הערות על "האח הגדול" של המוסר

על פי הפרסומים קיבל הזמר עומר אדם 300 אלף ש"ח עבור הופעה בתכנית הסיום של "האח הגדול", היא תוכנית הדגל של "רשת". ידיעות אחרונות בכותרת משנה: "חשיפה: הזמר קיבל את הסכום על ביצוע של שיר אחד – "שני משוגעים", בגמר התוכנית. ואם להיות קטנוניים: 85,714 שקלים לדקה ו-1,428 שקלים לשנייה".

אסא כשר, פרופ' אמריטוס לפילוסופיה וזוכה פרס ישראל המשמש כמורה דרך אתי (וכמחבר קוד אתי לצה"ל) לא נותר אדיש להצלחת התכנית ועומר אדם. הוא כותב בפוסט שהעלה בפייסבוק: "הערה על תשלום 300,000 ₪ לזמר עומר אדם על ביצוע אחד של שיר. אין לי מה לומר על עומר אדם ואין לי מה לומר על השיר, אבל יש לי מה לומר על התשלום זהו סממן מובהק של אטימות מוסרית וזהו גילוי קיצוני של הרקבון המוסרי של ״השוק החופשי״ בעולם עסקי הבידור".

הגיב על כך הלל גרשוני בפוסט מפורט:

אסא כשר כתב שהתשלום של 300,000 ש"ח על שיר הוא "סממן מובהק של אטימות מוסרית וגילוי קיצוני של הרקבון המוסרי של ״השוק החופשי״ בעולם עסקי הבידור". הוא לא היחיד שהתבטא כך אל מול רווח גדול של מישהו-שהוא-לא-אנחנו. שלי יחימוביץ למשל אמרה על צוקרברג

שהיא "מתקוממת מוסרית וכלכלית מהעובדה שבן אדם בכלל יכול להתעשר בצורה מטורללת כזאת". כלומר מוסרית – מוסרית! זה לא בסדר שאדם ירוויח המון כסף.

בוא ננסה לנתח. למה זה לא מוסרי שאדם ירוויח המון כסף?
אולי זה לא בסדר מצד המשלמים? אבל הם הסכימו לשלם, כלומר לדעתם האישית זה שווה להם.
נניח שעומר אדם היה מארגן הופעה לשלושים אלף איש, וכל אחד היה משלם לו עשרה שקלים. זה לא מוסרי?
נראה אם כן שהבעיה אינה מצד המשלמים. אילו הם היו משלמים לעשרה זמרים שונים, לאסא כשר לא היה אכפת. הבעיה היא שזה אדם אחד שנותן את הערך הזה לכל כך הרבה אנשים.

אבל מה באמת הבעיה?
אולי הבעיה היא מצד המקבל. זה לא בסדר שיהיה לאדם כל כך הרבה כסף אם הוא עבד כל כך מעט.
הדוגמה הזו קצת בעייתית. עומר אדם עבד מעט? הרי הוא השקיע שנים רבות בפיתוח קול, בכיתות רגליים בין אולפנים ובמות, ועוד. שלוש הדקות בגמר האח הגדול הן הצבר של כל העבודה הקשה שהביאה אותו להיות זה שציבור ענק נהנה משיריו ומוכן לשלם עליהם.
נכון, הוא לא השקיע כמו שפרופסור לפילוסופיה השקיע ובכל זאת הוא מרוויח הרבה יותר ממנו, כך שאני יכול להבין את הקנאה. אבל קנאה אינה קשורה למוסר.

