחור חייכני עם זקן וטורבן על הראש. לטעמי אין ספק שעם המדבקה הזאת, הקריקטורה ממש מאבדת מאמירתה אבל בו-זמנית נוצרת אמירה חדשה- לא רק התחת של מוחמד מחוץ לתחום, אלא בכלל מוחמד עצמו. אני זוכר את כל הדימויים והסיסמאות שהופיעו בעקבות הפיגוע ההוא לפני שנה, ואת חלקם ראיתי שוב חוזרים על עצמם בצורה כזו או אחרת גם בתערוכה הנוכחית.
העיפרון שמתעלה על הרובה, חופש הביטוי הבלתי מנוצח, ההומור שגובר על הכל וכו'. שטויות במיץ, חברים. לצערי הרב המציאות שונה לגמרי.
בקריקטורה השנייה שלי, שכן מוצגת בתערוכה, מתוארים שני אנשי דאע"ש קוראים את עיתון "שארלי הבדו" ואחד מהם אומר "מאז שהם לא מציירים את מוחמד, הם הרבה יותר מצחיקים!"
זה המצב היום, העיתון הסאטירי והנשכני ביותר בצרפת התיישר לפי דרישות של חיות-אדם חסרי כל מוסר ומצפון. נדמה שגם התערוכה הנוכחית עומדת כעת בסטנדרטים שדאע"ש קבעו.
האם אני מאשים את עובדי העיתון? ממש לא, אפילו לא ברמיזה. אם הייתי רואה את חבריי נרצחים בצורה כזאת, כנראה שהייתי פועל באופן דומה.
האם אני מאשים את השגרירות הצרפתית? לא בטוח. לא אפרט כרגע את דעותיי על הממשלה הצרפתית, אבל השגרירות בכל-זאת תמכה בארגון התערוכה ואני בטוח שהצנזורה שנעשתה הייתה מחשש אמיתי לתגובות קשות ואלימות.
המכון הצרפתי? מארגני התערוכה? הקריקטוריסטים הצרפתים וחברי אק"י ( Israeli cartoon association ) שהשתתפו בתערוכה? כולם רגישים וכולם צודקים וכולם מנסים רק להתחשב ולעשות את הדבר הנכון.
אבל קשה להתעלם מהעובדות:
ב-7 בינואר 2015 נרצחו 12 אנשים בפיגוע ירי במערכת העיתון הסאטירי "שארלי הבדו", עקב פרסום קריקטורות של הנביא מוחמד.
שנה אחרי, בתערוכת מחווה לזכר אותו הפיגוע, הוגשו רק שתי קריקטורות שבהן מופיע הנביא.
אחת מהן הוסרה מהתערוכה ובשנייה דמותו של מוחמד הוסתרה על-ידי מדבקה.
את המסקנות והחישובים של מנצחים מול מפסידים כל אחד יכול לעשות לעצמו, אבל אני נשאר בתחושת חמיצות נוראית שמא אותם אנשים שפשעם היחיד היה הומור שחור, מתו לחינם וכל מורשת סמלית שאולי רצו להשאיר אחריהם – הלכה לפח או מסתתרת מאחורי מדבקות אדומות של צנזורה.
אגב, אנקדוטה משעשעת לסיום:
בסקיצה המקורית של הקריקטורה שלי, ציירתי כמה שערות על התחת של מוחמד, אבל אז מחקתי אותם כי חשבתי לעצמי: "אם יראו את זה, יהרגו אותי!"
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.