"אוכלים צרות וקוצרים קדחת" מאת ד"ר גיא בכור

ובכלל, אני שואל, מי עוד ירצה להתקרב אל הפוליטיקה שלנו בעתיד? כאשר התקשורת והפרקליטות עסוקות בביזוי המנהיגים שלנו, ברמיסתם, ובהלעגתם. שלא לדבר על לשון הרע של הטוקבקים באתרים הגדולים, שרובם אצלנו מגיעים בכלל מאינטרסנטים, לעיתים בשכר.

אנחנו מצפים למנהיגים משכמם ומעלה שיגיעו בעתיד? צריך להיות בלתי שפוי כדי להצטרף אל הפוליטיקה של כתריאלבקה, ואכן התוצאות שנקבל בעתיד הן בהתאם. מה אנחנו רוצים? אנחנו גורמים לזה.

הרי נתניהו יכול היה מזמן לעזוב את הפוליטיקה, להצטרף כמנכ"ל לחברות בינלאומיות, וליהנות כראות נפשו במלונות הפאר שלו, בלי דיווח או רשות מאיש. ובכל זאת הוא ממשיך לדבוק בעמדה הציבורית ובאחריות שלו. צריך להעריך את זה.

ההולכים למות מברכים אותך, קיסר

והתקשורת שלנו, זו מתנהגת כמו כת סגורה, שמי שאינו בצבע שלה או בדעות שלה – אין לו בה סיכוי. רבע מאה, ואותם אנשים בדיוק, אותן דעות. מעולם לא נבחרו, מעולם לא נשאו בשום אחריות. רק כוח וכוח, פרסום וכסף. והרי אתם יודעים, בשום מדינה דמוקרטית אין כוח בלי אחריות. "על מה גאוותם. על לא כלום, שכה אחיה".

אין להירתע בעירם של האנשים הקטנים. ביחד, אנחנו, הציבור החכם, הפיקח שלנו, נשנה גם את זה. אם רואים עוול, יש להתריע על כך, ולא משנה מי ומה, ימין או שמאל. אין לחשוש, ח"כ נתניהו, שנגרם לו עכשיו העוול. אפילו בחברה המייאשת שלנו לעיתים, של אליטות בלתי נבחרות, האוחזות בעוצמה בשלטונן, שבה קנאה היא דבק מלכד, שבה לועסים אדמה, אוכלים צרות וקוצרים קדחת – עוד יבוא השינוי.

מכורה שלי,

ארץ נוי אביונה,
למלכה אין בית,

למלך אין כתר.
רק שבעה ימים חגים בשנה
ועמל ורעב כל היתר.

אך שבעה ימים

הורדים פורחים,
ושבעה ימים

הטללים זורחים,
ושבעה ימים

חלונות פתוחים,

וכל קבצנייך עומדים ברחוב
ונושאים חיוורונם אל האור
הטוב,
וכל קבצנייך שמחים.