קל לראות שלהגיד "להרוויח המון כסף זה לא מוסרי" זו אמירה החוטאת ליסודות האתיקה. כי כלל גדול הוא שכשבאים לענייני מוסר, הסקאלה לא משנה. דין פרוטה כדין מאה, ואי אפשר לומר שלגנוב דולר אחד זה מותר אבל אסור לשדוד רכבת מלאה בשטרות. רצח עם זה איום ונורא, רק משום שרצח של אדם אחד הוא חטא. לעומת זאת, למה אתה מתכוון כשאתה אומר שלהרוויח שלוש מאות אלף דולר לשיר זה "לא מוסרי". אז מה כן מוסרי? להרוויח את הסכום הזה על הופעה שלמה? שלוש הופעות? שנה שלמה של הופעות? מה בדיוק קנה המידה שלך להגדיר טרנסאקציה מסוימת כ"לא מוסרית"?

הפיכתה של הקנאה לאידיאל, אמר השופט אוליבר ונדל הולמס הבן, היא בעייתית מאוד. ואני מוסיף שהפיכתה לעיקרון אתי היא כבר פארסה של ממש".

עד כאן הלל גרשוני, אוסיף לכך כמה הערות:

כמה הערות על התובנות של פרופ' כשר ועל השיקוף שלהם בכותרת של "ידיעות אחרונות"

פרופ' כשר מכריז קבל עם ופייסבוק על "ריקבון מוסרי" אך אינו מפרט את הקריטריונים שעל פיהם הוא קובע מה מוסרי ומה אינו מוסרי וגם אינו מגדיר בדיוק מה הוא "שוק חופשי" ומה ההבדל בין שוק חופשי לבין שוק שאינו חופשי. מה שנותר למגיבים הרבים זה להדהד כמו ב"ידיעות אחרונות" את התפיסה שלהם לקריטריונים ההופכים משהו ל"לא מוסרי" בעיניהם. (ביקשתי מפרופ' כשר לפרט את הקריטריונים לפיהם קבע את קביעתו ואולי הוא יענה).

הכשל החלוקתי

יש כאלו המצרים על כך שמשלמים הרבה כסף על בידור "בזמן שיש אנשים רעבים..", אך כמעשה שטן (או מס הכנסה) מדרגת המס בישראל להכנסות של 53 אל"ש ומעלה היא 50%… אם אדם היה מתנדב או מתוגמל בשכר מינימום היתה מדרגת המס 0%… לכאורה על אלו המבקשים להקל על העניים והרעבים בעזרת תקציב המדינה לצהול על כל הופעה כזאת.
אם היה נעשה "צדק" לפי התפיסה הסוציאליסטית-שוויונית המנחה את התגובה מעל ונאמר שכל עובד או זמר בהפקה לא היה זוכה ליותר מ-10 אלף ש"ח להופעה (או גבול עליון דומה) הרי שברור שפחות מס יגבה ויהיה פחות מימון לתוכניות הרווחה בה לכאורה דוגלים המגיבים הללו. איך אפשר אם כך להסביר את התגובות? פאבלוביות? בורות? או אולי רגשי קנאה המחפשים תירוץ מוסרי להצדקתם.
מי שמבקש לעזור לעניים ולחלשים צריך לייחל ולברך על כל הישג חדש של מכירת שירות או מוצר במחיר גבוה יותר ולא להיפך, בעיקר משום שמחיר גבוה מלמד גם על שרשרת ערך משמעותית, וגם אם באמת מבקשים להפעיל תוכניות רווחה לפי שיטתם.

כשל הבידול בין שוק חופשי לשוק שאינו חופשי

אסא כשר אינו מגדיר במדויק מה הוא שוק חופשי (ואף כותב את המונח במרכאות) ומתעלם מכך ששוק הטלוויזיה בישראל אינו שוק חופשי. יש לכך משמעות רבה. אם היה טורח לבחון מה הוא שוק חופשי היה מגלה כי בשוק כזה המחוקק אינו קובע מה לשדר, מתי לשדר, ואיך לשדר אלא עוסק רק בהסדרה מינימלית של ערוצים כאשר אלו מוגבלים (בתדרים או בשטחים אחרים). סף הכניסה לשוק כזה הוא מינימלי והעניין של ציבור הלקוחות הוא העניין המרכזי הקובע הצלחה.
בישראל לא קיים שוק חופשי בתקשורת ומי שזוכה באישור לשדר שידורי טלוויזה נאלץ להקצות תקציבים גדולים להפקות הנדרשות על ידי המחוקק ולעמוד במגבלות המערימות עלויות (אליהם נוסף גם תשלום כבד בעבור הזכות לשדר). לפיכך נדרשות החברות למכור פרסומות במחירים גבוהים במיוחד ולשם כך יש להשתמש ב"טאלנטים" שיובילו לאחוזי צפייה גבוהים ככל האפשר – אם היתה הזכיינית "רשת" מבקשת להפחית במחירים ולהעדיף אמנים "זולים" יותר ופחות פופולריים היא לא היתה יכולה לשרוד בדיוק משום שהשוק אינו חופשי ועמוס במגבלות וחסמי כניסה שהערים המחוקק.
יכול להיות שפרופ' כשר חולם על טלוויזיה אליטיסטית המשדרת סמפוזיון פילוסופים הדן בהשפעה ההדדית של שיטות מוסר ואינטרסים כספיים, אולם, למרבה הצער אין לשידור כזה את היכולת לגייס מימון או העניין ברמה הנדרשת על מנת לממן את הדרישות שאותם העלה המחוקק בשוק הטלוויזה שאינו שוק חופשי.

היכן יש שוק חופשי בשידור? ביוטיוב למשל, שם נמצאים אמנים רבים המופיעים בחינם ומליונים צורכים את יצירותיהם ללא תשלום. שם גם יש חומר שבוודאי ישביע את טעמו התרבותי של כל אנין תרבות ללא כל עלות כספית נוספת או כפייה בלתי מוסרית על הציבור.

מנגד, הטענות נגד תשלומים של סכומי ענק ל"טאלנטים" אינן מופרכות כאשר מדובר ב"כספי ציבור". אמנם קשה לי להאמין כי כשר אינו מצליח להבדיל בין המעמד המוסרי של כספי ציבור לעומת זה של כסף פרטי שאדם הרוויח (ביושר) וקובע כיצד להוציאו, אך לצורך הדיון אסביר; לאחרונה קמה צעקה על הנוהג לממן מופעי ענק יקרים על ידי עיריות, פוליטיקאים, מפלגות ומוסדות מדינה. כאן הצעקה מוצדקת שכן לא רק שאין זה מתפקיד המדינה לארגן מופעי תרבות, הרי ככל שתיכנס המדינה או הרשות לתחום ותפעל "מטעם הציבור" תמיד יצאו חלקים נרחבים ניזוקים. הדרך היחידה להבטיח כי כל אמן מקבל בדיוק את מה שאנשים מוכנים לשלם עבור הופעתו מרצונם ומבחירתם היא להותיר את שוק ההופעות בידי השוק החופשי.
במובן זה הופעתו של עומר אדם בתכנית היתה הרבה יותר מוסרית וראויה מאשר כל הופעה תרבותית אחרת הממומנת בכפייה.

המשמעות של ההתפתחות הטכנולוגית והשוק

יחד עם ההתפתחות הטכנולוגית המסוגלת להוביל מידע בעלויות מינימליות לקהלים גדולים מאוד מסוגלים אמנים ויוצרי תוכן ליצר ערך גבוה יותר מאי פעם. כאשר תכנית כמו "האח הגדול" מגיעה למיליוני צופים המשמעות היא שמיליונים זוכים להנות מהופעה של זמר אהוב או יוצר אהוב ללא כל תוספת מחיר בעוד שחברות הפרסום הזוכות לפרסם מסוגלות לשדר את הפרסומת למליונים בעלות זניחה ביחס למספר האנשים אליהם הגיעו.

כך, בנוסף למעלות נוספות וחיוניות של צוות הניהול שלה, הצליחה "סודה סטרים" להפוך מחברת בקבוקי סודה זניחה וכושלת למובילה עולמית דרך פרסומות שעלו הון עתק במועדי צפייה מובילים ב"סופר בול" שעבורם שולמו סכומי עתק ל"כוכבים" שהשתתפו בפרסומת או במשחק ה"סופר בול", אולי זה לא נאה עבור "אניני הטעם" אך ההצלחה הזאת משמעותה שיגשוג ועבודה לכל המעורבים בדבר וקידום כללי בחברה ובכלכלה גם בישראל.
ראוי לציין את "סודה סטרים" כדוגמה במיוחד משום שכאשר ידיעות אחרונות נקרא לדווח על עסקת הענק של מכירתה לפפסיקו לאחרונה המפתח המוסרי שהנחה את העורכים  הובילם להדגיש "מי לא ירוויח מהעיסקה". ראו התייחסות מפורטת כאן.

ובאשר להופעה של עומר אדם, אכן על פי הפרסומים שירתה ההופעה של עומר אדם וההפקה היקרה את המטרה ו"רשת" זכתה באחוזי צפייה גבוהים במיוחד והפכה ליותר אטרקטיבית למפרסמים שבתורם יקדמו את השגשוג הכלכלי.

 

התקשורת כמכשיר הפצה לעמדות מוסר מעוותות

דרך אחת להציג את הנתונים אותה יכול היה העורך ב"ידיעות אחרונות" לבחור היא לשים את הדגש על 2 מליון צופים (אני לא יודע כמה צופים בדיוק מהווים 22.3 אחוז רייטינג אך נקח זאת כדוגמה) ולציין כי מדובר בהישג גדול שכן 300 אלף השקלים ששולמו משמעותם 15 אגורות לצופה שכוסו ברווח נאה על ידי פרסומות….
הדרך העקומה בה בחרו היא להדגיש כי שולמו "85,714 שקלים לדקה ו-1,428 שקלים לשנייה". כמובן שבין תשלומים אלו לבין רווח אין זהות, שכן מאחורי דקה של ביצוע שיר יש השקעות ענק ותשלומים שיש לשלם לצוות הפקה, נגנים, תאורה ועוד רבים וטובים שכולם התפרנסו וטוב שכך.
הבחירה להציג את הסכומים ללא כל קשר להשקעות ויצירת ערך היא בחירה שאולי אינה מודעת, אך היא מכוונת לרגשות הקנאה, המירמור והרכילות והופכת את הקוראים למטופשים ובורים יותר. במקום להלל הצלחה בזים לה, במקום לברך על שיא חדש מגנים את שובר השיא.

במובן הזה משמשת התקשורת ככלי העברה של הוראות מוסר של "המצביא העליון", הרי הוא הפילוסוף המציג את עקרונות המוסר הראויים, בכך יש למובילי דעה רבים מתחומי הפילוסופיה והמוסר אחריות לשיבוש הערכי ובילבול היוצרות שפוגע בכל מי שמחזיק בו או ניזון ממנו.

תגובת אסא כשר

בדף הפייסבוק בו פירסם פרופ' כשר את התיחסותו כתבתי בתגובה: "האם גם הצבת קריטריון לפיו נשפט מה מוסרי ומה לא מוסרי ב"שוק חופשי"? האם עסקה כזאת מפרה את הקריטריון? מעניין שלרבים מהמגיבים יש פרשנות שנובעת מקריטריונים שונים, למשל: מפערים (שוויון כערך מרכזי), ממה הם היו עושים עם סכום כזה (תועלתנות בראייה מסויימת) וכד'. השאלה היא מה הקריטריון שבחרת לקבוע לפיו את קביעתך? אסא כשר לתגובתך אודה."

אני לא מצפה מפרופ' כשר לתשובה מהירה אולם נמשיך לעקוב אחר השרשור והשאלה התלויה בו בתקווה שפרופ' כשר יתעמק בנושא ויצהיר על הקריטריונים המובילים את שיפוטו. כשזה יקרה אשמח גם להרחיב את הדיון.